זהר.נט חדשות כרמיאל
לבר המצווה שלו קיבל יתיב רייס, היום בן 42, שתי ״מתנות״ – האחת הגירושין של הוריו והשניה, גיטרה שנתנה לו ידידה טובה. במשך שנים חלם להוציא לאור את שיריו ולהקליט אלבום, אבל רק היום הוא מרגיש מספיק בשל כדי לעשות זאת. ״לראות כיצד שיר יוצא מהגבולות שלו ולשמוע אותו אחרי העיבוד המוסיקלי ועם הרבה כלים ולא רק הגיטרה בבית, זה מרגיש הכי עוצמתי שיש״ הוא מסביר
מאת גיל דובריש
״פתח את הרדיו תשמיע לכולם
דבר אל השפורפרת חייג אל העולם
פתח את הלב מה יש כאן להפסיד
אם זה מינימום מכה, מקסימום תחביב״
(מתוך השיר ״מחיצות״)
בגיל 42 החליט יתיב רייס, שעובד בשנים האחרונות כמנהל תחום השטיחים והפרקטים בסניף ביתילי במרכז ביג בכרמיאל, לשבור את המחיצות ולהגשים את חלום הילדות שלו, לשיר ולהופיע.
רייס, יליד יודפת מתגורר בשנים האחרונות ביובלים. הוא מגדיר את עצמו כמוזיקאי מגיל 13, אז קיבל את הגיטרה הראשונה שלו. בהמשך למד בביה״ס הגבוה למוזיקה רימון, אבל רק בשנה האחרונה חש בשל מספיק כדי להקליט את שיריו ולהוציא אותם לאור.
״ספגתי את המוזיקה מהבית. אמי ניגנה בגיטרה ובפסנתר, היו לנו כלי נגינה ואני זוכר שכל הזמן ניגנו מוזיקה אצלנו״ משחזר יתיב. ״אמי ילידת ארה״ב, אהבה לנגן הרבה מוסיקה משנות השישים, זה מה שספגתי מינקות וזו המוסיקה שאיתה גדלתי״.
לרגל בר המצווה שלו, קיבל יתיב שתי ״מתנות״. האחת – הוריו בדיוק התגרשו, חוויה טראומטית לכל ילד בגיל כזה, המתנה השניה הייתה אמיתית יותר – גיטרה שהעניקה לו חברת משפחה טובה. ״התרגשתי מאוד מהגיטרה, התחלתי לשחק במיתרים וללמוד לנגן לבדי. בדיעבד, המוזיקה היתה ערוץ שדרכו יכולתי לבטא את עצמי, למרות שלא הבנתי זאת אז, זו הייתה דרך לפרוק את המתחים והעצבים בעקבות הגירושים. ברחתי למוזיקה. הייתי יושב במשך שעות עם ספר מילים של להקת תיסלם, מנסה להלחין לשירים שלהם לחן חדש, סוגר את התריסים בבית ומדמיין שאני מופיע מול אולם מלא. במקביל לקחתי כמה שיעורים אצל דוד רובס, קרוב משפחה של הזמר הידוע דני רובס, אבל בעיקרון למדתי לנגן בכוחות עצמי. בגיל 14-15 כבר התחלתי לכתוב שירים משלי״.
הצבא קטע את החלום באופן זמני, בצה״ל לא ויתרו על הצעיר המוכשר עם הפרופיל 97 וגייסו אותו לסיירת מורן, שם היה מפקד ומדריך. רק אחרי שחרורו החליט, אחרי התלבטויות לא קלות, לפנות לקריירה מוזיקלית. יתיב למד במשך שנתיים בביה״ס לאומנויות רימון, איתו בכיתה היה אריק ברמן. בניגוד לברמן שפיתח קריירה במרכז הארץ, יתיב החליט לחזור הביתה, לצפון.
