זהר.נט חדשות כרמיאל
אוי, הדכדוך שבבדידות, או הלחץ שבמפגש עם בני המשפחה. איך שורדים את החגים בלי לאבד את השפיות?
תקופת החגים, הנה תקופה לחוצה המעוררת בנו רגשות מעורבים. מחד, קיימת תחושה של “חגיגיות”, התחלה חדשה, משפחתיות ו…חופש. מאידך התקופה הזאת יכולה לשאת בחובה, נטל נפשי ו”סטרס” מורכב ועוצמתי. מדוע בעצם?
בדידות וחרדות
המפגש המשפחתי האינטנסיבי עלול לגעת במוקדי קונפליקט בלתי פתורים. סכסוכים ישנים ובלתי פתורים עלולים לצוץ, כעסים ישנים, שבד”כ לא נוגעים בהם, עלולים לעלות סביב שולחן האוכל. הרווקים והרווקות עלולים להתקל בשאלות מביכות בסגנון “חנוך לוין” (“נו, מה יהיה?, מתי כבר תסתדרו בחיים”?) הגרושים והגרושות והאלמנים והאלמנות עלולים לחוות את כאב האובדן ואת צער הבדידות ביתר שאת, בקונטרסט ל”משפחתיות” המופגנת מול העיניים.
אני זוכר את החג הראשון שביליתי ללא ילדי מיד עם גרושיי, לפני כעשר שנים. הכאב היה קשה מנשוא. הנה, אני ישוב סביב השולחן אבל בני משפחתי הקרובים וילדי, עמם הייתי רגיל לחגוג בכול חג, אינם לצידי. התחושה הייתה כאילו גדעו ממני איבר גוף. כאב, עצבות ודכדוך עמוק. בני משפחתי שלא עברו תהליך של גרושים היו עסוקים בענייניהם ושמחו את שמחת החג, מה שהעצים עבורי את תחושת הכאב והבדידות. הבודדים שבינינו שעסוקים במשך ימי החו”ל בעבודה, בספורט בקשר עם חברים, עלולים למצוא את עצמם דווקא בימי החג, בשיא “הביחד” עבור האחרים, דווקא בשיאה של חווית בדידות מאוד לא נעימה. חופש מעבודה, משגרה, מחברים שעסוקים בענייניהם, מעצימים את חווית “הלבד” ומעמתים אותנו עם חרדות ופחדים בלתי צפויים (“כולם חוגגים, אני בודד”. “עד מתי אהיה לבד”? “מה אהיה כשאהיה זקן/ה, מי ידאג לי?”) שאלות שבד”כ אנו מצליחים להדחיק ושצפות פחות בשגרת, העיסוקים, צפות ומעוררות חרדה ודכדוך עמוק.
אז מה עושים? ל”עניינים הלא פתורים” יש 2 אסטרטגיות התמודדות אפשריות. הראשונה, דווקא לראות בחג הזדמנות “לסגור קצוות” לדבר על התחושות, לשתף בכאב ובאכזבה ולנסות ליישר את ההדורים , באם ניתן. לראות במפגש דווקא “הזדמנות” ולא “איום”. להגיע למפגש ממקום “מקרב” ולא ממקום “מרחיק”. אסטרטגיה שניה היא אסטרטגיה של הימנעות, כלומר, להגיע לזמן קצר, לשוחח על “צד ג’” (פוליטיקה, המצב במדינה, ספורט, ילדים, משק המים…) רק לא “עלינו”. לקצר במפגש ו”לשרוד איכשהו”. האסטרטגיה הזאת כמובן טובה נקודתית, אך אינה מתמודדת עם הבעיות לטווח ארוך.
“פנויים ופנויות” דווקא יכולים לראות בחג הזדמנות להכרויות. זיכרו, אתם לא לבד!, אתרי ההכרויות באינטרנט, רוחשים חיים ערים בתקופת החגים. נראה שהבעיה היא משותפת וכאן, צרת רבים, עשויה להיות נחמה גדולה. בנוסף, קיימות התארגנויות וקבוצות לא מחייבות של פנויים ופנויות המהוות גם קבוצהשל “תמיכה קהילתית” עבור המצטרפים. המפגש הוא על בסיס סטטוס דומה, אבל הסטטוס שהיווה בתחילה נקודת מפגש יחידה, יוצר פעמים רבות קשרים חדשים ומעגלי תמיכה חדשים שמסייעים רבות לעבור את תקופת החגים.
זוגיות במבחן
חוויית הזוגיות בחגים: החגים מהווים לא פעם מבחן אמיתי לחוזק ולבריאות הזוגיות בין בני הזוג. מדוע?
