אנשים – זהר הצפון https://www.zhk.co.il זהר הצפון - פורטל חדשות הצפון Fri, 27 Mar 2020 10:17:08 +0000 he-IL hourly 1 https://wordpress.org/?v=5.2.5 הכרמיאלי שמבצע את בדיקות הקורונהhttps://www.zhk.co.il/%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%9e%d7%99%d7%90%d7%9c%d7%99-%d7%a9%d7%9e%d7%91%d7%a6%d7%a2-%d7%90%d7%aa-%d7%91%d7%93%d7%99%d7%a7%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%a7%d7%95%d7%a8%d7%95%d7%a0%d7%94/?utm_source=rss&utm_medium=rss&utm_campaign=%25d7%2594%25d7%259b%25d7%25a8%25d7%259e%25d7%2599%25d7%2590%25d7%259c%25d7%2599-%25d7%25a9%25d7%259e%25d7%2591%25d7%25a6%25d7%25a2-%25d7%2590%25d7%25aa-%25d7%2591%25d7%2593%25d7%2599%25d7%25a7%25d7%2595%25d7%25aa-%25d7%2594%25d7%25a7%25d7%2595%25d7%25a8%25d7%2595%25d7%25a0%25d7%2594 https://www.zhk.co.il/%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%9e%d7%99%d7%90%d7%9c%d7%99-%d7%a9%d7%9e%d7%91%d7%a6%d7%a2-%d7%90%d7%aa-%d7%91%d7%93%d7%99%d7%a7%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%a7%d7%95%d7%a8%d7%95%d7%a0%d7%94/#comments Fri, 27 Mar 2020 10:00:12 +0000 https://www.zhk.co.il/?p=38956 שתפוד"ר למדעי הרפואה חגי רכניצר שעומד בראש המעבדה המיקרוביולוגית במרכז הרפואי לגליל הוא האיש שלוחץ על הכפתור המאשר אם בדיקת הקורונה חיובית או שלילית. בראיון מיוחד הוא מספר על הקשיים: "אין כוח אדם זמין המוכשר לבצע את הבדיקות", אבל שומר על מקום לאופטימיות: "יש רופאים מצויינים" מאת גיל דובריש במעבדה המיקרוביולוגית במרכז הרפואי לגליל (בית …

הפוסט הכרמיאלי שמבצע את בדיקות הקורונה הופיע ראשון בזהר הצפון

]]>
שתפו

ד"ר למדעי הרפואה חגי רכניצר שעומד בראש המעבדה המיקרוביולוגית במרכז הרפואי לגליל הוא האיש שלוחץ על הכפתור המאשר אם בדיקת הקורונה חיובית או שלילית. בראיון מיוחד הוא מספר על הקשיים: "אין כוח אדם זמין המוכשר לבצע את הבדיקות", אבל שומר על מקום לאופטימיות: "יש רופאים מצויינים"

מאת גיל דובריש

במעבדה המיקרוביולוגית במרכז הרפואי לגליל (בית החולים הממשלתי) בנהריה, מבצעים בימים האחרונים מאות בדיקות קורונה, במאמץ אדיר שנועד להדביק את הפער ולגלות את נשאי וחולי הקורונה באזור כרמיאל, נהריה, עכו והגליל המערבי. בראש המעבדה עומד ד"ר למדעי הרפואה חגי רכניצר, בן 47, תושב כרמיאל.

ד"ר רכניצר, יליד ירושלים, עבר להתגורר בכרמיאל ביחד עם משפחתו בשנת 2011. הוא ניהל מעבדה בבית החולים זיו בצפת ולפני כשלוש שנים וחצי מונה למנהל המעבדה המיקרוביולוגית במרכז הרפואי לגליל.

מאז החלה המעבדה בנהריה לבצע בדיקות לגילוי קורונה, מודה ד"ר רכניצר כי העומס הולך וגדל. "זו עבודה מסביב לשעון, למרות שאנחנו לא אמורים לעבוד בשעות הלילה. לפעמים מזעיקים אותי בשעה 2-3 לפנות בוקר. בתקופה האחרונה נכנסנו למתכונת שונה לחלוטין. מעבר לבדיקות השגרה, כול המעבדות המיקרוביולוגיות מגוייסות בימים אלה גם לבדיקות לגילוי הקורונה. אנחנו מבצעים בדיקות לאנשים מכול הגליל המערבי, המרכז הרפואי משרת אוכלוסיה של כ-600 אלף איש באזור, מכרמיאל מערבה וצפונה. זו אוכלוסיה מגוונת שאנו משרתים אותה גם בימי שגרה וגם בימי חירום".

"כול בדיקה היא תהליך ממושך ורב שלבי שמערב מספר אנשים ומספר מכשירים ואורך 5-6 שעות עד שמתקבלת תוצאה"

אתם מבצעים בדיקות לתושבי הגליל המערבי בלבד או שהבדיקות מגיעות מכול רחבי הארץ?

"בימים הראשונים היה אי-סדר והגיעו אלינו בדיקות של אנשים ממרכז הארץ, אבל בימים האחרונים הארגון טוב יותר והגיוני יותר. אנחנו מבצעים בדיקות לאנשים החיים באזור הגליל המערבי. מדובר בעיקר בדגימות שמד"א מבצעת בקהילה ומעבירה אלינו".

– בכמה דגימות מדובר?

ד"ר חגי רכניצר. צילום דוברות המרכז הרפואי לגליל
ד"ר חגי רכניצר. צילום דוברות המרכז הרפואי לגליל

"אנחנו מבצעים כ-120 בדיקות ביום, 90% מהם אלה בדיקות שמד"א מבצע ולוקח בבתי אנשים. אנחנו מקבלים את הערכות הסגורות אחרי ביצוע הבדיקה ופותחים את המבחנות בחדר תת לחץ אטום, כדי שאם יהיה כשל או דליפה הנגיף  לא יצא מהחדר. העובדים ממוגנים מכף רגל ועד ראש כדי לא להיחשף בעצמם ברגע הפתיחה של הערכות".

– כמה זמן אורכת בדיקת קורונה מרגע שאתם מתחילים אותה ועד שמתקבלת תוצאה?

"כול בדיקה היא תהליך ממושך ורב שלבי שמערב מספר אנשים ומספר מכשירים ואורך 5-6 שעות עד שמתקבלת תוצאה. הבדיקה עצמה מתבצעת בשני מכשירים, כשעתיים בכול אחד ולכך יש להוסיף את זמן הפתיחה של הערכה וסידור המבחנות, ובסיום הוצאת התשובה – שאותה יכול לבצע רק אדם מיומן".

– יש תחושה של לחץ וחשש בציבור מכך שאין מספיק בדיקות, ואין מספיק כוח אדם שמיומן בביצוע הבדיקות. עד כמה זה נכון?

גם זה יעניין אתכם בתקופת הקורונה בפורטל זהר.נט:

"טבעי שיש חשש מכך, אני יכול לומר שאין פגיעה במהלך התקין של הבדיקות – גם השגרתיות וגם בבדיקות הקורונה, אבל כמובן שיש עיכובים. אני חושב שבימים אלה אנשים חוששים להגיע למיון ולבית החולים, יש דווקא פחות עומס מאשר בימי שגרה אבל נרשם עומס מטורף בכול הקשור לבדיקות הקורונה. רוב המשאבים מגוייסים לעניין".

– מדברים על מערכת הבריאות  שקרובה לקריסה, עד כמה אתה מרגיש שזה נכון?

"כמי שנמצא במערכת, אני מרגיש שאנחנו על סף קריסה כול ימות השנה. אתה תשמע את התשובה הזו מכול עובד בריאות. בימים כאלה כשמביאים אותנו לקצה, אנו מרגישים היטב את חוסר ההשקעה המצטבר לאורך שנים. אני לא מאשים אף אחד אבל ברור שהיה חוסר תעדוף למערכת הבריאות. כשמעמיסים על מערכת יש גבולות ואז מתגלים משאבים חסרים, ציוד חסר… יש גם חוסר בכוח אדם כי עבודה בתחום בתחום המעבדות לא מתוגמלת בצורה ראויה".

"אני חושב שבימים אלה אנשים חוששים להגיע למיון ולבית החולים, יש דווקא פחות עומס מאשר בימי שגרה אבל נרשם עומס מטורף בכול הקשור לבדיקות הקורונה. רוב המשאבים מגוייסים לעניין"

– 120 בדיקות ביום זו התפוקה המקסימלית של המעבדה במרכז הרפואי לגליל?

"המעבדה עובדת עד 12 שעות ביממה, יש עוד מכשירים שיכולים לעזור לנו ואולי בקרוב נקבל אפשרות להרחיב את צוואר הבקבוק ואני מקווה שנוכל להגיע לכ-200 בדיקות ביום. המגבלה שלנו היא שאין כוח אדם זמין המוכשר לבצע את הבדיקות, המינימום הנדרש כאן הוא תואר שני ומעלה במדעי הרפואה או תואר ראשון עם ניסיון רב בתחום. אי אפשר להציב עובדים חדשים במעבדה ללא הכשרה מתאימה. גם עובדי מעבדה שמיומנים בתחומים אחרים, יקח מספר חודשים כדי להכשירם לתפקיד. ברור שצריך לדגום יותר אנשים".

– אתה קם בבוקר עם תחושה של שליחות?

"אני אף פעם לא השתמשתי במונחים האלה, אבל כן, אני מרגיש ככה. יש תחושה כזו שחזרתי אחורה בזמן לשירותי הצבאי. אנחנו נמצאים בסוג של מלחמה".

איך המשפחה מגיבה, האם רואים אותך בבית בכלל בתקופה כזו?

"אני רואה אותם בקושי. אשתי בבית ויש לי ילד בן 7.5 שלומד בכיתה ב', הוא מאוד חכם ורגיש, ברור שהוא רוצה את אבא אבל אני מגיע הביתה סחוט ועייף. וגם כשאני בבית אני מחובר למעבדה באמצעות המחשב. גם בסופי שבוע אני לא בדיוק בבית, ואם כן, אז אני עובד מהבית כדי לזרז את מתן התשובות".

– אתה למעשה הראשון שמגלה אם אדם כלשהו חולה בקורונה או לא… איזו הרגשה זו?

"כן, אני למעשה האדם הראשון שרואה את התוצאה. אומנם אישרתי מאות אלפי בדיקות בחיי אבל בבדיקות הקורונה התחושה שלי מוזרה מאוד. אני מבין ויודע שמאחורי כול בדיקה יש בן אדם ויש משפחה שלמה שמחכה לתוצאות. אולי זה בגלל הרעש התקשורתי והעובדה שמדובר במגיפה עולמית, יש תחושה של מתן גזר דין לכול אדם שנמצא חולה בקורונה. אחרי שאני מאשר את תוצאות הבדיקות במעבדה עליי לעדכן את מנהלת היחידה למחלות זיהומיות בבית החולים והיא צריכה לבצע את החקירה האפידמיולוגית".

– סטטיסטית, יותר מ-10% מבדיקות הקורונה בארץ הן חיוביות, כלומר הן מגלות נשאי וחולי קורונה, האם מדובר בנתונים דומים גם פה, באזור כרמיאל, עכו, נהריה?

"אומנם אישרתי מאות אלפי בדיקות בחיי אבל בבדיקות הקורונה התחושה שלי מוזרה מאוד. אני מבין ויודע שמאחורי כול בדיקה יש בן אדם ויש משפחה שלמה שמחכה לתוצאות. אולי זה בגלל הרעש התקשורתי והעובדה שמדובר במגיפה עולמית, יש תחושה של מתן גזר דין לכול אדם שנמצא חולה בקורונה"

"אני לא סטטיסטיקאי, אבל להערכתי מתוצאות הבדיקות במעבדה, איננו מגיעים לשיעור כזה של חולים באזורנו. כמובן שזה מאוד תלוי ממי נלקחות הבדיקות, אבל יש תחושה שאזור הצפון לא 'מככב' בעניין הקורונה".

– בוא נסיים את הריאיון הזה בנימה אופטימית, יש בכול זאת סיבות לתקווה?

"אני חייב להיות אופטימי. למרות שזו מגפה, לא מדובר באבעבועות שחורות או בשפעת הספרדית. בכול זאת אנחנו חיים בעולם מתקדם. נכון, עדיין אין תרופה לקורונה אבל יש טיפולים חדשניים, יש רופאים מצויינים ויש בתי חולים מתקדמים. אפילו חולים קשים שלפני 30,40,50 שנה לא היו שורדים את המחלה, מחלימים ממנה כיום. בכול זאת רוב האנשים שיחלו במחלה הזו אפילו לא ירגישו שהם חולים או שיהיו להם תסמינים מאוד קלים. צריך כמובן לשמור על אחריות חברתית – לדאוג שהאנשים המבוגרים שבינינו ואנשים בעלי מחלות רקע לא ידבקו. הצעירים חייבים לגלות אחריות רבה יותר, לשמור על ריחוק חברתי. אני מחזק את ההחלטה לבצע בידוד וסגר – זה נורא, זה קשה לכולם, זה קורע את הכלכלה, אבל זו הדרך הטובה ביותר להתמודד עם הקורונה בתנאי שתהיה תמיכה כלכלית בכול שכבות האוכלוסיה".

הפוסט הכרמיאלי שמבצע את בדיקות הקורונה הופיע ראשון בזהר הצפון

]]>
https://www.zhk.co.il/%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%9e%d7%99%d7%90%d7%9c%d7%99-%d7%a9%d7%9e%d7%91%d7%a6%d7%a2-%d7%90%d7%aa-%d7%91%d7%93%d7%99%d7%a7%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%a7%d7%95%d7%a8%d7%95%d7%a0%d7%94/feed/ 1
בדרך שלוhttps://www.zhk.co.il/%d7%91%d7%93%d7%a8%d7%9a-%d7%a9%d7%9c%d7%95/?utm_source=rss&utm_medium=rss&utm_campaign=%25d7%2591%25d7%2593%25d7%25a8%25d7%259a-%25d7%25a9%25d7%259c%25d7%2595 https://www.zhk.co.il/%d7%91%d7%93%d7%a8%d7%9a-%d7%a9%d7%9c%d7%95/#comments Mon, 23 Mar 2020 11:09:53 +0000 https://www.zhk.co.il/?p=38870 שתפואיך מצליח ילד מכרמיאל לבנות קריירה בתיאטרון במו ידיו, בלי קשרים מבחוץ? אלון לי רק בן 24 וכבר מתחיל לככב על הבמות בארץ. ראיון מיוחד על חלומות שמתגשמים, על הצלחה כנגד כול הסיכויים וגם… על חוסר הוודאות בגלל הקורונה מאת גיל דובריש לא פשוט ובטח שלא קל לילד מכרמיאל להצליח בעיר הגדולה. אלון לי (לילייב) …

הפוסט בדרך שלו הופיע ראשון בזהר הצפון

]]>
שתפו

איך מצליח ילד מכרמיאל לבנות קריירה בתיאטרון במו ידיו, בלי קשרים מבחוץ? אלון לי רק בן 24 וכבר מתחיל לככב על הבמות בארץ. ראיון מיוחד על חלומות שמתגשמים, על הצלחה כנגד כול הסיכויים וגם… על חוסר הוודאות בגלל הקורונה

מאת גיל דובריש

לא פשוט ובטח שלא קל לילד מכרמיאל להצליח בעיר הגדולה. אלון לי (לילייב) בן 24, יליד כרמיאל, מככב בתקופה האחרונה על הבמות בהצגות תיאטרון בכול רחבי הארץ. לי החל להופיע במחזמר צ׳פלין של תיאטרון תל אביב ותאטרון חיפה לצד שחקנים כמו מיקי קם, טלי אורן, דפנה דקל, אבי גרייניק ואחרים. עבור הילד הצנום שגדל כאן בעיר, חלומות מתגשמים וזו רק ההתחלה.

קו כרמיאל – ת״א

אלון חלם להיות שחקן מגיל צעיר. כשהיה בן 4 בערך, לקחו אותו ההורים להצגה בהיכל התרבות בכרמיאל. אלון התאהב מיד. ״קסם לי הרעיון שאפשר להתחפש על הבמה ולגרום לאנשים לרטוט מהתרגשות. כשהייתי קטן רציתי להיות סדרן כדי לראות את כול ההצגות בחינם״ הוא צוחק. ״אגב, מעגל אחד סגרתי בתור נער, כשעבדתי כשלוש שנים כסדרן בהיכל התרבות״.

ההורים שלחו אותו לרקוד ריקודים סלוניים בלהקת פרחי כרמיאל. הוא נחשף לבמה ולקהל בגיל צעיר מאוד. למעשה עד לגיוסו הופיע אלון ורקד במסגרת הלהקה בארץ ובחו״ל. במקביל המשיך לצפות באדיקות בכול הצגה שהועלתה בהיכל התרבות, משך את אמא ואבא ואם צריך את סבתא. כשהיה בגיל 6 הוא מספר שההורים נהגו להסיע אותו עד להיכל, היה צופה לבדו בהצגות והם היו אוספים אותו בסיום. בכיתה ג׳ הגיע לאודישן לבית ספר למשחק שנפתח אז בכרמיאל. הוא ערך מופע קסמים ושבה את לבם של המנהלים… בבית הספר הזה למד שיעורי פיתוח קול, שיעורי משחק ואפילו למד כמה טיפים ממעצבת תלבושות מקצועית. אחרי שנה המקום נסגר, אבל חיידק הבמה כבר נטמע עמוק בפנים. ״זה פתח לי את התיאבון״ הוא אומר.

אלון לי. צילום: יקיר שוקרון
אלון לי. צילום: יקיר שוקרון

אחר כך המשיך אלון ושיחק בתיאטרון בשפה הרוסית שהפעילה זינה גורביץ, במסגרת קבוצת ילדים שהעלתה מחזות בפני קהל מקומי. אבל זה לא השביע את תיאבונו. ״רציתי לפרוח ולהתפתח אבל מה יכול לעשות ילד מכרמיאל כשכמעט כול הפעילות התרבותית מרוכזת בתל אביב?״ הוא אומר. הוא החליט שהמרחק לא יעצור אותו. בכיתה ז׳ כשהיה בן 12 נרשם לקורס משחק בניהולם של קובי מחט ומיקי גבע. ״אבא הסיע אותי לתל אביב, הוא זרם עם העניין״ מחייך אלון לי.

״ישבתי עם מנהלת הקורס, היא התלהבה ואמרה יאללה, אתה יכול להירשם – זה עולה כך כך… מדובר בסכום שהיה אז הון תועפות וכלל לימודים אחת לשבוע בתל אביב. לשמחתי ההורים תמכו בי והסכימו לממן את העלויות. הייתי ילד עצמאי מאוד אחרי פעמיים שבהם נסעתי עם אבא לתל אביב, הוא כבר שלח אותי לבד ברכבת, נהג להסיע אותי עד לתחנת עכו ואוסף אותי בחזרה בערב. חוויה אמיתית. מיקי גבע וקובי מחט שהדריכו בקורס, הם היו אז מנחי ערוץ הילדים שהיה בשיאו באותה תקופה. אימפריה. כול הילדים צפו בערוץ הזה. פגשתי את עולם הטלוויזיה מקרוב, למדתי המון דברים ונהניתי מכול רגע. קובי מחט לקח אותנו לאולפני מימד בת״א שם צילמו את התוכניות של ערוץ הילדים, נשביתי בקסם אמרתי ׳וואו אני רוצה לעשות את זה׳. גם התארחתי מדי פעם בתוכניות אולפן ערוץ הילדים ושמרתי על קשר עם קובי ומיקי״.

כשהיה בן 13 בלבד, הוחתם אלון ע״י לבנה חכים, שעמדה בראש אחת מסוכנויות השחקנים הגדולות בארץ. ״אז הבנתי שהצלחתי איכשהו להידחף לתעשייה הישראלית״ הוא אומר. מאותו רגע התחיל לחיות על קו 263 לעכו ועל הרכבת בקו עכו – תל אביב. ״עשיתי אודישנים כמו משוגע, לתוכניות טלוויזיה, להצגות, לפרסומות. בתור ילד נסעתי 2-3 פעמים בשבוע לתל אביב, לא ויתרתי על שום אודישן. למדתי מקרוב את הצד הלא יפה של התעשייה, חשבתי שאני יודע הכול, אבל מסתבר שלא… פשוט לא חזרו אליי, הבנתי בדרך הקשה שאם לא רוצים אותך – פשוט לא מתייחסים אליך. בגיל 14 הצלחתי לקבל פרסומת לבנק הפועלים, בתור בנו של אחד השחקנים״.

המורים עשו ״הנחות״

בגיל 17 קצר אלון לי הצלחה חשובה, כששיחק במערכון של שלישיית מה קשור בתוכנית בובה של מדינה בערוץ 10. ״התקשרו אליי מההפקה ואמרו לי – ׳מה קשור מצלמת מערכון שבו מוכרים סמי פיצוציות לנער – ואתה הנער׳. התלהבתי וזה יצא לפועל, פגשתי את ציון, אסי ושלום, צילמנו את המערכון והוא שודר בפריים טיים. הצילומים נערכו ביום חם וקשה של אוגוסט בבר קטן בתל אביב, היה חום אימים אבל נהניתי מכול רגע״.

אלון (משמאל) וצוות שחקני הענק וגנו הקסום בסרדיניה. צילום פרטי

– אחרי כל כך הרבה כשלונות באודישנים וכול הפעמים שקיבלת תשובות שליליות, היו רגעים שהרמת ידיים ואמרת ׳די, נמאס?׳

״אמרתי לעצמי שאם אקח אישית את כול הכשלונות אגיע למקום לא טוב. למזלי, רקדתי בפרחי כרמיאל והצלחנו בארץ ובעולם, טסתי לסיבוב הופעות בצרפת ובגרמניה. הופענו בכמויות היסטריות… כול הזמן הייתי עסוק בחזרות ובהופעות והצלחתי למלא את האנרגיות שלי במטען חיובי. זה עזר לי מאוד לעבור את התקופה הזו ומילא אותי״.

– אודישנים, הופעות עם הלהקה, מתי הספקת ללמוד?

הייתי תלמיד ממוצע, לא הכי גרוע ולא מצטיין. הבנתי שלא אהיה מצטיין גדול״ הוא צוחק. ״היה לי חשוב לסיים את בית הספר כמו שצריך עם תעודת בגרות מלאה. הצלחתי להקסים את המורות שלי וקיבלתי מהן הנחות״.

– למה הכוונה כשאתה אומר הנחות?

״לפעמים הייתי חייב לצאת באמצע היום לנסיעה לתל אביב אז היו משחררים אותי ונתנו לי להשלים את החומר בהמשך. בכמה מקרים יצאתי באמצע המבחנים. לא היו לי עכבות, שום דבר לא עצר אותי ואיפשהו המחנכת שלי הבינה כנראה עמוק בלבה, שזה לא סתם תחביב אלא מה שאני אעשה בחיים ושכדאי לתת לי את האפשרות הזו. בסוף עשיתי בגרות מלאה. לא רע…״

– ואיך משתלבת המשפחה בכול הסיפור הזה, הייתה תמיכה בבית?

״המשפחה תמכה מאוד בחלום שלי. אבא לקח אותי כשצריך, עם הרכב, גם אם זה על חשבון העבודה שלו, אבל בעיקרון הייתי מסתדר לבד. בבית התעניינו מאוד אבל גם חששו מאוד כי הבינו כמה שהמקצוע הזה קשה וכמה שהתעשייה הזו לא מרחמת על אף אחד. אמא שלי דאגה מאוד לעתיד שלי, היא קלטה שכול צעד שאני מבצע מכניס אותי עמוק יותר לתוך הביצה הזו״.

המשמעת הצבאית של בית צבי

לפני הגיוס, ניסה אלון להתקבל לתיאטרון צה״ל ובמקביל החל במיונים לתפקיד במודיעין של חיל האוויר. ״ביום שהגעתי לאודישנים לתיאטרון צה״ל היה תור ארוך מאוד של כ-1000 אנשים… מתוכם בחרו אולי כ-30. עברתי שני שלבים לא פשוטים, אבל אז התקשרו אליי ממודיעין חיל האוויר, והודיעו לי ׳אתה במודיעין חביבי, אל תטרח להגיע לתיאטרון׳… שירתתי במודיעין במשך 8 חודשים והגעתי למצב שלא הייתי מסוגל להמשיך כך. ניגשתי לראש ענף תרבות בחיל האוויר, אמרתי לו ׳תקשיב אני הולך להיות אצלך במחלקה׳, הוא לא הבין מי נפל עליו… עשיתי שם ׳קרקס׳ עד שהעבירו אותי לענף תרבות, מחלקה ששירתו בה סלבריטאים כמו בן אל תבורי ושביט ויזל. שימשתי בעיקר כמנחה בטקסים בבסיסי חיל האוויר״.

תוך כדי שירותו הצבאי עבר אלון לסוכנת אחרת, דנה ליטוין ויצא לאודישנים, באישור מפקדיו ושלטונות צה״ל, כמובן. הוא לקח חלק בתפקיד אורח בתוכנית בלתי הפיך של עדי אשכנזי, מילא תפקיד מזערי בסדרה האמריקאית הרודן שצולמה בארץ והשתתף באחת התוכניות של לעוף על המיליון בערוץ 10״.

אלון לי. צילום: יקיר שוקרון
אלון לי. צילום: יקיר שוקרון

תוך כדי הצבא התקבל אלון לבית צבי ושלושה ימים אחרי שגזר את כרטיס החוגר החל ללמוד. זה אילץ את אלון לעבור להתגורר במרכז הארץ בדירה שכורה עם שותפים. את הלימודים, כ-18,500 ש״ח לשנה – במשך שלוש שנים, מימן מכספי מענק השחרור שלו, ממלגות ובעיקר הסתמך על עזרה מההורים ומסבתא.

– הצלחת לעבוד קצת מהצד כדי לממן את הלימודים והמחיה?

"לא היה לי זמן לנשום. התברר שהחלפתי משמעת צבאית במשמעת של בית צבי. הלימודים החלו בשעה 9 בבוקר והסתיימו בלילה. המנהל האומנותי שם, הבמאי ארתור קוגן, היה אדם מאוד קשוח. בשעה 9 הוא היה נועל את הדלתות ומי שהיה מאחר אפילו בדקה היה מוצא שער נעול. למדנו כול היום ועוד היינו צריכים לשנן את התפקידים שלנו בתרגילים, אז היינו ממשיכים בבית בלילה אחרי הלימודים או מוקדם בבוקר לפני שיוצאים ללמוד. אין לך זמן לעבוד. לפעמים בסופי השבוע הייתי משלים משמרת אחת או שתיים כסדרן תיאטרון, אבל זה היה כסף קטן לצרכי מחייה. זה היה בקיץ האחרון סיימתי ללמוד שם אחרי שלוש שנים מאוד אינטנסיביות״.

– היו רגעי משבר?

״בלימודי משחק אתה מגלה שיש המון רגעי משבר. זה ממש לא קל. מחליטים בשבילך על תפקידים ובדרך כלל זה לא מה שרצית לעשות וצריך להתמודד עם זה. אתה כמעט לא רואה את המשפחה ואת החברים שלך מהבית, כי אין אפשרות ואין זמן. גם בסופי השבוע אתה בקושי מגיע הבית בגל לחץ החזרות. איך מתמודדים? יש אנשים שאתה מתחבר אליהם, והם נהיים החברים הכי טובים שלך, אחד מחזק את השני. אתה חולק איתם את השמחות והמשברים. זה מרגיש כמו ביחידה צבאית שנמצאת בחזית״.

הוקפץ לסרדיניה

בקיץ האחרון סיים אלון לי את לימודיו בבית צבי ולמעשה הפך לשחקן עצמאי. מה הלאה, איך מוצאים עבודה בתחום הזה?
״אתה נפלט לשוק העבודה ביחד עם כ-250 סטודנטים למשחק שסיימו את לימודיהם במסגרות השונות ולך תילחם על כול פירור. אתה מנסה להוכיח בכול פעם מחדש שאתה טוב יותר מעשרות המועמדים האחרים שניגשו לאודישנים״ מסביר אלון בדרך יצירתית. ״כמובן שנשארתי להתגורר בשכירות במרכז הארץ, בגבעתיים, כדי להיות קרוב לאקשן״.

למרבה המזל עוד בסוף תקופת לימודיו בבית צבי, התקבל אלון לתפקיד בהצגת ילדים שנקראה הענק וגנו הקסום, המבוססת על הספר הידוע. ״בבית צבי אוסרים על עבודה במקביל ללימודים אבל הברזתי מחזרות כדי להשתתף באודישנים״ מגלה לי. ״אחרי ארבעה ימים התקשרו אלי ואמרו לי – התקבלת, ההצגה תעלה בתקופת החגים בסרדיניה שבאיטליה, תבוא׳. פניתי למנהל האומנותי של בית צבי וביקשתי ממנו שיבוא לקראתי, חודש לפני תום הלימודים… הוא התלבט קצת ואישר לי בסופו של דבר לצאת לחזרות בסופי השבוע. באותו חודש לא היה לי זמן לנשום. כול השבוע חזרות בבית צבי ובסוף השבוע חזרות בהצגת הילדים. אבל זה הרגיע אותי, כי ידעתי שאחרי סיום הלימודים מצפה לי עבודה בתחום״.

בחודש אוקטובר טס אלון לי לסרדיניה שם במשך חודש וחצי לן ועבד באתר תיירות גדול. ההצגה שבה לקח חלק הייתה רק חלק מתוכנית אומנותית שנועדה לתיירים הישראליים אשר הגיעו בהמוניהם. היינו בריזורט ענק ויוקרתי, ביחד עם אומנים ישראלים מוכרים שהופיעו באתר התיירות הזה. אנחנו היינו אחראים על החלק האומנותי לילדים, הופענו 4-5 פעמים בשבוע. זו הייתה חוויה אדירה. מעבר להצגה לנו באתר היוקרתי וקיבלנו את כול התנאים שמהם נהנו התיירים. הכרתי את כול האומנים, ישבנו בכול ערב עם סושרד, ריטה, קובי אפללו, אליעד נחום, הסתובבנו ביחד בחוף הים ובעיר״.

אחרי שחזר מאיטליה הניע אלון את הגלגלים מחדש ויצא לסדרה של אודישנים. ״חודש וחצי לא הייתי כאן, ובתעשייה שלנו זה המון זמן. הראש תמיד חושב על הדבר הבא, מה עושים הלאה, מה יקרה איתי ומה יהיה. זה מקצוע שבו אתה חי מפרויקט לפרויקט ואם אתה נתקע בלי עבודה, אתה יושב בבית ולא נכנס כסף לבנק. אתה עצמאי, לא שכיר, אין לך תנאים סוציאליים. עליך לדאוג לעצמך״ הוא מסביר.

עד שהקורונה הגיעה

זמן קצר אחרי שובו לארץ, התקבל אלון להצגת יחיד בשם ׳משקה משכר׳ במסגרת סל תרבות והופיע איתה בפני תלמידי תיכון בכול הארץ. עד כה העלה את ההצגה למעלה מ-30 פעמים. בכרמיאל עדיין לא יצא לו להופיע. במקביל המשיך באודישנים ויום אחד קיבל טלפון משמח מתיאטרון תל אביב. ״סיפרו לי שאחד השחקנים במחזמר צ׳פלין עוזב ומחפשים מחליף. שאלו אותי אם אני יודע לשיר ואם אני יודע לעלות על קביים. עניתי מיד כן. למדתי שבתחום הזה קודם אומרים כן ואז בודקים מה לעשות״…

– אתה, לשיר, ללכת על קביים?

״התנסיתי בהליכה על קביים בגיל 10 בכרמיאל, וגם יצא לי לשיר בהצגות בבית צבי, אם כי אני לא זמר דגול. אז לא שיקרתי. הבעיה היא שכאשר יש הצגה שרצה – אף אחד לא יעצור אותה בשבילך, אז שלחו לי וידיאו מהמחזמר ואמרו לי תלמד, אין זמן לחזרות. בהצלחה״.

בשבועות האחרונים הצטרף אלון לצוות השחקנים של צ׳פלין שכולל את מיקי קם, טלי אורן, אבי גרייניק, דפנה דקל ועוד. הפקה מושקעת במיוחד שעלתה בכול רחבי הארץ. בפעמים האחרונות השתתף אלון לי כשחקן בהצגה ובסוף השבוע האחרון היה אמור להיכנס רשמית למחזמר ולמלא מספר תפקידים על הבמה. לפני כשבועיים וחצי ציפה אלון להופיע בתיאטרון הצפון בקריות אבל.. אז, יום לפני כן הודיע ראש הממשלה על הקפאת כול האירועים התרבותיים בגלל התפשטות נגיף הקורונה.

״כן, זה משבר גדול״ הוא מודה ומתייחס לקורונה. ״אנחנו בשוק, כול האמנים בארץ לא יודעים מה לעשות, הרי כולנו עצמאים, כולנו מתפרנסים מהתחום הזה וכשמבטלים את ההצגות – זה פוגע בנו ישירות. יש חוסר ודאות גדול מאוד: מי ישלם על האירועים שבוטלו? איך נתפרנס? אנחנו מקווים ששח״ם – ארגון שחקני ישראל, ידאג לפיצוי מסויים לשחקנים. אני מקווה שמשבר הקורונה יחלוף במהרה״.

– בנקודת הזמן הזו ובמבט לאחור, אתה מרגיש שהצלחת להגשים את החלום?

״מבחינתי הגעתי לשיא, התחלתי להתברג בתעשייה ואני עם הפנים קדימה. הסוכנת שלי דנה ליטוין דואגת לקדם אותי בצורה יפה והשתתפתי באודישנים לטלוויזיה ולקולנוע. קרו ויקרו דברים מעניינים, יש פרויקטים בפתח ונקווה שהנגיף לא יעמוד כמכשול. איך אמר פרדי מרקורי? דה שואו מאסט גו און״…

הפוסט בדרך שלו הופיע ראשון בזהר הצפון

]]>
https://www.zhk.co.il/%d7%91%d7%93%d7%a8%d7%9a-%d7%a9%d7%9c%d7%95/feed/ 1
משה ונגר סוגר מעגלhttps://www.zhk.co.il/%d7%9e%d7%a9%d7%94-%d7%95%d7%a0%d7%92%d7%a8-%d7%a1%d7%95%d7%92%d7%a8-%d7%9e%d7%a2%d7%92%d7%9c/?utm_source=rss&utm_medium=rss&utm_campaign=%25d7%259e%25d7%25a9%25d7%2594-%25d7%2595%25d7%25a0%25d7%2592%25d7%25a8-%25d7%25a1%25d7%2595%25d7%2592%25d7%25a8-%25d7%259e%25d7%25a2%25d7%2592%25d7%259c https://www.zhk.co.il/%d7%9e%d7%a9%d7%94-%d7%95%d7%a0%d7%92%d7%a8-%d7%a1%d7%95%d7%92%d7%a8-%d7%9e%d7%a2%d7%92%d7%9c/#comments Thu, 12 Mar 2020 12:51:25 +0000 https://www.zhk.co.il/?p=38672 שתפומשה ונגר (42) בנו של ראש העיר הראשון ברוך ז״ל מונה למנכ״ל החברה הכלכלית של כרמיאל וחזר הביתה, בערך… ראיון על הילדות המיוחדת כבנו של ראש העיר הראשון – ועל העתיד של כרמיאל מאת גיל דובריש השם ונגר הוא בעל משמעות מיתית בכרמיאל. ברוך ונגר ז״ל היה מראשי צוות ההקמה של העיר, ראש המועצה המקומית …

הפוסט משה ונגר סוגר מעגל הופיע ראשון בזהר הצפון

]]>
שתפו

משה ונגר (42) בנו של ראש העיר הראשון ברוך ז״ל מונה למנכ״ל החברה הכלכלית של כרמיאל וחזר הביתה, בערך… ראיון על הילדות המיוחדת כבנו של ראש העיר הראשון – ועל העתיד של כרמיאל

מאת גיל דובריש

השם ונגר הוא בעל משמעות מיתית בכרמיאל. ברוך ונגר ז״ל היה מראשי צוות ההקמה של העיר, ראש המועצה המקומית וראש העיר הראשון. הוא הלך לעולמו בנובמבר 1988, בגיל 58. משה ונגר, בנו הצעיר, היה אז בן 11 בלבד. אחרי הצבא עזב משה את כרמיאל לטובת קריירה עסקית מזהירה שכללה עבודה במשך שנים בתחום ההיי-טק, אבל לפני כמה חודשים חזר לכאן, בינתיים רק במסגרת העבודה, לאחר שנבחר לכהן כמנכ"ל החברה הכלכלית של כרמיאל. עבורו זו סגירת מעגל.

משה נשוי לאושרת – גם היא בת כרמיאל ואב לשלושה – שחר (15), עומר (12) ונועה (8). המשפחה מתגוררת בקיבוץ שריד שבעמק יזרעאל.

כשאבא הוא ראש העיר

ונגר גדל בכרמיאל של שנות השמונים ותחילת שנות התשעים. יש לו אחים מנישואיו הראשונים של אביו – צחי, דלית ויעל (ז"ל) הגדולים בכ-20 שנה ו-12 שנה בהתאמה. ״בגלל הפרש הגילאים הייתי למעשה כמו בן יחיד״ הוא מציין.

– איך זה לגדול עם אבא ראש עיר?

״התשובה הכי טובה והכי אמיתית שאני יכול לתת – ׳זה מורכב׳. אבא לא היה בבית, למעשה. כשיש לך אבא ראש עיר, אמא קרייריסטית שעבדה באלביט בכרמיאל וצחי שהגיע לדרגת אלוף משנה ואף היה נספח צה״ל בסקנדינביה, אז אתה גדל על מודלים מאוד קשוחים מצד אחד – ומצד שני הייתי מאוד עצמאי מגיל קטן, כי בעל כורחי הייתי צריך להסתדר לבד. אין אחים קטנים, אין חברים להישען עליהם באותו בית. באופן טבעי להיות הבן של ראש העיר זה לא הדבר הכי מזמין שיש בגיל הזה. חלק נרתעו, חלק פחות התחברו. אני חושב שאולי הייתה תפיסה שגויה שאני מורם ונישא מאחרים בכיתה. ההורים של הילדים מאוד רצו שהם יהיו בקשר איתי, המורים רצו, המרצים רצו, הילדים פחות…״

משה ונגר בילדותו עם אביו ברוך ונגר צילום מהאלבום המשפחתי
משה ונגר בילדותו עם אביו ברוך ז״ל. צילום מהאלבום המשפחתי

– כיצד היית מעביר את הזמן אחרי הלימודים?

״בהתחלה גרנו ברחוב צה״ל ואחרי זה עברנו לבית גדול בשכונה המערבית. ההורים היו בעבודה, אז הגעתי הביתה מבית הספר, הכנתי לעצמי ארוחת צוהריים, עשיתי שיעורי בית ואחרי זה יצאתי לחוגים. עליתי על אוטובוסים לבד, או שהייתי לוקח את הסקייטבורד, עונד את המפתח על הצוואר ויוצא. הייתי בן 8,9,10… היום לא הייתי נותן לילדים שלי לעשות זאת, אבל זו הייתה המציאות אז. מילאתי את הזמן שלי בחוגים ובפעילויות. בזמנו אתה לא רואה בכך משהו בעייתי, אלא פשוט חי את החיים של. בניתי לי את העולם שלי, התחברתי לכמה חברים טובים שעם חלקם, אגב, אני בקשר עד היום. בתקופת הילדות ביליתי הרבה במחיצת משפחתה של יעל ז"ל, האחות הגדולה, בנצרת עילית. שם הייתה עבורי אווירת אחים בגילאים קודמים, ומבחינתי זה סיפק את החום, החברות והתחושה של אחים קטנים לצידי. אז נכון שזה לא היה בבית שלי… אבל שם הרגשתי בית".

יעל ז"ל אחותו הגדולה של משה. תמונת ארכיון

– סופי השבוע היו משפחתיים יותר?

״כן, הייתה אווירה משפחתית אבל החוויה שלי מהבית היא של משפחה גדולה ורחבה. לא משפחה גרעינית. היו עוד חברים, עוד אנשים שבאו לבקר. בעצם, בכול סופ״ש התקיים אצלנו בבית סוג של הפנינג, קרנבל. הגיעו אורחים, חברים, קרובים, לא היה שקט לרגע. לא זכורים לי במיוחד סופי שבוע שקטים בחיק המשפחה. אני חושב שחוויות הילדות שלי קצת שונות מחוויות של אנשים אחרים…״

– איך זה מתבטא היום, כשאתה בעצמך כהורה לילדים?

״כשאני מסתכל ברטרוספקטיבה אני עושה היום עם הילדים די להפך ממה שחוויתי בילדותי. למדתי להיות הורה אחר. מאוד חשוב לנו נושא הקן המשפחתי, למרות ששנינו קרייריסטים״.

– איזה מין אבא היה ברוך ז״ל?

״זוכר את תשובתי הקודמת, ׳זה מורכב?׳ באופן טבעי היתה לי יראת כבוד כלפיו כאבא. אני זוכר שהיה די קשוח והיה מעין דיסטנס. הוא חי ונשם את העיר 24 שעות ביממה. אני זוכר אחד מימי ההולדת של אבא, היו עשרות אורחים בבית, שרים, המון כלי נגינה״.

– כשאביך נפטר, היית צעיר מאוד, איך התמודדת עם זה?

״גם אני שאלתי את עצמי את השאלה הזו, אני חושב שבגלל העובדה שגדלתי די לבד, חישלתי את עצמי והתבגרתי מהר מאוד, אפילו מהר מדי. היה לי עצוב וקשה מאוד, אבל עברתי די מהר לפסים של ׳אוקיי איך אני מתקדם מכאן הלאה׳. זכור לי שהגעתי לבית הספר והיועצת ניגשה אליי בפנים נפולות, אמרה ׳בוא נלך לטיפול׳ ואני זוכר את עצמי, ׳פישר׳ קטן, אומר לה, ׳הכול בסדר, אני מבין מה קורה, אני לא מעוניין בטיפול׳. הבנתי על בשרי באותו רגע שאני צריך לקום ולפרוץ קדימה בכוחות עצמי, כי אין לי את האפשרות להתרפק על משהו ולבקש ממישהו שיקח אותי תחת חסותו, הייתי אדון לעצמי. משם התחיל לדעתי העניין שלי ביוזמה והחתירה קדימה״.

דייט בפאב המיטה

בגיל 18 עבר משה ונגר להתגורר בחיפה ביחד עם אימו מירי. הוא התגייס לשירות קרבי בצנחנים. ״כבר בצבא, כשפיקדתי על חיילים הבנתי מהחוויות שעברתי שיש לי את היכולת להוביל אנשים. זה המשיך גם בחיים האזרחיים״, הוא מספר.

משה ונגר. המטרה: ליזום ולבצע
משה ונגר. המטרה: ליזום ולבצע

אחרי השירות ירד משה לאילת. הוא התחיל למלצר באחד במלון רויאל ביץ׳ במסגרת עבודה מועדפת, אבל עד מהרה ראו בו המנהלים משהו מיוחד וקידמו אותו לראש צוות במלון. בגיל 21 כבר היה ממונה על עשרות עובדים, על תקציבים וכספים.

אחרי הפרק הקצר של אילת חזר ונגר לסיבוב שני בכרמיאל, כסטודנט תעשייה וניהול באורט בראודה. ״היו לי כמה אופציות בלימודים, אבל הרגשתי חיבור רגשי לחזור למקום שבו נולדתי. התגוררתי בקרוואן במעונות הסטודנטים במכללה. הייתה תקופה מקסימה. הייתה לי תחושת דז׳ה וו, כי אתה מכיר את הסביבה, זה קצת שונה ואתה על תקן סטודנט הפעם, אתה גם מבפנים וגם מבחוץ״.

בימים ונגר למד ובלילות עבד בתור ברמן בפאב ׳המיטה׳, שם פגש את רעייתו לעתיד, אושרת. ״כשגרתי באילת למדתי קורס ברמנים במסגרת עבודתי במלונאות, היה לי ידע בתחום הזה וכך הגעתי לעבוד בפאב בכרמיאל. הייתי מסיים את הלימודים, משלים את המטלות, יורד לפאב המיטה, עובד שם, מסיים בסביבות 1-2 בלילה, חוזר לקרוואן, מתקלח וקדימה, ללימודים. באחת הפעמים הגיעה אושרת לבלות בפאב. הכרנו עוד לפני כן כשלמדנו ביחד בחטיבת הביניים ואפילו ניסיתי לחזר אחריה במשך השנים אבל ללא הצלחה. כשנפגשנו מחדש התחלנו לדבר, כנראה שמשהו ניצת שם… שמרנו  על קשר ולימים התחלנו לצאת. כשסיימתי את לימודיי בכרמיאל המשכתי ללמוד מינהל עסקים תואר ראשון נוסף במכללת רופין ועברנו לגור ביחד באלוני אבא בעמק יזרעאל. מאז אנחנו ביחד״.

באחד הקמפיינים בבחירות המקומיות. צילום ארכיון

לעשות שינוי

במשך למעלה מ-17 שנים עסק משה ונגר בתחום ההיי-טק בתפקידי ניהול מכירות וניהול צוותים כשבין הלקוחות נמנים גופים כמו משרד ראש הממשלה, משרד הביטחון, צה״ל, אינטל, רפא״ל, אלביט ועוד. בין השאר עבד בחברת צ׳ק פוינט הידועה. ״מגיל צעיר רציתי לקפוץ לליגה של הגדולים בתחום ההיי-טק״ הוא מסביר. לפני כמה שנים החליט לעשות שינוי ועשה הסבה לניהול פרויקטים גדולים של תשתית.

– איך הגעת מהיי-טק שהיה משאת נפשך לניהול החברה הכלכלית בכרמיאל, תפקיד רחוק מאוד מהחלום שלך?

״הדבר הכי פשוט מבחינתי היה לעבור לעוד חברה ועוד חברה של בעל מניות שיושב במגדל שן, לפעמים הוא בכלל בארה״ב ומנהל בשלט רחוק את ענייניו כאן. שאלתי את עצמי, האם זה מה שאני רוצה לעשות, לשכפל שוב ושוב את העבודה שלי? מתי אני יוצר ערך משמעותי? ואז ירד לי האסימון שאני רוצה לעשות משהו שהוא מעבר לכסף, שיש בו סיפוק ועשייה, שיש בו יכולת לעשות שינוי. אתה יכול להוביל שינוי כשאתה בתפקיד מנכ״ל וליצור משהו משמעותי שמשפיע על אנשים ועל הסביבה והתחלתי לחשוב בכיוון הזה. הגעתי למסקנה מאוד ברורה, המקום שאני רוצה להשפיע חייב להיות התחום הציבורי. התפרסם מכרז לניהול החברה הכלכלית בכרמיאל והגשתי מועמדות למכרז״.

– עד למינוי היית בכלל מחובר לכרמיאל, ביקרת כאן?

משה ונגר בילדותו בצילום משפחתי
משה ונגר בילדותו בצילום משפחתי. תמונה מהאלבום המשפחתי

״מאז ומתמיד אני מחובר לכרמיאל בכול נימי נפשי, בכול פעם שהגעתי לכאן בעבר במסגרת העבודה או בביקור משפחה אצל הוריה של אושרת, שלצערי נפטרו זה מכבר, הייתי מתרגש. זה תמיד היה מוזר לבקר כאן, אבל הקשר עם כרמיאל אף פעם לא התנתק לגמרי״.

ההיכרות עם קונינסקי

– ממתי אתה מכיר את ראש העיר?

״את משה קונינסקי הכרתי לפני כמה שנים טובות, כשעסק בתחום החינוך וניהל את התאחדות הספורט בבתי הספר. יש דברים שאני יוזם בהתנדבות בקהילה. קיימתי מיזם של מירוץ משפחות בקיבוץ שריד שבו אני מתגורר, וזה היה פרויקט מוצלח מאוד, הפקה שלמה, הגיעו אנשים מכול האזור. קונינסקי הבחין בפרויקט שיזמתי והתרשם, החלטנו שאנחנו רואים דברים בצורה דומה ושווה לנו להיפגש לכוס קפה. אני מניח שהוא ידע שאני כרמיאלי לשעבר ועשה את החיבור הזה. היתה פגישה חמה ולבבית ונשארנו חברים״.

– איך הגבת כששמעת שהוא מתמודד לראשות העיר?
״שמחתי מאוד בשבילו, תמכתי בו. יש לי הרגל ׳מגונה׳ להבין בן אדם בתוך 5 שניות. התרשמתי שאפשר לדבר איתו, מבין עניין. בכול זאת, מדובר באדם שמוביל 16 שנה מערכת מהסוג הזה בהתאחדות הספורט של בתי הספר, מצד אחד מדובר בתקציבים גדולים ומצד שני בחשיבות החינוך והקהילה. במקומות כמו כרמיאל יש לכך חשיבות רבה – זה ילדים, זה חינוך, זה ערכים״.

– הצגת המועמדות שלך במכרז לתפקיד מנכ״ל החברה הכלכלית הייתה גם ממניעים אישיים, ולא רק מקצועיים – בגלל שמדובר בכרמיאל?

״בוודאי. היו לי אפשרויות אחרות, לא פחות טובות. אבל אני באופי שלי אדם טוטאלי, וכשהגדרתי לעצמי שאני רוצה לעשות משהו משמעותי – זה היה בכול הרמות, גם ברמה של סגירת מעגל רגשית. זה מקום שאני גדלתי וצמחתי בו ורציתי להחזיר לו״.

– אתה רואה את עצמך מתגורר כאן באיזשהו שלב בעתיד?

״יכול להיות שכן, זה לא רלוונטי היום כי יש ילדים קטנים בבית ולא יהיה נכון לנתק אותם מהמערכות החינוכיות שהם נמצאים בהן כיום. אבל מי יודע…״

לנער את ״השמיכה״

מעבר לסגירת המעגל הרגשית במינוי, שהפך לרשמי לפני כשלושה חודשים, יש למשה ונגר הרבה עבודה ולא מעט אתגרים כמנכ״ל החברה הכלכלית.

– איזו חברה כלכלית מצאת כאן עם הכניסה לתפקיד?

ברוך ונגר ז"ל בצעירותו. צילום מהאלבום המשפחתי

״מצאתי חברה שפעלה על אוטומט, שדרשה ניעור מסיבי ושינוי במצב הצבירה שלה. החלטתי ׳לנער את השמיכה׳ מאוד חזק, הן ברמת הנראות שלנו כלומר חזות המבנה והן במהות ובהגדרת החזון שלנו מחדש, כחברה. קצב הדברים אחר, ואני חושב שהשתדרגנו ברמת הירידה לפרטים. אנחנו הופכים תוך כדי תנועה לחברה יזמית שפועלת בתחומי התשתיות, הבינוי והפרויקטים. אנחנו הופכים להיות הכסות השיווקית של פארק התעשיה, זרוע מבצעת יזמית של העירייה ולא עוד חברה שהתנהלה ככורח ההרגל. עשינו כמה שינויים בתהליכים הפנימיים בתוך הארגון, קבלה של פרויקטים חדשים ומעצם הכניסה שלי לתפקיד והבנתי בעולמות הטכנולוגיים, צורפה החברה הכלכלית לפרויקטים בתחום הזה כמו ההאב – החממה הטכנולוגית שתהיה מאיץ ליזמי סטארטאפ במבנה הביטוח הלאומי לשעבר. זה בניין שהיה פעם מבנה העירייה הראשון, אני זוכר את עצמי כילד מתרוצץ שם במסדרונות כשאבא עבד. עכשיו, החברה הכלכלית תנהל את ההאב הזה. אנחנו עושים פרויקטים שאני לא יכול לפרט עליהם, שקשורים לתעשייה, לבינוי ולנגישות שהיו עד כה נכס צאן ברזל של העירייה. המתודה שלנו ברורה – אם עיריית כרמיאל היא כמו אוגדה, היא לא מסוגלת לעשות פרויקטים נקודתיים במהירות, לכן היא צריכה יחידת סמך מבצעית. אנחנו יודעים לעבוד מדוייק ומהיר״.

– אתם אחראים על מכירת הרעיון ליזם והקמת המפעל?

״אנחנו כבר סיכמנו על הבאת כמה מפעלים חדשים לכרמיאל ומדובר באלפי דונמים. אנחנו משווקים את פארק התעשייה לתעשיינים וליזמים ואחראים על פיתוח התשתית של הקרקע – כבישים, תקשורת, מכינים את השטח, יוצקים את היסודות הרלוונטיים. אנחנו אחת החברות הכלכליות היחידות בארץ שמאושר להן לבצע את פיתוח התשתית בעצמה. זו עבודה אדירה״.

– יש לחברה הכלכלית סמכויות כיום גם בתוך העיר ולא רק בפארק התעשייה?

״אנחנו עוסקים בפרויקטים ספציפיים של נגישות באזורים שונים בעיר, במוסדות תרבות לדוגמה, עוד פרויקטים בנושא שיפוץ והקמה של מבני ציבור. יש תהליכים שלמים שיופרטו לחברה הכלכלית, זאת אומרת יהיו פרויקטים שנמצאים באגף הנדסה אשר יועברו אלינו. אנחנו ערוכים לכך בהתאם״.

לבצע את המשימה

כשנכנס משה ונגר לתפקיד מנכ״ל החברה הכלכלית הוא סיפר לראש העיר: ״החיסרון שלי הוא שלא באתי מהתחום המוניציפלי, והיתרון שלי הוא שלא באתי מהתחום המוניציפלי. אני רואה משימה, אני מבין מה צריך לעשות, ברורים לי לוחות הזמנים ואני חותר ליעד. פשטות. בסופו של דבר, מה שלא יהיה פשוט – פשוט לא יהיה״.

– מה החזון של החברה הכלכלית?

״המטרה שלי היא להפוך את החברה הכלכלית לגוף מוביל בארץ בתחום היזמות ולהיות אחד המנופים הכלכליים העיקריים שיאפשרו לעיר לצמוח. הדבר הזה יכול להתקיים רק אם ראש העיר ומנכ״ל החברה הכלכלית רואים עין בעין את החזון. ראש העיר מבין את הרקע ואת היכולת שלי ויש לי אוזן קשבת אצלו. אני נמצא כאן שלושה חודשים ואני כבר רואה תוצאות בהתנהלות של החברה, מפעלים שרוצים לבוא ולעטוף אותנו – ויש תחושה של אנרגיות טובות״.

– מה האני מאמין שלך?

״אני מאוד משימתי ומכוון למה שאני מאמין בו אבל זה לא בא על חשבון הקשר האישי. זאת אומרת זה לא צריך לבוא ממקום של שליטה מיליטנטית, מקום דורסני. יש משימה ויש לעשות אותה תחת הלו״ז המוקצה, ועדיין אפשר להיות בן אדם נעים, שותף, אבל זה לא אומר שלפעמים אין ׳פייטים׳, אנחנו חיים במדינת ישראל, לפעמים יש כאלה שלא נעים להם לקבל מרות ויש כאלה שקצת מתנגדים אז עושים את ההתאמות שצריך ומטייבים מה שצריך״.

– אתה רואה את עצמך ממשיך בתפקיד למשך שנים ארוכות?

״חד משמעית כן. יש פה 3000 דונם של תעשייה בכרמיאל ואפשר לבנות עוד עשרות אלפי מטרים. יש משפט שחרטתי אותו ביום שנכנסתי לכאן, והגדרתי אותו ברמת ההפנמה של האנשים בארגון וזה גם יהיה כתוב על הקיר בחדר הישיבות: Its all about the people. יש פה תעשייה פורצת דרך, יש פה מפעלים טכנולוגיים פורצי דרך ברמה העולמית וקריית מדע בתחום הביטחון – ואנשים לא יודעים שום דבר על זה. לכן אחד התפקידים המשמעותיים הוא מיצוב מחדש של פארק התעשייה כאן. אנחנו נביא לשינוי״.

– ושוב השם ונגר יהיה כרוך וקשור בפיתוחה של כרמיאל?

״לא תיכננתי כך, אבל זה מה שכנראה יצא…״ מחייך משה.

הפוסט משה ונגר סוגר מעגל הופיע ראשון בזהר הצפון

]]>
https://www.zhk.co.il/%d7%9e%d7%a9%d7%94-%d7%95%d7%a0%d7%92%d7%a8-%d7%a1%d7%95%d7%92%d7%a8-%d7%9e%d7%a2%d7%92%d7%9c/feed/ 1
אצל אוהד אלנבוגן המוזיקה היא דרך חייםhttps://www.zhk.co.il/%d7%90%d7%a6%d7%9c-%d7%90%d7%95%d7%94%d7%93-%d7%90%d7%9c%d7%a0%d7%91%d7%95%d7%92%d7%9f-%d7%94%d7%9e%d7%95%d7%96%d7%99%d7%a7%d7%94-%d7%94%d7%99%d7%90-%d7%93%d7%a8%d7%9a-%d7%97%d7%99%d7%99%d7%9d/?utm_source=rss&utm_medium=rss&utm_campaign=%25d7%2590%25d7%25a6%25d7%259c-%25d7%2590%25d7%2595%25d7%2594%25d7%2593-%25d7%2590%25d7%259c%25d7%25a0%25d7%2591%25d7%2595%25d7%2592%25d7%259f-%25d7%2594%25d7%259e%25d7%2595%25d7%2596%25d7%2599%25d7%25a7%25d7%2594-%25d7%2594%25d7%2599%25d7%2590-%25d7%2593%25d7%25a8%25d7%259a-%25d7%2597%25d7%2599%25d7%2599%25d7%259d https://www.zhk.co.il/%d7%90%d7%a6%d7%9c-%d7%90%d7%95%d7%94%d7%93-%d7%90%d7%9c%d7%a0%d7%91%d7%95%d7%92%d7%9f-%d7%94%d7%9e%d7%95%d7%96%d7%99%d7%a7%d7%94-%d7%94%d7%99%d7%90-%d7%93%d7%a8%d7%9a-%d7%97%d7%99%d7%99%d7%9d/#comments Sat, 29 Feb 2020 17:34:07 +0000 https://www.zhk.co.il/?p=38123 שתפואוהד אלנבוגן מכרמיאל הפך את אהבתו הגדולה למוזיקה לפרנסה נוספת ומשווק כלי נגינה ומוצרי אספנות כמו גרמופונים, תקליטים וקלטות במחירים מיוחדים. תגיעו לבקר מאת גיל דובריש בפעם הבאה שאתם מתכוונים לרכוש כלי נגינה לחוג של הילד או לעצמכם, כדאי שתגיעו לביקור אצל אוהד אלנבוגן. אוהד (35) מכרמיאל, נשוי ואב לשניים, הפך את אהבתו הגדולה למוזיקה …

הפוסט אצל אוהד אלנבוגן המוזיקה היא דרך חיים הופיע ראשון בזהר הצפון

]]>
שתפו

אוהד אלנבוגן מכרמיאל הפך את אהבתו הגדולה למוזיקה לפרנסה נוספת ומשווק כלי נגינה ומוצרי אספנות כמו גרמופונים, תקליטים וקלטות במחירים מיוחדים. תגיעו לבקר

מאת גיל דובריש

בפעם הבאה שאתם מתכוונים לרכוש כלי נגינה לחוג של הילד או לעצמכם, כדאי שתגיעו לביקור אצל אוהד אלנבוגן. אוהד (35) מכרמיאל, נשוי ואב לשניים, הפך את אהבתו הגדולה למוזיקה למקצוע נוסף במקביל לעבודתו הקבועה, והקים לפני כשנתיים עסק ביתי למכירת כלי נגינה במחירים אטרקטיביים במיוחד וכן מוצרי אספנות כמו גרמופונים, תקליטים, דיסקים ואפילו קלטות טייפ.

