רוצה לכבוש את העולם

ענבל פרטוק מלול, כרמיאלית לשעבר, החליטה בעקבות משבר גיל ה-40 להגשים את חלום הילדות שלה ולהיות זמרת. בשנה האחרונה הוציאה 3 סינגלים מתוך אלבום הבכורה שלה והיא מבטיחה ששום דבר לא יעצור אותה הפעם

מאת גיל דובריש

בגיל 41 רוצה ענבל פרטוק–מלול, ילידת כרמיאל, להגשים את החלום שלה ולשיר. במשך שנים השאירה את החלום נעול בתוך כספת שמורה היטב, במגירה, כי החיים זימנו לה בית, עבודה, משפחה, ילדים, כמו כולנו. אבל, היום, הגיעה להחלטה שאחרי שבמשך שנים עשתה ופעלה בהתאם למה שציפו ממנה, הגיע הזמן לעשות את מה שהיא אוהבת. להיות זמרת.

פרטוק–מלול חיה כיום בקיבוץ קדרים, מרחק של פחות מחצי שעה נסיעה מעיר הולדתה. היא מלמדת פיתוח קול בשלוחה של מרכז קלור בקיבוץ כפר בלום ובסאסא, ובמקביל, ״כדי להתפרנס ממשהו״ כלשונה, היא עובדת בהנהלת חשבונות.

בימים אלה היא עובדת על אלבום הבכורה שלה. שלושה סינגלים כבר יצאו ליוטיוב, האחרון שבהם יצא ערב השנה החדשה ונקרא ״אתה בוחר״. הסינגלים הקודמים ״זמנים משתנים״ חצה את קו 1000 הצפיות ו״סימן״ אף עבר את ה-2000, אבל הזמרת בעלת הקול הקטיפתי ועם זאת העוצמתי, מודה כי היא שואפת ליותר. ״הסינגלים הקודמים זכו לביקורות טובות, רואיינתי לכלי תקשורת, משמיעים אותי ברדיו. אבל אני מצפה ליותר מכך. השאיפה שלי היא לקבל הכרה רחבה לשירים שלי, שאנשים ישירו את השירים שלי, שמאות אלפים יכנסו לערוץ היוטיוב. אבל אני מבינה שמהמקום שבו אני נמצאת כעת, זו תהיה כברת דרך״.

הדרך החלה בשנת 1975, כשענבל נולדה בצפת וגדלה בכרמיאל. ״התגוררתי בבניין 9 קומות״, היא מספרת בנוסטלגיה. בתחילת שנות התשעים הוקמה מקהלת נופר וענבל הצטרפה אליה והופיעה עימה ברחבי אירופה. ״אני זוכרת שלפני שטסנו לצרפת ולאנגליה, להופיע בפני קהילות יהודיות, החליטו למצוא שם למקהלה החדשה״ מספרת פרטוק–מלול. ״העליתי רעיון לקרוא למקהלה נופר, זה שם שמאוד אהבתי כשהייתי ילדה, הצעתי את השם החדש לחברותיי למקהלה שמאוד התלהבו וכך הוחלט על שמה של המקהלה, שפועלת עד היום בכרמיאל. אני זוכרת הרבה טיסות ומופעים בחו״ל, היו לי שירי סולו במופעים, זה המקום שבו התעצבתי לזמרת שאני כיום. לא אשכח לעולם את מרי קלייר המורה הראשונה שלי, מירי שדה מנצחת המקהלה שאירגנה אותי מבחינת המחשבה ודני לביא שהיה מנהל הקונסרבטוריון, אשר תמך וממשיך לתמוך למרות שכבר יצא לגימלאות. אנחנו עדיין שומרים על קשר״.

– אני מניח שבזמנו, היה מדובר בהוצאות לא קטנות למשפחה, עם כל הטיסות האלה לחו״ל. איך ההורים הסתדרו עם זה?

