יום שבת ואני הצטרפתי אל חברה,
לטיול של האוטובוס המזמר.
היה שם בדיוק את מה שאני לו זקוקה:
נופי טבע עוצרי נשימה,
את האדם היוצר,
שמעצים את כל מה שכבר יש,
מוזיקה שמרטיטה את הלב והנשמה,
ילדים שקוטפים פירות מתוקים, מתוקים,
אותי, רוקדת כמעט ללא מעצורים,
חברות ששמו לי מראה והראו לי,
שגבול הוא רק במקום, בו אנחנו מציבים אותו,
שירה בציבור, שחיברה אותנו,
ואת איזבלה פרבר, מדריכת טיולים מדהימה.
תודה לאיזבלה על הנחייה,
שאיפשרה לי להתחבר אל האדם והאדמה,
גם במקומות שבעבורי מסמלים:
פחד, מלחמה, אבידה!
תודה לאיתן ארד שהצליח בקלילות רבה
לדלג על כל המשכשולים,
תודה ליונה,חני ורחל,
שחגגו איתי את שמחת היוצר
ותודה לי,
שלא ויתרתי,
גם כשמאוד נפגעתי
והסכמתי שוב להתחבר,
אל אמא, אמא אדמה,
שחיכתה לי בזרועות פתוחות
ורק אמרה:
איפה, איפה היית כל השנים, ילדה?
ואני שמחה שמצאתי
את השביל
שמוביל
את דרכי
אל הבית שלי.