Array
(
    [_edit_last] => Array
        (
            [0] => 1
        )

    [slide_template] => Array
        (
            [0] => default
        )

    [_yoast_wpseo_focuskw] => Array
        (
            [0] => רעידת אדמה
        )

    [_yoast_wpseo_metadesc] => Array
        (
            [0] => כמו אחרי רעידת אדמה
        )

    [_yoast_wpseo_linkdex] => Array
        (
            [0] => 77
        )

    [post_views_count] => Array
        (
            [0] => 26
        )

    [tie_views] => Array
        (
            [0] => 387
        )

    [essb_cached_image] => Array
        (
            [0] => https://zhk.wpengine.com/wp-content/uploads/2014/05/171_better_living_flash.jpg
        )

    [rank_math_description] => Array
        (
            [0] => כמו אחרי רעידת אדמה
        )

    [rank_math_focus_keyword] => Array
        (
            [0] => רעידת אדמה
        )

    [rank_math_robots] => Array
        (
            [0] => a:1:{i:0;s:0:"";}
        )

)

כמו אחרי רעידת אדמה

שתפו

חזרתי הביתה מחודש מאוד עמוס, בכל קשת הרגשות והתחושות.. לא רק אני הרגשתי כך. כך נראה גם הבית. מבולגן, כמו שאני כבר מזמן לא זוכרת אותו. כמו אחרי רעידת אדמה פנימית.

מה שעלה מאוד חזק, היתה הפרידה מאמא שלי. הכל התערבב לו ביחד.  האמא שאני, האמא שהיתה לי. מה נשאר בי ממנה? מה ישאר בכל אחד מילדיי/נכדיי ממני? הייתי חייבת קצת שקט, קצת מנוחה. הבית יחכה.

ברגע של קצת שקט, התבוננתי  ב-Joy  וראיתי שהשן  שלו מתנדנדת.  זכרתי איזה כאבים היו לי כשהשן שלי התנדנדה ואמרתי לעצמי, שלא הייתי רוצה שהוא יסבול כמו שאני סבלתי.  ואפילו אני הלכתי לעקור את השן. התקשרתי לד”ר סגל, הוטרינר שאליו נהגתי ללכת עם חץ. בזמנו עוד לא הבנתי איזה נזק האנטיביוטיקה גורמת לגופנו. עם כל בעיה קטנה רצתי מייד לרופא, עד שהגוף שלי היה כל-כך מלא בחומרים כימיים שאותם הוא לא הצליח עוד לפנות, שנעשיתי רגישה כמעט לכל סוג של תרופה. מאז אני לא לוקחת עוד תרופות ולא נותנת תרופות לJoy. עד עכשיו הסתדרנו עם כל בעיה באמצעות תמציות קריסטלים. מאוד חששתי מתגובת הגוף שלו, לא מהעקירה אלא מהזריקות שמלוות אותה. לא ידעתי איך כמות כזאת של חומר מסמם תשפיע עליו.

זה היה ערב חג וד”ר סגל הגיע במיוחד למרפאה.  כשהגעתי לקחת את Joy הוא היה עוד תחת השפעה חזקה של הזריקות. היה לי קשה לראות אותו כך. ד”ר סגל, הציע להשאיר אותו במרפאה ושאחזור לאחר כמה שעות. “מה??? להשאיר אותו פה, כך לבד??? לאאאא!“ הוא ראה את המצוקה שלי. לקח אותו אליו הביתה, החזיר לי אותו כבר הולך על ארבעת רגליו, ולא ביקש שום תוספת תשלום. ד”ר סגל, לאחר כל שנות הנסיון שצבר, נשאר רופא שגובה מחירים מאוד הוגנים ועושה עבודה טובה ומכל הלב. תודה לך, ד”ר סגל.

לפני שחזרתי הביתה היתה לי עוד משימה קטנה, לעזור לחברה. לקחנו את Joy אליה הביתה. גם לJoy היתה משימה: ברגעים הכי קשים לקבל את זה שלא בכל מקום אפשר לקפוץ על ספות. הוא היה זקוק לשקט שלו. ואת זה הוא קיבל ואפילו במנה מאוד גדולה.

כשחזרנו הביתה כבר היה יום העצמאות. יום העצמאות של המדינה שלנו. יום העצמאות שלנו.  למחרת ניקיתי את הבית.Joy חזר לאיתנו, אני חזרתי אל עצמי. מחוזקת יותר, שלווה יותר, מאפשרת לעצמי יותר.

מאיה קצמן

דוא”ל [email protected]

כתבה מעניינת:

שתיין צילום אילוסטרציה: Pixabay

קמצן, מתלהב או חבר אמת: איזה סוג של שתיין אתה?

שתפוכמו חבר אמת, אלכוהול תמיד נמצא שם: כשעצוב, כששמח, במסיבה הכי שווה ובאירוע המרגש ביותר. …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *