שבנותיי הקשיבו בהערצה ללהקת "טייק דאת" לפני יותר מעשרים שנים גם אני הייתי שותפה להתלהבות והאזנתי איתן לשירים באהבה.
השבוע בתי הבכורה היתה בהופעה שלהם בארץ. זה הפוסט שכתבה על החוויה:
"ביום שני הגשמתי חלום ילדות בפעם השניה כשהלכתי להופעה של להקת טייק דאת.
אחרי יומיים שמגדירים מחדש את המונח "עייפה אך מרוצה", אני רוצה לחלוק איתכם מה למדתי מההתנהלות אחרי, לפני ובמהלך ההופעה של הלהקה האגדית.
אם כך – שש תובנות מעניינות מההופעה של טייק דאת:
1. לא פשוט לקחת יום חופש כעצמאית
לסגור ביומן את החופש זה די קל. לשמור על הגבול הזה בחיים האמיתיים זה אתגר אמיתי. יום החופש מגיע. הודעה מלקוח. לענות? לא לענות? עד איזה גבול לענות?
"אפשר לקבוע איתך שיחה למחר?" הנה עוד מקום לתרגל את ה- "לא" החינני והחמקמק הזה.
האם סגרתי את כל הקצוות? האם אפשר באופן רשמי להפיל את העט ולהיכנס למוד חופש?
על פניו זה נשמע טריוויאלי, אבל תאמינו לי שזה ממש לא.
2. תארזו "קליל"
כשאתם יוצאים לחופשה של יום אחד (ועוד קצת) וזקוקים לתיק-מסע; אל תעמיסו. אם יש משהו שגיליתי בחופשה הקצרה הזו זה שאפשר בהחלט לשאת את כל שצריך בתיק גב. בגד ליום למחרת, תמרוקים בקטנה, איפור בקטנה, ארנק, רב-קו לרכבת, בקבוק מים וכרטיס להופעה. יותר מזה זה יותר מדי.
3. לרקוד זה כיף
אין מספיק סיטואציות שאפשר לרקוד בהן בחיים הבוגרים.
אם אתם לא מעריצים של מועדונים וחיי לילה או פריקים של זומבה, רוב הסיכויים שלא תמצאו הרבה מענה לצורך לרקוד, להתנועע עם המוזיקה עד כדי שהעולם משנה צורה מסביבכם.
פופ-פופ, אבל לא לזלזל! הקלילות הזו מוציאה מאיתנו צדדים אחרים.
4. במאה העשרים ואחת שקיפות מידע היא הכרחית
למרות שהייתה הופעה נהדרת, היו הרבה עוולות ותחושות קשות שעלו בקרב אלו שרכשו את כרטיס ה- VIP. לדעתי, הבסיס לכך נבע מחוסר שקיפות שיכל לשנות את בחירת הכרטיס של הרבה מאיתנו.
תקראו לזה דור ה- Y, תקראו לזה עולם חדש, תקראו לזה איך שתרצו לקרוא לזה, בעולם של היום, אין מקום לחוסר שקיפות או חוסר בהירות של מידע. לדעתי הגיע הזמן שגם הגופים הגדולים יכירו בזה.
5. לכל הופעה יש את הקסם שלה
אני אוהבת לראות מוזיקה בהופעה חיה. במהלך ההופעה נוצר רגע חד פעמי, רגע מרגש שלדעתי הוא המהות של הקשר בין האמן לקהל. אי אפשר באמת להשוות בין הופעה של רדיוהד להופעה של ניק קייב להופעה של טייק דאת, כשם שאי אפשר להשוות בין הופעה של טייק דאת מ- 2011 להופעה של טייק דאת היום. לכל הופעה יש קסם אחר; סט-ליסט אחר, קהל אחר, אמן במצב-רוח אחר. אנחנו מגיעים כמו קנבס ריק ועוזרים לאמן לפזר את הצבע.
6. Take That 4EVER!
לא משנה כמה שנים יעברו, לא משנה אם ביציע או בשורה השניה, לא משנה אם בהרכב של חמישה, ארבעה או שלושה, יש אהבות שהן ברות חלוף ויש כאלה שנשארות לעד. האהבה הזו לנצח!
ואם תהיתם איך היתה ההופעה?
היא היתה מעל ומעבר. היא עברה על כל ציפייה אפשרית. היא היתה מחשמלת.
האהבה והנאמנות שלנו, המעריצות, ללהקה ושל הלהקה בחזרה אלינו בלטה לאורך כל הדרך.
אנחנו התרגשנו והם התרגשו יחד איתנו; התרגשו להיות פה, התרגשו לרגש אותנו, התרגשו באמת.
כשרואים את הווארד דונלד עוצם את העיניים וחש את הקצב, את מארק אואן מפלרטט עם הקהל, את גארי בארלו כמו רועה מוביל את ההופעה; אנחנו כקהל הופכנו לחלק מהחוויה. חשנו את המוזיקה, תקשרנו איתם בחזרה. זו חוויה יוצאת דופן.
שרנו, רקדנו, הנפנו בלונים באוויר.
זו היתה הפעם השניה שראיתי את טייק דאת בהופעה, וברור לי שכל עוד הם ימשיכו להופיע, אני אמשיך להיות שם, להריע מהקהל, ליהנות מהמוזיקה."
את הפוסט תוכלו לקרוא גם בקהילת הפייסבוק של בתי, Pretty Simple, המקום שבו נשות חייל מדברות על הכל.
להתראות צאלה
הי! ברשותי ספר אודות הלהקה, ואשמח למכור אותו לאוהב אחר. אפשר לצור עימי קשר במייל yspitz (וסיומת של ג'ימייל)