״תמיד שמעתי מוזיקה, כבר מילדותי נמשכתי למוזיקה הים תיכונית הקלאסית, מוזיקת הנשמה השורשית – המזרחית, היוונית, הטורקית״ מספר אלנבוגן.

בגיל צעיר יחסית הוא החליט להפוך את האהבה שלו למוזיקה גם לפרנסה נוספת. בשלב הראשון התחיל לקנות ולמכור פטיפונים. ״אהבתי לשוטט בשווקים ולאתר מציאות מעניינות, לקנות אותן ולמכור לאספנים״, הוא משחזר. ״די מהר נכנסתי לעומק העניין וגיליתי עולם שלם של אספנות מוזיקה: גרמופונים, תקליטים ישנים, קלטות טייפ, דיסקים נדירים ומוצרי וינטז׳. משם התפתח העניין גם לשיווק כלי נגינה חדשים. התחלתי למכור גיטרות, עודים, טרבוקות, כול סוגי הסטנדים, ועוד. היום אני עובד עם חברות שמייבאות כלי נגינה לארץ ועובד ישירות עם חברות תקליטים כך שמציע למכירה הן אלבומים ישנים והן חדשים. הקהל שלי מורכב בעיקר מאנשים שאוהבים לנגן בתור תחביב מבלי שידרשו ׳לקרוע׳ את הכיס. לדעתי אין צורך לשלם אלפי שקלים כדי להגשים חלום ולנגן״ הוא אומר.

אוהד אלנבוגן מנהל את כול הפעילות של העסק, שנקרא ״גולדה כלי נגינה״ מביתו הפרטי. חלקים שלמים בבית מוקדשים למוזיקה, למוצרי האספנות ולכלי הנגינה. הלקוחות מגיעים אל אוהד ונהנים מהאווירה הביתית ומשירות אישי, ומהר מאוד מגלים את התשוקה שבוערת באוהד בכול הקשור למוזיקה. על רקע האהבה המשותפת למוזיקה, רבים מהלקוחות הופכים לחברים. אוהד שומר על קשר עם לקוחותיו הקבועים מקפיד לעדכן את אותם בוואטסאפ לגבי הגעתם של מוצרים חדשים. ״כול העיסוק הזה הוא מתוך אהבה אישית ולא מתוך מטרות רווח, זה הכיף שלי״ הוא מסביר ומוסיף: ״לכן גם המחירים אצלי נמוכים הרבה יותר באופן עקרוני מאשר בחנויות העוסקות בתחום״.

כאשר אוהד מדבר על המחירים הנמוכים אצל ״גולדה כלי נגינה״, הוא באמת מתכוון לזה. כך למשל הוא משווק גיטרה קלאסית שמומלצת ע״י מורים לתלמידי נגינה במחיר התחלתי של 200 ש״ח, גיטרה אקוסטית החל מ-300 ש״ח וגיטרה חשמלית החל מ-500 שקלים. עודים מצריים ניתן לרכוש אצלו במחיר של 600 ש״ח כולל התיק והמפרט ועודים טורקיים החל מ-800 ש״ח. טרבוקות טורקיות החל מ-300 ש״ח בלבד כולל תיק. כול הכלים חדשים ובאחריות.

ליצירת קשר ניתן לחייג או לשלוח הודעת וואטסאפ לאוהד בטלפון 054-7509014. ביקורים – בתיאום מראש.

(תוכן מקודם)

תמונות לדוגמה ממבחר הפריטים למכירה (צילומים פרטיים)

הפוסט אצל אוהד אלנבוגן המוזיקה היא דרך חיים הופיע ראשון בזהר הצפון

]]>
https://www.zhk.co.il/%d7%90%d7%a6%d7%9c-%d7%90%d7%95%d7%94%d7%93-%d7%90%d7%9c%d7%a0%d7%91%d7%95%d7%92%d7%9f-%d7%94%d7%9e%d7%95%d7%96%d7%99%d7%a7%d7%94-%d7%94%d7%99%d7%90-%d7%93%d7%a8%d7%9a-%d7%97%d7%99%d7%99%d7%9d/feed/ 1
החלום הבריטי של דודי חזקיhttps://www.zhk.co.il/%d7%94%d7%97%d7%9c%d7%95%d7%9d-%d7%94%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%98%d7%99-%d7%a9%d7%9c-%d7%93%d7%95%d7%93%d7%99-%d7%97%d7%96%d7%a7%d7%99/?utm_source=rss&utm_medium=rss&utm_campaign=%25d7%2594%25d7%2597%25d7%259c%25d7%2595%25d7%259d-%25d7%2594%25d7%2591%25d7%25a8%25d7%2599%25d7%2598%25d7%2599-%25d7%25a9%25d7%259c-%25d7%2593%25d7%2595%25d7%2593%25d7%2599-%25d7%2597%25d7%2596%25d7%25a7%25d7%2599 https://www.zhk.co.il/%d7%94%d7%97%d7%9c%d7%95%d7%9d-%d7%94%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%98%d7%99-%d7%a9%d7%9c-%d7%93%d7%95%d7%93%d7%99-%d7%97%d7%96%d7%a7%d7%99/#respond Thu, 27 Feb 2020 11:32:03 +0000 https://www.zhk.co.il/?p=38088 שתפו14 שנים אחרי שדודי חזקי ובן דודו הבטיחו לשוב לטיול כדורגל באנגליה, הם הגשימו את החלום הישראלי האולטימטיבי וביחד עם הילדים שלהם זכו לחוויה בלתי נשכחת בתקופת חג המולד – שבעה משחקים בתשעה ימים מאת גיל דובריש זה כנראה ״החלום הרטוב״ של כל אוהד כדורגל ישראלי. להיות באנגליה בתקופת חג המולד. לא בגלל השופינג, לא …

הפוסט החלום הבריטי של דודי חזקי הופיע ראשון בזהר הצפון

]]>
שתפו

14 שנים אחרי שדודי חזקי ובן דודו הבטיחו לשוב לטיול כדורגל באנגליה, הם הגשימו את החלום הישראלי האולטימטיבי וביחד עם הילדים שלהם זכו לחוויה בלתי נשכחת בתקופת חג המולד – שבעה משחקים בתשעה ימים

מאת גיל דובריש

זה כנראה ״החלום הרטוב״ של כל אוהד כדורגל ישראלי. להיות באנגליה בתקופת חג המולד. לא בגלל השופינג, לא בגלל השלג, אלא בגלל הכדורגל. בזמן שכול אירופה נמצאת בעוצר קניות וחגיגות, באנגליה מציינים את התקופה הזו בדרך היחידה שהם מכירים – הרבה כדורגל והרבה, אבל באמת הרבה… בירות.

בתחילת חודש ינואר חזר דודי חזקי מכרמיאל, ביחד עם בנו דביר ובן דודו אבירן ובנו, מחוויה משכרת. 9 ימים של כדורגל באנגליה, בדיוק בתקופה של חג המולד וחגיגות השנה האזרחית החדשה. חוויה בלתי נשכחת, הוא מודה.

״זה חלום ילדות, לבקר באנגליה בתקופת חג המולד״ מספר דודי. ״בילדותי הייתה בערוץ 1 תוכנית ספורט שהגיש אורי לוי. לא היו אז אינטרנט וערוצי ספורט. במשך חצי שעה היו מראים את השערים שנכבשו בליגות המובילות באירופה, קבוצות כמו ליברפול, יובנטוס, מילאן. לא היו שידורים ישירים כמו היום. הייתי מחכה כול השבוע לתוכנית הזו״.

לפני 14 שנים נסע דודי ביחד עם בן דודו אבירן לטיול באנגליה, שבוע של כדורגל. ״השארנו את הנשים בבית, שתיהן היו בהריון, במקביל… צפינו בשלושה משחקים והבטחנו לעצמנו שנחזור לאנגליה, לטיול של כדורגל – אחרי הבר מצווה של הילדים. בשנים שחלפו מאז נסענו לחו״ל, ראינו כדורגל אבל… לא שכחנו את ההבטחה לטיול משותף. שמרנו את זה למשחקי חג המולד 2019-2020, כשהילדים יהיו מספיק גדולים. וכך זה יצא, כ-14 שנים אחרי זה מימשנו את ההבטחה ועשינו טיול בר מצווה לשני הבנים״, מספר דודי.

דודי ובנו דביר בבילוי עם אוהדי כדורגל בפאב בריטי טיפוסי. צילום עצמי
דודי ובנו דביר בבילוי עם אוהדי כדורגל בפאב בריטי טיפוסי. צילום עצמי

בסוף חודש דצמבר יצאו הארבעה לאנגליה. טיול שכול כולו מוקדש לכדורגל. ״כחצי שנה לפני כן כבר הייתי עם האצבע על הדופק, הזמנו כרטיסי טיסה, בתי מלון בלונדון, ליברפול ומנצ׳סטר, כרטיסים למשחקים… ראינו את המשחקים ליברפול – וולבס, קריסטל פאלאס – ווסטהאם, ווסטהאם – ברייטון, טוטנהאם – ברייטון, ועוד משחקים במילוול וסאותהמפטון… באחד המשחקים שאליהם רצינו מאוד להיכנס, ארסנל – מנצ׳סטר יונייטד אזלו כול הכרטיסים, אז פשוט ישבנו בפאב סמוך וצפינו במסך ביחד עם אוהדי ארסנל״.

– מה זו חווית כדורגל אנגלי, ממה שהתרשמת?

״תרבות. החיים שלהם מתנהלים סביב הקבוצה. לפני שהם קונים אוכל ובגדים ומשלמים מיסים, הם קונים מנוי שנתי לקבוצה, זה לא קטע גברי בכלל, גם אמהות, סבתות וסבים עושות זאת. לפני הכול, דבר ראשון הם קונים את המנוי – ואם נשאר כסף הם קונים אוכל, בגדים, משלמים על חינוך לילדים… עוד משהו מיוחד באנגליה – לא משנה באיזו ליגה נמצאת הקבוצה, יש לה את המגרש הביתי שלה. בכול מגרש יש חנות אוהדים, גם אם יש 20 אוהדים בלבד. ובכול מגרש יש מסעדה שמוכרת המבורגר, נקניקיות ופאי במילוי בשר, עם הטעם הייחודי לכול קבוצה! מסביב למגרשים יש פאבים והקהל נפגש שם לפני המשחקים ואחריהם. אצלם אין תנועת נוער, יש מפגש בפאב עם החברים.. וכמובן מדברים על כדורגל. מפגש חברתי לכול דבר. אין אוהד שנכנס למגרש בלי המבורגר ביד אחת ובירה ביד שניה… משחק כדורגל מתחיל אצל האנגלים שלוש-ארבע שעות לפני כן וזה טקס שלם״.

– גם אתם הגעתם בשעה מוקדמת למגרשים שם?

״אנחנו הגענו שעות לפני המשחקים, היינו שם ביחד עם האוהדים, הרחנו את האווירה, ראינו את הקהל מגיע למשחק עם הצעיפים של הקבוצה. אגב, לא משנה איך המשחק נגמר, האוהדים תמיד יוצאים מבסוטים. אפילו אם הפסידו 7:0, זה לא משנה. הם מבחינתם ניצחו! ופתאום כשיש גול אתה זוכה לקבל חיבוק חם מסבא אנגלי שמן שיושב לידך ושלא מכיר אותך בכלל. באותו רגע של גול הוא תופס אותך לחיבוק, מסריח כולו מבירה, אבל גם אתה שמח איתו, אי אפשר להישאר אדיש במצב כזה…״

– עד כמה האנגלים שותים בירות לפני המשחק?

״הם די שתויים במשחק וגם אחריו, אצלם הכוסות נמדדות בליטרים שלמים והם שותים המון כוסות. מכיוון שאסור להתיישב ביציע עם בירה, הם שותים לפני המשחק, בכניסה למגרש, בהפסקה ואחרי שריקת הסיום שותים עוד. זה הבילוי שלהם עם החבר׳ה וזו הפגישה עם הפילגש שלהם – כלומר הקבוצה״.

ליברפול שלו… דודי באיצטדיון אנפילד. צילום עצמי

– לא היה לכם קר שם בשיא החורף?

״אתה לובש חולצה טרמית, גטקעס מתחת למכנס, חובש כובע גרב ועוטה צעיף. במשחק עצמו אתה מלא אדרנלין, לא מרגיש את הקור. אגב, לגבי הצעיף, אוי ואבוי אם תבוא עם צעיף שלא שייך לקבוצה המקומית…״

אחרי המשחקים כולם יוצאים מהמגרש לכיוון תחנת הרכבת הסמוכה, כדי להגיע הביתה. ״ליד כול איצטדיון באנגליה, לא משנה באיזו ליגה, יש תחנת רכבת צמודה. הערים שם מתוכננות לא לפי אולמות התרבות או בנייני הרשות המקומית, אלא לפי מגרשי הכדורגל, כולל תחנות רכבת וכבישי גישה. אתה מרגיש שקודם בנו את המגרש ואז מסביבו את העיר…״

– איפה הכי נהנית?

״אני אוהד ליברפול אז כמובן שנהניתי יותר מהכול במגרש שלה, אנפילד. זו הייתה הפעם השניה שלי שם בסך הכול, אבל בפעם הראשונה באווירת חג המולד״.

– מה באמת סוד ההצלחה של משחקי חג המולד באנגליה?

״כול העולם יוצא לחופשה בתקופה הזו, אין כדורגל באירופה בחג המולד – חוץ ממקום אחד, באנגליה. ושם לא רק שיש כדורגל אלא להפך, הם עוד מוסיפים משחקים לכול קבוצה במהלך השבוע האחרון של השנה. יש משחקים טובים יום-יום. זה חג של כדורגל, אנשים עוזבים את המשפחות לכמה שעות וחוגגים במגרשים״.

עם בירה ביד וצעיף של הקבוצה המקומית כך הולכים למשחק כדורגל באנגליה copy
עם בירה ביד וצעיף של הקבוצה המקומית כך הולכים למשחק כדורגל באנגליה. צילום עצמי

– מה הרגע הבלתי נשכח שלך מהטיול?

״היינו במשחק של קריסטל פאלאס, קבוצה שבן הדוד שלי אבירן אוהד כבר 20 שנה. הקבוצה שלו היתה בפיגור של שער ואז בדקה ה-90 היא הבקיעה והשוותה ממש מול העיניים שלנו. בן דוד שלי פשוט בכה וחיבק את הבן שלו. זה היה חלום שהתגשם ואני אקח את הרגע הזה איתי לנצח. היה רגע נוסף בלתי נשכח, שבו אוהדי ליברפול שרו באנפילד את ההמנון You'll Never Walk Alone. התרגשתי עד דמעות״.

– אילו טיפים יש לך לאוהדים שרוצים לנסוע למסע כדורגל לאנגליה?

״קודם כול כולם מוזמנים להתייעץ איתי. אני יכול להפנות אותם לאתרים אמינים לרכישת כרטיסים, וכדאי להיזהר – ולא לקנות כרטיסים למשחקים מכול אחד. אני ממליץ לעשות הכול לבד, לבנות את התוכנית, להזמין מלון באופן עצמאי, לברר מועדי משחקים ולדעת מראש איפה להיות בכול יום. גם לא לחכות לרגע האחרון. טיפ מומלץ נוסף: כדאי להגיע 3 שעות בערך לפני משחק גם כדי לספוג את האווירה וגם כדי לוודא שאין בעיות עם הכרטיסים. והטיפ הכי חשוב – ליהנות מכול רגע, לנשום עמוק את האוויר האנגלי…״

בימים אלה עסוק דודי חזקי בניהול בר הספורט החדש בכרמיאל, פוד אנד פאן (מרכז העירה, רחוב הגליל 6). ״אני מחובר לכדורגל כבר המון זמן, הייתי באירופה במשחקים רבים וביקרתי בברים של ספורט באנגליה, באיטליה, בספרד… כשהעליתי את הרעיון לפתוח בר ספורט בכרמיאל, אשתי יהודית תמכה בי מיד, היא יודעת כמה שאני אוהב כדורגל. התחברתי לאשר כהן שניהל מסעדה במרכז העירה, הוא קפץ על הרעיון ושני פתחנו כשותפים את בר הספורט החדש. אני אחראי על האווירה והספורט ואשר אחראי על האוכל ועל הניהול. אגב, כול אוסף הצעיפים שהיה מוצב על הקיר בחדר של בני דביר, הועתק כמו שהוא לפאב החדש כדי להוסיף צבע ואווירה… זה הכי קרוב לאנגליה שיש לנו כאן…״

צילום עצמי
צילום עצמי
צילום עצמי

הפוסט החלום הבריטי של דודי חזקי הופיע ראשון בזהר הצפון

]]>
https://www.zhk.co.il/%d7%94%d7%97%d7%9c%d7%95%d7%9d-%d7%94%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%98%d7%99-%d7%a9%d7%9c-%d7%93%d7%95%d7%93%d7%99-%d7%97%d7%96%d7%a7%d7%99/feed/ 0
״אני אוטיסט ואני גאה בזה״https://www.zhk.co.il/%d7%b4%d7%90%d7%a0%d7%99-%d7%90%d7%95%d7%98%d7%99%d7%a1%d7%98-%d7%95%d7%90%d7%a0%d7%99-%d7%92%d7%90%d7%94-%d7%91%d7%96%d7%94%d7%b4/?utm_source=rss&utm_medium=rss&utm_campaign=%25d7%25b4%25d7%2590%25d7%25a0%25d7%2599-%25d7%2590%25d7%2595%25d7%2598%25d7%2599%25d7%25a1%25d7%2598-%25d7%2595%25d7%2590%25d7%25a0%25d7%2599-%25d7%2592%25d7%2590%25d7%2594-%25d7%2591%25d7%2596%25d7%2594%25d7%25b4 https://www.zhk.co.il/%d7%b4%d7%90%d7%a0%d7%99-%d7%90%d7%95%d7%98%d7%99%d7%a1%d7%98-%d7%95%d7%90%d7%a0%d7%99-%d7%92%d7%90%d7%94-%d7%91%d7%96%d7%94%d7%b4/#respond Thu, 20 Feb 2020 09:06:44 +0000 https://www.zhk.co.il/?p=37620 שתפויהב אנג׳ל (22.5) מכרמיאל אובחן על הרצף האוטיסטי ונאלץ להתמודד כול ימי חייו עם הקשיים הפנימיים וגם עם החברה החיצונית. המסר שלו: אין במה להתבייש, אנחנו כמו כולם, רק תקבלו אותנו מאת גיל דובריש מי שפוגש את יהב אנג׳ל (22.5) מכרמיאל מתרשם מיד שמדובר בצעיר חביב ומקסים, עדין, נשמה טובה. קשה להאמין שבגיל 15, כשלמד …

הפוסט ״אני אוטיסט ואני גאה בזה״ הופיע ראשון בזהר הצפון

]]>
שתפו

יהב אנג׳ל (22.5) מכרמיאל אובחן על הרצף האוטיסטי ונאלץ להתמודד כול ימי חייו עם הקשיים הפנימיים וגם עם החברה החיצונית. המסר שלו: אין במה להתבייש, אנחנו כמו כולם, רק תקבלו אותנו

מאת גיל דובריש

מי שפוגש את יהב אנג׳ל (22.5) מכרמיאל מתרשם מיד שמדובר בצעיר חביב ומקסים, עדין, נשמה טובה. קשה להאמין שבגיל 15, כשלמד בכיתה ט׳, הוא אובחן על הרצף האוטיסטי. זה קרה אחרי שנים ארוכות של מאבקים פנימיים וסימני שאלה גדולים. היום יהב ובני משפחתו אומרים כי האבחון נתן באופן סופי את התשובה שלה חיכו במשך זמן רב, מה שאיפשר ליהב להתקדם הלאה. זה טוב לתת שם לאתגרים שעומדים בפניך, כך אתה יודע כיצד להתמודד מולם טוב יותר.

אחד מ-100 ילדים בארץ מאובחנים כאוטיסטים (ASD), מדובר בלקות תקשורתית חברתית שמאפיינת יותר בנים מאשר בנות. יש דרגות תפקוד שונות על הרצף, מהגבוהות ועד לנמוכות.

תחושה שמשהו לא בסדר

יהב הוא בנם הבכור של יעל ויגאל, ויש לו אח צעיר, יהונתן. לפגישה איתנו הוא מגיע בלווית אימו, יעל, כדי שתספר על ילדותו. היא מדגישה כי ״ההתפתחות הפיזית של יהב היתה תקינה. הוא החל ללכת לפני הזמן, לדבר בזמן התקין, הכול לפי עקומת ההתפתחות הרגילה. היו התנהגויות טיפה חריגות, למשל הוא אהב לגשת אלי ולבעלי אבל סירב להתקרב לבני משפחה אחרים. יהב היה מבלבל בהתנהגויות שלו, אבל לא ממש ידענו ולא יכולנו לשים את האצבע על השאלה מה לא בסדר״.

הסיפורים האישיים בפורטל זהר.נט:

– מתי נדלקה אצלכם נורה אדומה?

״האור האדום הבוהק נדלק אצלנו כשיהב נהג לשחק במכוניות ופתאום היה תופס את ראשו וצועק. לא הבנו למה הוא עושה את זה, למה הראש כואב לו. הוא נשלח לבדיקות ונמצא שהכול תקין פיזית. הציעו לנו לגשת ליחידה להתפתחות הילד בצפת, שם נאמר לנו אחרי הבדיקות שליהב יש בעיות קשב וריכוז ADHD״.

יהב נשלח לגן חינוך מיוחד וכשעלה לכיתה א׳ החל ללמוד בכיתה מיוחדת בבית הספר אלון (היום חלק מאורט פסגות). ״היינו עם האצבע על הדופק כול הזמן״ מספרת יעל. ״יהב היה מתקשה מאוד להתמודד עם הפסדים, מעברים ושינויים. האחיזה שלו הייתה חזקה מאוד, הוא לא היה מודע לכך שהוא תופס חזק בידיו. סבל מחוסר ריכוז ובעיות קשב. הוא היה תלמיד ממוצע, התקשה לספוג את כול המידע. ברגע שמישהו לידו היה פותח קלמר או מרעיש קצת, זהו… כול הריכוז שלו היה מתנדף באוויר. שלחנו אותו לטיפולים שמומלצים לילדים המתמודדים עם הפרעות קשב וריכוז, אבל זה לא פעל. חשבנו שהוא עקשן, לא רוצה ולא מקשיב… כשהיה לו יום קשה בבית הספר הוא היה חוזר בראש מורכן, לא היה אומר מילה. יהב היה חוזר ככה המון פעמים מבית הספר. אחת המטפלות שלו בבית הספר, אישה מקסימה, קלטה שיש ליהב בעיות בהבנה של סיטואציות חברתיות, שהוא לא ידע כיצד להגיב למצבים שונים״.

כשיהב הגיע לחטיבת הביניים באורט פסגות, הוא המשיך עם חבריו בכיתה מיוחדת. הבעיות נמשכו. למזלו הגדול, יהב היה מחובר לספורט, מאלה שהילדים בבית הספר בוחרים בו ראשון לקבוצה שלהם… זה עזר לו להתחבר לשאר הבנים ביתר קלות.

יהב אנג׳ל. להתגבר על הקשיים
יהב אנג׳ל. להתגבר על הקשיים

כשיהב למד בכיתה ח׳, המחנכת שלו, מורה בעלת רקע בחינוך מיוחד באה לביקור בית. ״היא הושיבה אותנו ואמרה שאנחנו צריכים לעשות ליהב אבחון מחדש, דחוף״ אומרת יעל. ״היא אמרה לנו שהוא לא מתאים לכיתה הזו. שמחנו שמישהו ראה שיש בעיה, שמשהו לא בסדר, כי זו גם הייתה התחושה שלנו. באותה תקופה קרו עם יהב המון דברים מוזרים״.

יעל ממשיכה: ״עשינו אבחון בקליניקה בקיבוץ סוללים, ושם אחרי שלושה מפגשים הושיבה אותנו הרופאה ואמרה משהו שאף הורה לא באמת מוכן אליו. היא אמרה ׳הוא אוטיסט׳״.

– איך הרגשתם?

״באותו רגע הרגשנו הקלה כי כול הזמן קרו דברים מוזרים, היינו צריכים להסביר ליהב דברים בסיסיים בהתנהלות עם חברים. האבחון הזה פתר לנו המון שאלות. בעקבות האבחון הכנסנו אותו לכיתות גפן תקשורת בבית הספר כרמים״.

בלי להתבייש

על השאלה איך הגיב כששמע לראשונה את המילה ״אוטיסט״ אומר יהב כי לקח לו זמן לעכל את העניין. ״התביישתי בעצמי. תמיד חשבתי שאני כמו כולם וכשהבנתי שאני לא כזה, היה לי קשה מאוד, לא הבנתי מה רוצים ממני. לא הייתי מוכן ללמוד בכיתת תקשורת, הייתי בשוק מכול הסיפור. הרגשתי שאני לא שייך לשם ולא הייתי מוכן להיכנס לכיתה. פשוט נשארתי בחוץ. לקח לי המון זמן לקבל את זה שאני אוטיסט, זה היה תהליך ארוך. בשנה הראשונה בכרמים עברתי משבר גדול, עשיתי בעיות. לא שיתפתי פעולה, לא עם ההורים ולא עם הצוות. התנגדתי לכולם… מבחינה רגשית היה לי קשה מאוד, בדיעבד בסך הכול ניסיתי לעכל את הבשורה. אבל אף אחד לא ויתר לי ועם הזמן הבנתי שאין לי לאן לברוח. השקיעו בי המון… בבית קיבלתי המון תמיכה ועזרה, למרות כול הקשיים. בסופו של דבר נכנסתי לכיתה, התחלתי ללמוד, ומשם המשכתי הלאה, למדתי וסיימתי י״ב״.

״להיות אוטיסט זה כמו להיכנס לחדר חשוך ולשמוע רעשים וקולות שאני לא יודע מה המשמעות שלהם – ואני צריך לפענח אותם לבדי״

הוא מוסיף: ״למזלי בכרמים היה צוות נפלא שלימד וליווה אותי, הסביר לי איך להתמודד עם הקשיים. מתישהו בסוף כיתה ט׳ התחלתי לקבל את העניין. זה לא היה קל, נמשך שנים, אבל עזרו לי מאוד – ואני מודה על כך לאורי שלם שהיה רכז כיתות גפן והיום מנהל בית הספר גפן כרמים והצוות המדהים – חנית, אדווה, ענבל, והסייעות הנפלאות רחלה ואירית שלא אשכח אותן. אני עדיין בקשר עם כולם גם היום״.

יהב סיים את לימודיו עם תעודת בגרות חלקית. בטקס הסיום הוא עמד על הבמה ביחד עם חבריו משכבת גפן התקשורת, נטל את זכות הדיבור סיפר על עצמו. ״פניתי לקהל הרב ואמרתי ׳אני אוטיסט׳… זה הרגע שבו לא רק שהבנתי את המשמעות, אלא גם הרשיתי לעצמי להודות בכך בפני כולם, מבלי להתבייש״.

אחרי הלימודים רצה יהב אנג׳ל להתגייס ליחידה קרבית בצבא. ״אמרו לי, אתה לא כשיר לשרת בצה״ל״ הוא מספר. ״החלטתי להילחם בהחלטה, אבל בסופו של דבר השתכנעתי להתנדב לשירות לאומי. בשנה הראשונה התנדבתי כחונך של תלמידים על הרצף. סגרתי מעגל – התלמיד ההוא שלא היה מוכן להיכנס לכיתה חזר לכיתות גפן כרמים בתור איש צוות״.

במקביל לסגירת המעגל כחונך לילדים על הרצף, החליט יהב לשמש פה לקהילה גדולה של צעירים אוטיסטים ולפרוץ את תקרת הזכוכית. ״הייתה הרצאה בכרמיאל שבה התבקשנו לספר על עצמנו בפני קהל של סייעות לחינוך מיוחד, הקהל מאד התרשם ומחא כפיים. אחרי ההרצאה חזרתי הביתה והצעתי להוריי לכתוב פוסט על עצמי בפייסבוק. אמא עזרה לי לסגנן ופירסמתי את הפוסט. קיבלתי המון תגובות ושיתופים כולל אלו״ט – אגודה לילדים אוטוסטים״.

אימון של קבוצת הקטרגל שהקים יהב אנג׳ל. צילום מהפייסבוק

בהמשך נוצר קשר בין יהב למכינת כיוונים שיזמה פרויקט מיוחד במסגרת השירות הלאומי – בית לצעירים בעלי צרכים מיוחדים בחיפה שבו עליהם להתנהל באופן עצמאי ולהיות פעילים בקהילה. ״למדתי המון כישורי חיים בשנה הזו״ מספר יהב. ״למדנו לנהל משק בית בעצמנו והתנדבנו למען הקהילה. בכול בוקר הייתי מגיע לבית הספר ליאו בק כדי לשמש כתומך למידה כיתות תקשורת. זו הייתה הפעם הראשונה שהייתי מחוץ לבית זמן רב כל כך ומבחינת המארגנים זו הייתה פעם ראשונה שהתמודדו עם צעירים על הרצף כך שהיו לא מעט קשיים״.

לשבור גבולות

– מה אתה חושב על הכיוון שלך בעתיד?

״אני רוצה ללמוד במכללת אוהלו ולהיות מדריך ספורט. אני רוצה לצאת מהקופסה ולשבור גבולות. אני רוצה לתרום לכרמיאל, לתת לילדים״.

– מה אתה עונה לאנשים שמבקשים ממך לתאר מה זה להיות אוטיסט?

״להיות אוטיסט זה כמו להיכנס לחדר חשוך ולשמוע רעשים וקולות שאני לא יודע מה המשמעות שלהם – ואני צריך לפענח אותם לבדי״.

– יש לך חברים שהם לא על הספקטרום?

״יש לי חבר ילדות טוב שהוא על הרצף. אנחנו חידשנו את הקשר בתיכון. משחקים בקט רגל ביחד, רצים ביחד, עושים ספורט. הוצאנו רשיון נהיגה ביחד ואנחנו יוצאים לבלות בכרמיאל ומחוץ לעיר. שנינו מבלים עם חבר׳ה שלא נמצאים על הרצף״.

– הוצאת רשיון נהיגה?

״כן. יש על זה סיפור מורכב כמובן… הגשתי את הטפסים למשרד הרישוי לפני לימודי הנהיגה, ואז אמרו לי שאני צריך לעבור ועדה, כנראה חששו מכך שאני מאובחן כאוטיסט ולא היו בטוחים שאני יכול להגיב למצבים שונים בכביש. ניגשתי לוועדה מיוחדת בחיפה שם התבקשתי לעבור מבחן פסיכולוגי – מבחן שאתה לא אמור לעבור אם אתה לא אוטיסט… רק אחרי שקיבלתי תשובה חיובית יכולתי להתחיל בלימודי הנהיגה. למדתי עם המורה יוסי פרטובי, שהיה מאוד סבלני ואדיב. אני ממליץ עליו בחום, יש לו ניסיון רב בטיפול בקשיים. עברתי טסט חמישי על אוטומטי״.

״אני מחפש זוגיות. אני מאמין שלא להסתיר את האמת, אלא להיות כן וגלוי ויש מצב שבנות נרתעות מזה. הייתה מישהי על הרצף שהכרתי הרצף אבל לא הייתה המשכיות. מישהי שלא על הרצף? אני מאוד אשמח, אם מישהי תרצה להכיר אותי מקרוב למטרת זוגיות. שלא תירתע, שלא תפחד״

– מה עם זוגיות?

״אני מחפש זוגיות״ מחייך יהב. ״אני מאמין שלא להסתיר את האמת, אלא להיות כן וגלוי ויש מצב שבנות נרתעות מזה. הייתה מישהי על הרצף שהכרתי הרצף אבל לא הייתה המשכיות. מישהי שלא על הרצף? אני מאוד אשמח, אם מישהי תרצה להכיר אותי מקרוב למטרת זוגיות. שלא תירתע, שלא תפחד״.

יטפל בילדים על הרצף

בספטמבר 2018 סיים יהב את השירות הלאומי וחזר הביתה לאבא ואמא. לאחרונה החל לעבוד כמלווה של תלמיד בבית ספר יסודי. במקביל, החל ללמוד ניתוח התנהגות ABA – שיטת טיפול בילדים על הרצף. ״זה מוזר״ הוא מחייך. ״אני היחיד שנמצא על הרצף בקורס שבו לומדים טיפול בילדים אוטיסטים. הלימודים מאפשרים לי להבין דברים על עצמי. זה הפוך על הפוך, הבעיות שנלמדות שם – אני הייתי זה שגרם להן, עכשיו אני פותר אותן. הגלגל התהפך. אני מקווה שאקבל הזדמנויות לטווח ארוך בתחום החינוך״.

בכלל, יהב הוא אדם פעיל מאוד. בגיל 18 הצטרף לקבוצת אתגרים – קבוצת ריצה לבעלי מוגבלויות בכרמיאל – משגב. ״כששמעתי על זה בפעם הראשונה, אמרתי יאללה נלך על זה. הצטרפתי לקבוצה, הכרתי את שאר החברים והתחלנו לרוץ ביחד – ונקשרתי לעניין. אנחנו נפגשים פעם בשבוע… רצתי חצי מרתון ובעתיד אני שואף לרוץ מרתון שלם, 42 ק״מ. יש לנו ריצות תחרויות פנימיות וזה מהנה, גם כיף וגם גיבוש חברתי״.

למרבה הצער, מלבד קבוצת אתגרים, אומר יהב שאין לבעלי צרכים מיוחדים מגוון אפשרויות לפעילות בשעות הפנאי. ״אין חוגים, אין קבוצות, לא לילדים, לא לצעירים ולא למבוגרים. נכפה עלינו להישאר בבית וזה קשה״.

אבל כמו שהבנתם, בחור כמו יהב לא יאמר נואש. הוא החליט להרים את הכפפה בעצמו ולהקים בהתנדבות קבוצת קטרגל לצעירים בעלי צרכים מיוחדים בכרמיאל. ״פניתי לרשת המתנ״סים ואני רוצה לציין את העזרה והתמיכה של ענת ברונשטיין ממתנ״ס רבין בהקמת הקבוצה. לשמחתי הצטרפו אלינו צעירים מכול העיר. אנחנו מתאמנים פעם בשבוע בימי שני בערב, באולם הספורט אופק ברבין. מי שרוצה להצטרף במחיר מסובסד יכול ליצור איתי קשר בטלפון 054-8344396. אחי שותף כעזור מאמן בהתנדבות ויש לנו מאמנת בשם ענבל עובדיה, שהיא מורה בחינוך המיוחד בכרם גפנים ובעבר הייתה שחקנית כדורגל״.

– יהב, לסיכום, מה המסר הכי חשוב שאתה רוצה להעביר לאנשים?

״המסר שלי לציבור הרחב הוא – אוטיזם מאובחן אצל אחד מ-100 ילדים. היום זה נפוץ מאוד, וזה יכול להיות בבית של כול אחד מאיתנו. אל תפחדו לדבר ולשתף, לגשת ולשאול – אולי קשה לנו יותר מאחרים אבל אנחנו חזקים ומאמינים שההמשך יהיה קל יותר״.

הפוסט ״אני אוטיסט ואני גאה בזה״ הופיע ראשון בזהר הצפון

]]>
https://www.zhk.co.il/%d7%b4%d7%90%d7%a0%d7%99-%d7%90%d7%95%d7%98%d7%99%d7%a1%d7%98-%d7%95%d7%90%d7%a0%d7%99-%d7%92%d7%90%d7%94-%d7%91%d7%96%d7%94%d7%b4/feed/ 0
עו״ד נביל גנדור: עריכת דין, עסקים ודו-קיוםhttps://www.zhk.co.il/%d7%a2%d7%95%d7%b4%d7%93-%d7%a0%d7%91%d7%99%d7%9c-%d7%92%d7%a0%d7%93%d7%95%d7%a8-%d7%a2%d7%a8%d7%99%d7%9b%d7%aa-%d7%93%d7%99%d7%9f-%d7%a2%d7%a1%d7%a7%d7%99%d7%9d-%d7%95%d7%93%d7%95-%d7%a7%d7%99/?utm_source=rss&utm_medium=rss&utm_campaign=%25d7%25a2%25d7%2595%25d7%25b4%25d7%2593-%25d7%25a0%25d7%2591%25d7%2599%25d7%259c-%25d7%2592%25d7%25a0%25d7%2593%25d7%2595%25d7%25a8-%25d7%25a2%25d7%25a8%25d7%2599%25d7%259b%25d7%25aa-%25d7%2593%25d7%2599%25d7%259f-%25d7%25a2%25d7%25a1%25d7%25a7%25d7%2599%25d7%259d-%25d7%2595%25d7%2593%25d7%2595-%25d7%25a7%25d7%2599 https://www.zhk.co.il/%d7%a2%d7%95%d7%b4%d7%93-%d7%a0%d7%91%d7%99%d7%9c-%d7%92%d7%a0%d7%93%d7%95%d7%a8-%d7%a2%d7%a8%d7%99%d7%9b%d7%aa-%d7%93%d7%99%d7%9f-%d7%a2%d7%a1%d7%a7%d7%99%d7%9d-%d7%95%d7%93%d7%95-%d7%a7%d7%99/#respond Thu, 06 Feb 2020 11:55:14 +0000 https://www.zhk.co.il/?p=37234 שתפואיך מצליח עורך דין נביל גנדור לשלב את המקצוע עם ניהול העסק המשפחתי ומגוריו בכרמיאל? ראיון אופטימי ופתוח על דו-קיום בגליל, מודל 2020 מאת גיל דובריש עורך דין נביל גנדור, בן 47, תושב כרמיאל משנת 2001, מהווה דוגמה אמיתית לדו-קיום מוצלח בגליל. כיליד ראמה, הכפר השוכן ממול לעיר, הוא מספר כי תמיד ראה את עצמו …

הפוסט עו״ד נביל גנדור: עריכת דין, עסקים ודו-קיום הופיע ראשון בזהר הצפון

]]>
שתפו

איך מצליח עורך דין נביל גנדור לשלב את המקצוע עם ניהול העסק המשפחתי ומגוריו בכרמיאל? ראיון אופטימי ופתוח על דו-קיום בגליל, מודל 2020

מאת גיל דובריש

עורך דין נביל גנדור, בן 47, תושב כרמיאל משנת 2001, מהווה דוגמה אמיתית לדו-קיום מוצלח בגליל. כיליד ראמה, הכפר השוכן ממול לעיר, הוא מספר כי תמיד ראה את עצמו כחלק ממדינת ישראל וחלם לעבוד ולחיות בכרמיאל. היום הוא מגשים את חלומו, הלכה למעשה, חי בעיר עם רעייתו ושלושת ילדיו, עובד למחייתו כעורך דין ואיש עסקים וחי את הדו-קיום.

״הקשר שלי עם כרמיאל התחיל כשאבא שלי בנה בשנות התשעים את העסק המשפחתי באזור התעשייה בעיר. כשפתחתי את משרד עריכת הדין שלי בשנת 1996, זה היה טבעי שהמשרד ימוקם בכרמיאל״.

עו״ד נביל גנדור. צילום ארטיום ז׳יבטין 2020-02 copy
עו״ד נביל גנדור. צילום ארטיום ז׳יבטין

– ספר על העסק המשפחתי. איזו חברה אביך הקים?

״אבא שלי הקים עסק של יצור חומרי טיח הנקרא על-שמו, אדיב גנדור. מהיום שהחל פה, אני זוכר שברוך ונגר ראש העיר הראשון היה מזמין את הנכבדים מהכפרים לאירועי יום העצמאות בעיר, אבא שלי היה בין הראשונים להתייצב מתוך כבוד ומתוך רצון לשמר את דו הקיום בגליל. אבא שלי בנה את עצמו בכרמיאל בצורה מכובדת ויפה״.

– אתה מדגיש את החשיבות של דו קיום עבור אביך, איך זה התבטא בחינוך שקיבלתם בבית?

״אמא ואבא הנחילו לנו, שלושת הילדים, ערכים של אהבה לזולת, זו הייתה תמיד מילת המפתח בביתנו. חונכנו על ברכי דו-הקיום. חונכנו גם להצליח. להתמקד במטרה ולא להסתכל לצדדים״.

מאמין במערכת בתי המשפט

עו״ד נביל גנדור סיים את לימודי המשפטים בשנת 1995. הוא מתמחה בתחומים תביעות נגד רשויות מקומיות ומייצג עסקים רבים ולקוחות פרטיים בנושא דיני נזיקין.

על השאלה למה החליט להיות עורך דין דווקא, הוא משיב: ״אני אוהב את המקצוע מלידה. זה תחום מאוד מרתק בעיניי והגעתי להישגים רבים מאוד. כבר בתור תלמיד בבית הספר ייצגתי, התווכחתי בצורה עניינית על נושאים שונים. כשביקרנו בבתי ספר אחרים דאגתי לשאול, לחקור עד שקיבלתי את התשובות. אני חושב שזה חלק מהעבודה שלנו, לחקור, להתעניין. אני אישית חושב שעורך דין טוב הוא חוקר טוב במובן המלא של המילה – אם זה בבית המשפט, אם זה במשרד, הוא חייב להיות טוב בחקירת הנתונים הקיימים ובחקירה הנגדית בבתי המשפט״.

– מה הכי גורם לך לסיפוק במקצוע הזה?

״הכי מספק מבחינתי הם להגיע להישגים בתיקים שייצגתי קבוצות מול הממסד, למשל מורי בית ספר אשר שכרם עוקל בשל חובות מועצה מקומית, ייצגתי תושבים ועסקים נגד עיריות בנושאי תשלומי הארנונה ובנושאי תכנון ובניה. העבודה הקבוצתית מאוד מעניינת אותי, כמו גם יצוג של אזרחים שניזוקו בבריאותם או רכושם. גם בתחום הפלילי היו לי מספר תיקים מעניינים״.

– מה ההישג שאתה מתגאה בו יותר מכול בשנותיך כעורך דין?

״רשמתי הישגים בנושא סוגיות בדיני עבודה, הייתה סוגיה בתעבורה בנושא בדיקת הינשוף שהגיעה עד לבית המשפט העליון. ייצגתי אדם שנערכה לו בדיקת ינשוף ונמצאה בדמו רמת אלכוהול מעל המותר. הוא הגיע לבית משפט השלום ללא עורך דין, נגזר עליו מאסר בפועל. הוא פנה אליי וערערתי בבית המשפט המחוזי ולבית המשפט העליון אשר ביטלו את הפסיקה, בתואנה של כשל ראייתי, אי תקינות הינשוף והתנהלות לא נאותה של השוטרים כנגד אותו אזרח״.

– מה השיקול העיקרי שמוביל אותך בבחירת תיק?

״אני בוחן כול תיק שמגיע אלי, בודק מה הסיכוי והסיכון, האם הלקוח צודק באמת, או שיש לו מספיק ראיות ותמיכה בטענתו. כול עורך דין יודע שככול שיש לך יותר מסמכים ויותר ניירת רלונטית – מצבך יותר טוב. הרי שופטים ניזונים ממסמכים, ראיות ועדים״.

– עד כמה לדעתך יש צדק אמיתי בבתי המשפט בארץ?

״100% צדק. אני חושב שתמיד שיקולי השופטים מונעים מצדק. יש כמובן צורך להבדיל מתחום לתחום, ואיך פועלת המערכת. בסופו של דבר, כעורך דין יש לי אמונה מלאה במערכת המשפט בישראל״.

הקשר שבין עריכת דין למוצרי טיח

לפני כ-12 שנים נקרא עו"ד נביל גנדור לעסק המשפחתי ע"י האב, שביקש ממנו להיכנס לתפקידי הניהול. ״אבא אמר לי – אני כבר לא צעיר כמו בעבר, תיכנס לעסק, אתה ואחיך תנהלו אותו ותתרמו לפיתוחו וכך היה… מינפתי את החברה והגעתי לציבור לקוחות מאד רחב, בשיתוף פעולה עם המשפחה וברוך השם השילוב הזה מוצא חן בעיני. אני מנהל כיום את החברה. תמיד הייתי מעורב בענייני העסק המשפחתי, אבל המעורבות שלי בצורה מסיבית יותר החלה בעת כניסתי לתפקיד המנהל״.

– מה אבא עושה היום?

״אבא הוא בן 89, שיבדל לחיים ארוכים, הוא הראש, הוא המנכ״ל, ואין עוררין עליו, הוא הברכה של העסק. אני ואחי הבכור מנהלים את העסק, אבל אבא מעלינו ואנחנו מתחתיו. למדתי ממנו ומאמא המון, אבל הדבר החשוב ביותר שלקחתי מהם הוא הצניעות והענווה״.

– מה מעניין יותר בעיניך, להיות איש עסקים או עורך דין?

עו״ד נביל גנדור צילום ארטיום ז׳יבטין
עו״ד נביל גנדור בביתו. צילום ארטיום ז׳יבטין

״שניהם. להיכנס לעסקים נתן לי את האפשרות להתאוורר גם בתחום אחר ולהכיר אנשים חדשים״.

– מה קהל היעד שלכם?

״אנחנו מייצרים את הטיח ומספקים לעסקים המשווקים לציבור הרחב ולקבלנים גדולים. הלקוחות של החברה מגיעים מכול רחבי הארץ. המוצרים שלנו נמצאים בפרויקטים רבים של בניה בכול המדינה״.

– איך מתחבר נושא עריכת דין עם ניהול עסק מצליח למוצרי טיח?

״הכלים שאני משתמש בהם הינם כלים אוניברסליים, יש שוני בהרכב ציבור הלקוחות בשני התחומים, אבל מדובר בתפקידים שמקבילים ולא מתנגשים האחד בשני. חוץ מדבר אחד, שאני פחות בבית…״

– איך אתה מצליח לשלב בין העבודה הקשה לבין הבית. המשפחה רואה אותך לפעמים?

עו״ד גנדור צוחק… ״העבודה תובענית… אני משתדל. אשתי ניבין, שתהיה בריאה, היא מורה בבית ספר ומשקיעה המון בקריירת החינוך שלה. אני חייב להרעיף עליה שבחים, כי היא מקבלת בהבנה שאני לא תמיד נמצא ולא תמיד יכול לעזור בענייני הבית. יש לנו שלושה ילדים, מיה בכיתה י״א, בשיר בכיתה ח׳ ופייר בכיתה ג׳. זה לא פשוט, אבל כשאני בבית אני מפצה אותם. אני ואשתי אוהבים לשחק ביחד עם הילדים משחקי מחשבה. ניבין היא שיוזמת את המשחקים ואני מצטרף יותר מאוחר. אני משתדל שכול הטכנולוגיה תישאר בצד בשעות האלה. כשאנחנו בבית אנחנו משתדלים בלי טלפונים. אני לפעמים משאיר את הטלפון באוטו כדי להתנתק. אנחנו מטיילים הרבה ביחד. צופים הרבה בסרטי קולנוע… אני והבן הצעיר פייר נוהגים לנסוע כמה פעמים בשנה לאיצטדיון סמי עופר כדי לצפות במשחקים של מכבי חיפה״.

– איך נראה סדר יום רגיל אצלך?

״אני קם בשעה 6 בבוקר, עושה קצת מדיטציה כדי להתחיל את היום בצורה רגועה. מקפיץ את הילדים לבתי הספר שלהם בראמה, חוזר לעסק ומשלב את העבודה היום-יומית בין עריכת דין וניהול החברה. יש לי שני משרדים בכרמיאל, אחד לכול תחום. משלב פגישות עם לקוחות משני התחומים. ארוחת בוקר? כמעט ולא מספיק לאכול. בצוהריים קופץ באופן קבוע לבקר את אבא שלי… אמא נפטרה לפני כשנה וחצי, אז אנחנו כול יום אצל אבא. מגיע הביתה בסביבות השעה 5-6 בערב״.

אוהב את כרמיאל

עו״ד נביל גנדור מתגורר בכרמיאל עם משפחתו משנת 2001. הוא אחד מני רבים העושים את המעבר מהיישובים הכפריים לכרמיאל. כשאני שואל למה כרמיאל דווקא, הוא עונה בפשטות: ״בגלל איכות החיים״. לדבריו, ״בכפרים אין איכות חיים כמו בכרמיאל. אין לך באמת פרטיות בכפרים, יש רעש רב. בעשורים האחרונים כרמיאל התפתחה יפה מאוד בהשוואה ליישובים אחרים בצפון״.

– איך אתה רואה מהצד את נושא דו הקיום בין האוכלוסיות השונות בכרמיאל?

הסיפורים המעניינים בפורטל זהר.נט:

״אני חושב שהאוכלוסיה הערבית שחיה בכרמיאל מגיעה ברובה מאותו רקע שאני מגיע, מאותן סיבות של שיפור איכות החיים, של חוסר קרקעות לבניה חדשה בכפרים. יש הרבה משפחות אמידות ומבוססות. חלק גדול מהן מסתדרות יפה מאוד כאן. אני חלק מהקהילה בעיר, כעורך דין אני מייצג לא מעט אזרחים מכרמיאל, בין אם חרדים, חילונים, יהודים, מוסלמים ונוצרים״.

– מה עם פוליטיקה? היית מעורב בעבר ברשימה שהתמודדה למועצת העיר.

״אני מתעניין במה שקורה בכרמיאל, אבל כמו רוב התושבים, מביט מהצד. אין לי שום כוונה להיות חלק מהפוליטיקה – זו לא הדרך שלי… אני מכיר אישית את ראש העיר משה קונינסקי ואשתו סוזי, שהיא עורכת דין ואני יודע שהוא דואג לחזק את כרמיאל עבור תושביה״.

– אתה אוהב לגור בכרמיאל?

״מאוד. עברתי 2-3 פעמים בית בכרמיאל, בכול מקום פגשתי שכנים נפלאים, אף פעם לא קיבלנו תגובות שליליות כלשהן. ההרגשה של היא שיש כאן הרמוניה חיובית. אני אוהב את האוכלוסיה בכרמיאל, היא מאוד מבינה, מקשיבה, סובלנית. כרמיאל זה הבית שלי. אשאר כאן״.

(תוכן מקודם)

הפוסט עו״ד נביל גנדור: עריכת דין, עסקים ודו-קיום הופיע ראשון בזהר הצפון

]]>
https://www.zhk.co.il/%d7%a2%d7%95%d7%b4%d7%93-%d7%a0%d7%91%d7%99%d7%9c-%d7%92%d7%a0%d7%93%d7%95%d7%a8-%d7%a2%d7%a8%d7%99%d7%9b%d7%aa-%d7%93%d7%99%d7%9f-%d7%a2%d7%a1%d7%a7%d7%99%d7%9d-%d7%95%d7%93%d7%95-%d7%a7%d7%99/feed/ 0
ליחן חרץ פורחת בגיל 30https://www.zhk.co.il/%d7%9c%d7%99%d7%97%d7%9f-%d7%97%d7%a8%d7%a5-%d7%a4%d7%95%d7%a8%d7%97%d7%aa-%d7%91%d7%92%d7%99%d7%9c-30/?utm_source=rss&utm_medium=rss&utm_campaign=%25d7%259c%25d7%2599%25d7%2597%25d7%259f-%25d7%2597%25d7%25a8%25d7%25a5-%25d7%25a4%25d7%2595%25d7%25a8%25d7%2597%25d7%25aa-%25d7%2591%25d7%2592%25d7%2599%25d7%259c-30 https://www.zhk.co.il/%d7%9c%d7%99%d7%97%d7%9f-%d7%97%d7%a8%d7%a5-%d7%a4%d7%95%d7%a8%d7%97%d7%aa-%d7%91%d7%92%d7%99%d7%9c-30/#comments Mon, 03 Feb 2020 17:28:04 +0000 https://www.zhk.co.il/?p=37115 שתפוליחן חרץ (30) אומנית צעירה מכרמיאל שהתמודדה כתלמידה עם כבדות שמיעה, דחיה חברתית וחרם, עברה תהליכים אישיים בשנתיים האחרונות וחזרה לצייר אחרי הפסקה ארוכה: ״החלטתי לעשות מה שטוב לי״ מאת גיל דובריש לפני קצת יותר משנה זה התפרץ. אחרי שנים שבהן לא נגעה במכחול, חזרה ליחן חרץ (30) מכרמיאל, אומנית המתמודדת עם כבדות שמיעה, לצייר …

הפוסט ליחן חרץ פורחת בגיל 30 הופיע ראשון בזהר הצפון

]]>
שתפו

ליחן חרץ (30) אומנית צעירה מכרמיאל שהתמודדה כתלמידה עם כבדות שמיעה, דחיה חברתית וחרם, עברה תהליכים אישיים בשנתיים האחרונות וחזרה לצייר אחרי הפסקה ארוכה: ״החלטתי לעשות מה שטוב לי״

מאת גיל דובריש

לפני קצת יותר משנה זה התפרץ. אחרי שנים שבהן לא נגעה במכחול, חזרה ליחן חרץ (30) מכרמיאל, אומנית המתמודדת עם כבדות שמיעה, לצייר ולהציג בתערוכות. ״הרגשתי בשלה מספיק, אחרי שעברתי תהליכים אישיים לא פשוטים״ היא אומרת.

מאז ומתמיד אהבה ליחן אומנות. ״בגיל שנתיים ציירתי איש ואישה, הגננת ראתה ואמרה לאמא שלי, ׳זה יעבור׳… אמא שלי אמרה לה ׳זה לא יחלוף, זה כישרון׳. גדלתי בבית ׳רוסי׳, אמא שלי תמיד הדגישה כמה חשוב ללמוד תואר ומקצוע, וזה השפיע עלי. באיזשהו מקום בעת לימודיי בתיכון הפסקתי לצייר מתוך אמונה כי מאומנות אי אפשר להתפרנס בארץ. הרבה שנים לא נגעתי במכחול״.

חרם בבית הספר

ליחן שהתמודדה עם כבדות שמיעה מילדותה, סבלה מחרם ואלימות מילולית בבית הספר. ״עברתי ילדות לא קלה״ היא חושפת. ״בבית הספר עברתי דחיה חברתית, בוא נגיד שהייתה אלימות מילולית מצד ילדים שלא קיבלו כל כך את המגבלה שלי. אני זוכרת עד היום שהיו כמה ילדים שעשו עליי חרם, קראו לי בשמות. וזה שרף לי בבטן. הגעתי למצב שכבר לא רציתי ללכת לבית הספר. לא האמנתי יותר באנשים. זה השפיע עליי במשך שנים. כול החיים הייתי בתוך קופסה, גם מבחינת חברתית. רק בתקופה האחרונה אני חושפת עוד קליפה ועוד קליפה ועובדת על עצמי. בעבר לא יכולתי לדבר עם אנשים. הייתי מאוד סגורה״.

הסיפורים המעניינים בפורטל זהר.נט:

– ספרי לי על בעיית השמיעה.

״יש לי אוזן חרשת אחת. אני קוראת שפתיים. לתקשר עם אנשים באופן שוטף הוא אתגר גדול מאוד עבורי. לפני כמה ימים עברתי ניתוח השתלת שתל שבלול שאמור לשפר משמעותית את איכות השמיעה שלי. בשבועות הקרובים אני מקווה שלאט לאט יפתח בפניי עולם צלילים שלא שמעתי קודם לכן״.

ההתמודדות האישית הזו ליוותה את חרץ כול חייה. אחרי שסיימה את השירות הלאומי, עברה לתל אביב. ״זה היה סוג של בריחה מכרמיאל״ היא מודה. ״לא אהבתי את העיר, לא רציתי לראות יותר את הפרצופים המוכרים. הייתה לי זוגיות, וזו הייתה מקפצה מצויינת עבורי לעבור למרכז הארץ. גרתי באזור יפו כחמש שנים, למדתי עיצוב פנים ואדריכלות. התחלתי ללמוד לתואר במדעי הרוח ואז הפסקתי באמצע כי הבנתי שזה לא היה בשבילי, למרות שבבית תמיד אמרו לי ׳צריך תואר׳ ו׳צריך ללמוד׳. הבנתי שאני לא רוצה לעשות מה שאחרים אומרים לי, אלא אעשה מה שטוב לי. תמיד הייתי כזו, הולכת נגד הזרם, מרדנית. אך פעם לא הלכתי אחרי העדר״.

שינויים בתת המודע

שדה חמניות, ציור של ליחן חרץ. צילום: פרטי
שדה חמניות, ציור של ליחן חרץ. צילום: פרטי

בשנת 2014 חזרה לכרמיאל. ״נקלעתי לחובות״ היא מודה בכנות. ״הזוגיות כבר לא הייתה. כאילו היקום אמר לי ׳תחזרי הביתה׳. אני פה כבר שש שנים. זו סגירת מעגל. בילדותי שנאתי את כרמיאל, עכשיו אני מאוד אוהבת אותה ומחוברת אליה. אני לא רוצה לעזוב שוב את כרמיאל. אני כבר לא בורחת מהעבר אלא מקבלת אותו באהבה. אני עובדת כקופאית ונתקלת פעמים רבות בפרצופים מוכרים – אבל היום אני מקבלת את כולם בחיוך ובהבנה. אני מוצאת בכרמיאל את ההשראה, הטבע, זה חלק מהתהליך שאני עוברת״.

כשהתבגרה החליטה ליחן לצאת מאזור הנוחות שלה, או כפי שהיא אומרת, ״לאפשר לי לתת אמון מחדש באנשים״.

– למה הכוונה?

