זהר.נט חדשות כרמיאל
תשובה והתחדשות בראש השנה
א. מתחילה שנה – שמחה ורעדה
אפשר לחוש באוויר את החג הממשמש ובא, החנויות מלאות בדברים חדשים, כלים ובגדים, והקונים נוכחים מתמקחים וקונים. והסימנים: תפוח בדבש והרימונים ותמרים ועוד, הרבה קניות הרבה היערכות, במיוחד כשהשנה יש יומיים חג ומייד שבת, וביחד שלושה ימי חג רצופים. יש אווירה של חג, אווירה של חידוש, איחולי שנה טובה העוברים בווטסאפ ובהודעות מסרונים, ממלאים את האוויר בהתרגשות, אכן שנה חדשה צומחת ובאה. ובכל זאת ההתחדשות של השנה המתקרבת ממלאת אותנו גם חששות לא מעטים, איך תהיה השנה הבאה, מה היא מביאה בכנפיה, זו שאלה ברמה הכי אישית ופרטית, על החיים שלי, על המשפחה שלי, על הקרובים לי, ושאלה ברמה הציבורית הלאומית, איך תיראה השנה הקרובה על עם ישראל בארץ ובעולם, האם אנו מתקרבים לשלום פנימי וחיצוני, האם נפסיק את המחלוקות שביננו האם נמצא את הטוב המרובה שבחיינו? אז יש אמנם שמחה וחגיגיות גדולה אבל יש גם תפילה, ורעד תקיעת השופר, והפיוט: "עוקד והנעקד והמזבח" שלא משאיר עין יבשה, והספרים הנפתחים, ספרי חיים וספרי מתים, וכל הסתירה הפנימית הזו משאירה רעד ועוצמה של ראש השנה.
ב. תשובה – שמחה ורעדה
ראש השנה הוא היום הראשון לעשרת ימי תשובה, המתחילים בראש השנה ומסתיימים ביום הכיפורים. את התחושה המלווה אותנו שתיארנו קודם בראש השנה, זו גם התחושה המלווה אותנו בכל הנוגע לתהליך התשובה. הולך לו האדם במהלכי חייו ונוהג על פי דרכו, ומגיעים ימי הדין והוא מתחיל לחשוב האם עשה נכון, האם הדברים שעשה הביאו אותו למקום הנכון. וכל אדם מוצא דברים שהוא גאה בעצמו שעשה, וכמו כן מוצא דברים שמתחרט עליהם, ויודע שטעה. כשמחליט לעשות מעשה ולשנות, כשמוכן לומר טעיתי ואני צריך לתקן, יש בזה תחושת רעננות גדולה, תחושה של ניקיון מכל הנמוך והרע שעשיתי, ובאותה מידה תחושה של צער וחרטה עמוקה של איך הגעתי למקום שהגעתי איך אני יודע שלא אהיה שם שוב. תחושות של שמחה על התהליך החיובי הצומח, ומאידך תחושות של צער על העבר, תחושה של כאב על החיסרון שבו אני נמצא. ימי התשובה הם ימים של שמחה וכובד ראש הבאים במקביל. יש חגים שהצביון שלהם הוא חד וברור, משמעותם היא אחת וכל פעולותיה מכוונות אליהם. ויש את ראש השנה שהוא חידת מסתורין עלומה ביחס שבין השמחה והיראה, כמו התשובה היחס שבין החרטה וההתחדשות.
ג. הבסיס לשינוי – חרות.
אנו מוצאים שהבסיס לימי הדין והרחמים היא האמון ביכולת האדם בטוב שבו ביכולת הבחירה המיוחדת לו. בהלכות תשובה לרמב"ם מדגיש הרמב"ם את היסוד שעליו מושתתת התורה כולה – הבחירה החפשית. "רשות לכל אדם נתונה אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק, הרשות בידו. ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע, הרשות בידו" (פרק ה' הלכה א'). אין אדם שנדחף לדרך רעה, אלא אם כן הוא בחר בה בכוונה או בחוסר תשומת לב, אבל תמיד הוא נתון להחלטה ובחירה. דרכו של אדם היא על פי שיקול דעתו, והחלטתו. אין להאשים בכך לא את הבורא ולא גורם חיצוני, הכל תלוי ביד האדם, וזו מעלתו: "הוא שכתוב בתורה: הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע. כלומר הן מין זה של אדם היה יחיד בעולם ואין מין שני דומה לו בזה הענין שיהא הוא עצמו בדעתו ובמחשבתו יודע הטוב והרע ועושה כל מה שהוא חפץ ואין מי שיעכב בידו מלעשות הטוב או הרע" (המשך דברי הרמב"ם שם). מדגיש הרמב"ם את שבחו של האדם, ומעלתו על בעלי החיים ולהבדיל אף על מלאכי השרת, שהם אינם בחיריים אלא מצווים ועושים בלא אפשרות בחירה, אבל האדם לגודל מעלתו נתן לו הקב"ה את יכולת הבחירה, וזכות ההחלטה, האם לעשות את הטוב בעיני האל, או חלילה לבחור בדרך רעה. גודל מעלתו היא גם גודל אחריותו, ולכן האדם מקבל יותר ונתבע ליותר.