״הרגשתי שאני לא רוצה לוותר על השקט שלי, שאני מקבל כאן בצפון״, מסביר יתיב את החלטתו.
– אבל כדי להצליח, עדיף להישאר קרוב לעניינים, במרכז, אני מקשה עליו.
״נכון, אבל יש להקות שגדלו פה בצפון, למשל סטלה מאריס מהקריות, להקת שבע, מוש בן ארי, זה מרגיש עבורי סוג של בסיס מתאים לצאת מכאן. יש צדק בדבריך, תראה אני כבר 10 שנים פה בצפון ומרגיש שזה הבית שלי, אבל בשנה האחרונה אני שוקל ברצינות את האפשרות לחזור למרכז הארץ״.
מאז שובו לאזור, צבר יתיב רייס אוסף של כ-100 שירים שכתב והלחין. ״הייתה גם תקופה שהקמתי להקה בשם אסאתמה. הופענו באזור והגענו אפילו עד למועדון לוגוס בת״א שבינתיים הספיק להיסגר. היה לנו חומר מקורי, אם כי בעיקר הופענו, לא הוצאנו סינגלים. ההופעה בלוגוס הייתה השיא ואחריה התפרקנו, אי–שם בשנת 2001. המוזיקה די דעכה בחיי, אם כי הופעתי בכמה הופעות בודדות. למה? אופי השירים שלי מאוד חושפני והשירים מאוד אישיים. כשהייתה לי להקה זה נתן תמיכה וביטחון, כי להופיע לבד על הבמה זה קשה. אתה מגיש את השירים בפני הקהל וחושף את עצמך בפני כולם וכנראה שלא הייתי בשל מספיק. מצד שני, אז גם הייתה לי חוצפה חיובית ולקחתי סיכונים בלתי מחושבים, יכולתי לקחת גיטרה ולשבת לנגן בכיכר דיזנגוף ולהגיע לכל מקום שרק רציתי… אבל לא הייתי מוכן לפריצה״.
לפני כמעט שנתיים וחצי החליט יתיב שזהו, זה עכשיו או כנראה לעולם לא. התוצאה הייתה הפקת סינגל ראשון בשם יותר מפחות. ״למדתי באותה תקופה עיצוב ואדריכלות ובשיעור שאלו אותנו איך אנחנו רואים את עצמנו בטווח של שנתיים עד חמש שנים. התשובה שלי הייתה מרחיקת לכת, אמרתי שאהיה אחרי אלבום ראשון, פתאום שלפתי את זה ככה משום מקום. חברה בכיתה סיפרה שיש לה חבר טוב, בשם רע אדר, בעל אולפן הקלטות בחיפה וקישרה בינינו. פניתי אליו וקבענו פגישה. הוא התלהב מהשירים והחליט להפיק את הסינגלים. בחרנו בתור סינגל ראשון את השיר יותר מפחות, כי זה שיר קצבי וקליט, שחשבנו שיצליח להגיע לתפוצה רחבה״.
– מה הכי ריגש אותך בכל התהליך?
״אני חושב שכל התהליך מאוד ריגש אותי, אבל הקטע הכי מרגש היה כשהשמעתי את הסינגל בדיסק. זה היה אירוע משפחתי ושמנו את השיר בפול ווליום. לראות כיצד שיר יוצא מהגבולות שלו ולשמוע אותו אחרי העיבוד המוסיקלי ועם הרבה כלים ולא רק הגיטרה בבית, זה מרגיש הכי עוצמתי שיש. בזכות חברה שמפיצה את השיר לעורכים מוסיקליים, אפילו השמיעו את השיר פעמיים ברשת ג׳. בזמנו לא ידעתי שזה שודר, רק כשהתקבלתי להיות חבר אקו״ם, נודע לי באיחור של שנתיים שהיו לשיר השמעות ברדיו הארצי. זו הגשמת חלום״.
