Array
(
    [_edit_lock] => Array
        (
            [0] => 1446728579:5
        )

    [_edit_last] => Array
        (
            [0] => 5
        )

    [_thumbnail_id] => Array
        (
            [0] => 11317
        )

    [tie_sidebar_pos] => Array
        (
            [0] => default
        )

    [tie_post_slider] => Array
        (
            [0] => 184
        )

    [_yoast_wpseo_focuskw] => Array
        (
            [0] => סוף כל סוף
        )

    [_yoast_wpseo_title] => Array
        (
            [0] => “סוף כל סוף את משקיעה בעצמך”
        )

    [_yoast_wpseo_metadesc] => Array
        (
            [0] => בעין הוליסטית / מאיה קצמן
        )

    [_yoast_wpseo_linkdex] => Array
        (
            [0] => 66
        )

    [tie_views] => Array
        (
            [0] => 477
        )

    [essb_cached_image] => Array
        (
            [0] => https://zhk.wpengine.com/wp-content/uploads/2015/11/משקיעה-בעצמך-מאיה-קצמן-1016.jpg
        )

    [rank_math_title] => Array
        (
            [0] => “סוף כל סוף את משקיעה בעצמך”
        )

    [rank_math_description] => Array
        (
            [0] => בעין הוליסטית / מאיה קצמן
        )

    [rank_math_focus_keyword] => Array
        (
            [0] => סוף כל סוף
        )

    [rank_math_robots] => Array
        (
            [0] => a:1:{i:0;s:0:"";}
        )

)

“סוף כל סוף את משקיעה בעצמך”

שתפו

סוף השבוע היה קשה.  להבין מה הבן שלי עובר, מבלי שיש לי את היכולת לעזור לו – זה קשה.  אני יודעת שהמשבר הזה רק בא כדי להוות בעבורו מקפצה אל השלב הבא, אבל לראות, בלי לראות אותו, לשמוע בלי לשמוע אותו – זה קשה.

ובתוך הקושי הזה, אני משחררת ושולחת לו המון אהבה. בדרך כלל, זה עובד עלי מייד, ועוזר לי להרגיש טוב יותר, אבל הפעם זה לא קרה.  נכנסתי למצב של אוטומט, עשיתי כל מה שהייתי צריכה, אבל בלי אותה שמחה, בלי אותה התלהבות.

ואז הגיע הבן הצעיר שלי הביתה, נסע 500 ק”מ, לכל כיוון, רק כדי להתקין לי את המחשב החדש שקניתי.  ישב כל הלילה והעביר לי את כל התוכנות.  ובבוקר חזר לביתו.  הוא אמר לי אמא, איזה יופי, סוף כל סוף את משקיעה בעצמך. לפני שהוא נסע פינינו מהארון את כל מה שהיה שייך למחשבים הקודמים. חוץ מהמחשב הראשון בבית, אף פעם לא קניתי מחשב, תמיד קיבלתי אותו מאחד הילדים שכבר לא היה זקוק לו כי הוא קנה מחשב חדש. הפעם החלטתי שמגיע לי. מגיע לי לחיות בנוחות ולעבוד עם מחשב שטס. שאני לא צריכה לחכות בכל מעבר ומעבר מאתר אחד לשני, אני כל כך שמחה שעשיתי את זה וגם שעדי היה כאן, כדי לעזור לי לעשות את הצעדים הראשונים איתו.

והכיף הזה שלי עם עדי, נתן לי שוב כוח להתמודד, בדיוק כך כמו שאני רוצה עם כל האתגרים בחיים. המצב נשאר אותו המצב, אבל אני היום יותר פנויה לראות מה אני יכולה לעשות, פחות לחוצה לעשות את זה עכשיו, מייד, תוך לחץ כשאני מוותרת על כל מה שלי חשוב, רק בעבור הבן שלי.  ואני מרגישה שהשלווה שחזרה אלי, משפיעה גם על הבן שלי וגם על כל הסובבים אותו.

אני אוהבת, אוהבת את עצמי, את היקרים לי וגם את אלה שלא פעם פוגעים בי.

כתבה מעניינת:

שתיין צילום אילוסטרציה: Pixabay

קמצן, מתלהב או חבר אמת: איזה סוג של שתיין אתה?

שתפוכמו חבר אמת, אלכוהול תמיד נמצא שם: כשעצוב, כששמח, במסיבה הכי שווה ובאירוע המרגש ביותר. …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *