זהר.נט חדשות כרמיאל
אנשים שכאלה
כולנו רגילים לקטר על הכל ולרוב בצדק רב. זה שאנחנו לא עושים כלום לשנות את נשואי הקיטורים שלנו, זה ענין אחר ששווה כתבה בנפרד ואולם, מדי פעם אתה נתקל באנשים שאתה ניצב פעור פה נוכח מעשים שהם עושים. ואני כבר אומר לכם: אני לוקח פה סיכון מחושב, כי לרוב האנשים הללו אינם אוהבים שמזכירים אותם. אז בכל זאת. ואתחיל עם משהו אישי. הסכיתו ושמעו. ביום חמישי האחרון הסלולארי שלי התאבד. כלומר, החיבור של המכשיר למטענים התקלקל. כתבתי על כך, בכיף שלי בפייסבוק שאנשים שמנסים להשיג אותי בפון, לא יוכלו לעשות זאת כי הסוללה תגמר בשלב מסוים ולא אוכל להטעין אותה. בתוך 5 דקות כותב לי בחור בשם מוטי מרציאנו, שאמנם שמעתי עליו וגם די מכיר, אבל לא יכול לומר שהוא חבר שאני יוצא לבלות איתו, ובכן הבחור הזה כותב לי שיש לו נייד בבית… בפרטי הוא כותב לי שיש לו אכן נייד וכי הוא רוצה לתת לי אותו, כך כמתנה. כמובן שסירבתי. חשבתי אולי אשאיל ממנו את המכשיר עד שאתקן את הישן. הבנאדם לא רצה לשמוע. בוא תיקח, בוא תיקח ולא עזב אותי. ממש לא עזב. אוקיי. די נשברתי, באתי אליו והנה הוא שולף לי מכשיר גלאקסי חדיש ואומר קח. מה קח? מי יקח? מה פתאום אקח? ביקשתי לשלם – כלום. לא מוכן. משהו סימלי? לא מוכן. קח ! הוא אומר ומודיע לי שאם לא אקח, הוא יעלב. הוא יעלב… לקחתי כי נשברתי. לא הסתפק בזה. נסע לאורנג', החליף את הסים, הביא מטענים… אמר שלום וחיבוק, נסע והותיר אותי פעור פה. כמובן שבאיזשהו שלב אשיב את הפון… אבל, חישבו על כך. מדהים. ואז אני פותח פייסבוק ואני רואה שם שיוכי לאפ, המלאכית מ"יד עזרא ושולמית", מספרת שהאיש, מוטי מרציאנו, תרם כסף רב לטובת אביאל חיים והתרים עוד בעלי עסקים. כן ירבו אנשים שכמותו. לא יאמן.
מוטי, איננו לבד. יש עוד אנשים טובים, אמנם הם מתמעטים והולכים, אבל הם קיימים. הנה אלעד ז'אן, בחור שלא נח ולא נם ומתרוצץ וכותב ומדבר ומשכנע אנשים לתרום עבור אביאל חיים. אין דברים כאלה… ויש אורית אוחיון, נגה רץ, ענבר ריבן שלש נשים צעירות שלקחו עליהן להרים ערב נשים שהכנסותיו קודש לאביאל חיים שלנו. הקימו דוכן התרמות, הפעילו אנשים והכל כמובן בהתנדבות. את יוכי כבר הזכרתי והאמינו לי יש עוד רבים וטובים שפשוט יוצאים מגידרם על מנת לסייע. מבקש סליחה מראש מאלה שבוודאי שכחתי. צריך לזכור שמאחורי מבצע הענק הזה עומדת עמותת "יד עזרא ושולמית" שאותה מנהל הרב שמעון פינטו, עניו וצדיק. אז תודות לכל אותם אנשים טובים, יטוס אביאל חיים עם אימו ואביו לניו יורק להשתלת מח עצם דרמטית וכולנו, כל העיר כרמיאל רבים ברחבי כל הארץ, מחזיקים אצבעות,מתפללים שהשלושה ישובו אלינו, בריאים ושלמים ומי יתן שאביאל חיים ישוב לחבוש את ספסל הלימודים, כי זה מקומו…
בשורה טובה? או?