לאחר הסינגל הראשון עמדו בפני יתיב שתי ברירות – לגנוז את החלום או להמשיך בכל הכוח. הוא העדיף לבחור באפשרות השניה. ״בשנה האחרונה הגעתי להחלטה להוציא את שיריי לאור. מאז תחילת השנה, הקלטתי חמישה שירים. המטרה שלי היא לקבל הכרה של אנשים, שישמעו את המוסיקה שלי. גם הקמתי הרכב חדש, משלי ואנחנו בשלבים אחרונים של חזרות כאשר בכוונתנו להתחיל להופיע בפברואר בחמדת ימים. אני מקווה שבהופעה יהיו 10 שירים מקוריים שלי וגם מספר קאברים״.
הסינגל האחרון שיצא לאחרונה הוא מחיצות שכבר זכה להשמעות בתחנות הרדיו האזוריות. זהו שיר קצבי המדבר על הניסיון לפרוץ את הגבול ולשבור את המחיצות. ״אני חסיד של שירים שקטים ואקוסטיים, אבל מכיוון שאני מנסה לפרוץ אל הקהל הרחב, בחרנו לצאת עם שירים קצביים״, הוא מסביר. בסוף החודש הזה יצא לאור שיר שישי, בשם הכל נרשם״.
– איך התגובות עד כה?
״התגובות מאוד חמות. זה אחד הדברים שגורמים לי להמשיך. אף פעם לא ידעתי איך הקהל יגיב וזה היה החלום שלי ביני לבין עצמי, לראות איך אנשים מגיבים אל השיר. כשאני כותב משהו בפייסבוק אני מקבל 5 לייקים אבל כשאני משתף שיר שלי, אני מפוצץ בלייקים ותגובות. אנשים מפרגנים״.
– מי המעריץ מס׳ 1 שלך?
״יש לי חברי ילדות ששומרים על קשר. הם כנראה זיהו אצלי פוטנציאל מגיל צעיר ודוחפים קדימה. אמא שלי מאוד מתרגשת, היא שמחה שהילד שלה שמח בדרכו והולך אחרי מה שהוא אוהב. היא תמיד תמכה וצידדה בי. אבא? הוא פרופסור, אקדמאי רציני, אנחנו בקשר טוב. אני חושב שהיה שמח אם הייתי הולך בדרכו, אבל כשהוא רואה מה שאני עושה הוא תומך ושמח״.
– מתי עדיף היה להיות מוסיקאי? כיום או לפני עידן היוטיוב?
״אני רואה את החיובי ואת השלילי שבעניין. מצד אחד היום אתה יכול לפרוץ דרך יוטיוב ולא רדיו דווקא, מצד שני אני גם רואה את הקושי להגיע לתחנות הרדיו הגדולות בשלב הזה שבו אני נמצא כרגע. בעבר היה קל יותר כי היו חברות תקליטים, מזהי כשרונות, אם מישהו היה נדלק עליך ולוקח אותך תחת חסותו, זה היה סולל עבורך את הדרך. היום אתה חייב לקדם את עצמך לבד. בכל מקרה, אני מאוד נחוש להצליח לעשות מה שאני אוהב.
– איפה נראה אותך בעוד חמש שנים?
״הבטחתי לעצמי ליהנות מהדרך, אז דבר ראשון אני מקווה שעד אז אוהב את הדרך שעשיתי, גם אם לא אתפרסם, לפחות אדע שניסיתי להגשים חלום רציני. אני רואה את עצמי מגיע לקהל רחב והופך להיות שם מוכר, אחרי אלבום שני ושיתופי פעולה עם זמרים אחרים ובעיקר מוציא את שיריי ומקבל הכרה״.
– עם מי היית רוצה לשתף פעולה?
״אני מאוד מעריך את אמיר דדון ואוהב את הגדולים, בעיקר רמי קליינשטיין ושלום חנוך. הייתי רוצה לשתף איתם פעולה ביום מן הימים״.