“ניהול חשבונות” – אל מי הולכים יותר בחג? אל ההורים של הבעל או אל ההורים של האשה? את מי מזמינים אלינו? את משפחתו של הבעל או את משפחת האשה?. איך זה יהיה להושיב את הורי, יחד עם הורייך? ובכלל, מדוע אמא שלך, עושה תמיד “פרצופים” לאמא שלי? הרבה סוגיות שבד”כ לא נוגעים בהם ביום יום, צפות שוב במהלך החגים. סוגיות שעוסקות בשאלת “המקום” שכול אחד מבני הזוג מקבל בתוך הזוגיות. כשבני הזוג מארחים אצלהם את כול המשפחה, “ההתחשבנות” אף מתעצמת סביב סוגיית חלוקת הנטל. מי עובד יותר? מי משקיע יותר ומי משקיע פחות? האם יש שיתוף פעולה בזוגיות או, שאחד מבני הזוג חווה עצמו כ”בעל האחריות” בעוד האחר “עוזר לו” או, בלתי מורגש בעליל?
אז מה עושים? מומלץ “לשים דברים על השולחן” עדיף לדבר על התחושות מאשר להביא אותם לידי ביטוי דרך עשייה לא פרודוקטיבית (“אקטינג אאוט”) הווה אומר, “ברוגזים” הסתגרות,”שתיקות אין סופיות” והתפרצויות זעם. רצוי, במקום לבקר את האחר דווקא לנקוט ב”תקשורת חיובית (שכתבתי אודותיה בעבר) “הייתי רוצה שתהיה לצידי” “הייתי רוצה שנשתף פעולה בהכנות” , “בואי נראה מה כול אחד מאיתנו יכול לעשות לטובת הצלחת הארוע”. יתרונה של תקשורת כזראת הוא בכך שהיא מעודדת שיתוף פעולה ואינה “חוסמת” ומרחיקה.
איך מעבירים את הזמן?- חופשות ארוכות, מעוררות שאלות סביב אינטימיות מחד וריחוק מאידך, עצמאות מול תלות. עד כמה שני בני הזוג מעוניינים בזמן לעצמם? עד כמה הם מעוניינים ב”ביחד”? כמה זמן מבלים עם הילדים?, כמה עצמאות ניתן לילדים. בתאוריות פסיכולוגיות העוסקות במשפחה, נהוג לדבר על “מערכת ההורים”, “מערכת הילדים” ומערכת המשפחה”. במשפחה מתפקדת, לכול מערכת בתוך המערכת המשפחתית, תפקוד אופטימלי משלה והתקשורת בין תתי המערכות יעילה ומתאימה. ולכן, כדאי לתכנן את הדברים מראש, לתת את הדעת על הסוגיות הללו , לא לטאטא אותם “מתחת לשטיח” כי הם ישובו ויצוצו. מצד שני, חלוקת זמן נכונה שבה כול אחד עונה על צרכיו, תביא לחוויה טובה ומספקת בחגים.
חווית “הבחינה”
אנשים המארחים בחגים קרובי משפחה, חווים עצמם לא פעם כאילו הם ב”בחינה” (הבית נקי ומסודר?, יאהבו את האוכל שלי?, יראו שהשמנתי?, כלי האוכל מתאימים לצבע המפה?) חווית הבחינה, מביאה לכך שבמקום ש”נזרום” ונהנה בארוע, נחוש לחץ ומתח והוא ייתפס כחוויה שסופרים את הדקות עד לסיומה.
אז מה עושים? ראשית, אנחנו לא בבחינה, להיפך, צברנו “נקודות קרדיט” בקרב האחרים, שכן, נטלנו את המעמסה על כתפינו. שנית. מדוע עלינו לטול את כול המעמסה? הפתרון ההגיוני הוא “שותפות משפחתית” בצורה כזאת, כולם שותפים. כול אחד מבני המשפחה המורחבת, לוקח על עצמו חלק מהמנות. העומס מתחלק וכולם מרוויחים שלל סגנונות, טעמים שונים והטרוגניות מגוונת וצבעונית במקום הומוגניות. מותר , רצוי וניתן ליזום חלוקת מעמסה בקרב בני המשפחה.
אז שיהיה לכולם חג שמח וטעים, הרבה הנאה , פיוס , שקט ומנוחת גוף ונפש.
מהצד השני של המטבע קיימת גם האפשרות של נתק במשפחה – אם זה קיים, הרי שלקראת החגים יעלו תחושות קשות של בדידות, הרגשת הזנחה ודחייה.
החגים מעצימים תחושות שלעיתים קיימות ביומיום, אבל מתפרצות בחג. יחסים בין בני הזוג, יחסים בין בני משפחה אחרים, חרדות מביצוע, צורך ברצייה ועוד – כל אלו עלול להביא לרגשות קשים, לחוסר שקט נפשי, היעדר שינה, אובדן הנאה, ירידה בערך העצמי ובביטחון העצמי ואחרים.