״כולם עוברים משהו בחיים, סובלים מצלקות בילדות או בהתבגרות, אבל צריך לחיות את החיים, לקחת סיכונים. כשהתחלתי לאהוב את עצמי יותר והפכתי להיות פתוחה יותר, אנשים התחילו לגשת אליי בעצמם. גיליתי שאנשים מתחברים לאישיות שלי. התהליך הזה מתרחש בשנתיים האחרונות כי איפשרתי לעצמי להשתנות. הייתי הולכת למקומות בילוי לבדי, פאבים וכאלה, מקומות שלא נהגתי לבקר בהם בעבר, כדי להכיר ולפגוש אנשים חדשים. זה פרץ לי מחסומים. חברות שלי אמרו לי ׳מה את הולכת לפאב לבד?׳ אמרתי כן, אני עושה את זה בשביל עצמי. בשביל ליהנות עם עצמי – אני לא צריכה להיות תלויה בחברה כזו או אחרת, אני פשוט עושה את זה״.

לפני כשנה השתתפה ליחן בקורס העצמה נשית שעסק בנושא תת המודע שלנו. ״עברתי בחיים המון דברים ולא הבנתי למה אני לא מוצאת את עצמי, למה אני לא יכולה לקום בבוקר עם חיוך, משהו היה לי חסר ולא ידעתי מה. בקורס ההעצמה עברתי תהליכים מאוד אינטנסיביים במשך כמה חודשים. שם הבנתי שהקולות שאתה שומע – דיבורים ומחשבות, נכנסים לתת המודע שלך וגורמים לך להאמין בהם. לכן לא עסקתי באומנות כל חיי, כי כול הזמן אמרו לי שאי אפשר להתפרנס מזה – אז אפילו לא ניסיתי לבדוק אם זה נכון. ובעצם בקורס נגעתי בנקודה הזו, טיפלתי בזה ושיניתי את קו המחשבה שלי. הכנסתי לעצמי לראש את החיוביות, התחלתי לשנן לעצמי שכן, אפשר להתפרנס מאומנות. ופתאום התחלתי ליצור ולצייר. 12 שנים לא ציירתי ופתאום הכול התפרץ״.

חולמת את הציורים

ליחן הספיקה בשנה וקצת לצייר עשרות ציורים ורישומים שונים. היא גם הציגה בשתי תערוכות שונות בארץ וזכתה לשבחים רבים.

– מה את מציירת?

״יותר אבסטרקט, ציורי נוף, אני לוקחת השראות ולומדת לבד קומפוזיציות״.

ציור אבסטרקטי של ליחן חרץ. צילום: פרטי

– את חולמת את הציורים שלך?

״כן, אני רואה את עצמי בתוך הציורים״.

– ספרי על התערוכות בהן השתתפת?

״הצגתי בתערוכה בבית ציוני אמריקה בתל אביב ביחד עם אומנים מוכשרים רבים שכבר השיגו בחייהם דברים. ואני ציירת מתחילה, חדשה בתחום… היה מרגש. היו מבקרים רבים. אחרי חודש הצגתי בתערוכה בבית האומנים בחיפה יחד עם ציירים נוספים״.

– איך אנשים הגיבו ליצירות שלך?

״היו הרבה תגובות מחזקות ומעודדות. אנשים הביאו לי כרטיסי ביקור, היה מישהו, בתפקיד בכיר בעולם הפרסום בארץ שאמר לי ׳האבסטרקט שלך יגיע רחוק׳. היום זה גם מאוד טרנדי, אנשים אוהבים מאוד את התחום הזה״.

– קנו ממך ציורים?

״עד היום קנו ממני 3 ציורים, זה לא הרבה, אני שואפת ליותר כמובן״.

– מה את מרגישה בעת מכירת ציור?

״זה כיף, אבל עדיין מאתגר – כי מצד אח אתה רוצה למכור ציורים ואתה רואה שלא הולך ולא קונים ואתה מנסה להבין מה המסקנות שלך מזה, אז יש צורך בחשיפה רבה יותר. ואני לא הכי אוהבת לחשוף. אני אדם מאוד צנוע. מבחינתי לעמוד מאחורי ההחלטה להיות אומנית, דורש אומץ. היקום שלח לי את המתנה הזו ואני רוצה לממש אותה״.

– מה עם תערוכת יחיד?

״עדיין לא הגעתי לשלב הזה אבל בהחלט שואפת לעשות זאת. זה עניין של בשלות. אני כל הזמן לומדת. לפעמים יש לאומן עצירה מסויימת והוא מנסה לעכל את כול מה שמתרחש בתוכו, יש עומס של רעיונות והוא מרגיש תקוע, אבל אז המוזה מתפרצת״.

– איך את משתחררת מהמצבים התקועים האלה?

״אני הולכת למקומות יפים, עם נוף, ושם המוזה מופיעה מחדש״.

החזון האישי

״אני לא רואה את עצמי כציירת במשרה מלאה, אלא עוסקת בהרבה תחומים. אני רוצה לצייר ולהציג בתערוכות בארץ ובחו״ל, אבל לא מתכוונת לעסוק בתחום אחד בלבד״ אומרת ליחן. ״אני עוסקת גם בתחום העיצוב הגרפי מהבית ורוצה להתפרנס מיצירת מוצרים גרפיים. אני גם מאוד רוצה ללמוד צילום, זה כישרון. כשהייתי בת 17 אבא שלי קנה ליום ההולדת מצלמה פשוטה, צילמתי בה תמונות מדהימות וגם עם זה הפסקתי… יש לי חזון בעקבות הקורס שעשיתי. עיקרי החזון הזה תלויים בחדר שלי ואני בכול פעם קוראת אותו ומעמידה לעצמי מטרות ומטלות. אני רוצה לעסוק באומנות כחלק מרכזי בחיי״.

שפתיים. ציור של ליחן חרץ. צילום: פרטי

– איפה את מציירת, בבית, בסטודיו?

״בחדר שלי…. אתה רואה את הארון עם השפריצים של הצבע? אני רוצה לעבוד בסטודיו אבל זה לא רלוונטי כרגע. הכול שמור בחדר או תלוי על הקירות בבית. אצלי אין הגדרה לשעת הציור, זה יכול להיות גם בשעה 4 בבוקר. אני עובדת אז זה מאתגר למצוא את השעות המתאימות לציור״.

– לאיזה ציור את הכי מחוברת?

״ציור נוף של שדה כלניות, אותו הצגתי בתערוכה בבית ציוני אמריקה. עבדתי עליו כ-50 שעות. אני לא מוכנה למכור אותו בקלות כי אני קשורה אליו. קוראים לו ׳פרחים בנשמתי׳. זה סיפור שאני מספרת על הפרחים בשדה, חלקם סגורים וחלקם פתוחים כאשר למעשה השדה הוא הנפש שלי. מה שפתוח זה הפצעים שהתרפאו וזה התהליכים שאני עוברת. השמש שמאירה את השדה היא האור שנותן סיכויים לכולנו. בלי אור אין אהבה, יש גם כאב ואהבה בציור הזה. יש תהליך״ היא מסכמת. והתהליך הזה עדיין בעיצומו…

הפוסט ליחן חרץ פורחת בגיל 30 הופיע ראשון בזהר הצפון

]]>
https://www.zhk.co.il/%d7%9c%d7%99%d7%97%d7%9f-%d7%97%d7%a8%d7%a5-%d7%a4%d7%95%d7%a8%d7%97%d7%aa-%d7%91%d7%92%d7%99%d7%9c-30/feed/ 2
הרב שמעון פינטו: לתת חייםhttps://www.zhk.co.il/%d7%94%d7%a8%d7%91-%d7%a9%d7%9e%d7%a2%d7%95%d7%9f-%d7%a4%d7%99%d7%a0%d7%98%d7%95-%d7%9c%d7%aa%d7%aa-%d7%97%d7%99%d7%99%d7%9d/?utm_source=rss&utm_medium=rss&utm_campaign=%25d7%2594%25d7%25a8%25d7%2591-%25d7%25a9%25d7%259e%25d7%25a2%25d7%2595%25d7%259f-%25d7%25a4%25d7%2599%25d7%25a0%25d7%2598%25d7%2595-%25d7%259c%25d7%25aa%25d7%25aa-%25d7%2597%25d7%2599%25d7%2599%25d7%259d https://www.zhk.co.il/%d7%94%d7%a8%d7%91-%d7%a9%d7%9e%d7%a2%d7%95%d7%9f-%d7%a4%d7%99%d7%a0%d7%98%d7%95-%d7%9c%d7%aa%d7%aa-%d7%97%d7%99%d7%99%d7%9d/#respond Thu, 23 Jan 2020 12:40:13 +0000 https://www.zhk.co.il/?p=36724 שתפואיך הפך הרב שמעון פינטו מכרמיאל, מורה ומחנך בהכשרתו, לראש אחד מארגוני החסד והצדקה הגדולים בכרמיאל ובאזור? ראיון מלא חסד וחמלה מאת גיל דובריש לפני יותר משנתיים הקים הרב שמעון פינטו את ארגון מתחברים לנשמה בכרמיאל כדי לסייע לנזקקים, היום זהו אחד מארגוני החסד והצדקה הגדולים באזור. הרב פינטו (43) תושב כרמיאל מזה כ-17 שנים, …

הפוסט הרב שמעון פינטו: לתת חיים הופיע ראשון בזהר הצפון

]]>
שתפו

איך הפך הרב שמעון פינטו מכרמיאל, מורה ומחנך בהכשרתו, לראש אחד מארגוני החסד והצדקה הגדולים בכרמיאל ובאזור? ראיון מלא חסד וחמלה

מאת גיל דובריש

לפני יותר משנתיים הקים הרב שמעון פינטו את ארגון מתחברים לנשמה בכרמיאל כדי לסייע לנזקקים, היום זהו אחד מארגוני החסד והצדקה הגדולים באזור.

הרב פינטו (43) תושב כרמיאל מזה כ-17 שנים, הגיע לכאן עם משפחתו מדימונה שבדרום. פינטו, ירושלמי במקור, עבר לדרום לאחר נישואיו בשל מחסור בכוח אדם בתחום החינוך. שמעון היה מחנך בחטיבת הביניים ורעייתו – גננת. אחרי 10 שנים עבר צפונה לכרמיאל, כדי להמשיך ולעסוק בחינוך. אבל תוכניות לחוד – ומציאות לחוד.

כבר בצעירותו בירושלים, התנדב פינטו למען נזקקים, טיפל בחלוקת מזון וגמ״חים. ״בירושלים יש המון ארגונים שמסייעים ועוזרים כך שלא היה מחסור במקומות שאפשר היה להתנדב בהם, בפרט בסופי השבוע ולקראת החגים״, הוא מספר.

הסיפורים המעניינים בפורטל זהר.נט:

המלחמה שהביאה לתפנית

לכרמיאל הגיע פינטו על תקן של מנהל פנימיה ועבד בישיבה של הרב הראשי של העיר, אברהם מרגלית. המפנה הדרמטי הגיע במלחמת לבנון השניה, בקיץ 2006. מי שיכול היה להרשות לעצמו, כלכלית או משפחתית, מצא את עצמו במרכז או בדרום, הרחק מטילי החיזבאללה. מי שלא מצא פתרון – נתקע במקלטים.

״אי אפשר היה לצאת, החנויות היו סגורות, הכל היה שומם. אשתי נסעה להוריי בירושלים ואני נשארתי כאן״ מתאר פינטו. ״התלוויתי לרב מרגלית, יצאנו לחלק אוכל במקלטים. בשישי היינו מחלקים חמין, סלטים, חלות, עוגות, חיתולים. זכור לי שהיו מגיעות לכאן משאיות מלאות במצרכים. אני גם הייתי כונן במד״א בזמנו, כך שהיו לי לא מעט מטלות לבצע. המלחמה נמשכה מעל חודש, וזו הייתה תקופה מסיבית. כשאתה נוגע בכל כך הרבה אנשים, אתה מתחבר אליהם. אחרי שהמלחמה נגמרה, חזרתי לעיסוקיי, אבל אנשים שפגשו אותי ברחוב, המשיכו לשאול ׳יש אוכל׳? ולאט לאט התחלתי לקבל טלפונים עם בקשות לסיוע. ואז הרעיון של העזרה החל להעסיק אותי חזק במיוחד. הבנתי שיש פה אנשים עם צרכים בעיר, התחלתי לחשוב מה עושים? אז החל המהלך של החסד, והגענו עד הלום״.

כבר יותר מ-13 שנים שהרב פינטו עוסק בתחום, במסגרת גופים שונים. לפני כשנתיים הקים את ארגון מתחברים לנשמה שפועל בתוך מתחם השופרסל לשעבר בקניון כיכר העיר.

מרכז החלוקה של מתחברים לנשמה. צילום: מתחברים לנשמה
מרכז החלוקה של מתחברים לנשמה. צילום: מתחברים לנשמה

– למה בחרת בשם הזה דווקא?

״השם מבטא חיבור. כשבן אדם פונה אליך ומבקש עזרה ועצה טובה – אם לא תתחבר למקום הכי פנימי שלו ותבין מה כואב לו, לא תוכל לתת לו עצה טובה. אם לא תתחבר אליו אתה יכול לתת לו שקית עם 9000 מוצרים אבל זה לא באמת מה שהוא צריך, הוא יזרוק חצי מזה לזבל. אתה צריך להבין מה הצרכים של אותו בן אדם. לצורך כך אנחנו גם מבקשים מכול מי שמתנדב אצלנו, לקחת איתו 4-5 סלים כדי להשאיר בפתח בתיהן של משפחות. מציק לי מאוד שאנשים עומדים בתור ומבקשים אוכל. זה לא נראה טוב, זה לא מכבד אותנו ולא מכבד את האנשים. אני לא רוצה שיעמדו בתור. בנוסף המתנדבים שלנו מכירים את המשפחות באופן אישי. עם הזמן הם יודעים מה הצרכים של המשפחות שהם עוזרים להן. יש לנו מספר יפה של מתנדבים, הם מגיעים ברכבים שלהם ואוספים 5-10 סלי מזון עד פתח הבית. מי שמגיע לכאן מקבל את הסל פה, ויש לנו כמה מאות אנשים שמגיעים בכול שבוע״.

מעל 3000 סלים בשבוע

בכול שבוע מחלק ארגון מתחברים לנשמה מזון במשקל כ-250 טון. כמות עצומה לכול הדעות. שתי משאיות שנתרמו על-ידי תורמים אנונימיים, גומאות מדי יום מאות קילומטרים במטרה להביא למחסנים בכרמיאל את התוצרת החקלאית, את המזון היבש ואת כול התרומות. במרכז החלוקה בכרמיאל אורזים את הכול בחבילות ובסלי מזון המוכנים לאיסוף.

– לכמה משפחות בכרמיאל אתם מעניקים סיוע?

״לפני כשנה התבקשנו לבצע בדיקה של הנתונים וקיבלנו סחרחורת מהמספרים, לא האמנתי שזה קורה. עמדנו על 720 בתים בעיר. זה היה לפני שנה, היום אנחנו עומדים מעל 1000 משפחות ובודדים בכרמיאל – כולם מילאו טפסים. אנחנו מוציאים מכאן יותר מ-3000 סלים בשבוע. שליש מתוכן בכרמיאל, יש מי שמגיע בסופי השבוע והם לא רשומים, הם לוקחים מכול מה שנשאר, ויש בנוסף לכך עוד כ-2000 משפחות מנהריה, עכו, מעלות, טירת הכרמל, קרית אתא, צפת. רשויות מחוץ לכרמיאל פונות אלינו ומבקשות עזרה ואנחנו נרתמים לעניין, אבל בראש ובראשונה אנחנו מקפידים לעזור לכרמיאלים, משום שעניי עירך קודמים, חד משמעית״.

– איך הגעת למקום הזה, מה עלות האחזקה?

״התחלנו בתוך מקלט בגבעת רם, שם פתחנו שם את מרכז החלוקה, אבל זה מקלט בסופו של דבר, שאמור להיות פנוי לשעת חירום וגם מוגבל באפשרויות השינוע של הסחורה והכניסה של האנשים. חיפשנו מקום מתאים בכרמיאל שהוא גדול מספיק, כולל חנייה מסודרת וכניסה ראויה למגיעים. יום אחד עברתי במקרה בקניון כיכר העיר והבחנתי במתחם השופרסל הישן. 1700 מ״ר של אולם רחב ידיים. המקום היה נטוש. פניתי לראש העיר אז עדי אלדר, שחיפש גם הוא מקום מתאים עבורנו, הגענו עד להנהלת שופרסל, שיחה-שתיים, וברוך השם – מנכ״ל שופרסל אישר לנו את המקום, בחינם! הם שאלו אותי לכמה זמן אני צריך את המקום. אמרתי להם – יש שתי אפשרויות, האחת – עד שייגמרו העניים בישראל, ואפשרות שניה – עד שהמבנה הזה יתפרק. הסכמנו לקחת על עצמנו את תשלום הארנונה, שעמד על 50,000 שקל לחודש, אנחנו כארגון חסד משלמים סכום נמוך בהרבה, כי הסיווג שונה לגמרי, 2500 ש״ח לחודש. תרשה לי לציין את ראש העיר הנוכחי משה קונינסקי שתמיד שש לעזור ולסייע לנו בכול בקשה ופניה״.

דו״ח החרפה

תלמידים מתנדבים במרכז החלוקה של מתחברים לנשמה. צילום: מתחברים לנשמה
תלמידים מתנדבים במרכז החלוקה של מתחברים לנשמה. צילום: מתחברים לנשמה

הרב פינטו כנראה שלא יאהב את המילה הזו, אבל הוא הקים אימפריה של צדקה. אלפי תושבים מקבלים סיוע מהארגון שלו, ומתנדבים רבים מגיעים כדי לעזור. ״אני חושב שיש כאן בממוצע 100 עד 200 מתנדבים, תושבי כרמיאל שעובדים פה במרץ רב ועל חשבון זמנם החופשי בקבלת הסחורה, מיון, אריזה וחלוקה״ הוא אומר. ״מגיעים לכאן במרוכז גם תלמידים מבתי ספר תיכוניים בכרמיאל ומשגב וממכינות קדם צבאיות כדי לסייע לנו. צריך פה המון כוח אדם, זה המון עבודה. אנחנו תמיד מחפשים מתנדבים, יש כאן מקום שישמח לקבל כול אדם הרוצה לעזור, לסייע״.

– מה מאפיין את האנשים שמקבלים מכם את התרומות, מלבד הצורך בסיוע, חילונים ודתיים כאחד?

״כולם מקבלים מאיתנו סיוע. אתה מוזמן לבוא לכאן בכול עת לבדוק כמה מה שיעור החרדים מכלל מקבלי העזרה. מדובר ביחס זהה לשיעור הדתיים באוכלוסיה הכללית, אני לא חושב שאנחנו מסייעים למגזר כזה או אחר דווקא. אני חושב שאדם הוא אדם, ראשית כול״.

– לכמה אנשים בכרמיאל שזקוקים לעזרה, עדיין לא הגעתם להערכתם?

״אני לא יודע, אבל אין אדם שבא לבקש עזרה ולא אמרנו לו לא. יש לנו רק דרישה אחת – אם הוא לא מופנה דרך הרווחה, לא משנה מי זה, אנחנו אומרים לו – קח חבילה, אבל לקראת הפעם הבאה, תמלא טופס, תצרף תמונת תעודת זהות, אישור מהרווחה או מביטוח לאומי, צילום של חשבון בנק שמעיד על מצבך הכלכלי״.

– אם פונה אדם עובד, שיש לו משכורת מינימום, בת זוגו עובדת בחצי משרה, יש להם ילדים ומשכנתא או שכירות על הראש, אבל הם לא עומדים בקריטריונים של הרווחה, הם מצליחים להחזיק את הראש מעל המים, אבל בקושי. לא תקבלו אותם?