אז התבשרנו שהממשלה החליטה לצמצם מאוד את מספר תאגידי המים בארץ. על פניו בשורה טובה. יצמצמו את המנגנונים שהולכים ומתנפחים והופכים מפלצתיים ומאיימים. והנה מחיר המים גם עומד לרדת ב… יושבים חזק? 3 אחוזים. נפלתם? אבל, בדיקה יותר מעמיקה מגלה שבעצם, מה שיקרה בפועל הוא שהערים החזקות יחסית בעצם יחזיקו את החלשות יותר ובאיזורינו כרמיאל היא החזקה ביותר וכך כנראה יקרה מה שקרה עם מכון הטיהור ואיגוד ערים לביוב בזמנו.
עם הזמן וכאן אין בכלל שום ספק, תאגידי המים יופרטו ומי ירכוש אותם? נכון: אותם טייקונים ששולטים ממילא כבר בכל המשק הישראלי. אז עכשיו, גם המים יהפכו ענין פרטי שלהם. כולם יודעים זאת, כולם מבינים זאת ואף אחד לא מזיז אצבע על מנת לשנות את כל הענין הזה של תאגידי המים. לשנות- הכוונה לפרק! את המע"מ שיחזירו לנו החצופים האלה. בדקה אחת ייקרו לנו את המים ב-18 אחוזים… נדמה, שלא יהיה מנוס מנקיטת פעולות ציבוריות על מנת לגרום לפירוקם של התאגידים.
הבשורה האחרונה, כאן בכרמיאל, שבקרוב יותקנו מוני מים דיגיטליים. כלומר, תבנה מערכת שתוכל לזהות ממרחק כל נזילונת בצנרת ולזהות בדיוק את מיקומה וכמובן לקרוא מרחוק מה היתה צריכת המים בכל בית. האם זו בשורה טובה? גם. לא בטוח.
החיים ללא…
יומיים. יומיים שלמים שרדתי ללא הטלפון הסלולארי שלי. שרדתי… בערך. אתם יודעים, אני מהדור ההוא, הענתיקה, מודל סוף שנות… מהמאה שעברה. היום, אני מודה, לא מבין איך חיינו אז בלי הסלולארי. בחיי. אבל עובדה, חיינו. יש כאלה שטוענים שחיינו יותר טוב. אני לא בטוח בכלל. היינו רגילים ל"חיים" בלי הסלולאר. אבל בהתחשב בזה שגם טלפונים לא היו כל כך בנמצא, אז באמת לא מבין איך התנהלנו. נאמר, רציתי ללכת לחבר. אוטו לא היה, אז רכבתי על אופניים איזה 2-3 ק"מ… הגעתי לביתו, שאלתי אם נמצא. אם כן, יופי… אם לא… אז כן, רוכב בחזרה הביתה… כששרתתי בצבא שבועות לא דיברתי עם המשפחה. הכל ב"גלויות"… גלויות ילדים שלי, היו מין מכתבים "מהירים" כאלה שהכל בהן היה באמת גלוי… בלי מעטפה וכאלה. היינו מקבלים מכתבים, כאלה מנייר, שכותבים עליו בעט וכולם היו נפתחים ע"י כולללם באותו נוסח: "שלום כרמיאלי, אם תשאל לשלומי, הריהו טוב…" ככה, קבוע… טוב נסחפתי לתקופה אחרת. בקיצור, מאז המצאת האש והגלגל,לא היתה המצאה שהיינו תלויים בה כל כך, כמו הטלפון הסלולארי. ותקנו אותי, או יותר פשוט תנסו.
ללא חמין… תתארו לכם את חיינו ללא חמין. החצב הראשון מציץ והופ, מתחילים להכין חמין עד סוף החורף. בינינו זה מן מאכל מוזר כזה לא? שעועית, חומוס, חיטה, עדשים, ביצים שלמות בתוך, בשר בקר או עוף בפנים שמים על האש ומחכים לריח… אחחח הריח. איך כולנו אוהבים את הריח של החמין המתבשל שעות על שעות…וכשמסובים לשולחן השבת, תענוג אמיתי…עד ללילה… לא רואה את עצמי בלי חמין בחורף…
אבל, לאחר מחשבה, בעצם ניתן לחיות ואפילו מצוין ללא כל ה"אקססוריס" האלה. מים, מעט אוכל ויש חיים. השאלה אילו חיים ובמה אנחנו מסתפקים או לא מסתפקים.