הסיבה השנייה שעשויה להעמיק את חרדת החגים היא העובדה שתקופה זו גם יכולה להיות מלווה בחשבון נפש כללי ותחושות מאזן של הצלחה או כשלון. גם מצבים אלו עלולים להגביר את הפסימיות והמתח הנפשי.
סיבה שלישית, שעשויה להעכיר את מצב הרוח עד לכדי דיכאון, נעוצה במצב הכלכלי. בין אם אתה הגורם המארח או המתארח, הרי שישנה סוגיה כלכלית – עלות המתנה למארח, עלות הארוחה ועוד. גם עניין זה עלול להלחיץ, לגרום למתחים, לירידה במצב הרוח ועוד. יש לציין כי, אצל מי שכבר לוקה בדיכאון, החגים יכולים להביא להחרפה במצב.
חשוב להבין שיש להפריד בין דיכאון קליני לבין מצב רוח ירוד המתקשר לאירוע פרטני.
מה עושים עם זה?
ההתמודדות עם חרדת החגים היא בשני היבטים עיקריים. ראשית, בקבוצת הסיכון – אנשים שכבר לוקים בדיכאון. אצל אלו אנחנו רואים התגברות בפנייה למיון, בעיקר במהלך החגים ולאחריהם. עם זאת, כמטפלים, אנו משתדלים “לפתוח” את הנושא כבר בחודש המקדים על מנת למנוע הידרדרות במצב. שנית, בקרב אלו שהחגים אכן יוצרים אצלם דכדוך עמוק, בתקווה שמדובר בדכדוך זמני, אנחנו נותנים מספר המלצות להתמודדות, שרובן נעות סביב הרעיון של זיהוי מקור החרדה או הדיכאון והתמודדות פרטנית מול כל גורם וגורם.
ההמלצות הן:
לזהות את מקור החרדה. לבדוק מה בדיוק גורם לאדם להרגיש לא טוב.
למצוא דברים חיוביים במצב הקיים – נכון, אתה עומד להיפגש עם החמות המלחיצה שלך, אבל היא מבשלת נהדר.
מוטיב הזמן – להבין שמדובר במפגש קצר, ארוחת החג היא עניין של מספר שעות. להבין שמדובר במצב שמתרחש פעמיים שלוש בשנה.
לוודא את רמת המחויבות להגיע לארוחה או למפגש. אם לא, לנסות לבדוק אלטרנטיבה – נסיעה לנופש, ארוחת חג עם חברים ולא עם משפחה ועוד.
לתכנן מראש את הזמן – לתת זמן לקניות, לבישולים, לתכנן אפילו זמני מנוחה בין הפעילויות הללו. לבנות סדר יום סביב החופשה שנלווית לימי החג. משהו שיאפשר “שגרת חג”.
למארחים שבינינו – לנסות להציע לחלק את הבישולים בין האורחים. באופן זה, לכל אחד יהיה מאכל שהוא יאכל לאכול, והמארח לא יילחץ שמה האוכל “לא טעים” למישהו. כמו כן, זה מוריד מלחץ הבישולים ומההוצאות הכלכליות הנלוות לו.
לא להזניח פעילות גופנית – ימי החופשה שמצטרפים לחגים עלולים להוציא אותנו משגרת פעילות גופנית, שבה אנו עוסקים. גם אם חדר הכושר סגור או נסעתם לחג להורים, אין סיבה לא לקיים פעילות גופנית קלה שאפשר לבצע בכל מקום. לפעילות הגופנית ישנה חשיבות בשחרור אנדורפינים, התורמים למצב רוח טוב.
אל תפסיקו עיסוק בתחביבים שגורמים לכם לרווחה נפשית וגופנית.
אם אתם לחוצים מארוחות החג הרבות שיפריעו לדיאטה עליה עמלתם חודשים רבים – תכננו מראש מה תאכלו ומה לא. התייעצו עם תזונאי כדי להימנע ממצב שאכילת יתר תהרוס את הדיאטה ואת מצב הרוח.
לסיכום, לרוב, דכדוך החגים חולף כאשר החגים חולפים. אין זה אומר שצריך להתעלם ממנו, אלא להתמודד עימו, ובוודאי אם העניין פוגע בתפקוד. במקרים קיצוניים, ובמיוחד אם החרדה והדכדוך לא חולפים גם אחרי החגים, רצוי לפנות לעזרה מגורם מקצועי ובעל סמכא. מה שחשוב, גם אם אתם מרגישים שאתם לוקים בחרדת חגים, זכרו שאתם בחברה טובה. קחו את הדברים בפרופורציה ונסו ליהנות מההיבטים החיוביים שבחג עד חלוף הסערה.