״המשפחה ידעה שזה מה שאני רוצה לעשות ותמיד תמכה בי. למרות שהתקופה לא הייתה קלה מבחינה כלכלית ההורים תמכו ומימנו את כל הדרוש כולל נסיעות לחו״ל… לא היה פשוט, אבל הייתה תחושה של בגרות והבנה. הייתי האחות הבכורה בבית וזה כנראה מחבילת הזכויות שקיבלתי מהוריי, מעולם לא הרגשתי שאני מהווה נטל על ההורים״.

לפני הגיוס הבחינה ענבל במודעה על גיוס זמרים ללהקה צבאית, אך איכשהו פיספסה את מועד האודישנים. לאחר שהתגייסה לחיל האוויר ניסתה להתקבל ללהקה צבאית, אבל לא קיבלה מענה. ״שלחתי מכתב, לא הייתה התייחסות ולא התאמצתי מעבר לכך, קיבלתי זאת והשלמתי עם העניין. זה היה כואב שלא היתה לי הזדמנות להראות את כישוריי״, היא מציינת. במהלך שירותה הצבאי בבסיס תל נוף, התקיימה תחרות כשרונות וענבל ראתה בכך הזדמנות להפגין את כישוריה. ״נרשמתי והגעתי לבחינות עם שיר שכתבתי ואז ראיתי את יוסי סידי, שכיכב כקלידן בתוכניות של דודו טופז ז״ל, ׳הראשון בבידור׳. הוא שמע אותי שרה, והזמין אותי לחזרות לקראת התחרות. הגעתי לחזרות אחרי שבועיים ואני קולטת את תזמורת חיל האוויר מולי… הם התחילו לנגן את השיר שלי. הייתי בשוק. זו הייתה הפעם ראשונה שנחשפתי ליצירה שלי אחרי עיבוד, פתאום השיר ׳העירום׳ שלי קיבל לבוש. היתה חוויה מדהימה״.

בתחרות זכתה ענבל במקום הראשון. ״היו שם כשרונות מדהימים, לא היה קל בניגוד למה שניתן לחשוב. צוות השיפוט כלל את ננסי ברנדס, מפקד להקות חיל האוויר, מפקד הבסיס וקצינת ח״ן. הזכייה העניקה לי את התחושה שהשמיים הם הגבול, זה נתן לי תאבון ופתח לי את הצ׳אקרות לכתוב וליצור״.

אחרי הצבא החליטה לרדוף אחרי החלום ועזבה את כרמיאל כדי ללמוד ולהתפתח. היא למדה בבי״ס רימון למוזיקה ודרמה במשך שנתיים ועבדה במאפיה כדי להתפרנס. ואז הכירה את אודי ונישאה לו. ״פתחתי בקריירה חדשה – משפחה…״ היא צוחקת. ״עברנו לקיבוץ קדרים. הקמנו משפחה. הקריירה המוסיקלית חיכתה בצד. אומנם במקביל התחלתי ללמד פיתוח קול כאן בצפון ואף היתה לי להקת ג׳אז בשם בלו נורת – כחול צפוני, הופענו במקומות שונים בצפון, היינו להקת החימום של שלמה גרוניך כשהופיע מספר פעמים בראש הנקרה. אבל הפריצה הגדולה חיכתה…״

– מתי ולמה החלטת שאת מתפנה במלוא כוחך למוסיקה?

״אפשר לומר שזה היה משבר גיל ה-40 שלי. אמרתי לעצמי, גמרנו עם הכל, עכשיו זה תורי. כל הזמן דחיתי שוב ושוב את המוסיקה לטובת העבודה השוחקת והילדים, שיהיו בריאים. הצטברו המון שירים במגירה״.