״אתה חושב שהם גומרים את החודש? מספיק שאנו נבחן את חשבון הבנק שלהם כדי לראות שהם נמצאים מתחת לקו. אפילו אם הם מעל הקו, הם נאבקים קשה כדי להישאר שם, ואנחנו כאן בשבילם. דו״ח העוני בארץ לא משקף באמת מה שקורה, כי הוא משקף את החרפה, סליחה שאני אומר זאת, את אלה שנמצאים ממש עמוק מתחת לאדמה. אם אדם מקבל שקל אחד יותר, אז הוא לא בקו העוני – אבל זה חישוב לא נכון. הוא לא יכול להזמין טכנאי שיסדר לו את הבוילר בחורף, או לקנות תרופה. הקו שלנו שונה קצת. אנחנו צמודים למה שהחוק דורש אבל אנחנו חיים את המציאות, לא עם ניירות. עובדים עם אנשים, עם נשמות, שצריכים רווחה כלכלית. מה אנחנו מחלקים פה? אוכל״.

– ישנם כאלה שמצליחים להשתחרר מהחיבוק החם אבל המפתה של העזרה, ויוצאים מהמעגל הזה בכוחות עצמם?

״יש פה אנשים שהם תלותיים אבל אני לא יכול לשחרר אותם ממני, מסיבה פשוטה – אין להם אפשרות אחרת. אנחנו עוזרים להם גם בעניין הזה. לאנשים צעירים שיש באפשרותם להשתחרר, אנחנו מבהירים להם: ׳חבר׳ה אנחנו עושים ניסיון למשך שלושה חודשים ובזמן הזה תתחילו לזוז׳. זו לא חתונה קתולית. אם שני בני הזוג עובדים אבל לא מצליחים להסתדר, אתה לא יכול להגיד להם ׳עופו מפה׳, מה הם יכולים לעשות? הם לא גומרים את החודש. אז הם יבואו פעם בשבועיים או בסוף החודש. זו מציאות של הרבה משפחות בישראל בכלל, ובכרמיאל גם״.

עשירים ועניים

״אני לא רוצה להגיע מהמקום הזה של המסכנות, אנחנו גיבורים״ מדגיש הרב פינטו. ״ניקח אחריות, נמשיך לעשות, נעזור עוד יותר, מזמין כול מי שיכול לעזור – לבוא ולשלב איתנו ידיים בעשיה למען הציבור. יש פסוק שאומר ׳כי לא יחדל אביון מקרב הארץ׳, כלומר תמיד יהיו עניים. הקב״ה ברא את העולם בצורה כזו שללא האביונים לא תהיה לעשירים הזכות להיות עשירים. אם לא יהיה חלש – לא תהיה זכות לחזק. חובה לעשיר לעזור לחלש ולתת. החיים הם כאלה שלפעמים אתה למעלה ולפעמים למטה. כשאתה למעלה תעזור לחלש, כשאתה למטה, החזק יעזור לך. עם ישראל התברך בתכונה הזו. בעם ישראל יש נתינה וחמלה ועלינו להנציח את זה ולהעביר את הערכים לדור הבא. התפקיד שלנו לתת חיים למי שצריך לתת חיים״.

שמעון פינטו מתחברים לנשמה
הרב שמעון פינטו

התרומות שמתקבלות מתחלקות לשניים: תרומות המזון של ספקים מכול רחבי הצפון, ותרומות כספיות שמסייעות למימון הפעילות. מלבד התשלום על הארנונה, יש הוצאות חשמל, מים, וגם משאיות שמשנעות את כול הסחורה שעלויותיהן (דלק, תחזוקה ושכר הנהגים) מגיעות לאלפי שקלים בשבוע. ״היינו שמחים לקבל תרומות בסדר גודל משמעותי יותר״ אומר הרב פינטו. ״אני אומר, תסתכלו בעיר פנימה, תחשבו על ׳עניי עירך קודמים׳. יש הרבה עמותות שלא פועלות בכרמיאל, אבל מקבלות תרומות מתושבי העיר, בעוד שאנחנו זקוקים לתרומות כמו אוויר לנשימה על מנת להמשיך ולהפעיל את הפעילות שלנו״.

– מה הכי מרגש אותך בפעילות שלך כאן?

״כול בוקר מחדש, כשאני קם ורואה את החיוך על פני המתנדבים, שזה הבית שלהם והחיים שלהם, אתה יכול לראות אדם בן 70, 80 וגם 90, שמגיע לכאן להתנדב ביחד ולידו ילד בן 10,12, ואתה אומר תראה איזה אור בעיניים יש להם, איזה עם יפה יש לנו. בגלל זה קראנו לארגון מתחברים לנשמה. אתה רואה את החיבור הזה שכולם באים להתנדב ולעזור. זה ריגש אותי ביום הראשון ומרגש אותי לא פחות ביום ה-1000. אני רואה פה סיעתה דשמיא גדולה, אני רואה פה ניסים גדולים״.

הפוסט הרב שמעון פינטו: לתת חיים הופיע ראשון בזהר הצפון

]]>
https://www.zhk.co.il/%d7%94%d7%a8%d7%91-%d7%a9%d7%9e%d7%a2%d7%95%d7%9f-%d7%a4%d7%99%d7%a0%d7%98%d7%95-%d7%9c%d7%aa%d7%aa-%d7%97%d7%99%d7%99%d7%9d/feed/ 0
האיש שאחראי על 2 מיליון נוסעים בשנהhttps://www.zhk.co.il/%d7%94%d7%90%d7%99%d7%a9-%d7%a9%d7%90%d7%97%d7%a8%d7%90%d7%99-%d7%a2%d7%9c-2-%d7%9e%d7%99%d7%9c%d7%99%d7%95%d7%9f-%d7%a0%d7%95%d7%a1%d7%a2%d7%99%d7%9d-%d7%91%d7%a9%d7%a0%d7%94/?utm_source=rss&utm_medium=rss&utm_campaign=%25d7%2594%25d7%2590%25d7%2599%25d7%25a9-%25d7%25a9%25d7%2590%25d7%2597%25d7%25a8%25d7%2590%25d7%2599-%25d7%25a2%25d7%259c-2-%25d7%259e%25d7%2599%25d7%259c%25d7%2599%25d7%2595%25d7%259f-%25d7%25a0%25d7%2595%25d7%25a1%25d7%25a2%25d7%2599%25d7%259d-%25d7%2591%25d7%25a9%25d7%25a0%25d7%2594 https://www.zhk.co.il/%d7%94%d7%90%d7%99%d7%a9-%d7%a9%d7%90%d7%97%d7%a8%d7%90%d7%99-%d7%a2%d7%9c-2-%d7%9e%d7%99%d7%9c%d7%99%d7%95%d7%9f-%d7%a0%d7%95%d7%a1%d7%a2%d7%99%d7%9d-%d7%91%d7%a9%d7%a0%d7%94/#respond Thu, 16 Jan 2020 14:00:04 +0000 https://www.zhk.co.il/?p=36467 שתפומנהל תחנת הרכבת בכרמיאל אמיר אמסלם קם בשעה 3 וחצי בבוקר כדי להספיק להגיע למקום העבודה שלו ולוודא שהכול ״מתקתק״ כמו שצריך. מה הכי מאתגר אותו בעבודה, מה השינויים הצפויים בשנים הקרובות בתחנה ומתי יבוא הקץ לשיבושים בתנועת הרכבות? מאת גיל דובריש ארבע פעמים בשבוע מתעורר אמיר אמסלם בשעה 3 וחצי לפנות בוקר כדי להגיע …

הפוסט האיש שאחראי על 2 מיליון נוסעים בשנה הופיע ראשון בזהר הצפון

]]>
שתפו

מנהל תחנת הרכבת בכרמיאל אמיר אמסלם קם בשעה 3 וחצי בבוקר כדי להספיק להגיע למקום העבודה שלו ולוודא שהכול ״מתקתק״ כמו שצריך. מה הכי מאתגר אותו בעבודה, מה השינויים הצפויים בשנים הקרובות בתחנה ומתי יבוא הקץ לשיבושים בתנועת הרכבות?

מאת גיל דובריש

ארבע פעמים בשבוע מתעורר אמיר אמסלם בשעה 3 וחצי לפנות בוקר כדי להגיע בזמן מביתו שבחיפה לתחנת הרכבת בכרמיאל. אמסלם (48), מנהל תחנת הרכבת כרמיאל מזה כשנתיים, מגיע לתחנה כשעה לפני יציאתה לדרך של הרכבת הראשונה ודואג שכול המערכת תתקתק בצורה חלקה, לא משנה מה מזג האוויר. פעם אחת בשבוע אגב, הוא מגיע בשעות אחרי הצוהריים… אבל אז הוא נועל את התחנה בסביבות חצות, אחרי שמסתיימת תנועת הרכבות. לא פשוט.

4.5 מיליון נוסעים

אמסלם עובד ברכבת ישראל מזה כ-15 שנים. הוא התחיל בכלל כפקח מן השורה, כעבור 8 שנים התמנה למנהל משמרת בתחנת ת״א האוניברסיטה, אחת התחנות הגדולות בארץ, שפועלת סביב השעון, לאחר מכן נבחר ניהל את תחנת לב המפרץ וכאשר שמע על מכרז לתפקיד ניהול תחנת כרמיאל לאחר פתיחתה, ניגש – וזכה. מאז הוא כאן.

160,308 אנשים נוסעים בממוצע בכול חודש בתחנת הרכבת של כרמיאל, כמעט 2 מיליון נוסעים בשנת 2019. מאז פתיחתה של התחנה ועד לדצמבר 2019, עומד מספר הנוסעים הכללי בתחנת כרמיאל על כ-4.5 מיליון. מספר שעולה מעל ומעבר לציפיות המוקדמות של רכבת ישראל. הנתונים על תחנת אחיהוד מלמדים כי מספר הנוסעים שם הוא כרבע ממספר הנוסעים בכרמיאל, נתון יפה לכשעצמו בהתחשב במיקום התחנה. במילים אחרות, הכרמיאלים משתמשים ברכבת, והרבה.

הסיפורים המעניינים בפורטל זהר.נט:

כשאני שואל את אמיר אמסלם על האתגרים העיקריים בתחנת כרמיאל ובמה הם שונים מהאתגרים בתחנות אחרות, הוא משיב: ״אנחנו עובדים בכרמיאל עם כול סוגי האוכלוסיות, יהודים, ערבים, דרוזים, נוצרים, ועוד, אנחנו צריכים לתמרן ולענות על הצרכים של כולם, ואנו עושים זאת על הצד הטוב ביותר. חשוב לציין שכרמיאל היא תחנת קצה, לכן הרכבות שנכנסות לכאן מבצעות עצירה מוחלטת ונהגי הקטרים זקוקים לאשרה מיוחדת כדי לצאת לדרך בחזרה. גם אם רכבת נכנסת באיחור, אנחנו מקפידים שהרכבת תצא בזמן. זה מה ששונה בינינו לתחנות מעבר, שבהן רכבת נכנסת, עוצרת, נוסעים עולים ויורדים והרכבת ממשיכה הלאה. בתחנת קצה יש לוח זמנים מדוייק והרכבות חייבות לצאת בזמן״.

איך שינתה הרכבת את כרמיאל

אמיר אמסלם ביחד עם חלק מצוות התחנה
אמיר אמסלם ביחד עם חלק מצוות התחנה

ברכבת ישראל יש צמיחה שנתית של מספר הנוסעים של 7%-10%, אבל בכרמיאל יש צפי לגידול משמעותי ולהמשך מגמת העלייה. בכול חודש, כאמור, מגיעים לתחנה כ-160,000 נוסעים. בכולם מטפלים קרוב ל-20 עובדים בסך הכל. ״תחנת כרמיאל נמצאת באזור הגליל והמרחב שהצוות כאן משרת – כולל את האזור כולו. יש חשיבות לרכבת ויכולת לתת להם מענה תחבורתי שמחבר את הצפון לשאר חלקי הארץ״ אומר אמסלם.

– איך לדעתך שינתה הרכבת את כרמיאל בשנתיים האחרונות?

״ברגע שהחלה לפעול כאן הרכבת, כרמיאל הפכה לנקודה המרכזית בגליל, כי מגיעים לכאן מכול האזור ויוצאים מכאן לכול האזור. הרכבת הפכה את כרמיאל לעיר הבירה התחבורתית של האזור, זה מענה מטורף לתושבים. אם זה עבודה, בילוי, פנאי, אם זה בחגים. יש הרבה נוסעים קבועים שעובדים באזור במרכז ומשתמשים ברכבת, הם מגיעים מפה עד לתל אביב, לא צריכים להחליף רכבת בדרך. היום המרחק ביניהם למקום העבודה התקצר משמעותית.
אתה יכול להגיע בכול בוקר מכאן ועד לקצה השני של המדינה, באר שבע, בלי להחליף רכבת״.

– ראש העיר הקודם עדי אלדר, אמר שהרכבת היא פרוייקט חייו. עד כמה הושפעו תושבי העיר מהפרוייקט הזה?

״אני מניח שהרכבת היא אחד הדברים הטובים שקרו לכרמיאל בעשור האחרון… הנוסעים הם ממגוון רחב מאוד של יישובים בכול האזור כך שההשפעה היא כלל אזורית ולא רק עירונית. בכול מקרה, ורואים זאת במקומות שונים בארץ ובעולם – היכן שיש תחנת רכבת יש התפתחות עסקית, מסחרית, תרבותית. לשם אנחנו מכוונים״.

– למה אין רכבת ישירה לנתב״ג?

״אנחנו נותנים מענה תחבורתי הולם, יש תחנות החלפה בתל אביב, בתחנת ההגנה מגיעה רכבת כול כמה דקות וניתן להמשיך משם לשדה התעופה. התשתית הקיימת וזמני המסילה לא מאפשרים להפעיל רכבת נוספת מכרמיאל לנתב״ג״.

– אנחנו חווים המון שיבושים בגלל תקלות או עבודות שמשבשות את התנועה של הרכבות. למה זה קורה כול הזמן?

״אנחנו מודעים לטענות הנשמעות. העבודות במסילות הן חלק מהפיתוח של התשתית, אנשים צריכים להבין שעצירת הרכבות נובעת מעבודות תשתית חשובות שמטרתן לפתח ולקדם. עבודות החשמול נועדו לשפר את המהירות והיעילות של הרכבות ושמירה על איכות הסביבה. אנחנו עושים בעשור אחד התקדמות שלא נעשתה במשך 70 שנה. באירופה הכול כבר מחושמל. יש בארץ תשתיות שלא השתנו מאז ימיה הראשונים של המדינה. הדרך מלאה בטלטלות אבל התוצאה הסופית חשובה״.

מרכז עסקים חדש

אמיר אמסלם. כ-160,000 נוסעים בחודש

בימים אלה עוסקים בהגדלת תחנת הרכבת והקמת מרכז מסחרי חדש, אשר יכלול 3 קומות בחלוקה הבאה: מתחם מסחרי בשטח של 1500 מ״ר – שיכלול חנויות, בתי קפה, מסעדות, ועוד, מתחם משרדים בשטח של 2250 מ״ר וחניון נוסף. הכניסה לתחנה תועתק ותתבצע מתוך הקומפלקס החדש. לדברי אמיר אמסלם, ״התחנה תהפוך להיות מרכז עסקים ופיתוח. זה יתן מענה לתושבים, מהצעירים ועד למבוגרים. מעבר למענה בתחום הבילוי, זה יתן פתרונות תעסוקה, למשל אנשים יוכלו להגיע ברכבת ישירות אל מקום העבודה שלהם, מבלי שיצטרכו לצאת מכאן. וגם לקוחות יוכלו להגיע ישירות אליהם כדי לקבל שירות. זה ישרת את תרבות הפנאי, גם של תושבים מכרמיאל שיוכלו לבלות במקום לפני ואחרי נסיעה ברכבת אבל יוכלו להגיע גם בלי קשר לנסיעה וכן תושבים מבחוץ שיחפשו משהו שונה, למשל הורים מהקריות שיוצאים לבילוי עם הילדים בכרמיאל״.

– אתם מודעים לכך שגם בלי המרכז המסחרי החדש החניון כאן תפוס לגמרי? יש כאן עומסים כבדים מאוד.

״יש כאן חניון של כ-800 מקומות, אנשים צריכים להבין שאנחנו מוגבלים במקומות חנייה. תיאורטית, גם אם נבנה עוד חניון של 1000 מקומות, המשמעות של תוספת כזו היא רכבת אחת מלאה בנוסעים. נניח שסיפקנו את החנייה לנוסעי רכבת אחת, אבל מה עם הרכבת השניה, והשלישית? זה לא ייגמר… הרעיון הכללי של שיפור התחבורה הציבורית בארץ בכלל, הוא שילוב של האוטובוסים עם הרכבת. כלומר, שאנשים יגיעו לרכבת עם תחבורה ציבורית ומכאן ימשיכו הלאה, וכנ״ל בחזרה. יש לעודד אנשים להשתמש בתחבורה הציבורית. לדעתי באזור התחנה יש מענה מעולה של תחבורה ציבורית. במתחם המסחרי תהיה תוספת של כ-250 מקומות חנייה, אבל כאמור, לדעתנו גם הם יתמלאו באופן מיידי״.

– מה האתגרים שעומדים בפני הרכבת בכרמיאל בשנים הקרובות?

״האתגר הגדול ביותר מחולק לשניים: האתגר השירותי ונושא הגידול במספר הנוסעים, שני העניינים שלובים זה בתוך זה. אתה צריך לדעת לשפר את השירות שלך ולהתאימו לכמות גדולה יותר של אנשים. הצוות בכרמיאל מבצע את העבודה בצורה הטובה ביותר. אחד הדברים החשובים לי ביותר, ואני תמיד מחדיר זאת לעובדים הוא החוויה של הנוסע, שיהיה מרוצה. עליהם לדאוג לשירות מהרגע הראשון שהוא נכנס לתחנה ועד שיוצא לדרכו ברכבת, לקבל את התשובות לשאלותיו, לכוון אותו למקום הנכון. זה נכון גם בימים שיש לנו עומסים. במקרים שבהם הרכבת עמדה לצאת והיו עוד נוסעים שלא הספיקו לרכוש כרטיסים, העברתי אותם לרכבת ווידאתי מולם ומול המערכת של הרכבת – שפקח יגש אליהם במהלך הנסיעה כדי לגבות את הכסף, מבלי שייקנסו – על מנת שלא יפספסו את הרכבת״.

– מה הכי מספק אותך בעבודה?

״כשניגשים אליי נוסעים ואומרים שהם נהנים להגיע לתחנת כרמיאל, אני יודע שכול הצוות עושה את העבודה בצורה הכי טובה. החוכמה היא שהאנשים שמגיעים לעבוד פה יבואו עם חיוך ויסיימו את יום העבודה עם חיוך. חשוב לי להדגיש את השירות שאנחנו מעניקים לאנשים עם מוגבלויות, מהתחנה עד לרכבת. נכים, לקויי ראיה, לקויי שמיעה, אנשים עם קביים או כסאות גלגלים, או אנשים מבוגרים, אנחנו נותנים את העזרה הנדרשת״.

הפוסט האיש שאחראי על 2 מיליון נוסעים בשנה הופיע ראשון בזהר הצפון

]]>
https://www.zhk.co.il/%d7%94%d7%90%d7%99%d7%a9-%d7%a9%d7%90%d7%97%d7%a8%d7%90%d7%99-%d7%a2%d7%9c-2-%d7%9e%d7%99%d7%9c%d7%99%d7%95%d7%9f-%d7%a0%d7%95%d7%a1%d7%a2%d7%99%d7%9d-%d7%91%d7%a9%d7%a0%d7%94/feed/ 0