ד. האמון בטוב האדם
יאמר האדם לעצמו: אמנם ניתנה לי הבחירה בין הטוב לרע, ואני ריבון על עצמי להחליט. אבל הרי העולם מלא דחפים ויצרים, קשיים וטרדות החיים, בעיות פרנסה ומשפחה וצרכי בריאות ואחרים, כיצד אני אהיה מסוגל ללכת בדרכי ולא ליפול? מהו הכח המעמיד אותי על דרכי כשבחרתי בדרך ישרה? על כך עונה הפסוק בספר קוהלת :"האלהים עשה את האדם ישר" (ז' , כ"ט). יסודו של האדם הוא הטוב. מתאים לאדם בפנימיותו להיות טוב, ולפעול טוב. הטוב אצל האדם הוא עצמי ואילו הרע מקרי. סיבות שונות ומגוונות גורמות לאדם לעשות רע, ולפעול בדרך רעה, אולם אין זה טבעו, ואין זה חלק מעצמותו, ולכן מיסודו הוא מוכן לפעול ולעשות בדרך היושר והצדק. חז"ל במסכת נידה מתארים זאת כך: "דרש רבי שמלאי: למה הולד דומה במעי אמו? לפנקס שמקופל ומונח …ונר דלוק לו על ראשו…ואינו יוצא משם עד שמשביעין אותו, שנאמר: כי לי תכרע כל ברך תשבע כל לשון… ומה היא השבועה שמשביעין אותו? תהי צדיק ואל תהי רשע, ואפילו כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה , היה בעיניך כרשע. והוי יודע שהקב"ה טהור ומשרתיו טהורים ונשמה שנתן בך טהורה היא, אם אתה משמרה בטהרה מוטב ואם לאו הריני נוטלה ממך" (ל' ע"ב). מהו הטעם להשביע עובר? מה יודע העובר על המחכה לו בפתח הרחם? חז"ל באים ללמד אותנו את נקודת המוצא של חיינו: האדם כבר מרגע היווסדו מושבע לעשות את הטוב, חקוקה בליבו השבועה הפנימית העצמית להיות טוב. ולא סתם טוב, אלא עורכת הגמרא השוואה: הוי יודע שהקב"ה טהור ומשרתיו טהורים ונשמה שנתתי בך טהורה, כלומר הנשמה שנמצאת באדם מישראל מיסודה היא הטוב היותר שלם וטהור. וממילא אם גורך האדם בדרך טובה, בסיס הליכתו איתן, הוא צועד בשביל המתאים לו, ולכן יחזיק ולא יפול.
ה. בכסה ליום חגינו
מיוחד הוא ראש השנה ומיוחדים הם ימי התשובה, לא רק בתחושה המיוחדת המלווה אותם, אלא אף מעבר לכך : כל חגי ישראל, כמעט כולם, חלים כשיש ירח מלא, או לפחות ירח כלשהו. ראש השנה שחל בראש חודש חל כשאין ירח כלל, יום מכוסה. "בכסה ליום חגנו". כשבאי לחשוף את עצמנו לפני ה', כשבאים לבקש על שנה שלמה שלפנינו שתהיה טובה, לא באים עם עזרים חיצוניים, לא באים ברעש וצלצולים, באים עם הקול הפנימי, עם הפנים שלנו, בענווה ובצינעה. יום של כיסוי, הוא יום שהכל בו מאד פנימי, מאד שייך לעצם חיינו, איננו צועקים אותו בחוץ, הוא יום של שמחה והתחדשות בפנים. בתורה לא כתוב שזהו יום דין, חז"ל גילו לנו זאת, יום שהכמוס בו גדול על הגלוי, שהאור שלו בוקע בפנים ומשנה מבפנים את עומק חיינו. שנזכה לשנה טובה כתיבה וחתימה טובה, לנו לכל כלל ישראל, לשנה של בריאות, של קדושה, של חברות טובה ביננו, של שמחה וגבורה.