כדי להגשים את החלום, חזרה ענבל אחורה בזמן, לרגע ההוא שבו ניצחה בתחרות הכשרונות הצעירים בבסיס חיל האוויר. ״חידשתי את ההיכרות עם יוסי סידי, שאירגן את התחרות. התקשרתי אליו ואמרתי לו ׳עברו 25 שנים, אני לא יודעת אם אתה זוכר אותי, אבל אני רוצה להוציא סינגלים ולהתחיל לעבוד על אלבום׳. בזמן השיחה הוא זכר אותי במעורפל, אבל כשנפגשנו הוא אמר – עכשיו אני זוכר אותך, בגלל הפנים שלך״.

לצורך הפקת האלבום, הרכיבה פרטוק–מלול צוות מעולה שכולל את אלון הלל, המתופף של גידי גוב, בנצי גפני הגיטריסט של קרן פלס ושל רמי קליינשטיין, והקלידן יוסי סידי שגם מעבד ומפיק את השירים. ״הכל מתבצע במרכז הארץ, אני נוסעת לשם בימי שישי, כדי לעשות חזרות, להקליט״.

– איך את מגדירה את המוסיקה שלך?

״זו מוסיקה שהיא לא המיין סטרים. זה לא מזרחי, זה לא היפ הופ, אלא מוסיקה בת זמננו, אני מושפעת משלום חנוך, ריקי גל, ארתה פרנקלין, אתה ג׳מס, ועוד רבים וטובים. הקו שלי מתאפיין בנגיעות קלות של ג׳אז וקצת רוק רך… זה לא סגנון מוזיקלי ששומעים אותו בארץ. שירים מורכבים״.

– לא קשה להיכנס היום לתחום הזה? יש תחושה שקיימים מאות זמרים שמנסים להתחרות על אוזני הקהל במדינה הקטנה שלנו.

״המילה תחרות מלחיצה אותי, למשל גלגלצ זה מערכת קשה שמכניסה אותך לתחרות. ניסיתי להכניס את שני השירים הקודמים וזה לא הלך, כי הפלייליסט שלהם מאוד מצומצם. אני חושבת שיש מקום לגוון את המנעד שלו. לדעתי, העובדה שאני גרה בצפון הרחוק בהחלט משפיעה. אם הייתי גרה במרכז, הייתי לוחצת יותר, ניגשת, עושה, כאן הכל מתבצע בשלט רחוק ואין לי יחצ״ן שעוזר לי, אני מנסה לעשות הכל לבד. כרגע דווקא ברדיו אילת משמיעים אותי, בזכות קשרים אישיים. יוסי סידי עזר לי בכמה מהלכים כדי להתקבל לאקו״ם – כי התנאי להתקבל לשם הוא השמעה ברדיו או מכירת כרטיסים למופע. השיר סימן עבר את הוועדה של קול ישראל והושמע ברשת ג׳, זה נתן לי את הגושפנקא להתקבל לאקו״ם. גם הופעתי בבית היוצר בנמל ת״א, מופע שיוסי סידי הפיק תחת הכותרת יוצאים מהמגירה, שהעניק במה ליוצרים חדשים. היו בסביבות 100 איש, זו הייתה הופעת הסולו הראשונה שלי עם השירים שכתבתי. התרגשתי מאוד, זה ממש כמו לידה, לחשוף בפני אנשים אחרים את החלומות, המחשבות, האישיות…״

– לאן פניך מועדות מכאן?

״אם אני רואה התפתחות של הצלחה בקריירה, יש מצב שאשנה את דרך החיים שלי ואעבור למרכז. בעלי אמר לי – ׳קודם תצליחי ואז נדבר על ההמשך׳. הוא מאוד תומך, אין ספק שהוא המעריץ הנלהב ביותר שלי. אני חייבת לשחרר את כל השירים כסינגלים ולהגיע לאלבום, יהיו שם קרוב ל-10 שירים. שלושה כבר מוקלטים ונתחיל להקליט את השירים הנוספים, נשחרר אותם ונקווה לטוב. התחלתי משהו אחרי שקיבלתי החלטה לא פשוטה אחרי זמן רב של המתנה. זה חלום שאני לא רוצה לוותר עליו״.