זהר.נט חדשות כרמיאל
האמן הכרמיאל ניסה בגיל 16 לגלף לבנת איטונג, גילה את עולם הגילוף בעץ בעת שנסע לקליפורניה – ומאז פשוט לא מפסיק
הדחף הראשון שהתעורר בי למראה יצירותיו של רפאל בן סימון, אמן גילוף בעץ, הוא לגעת בהם ולחוש אותם. הם עוררו בי את הרושם כאילו הם חיים או מפוחלצים!
רפאל נולד בחיפה, נובמבר 1952. זכור לו כי בגיל 16 גילף בלבנת איטונג וניסה כוחו גם בעץ, אבל את דרכו בעולם הגילוף החל למעשה בשנת 1985 בהיותו בן 33 כשנסע לטיול בארה”ב ונשאר לגור בלוס אנג’לס, קליפורניה.
רפאל, במקצועו טכנאי קירור ומיזוג אוויר, למד לגלף בעצמו כשהרקע הטכני שרכש בעברו עזר לו להתקדם בהצלחה ברמת העבודה שלו בקצב מואץ. בלוס אנג’לס השתתף בתחרויות רבות וכל שנה זכה בפרסים רבים.
בהיותו בקליפורניה הצטרף רפאל לאיגוד הגלפים ואף התמנה לנשיא האיגוד המקומי.
בסוף שנת 1985 עבר רפאל לגור במרילנד, על שפת נהר הצ’ספיק, שם, בחצר האחורית של ביתו, נחשף לטבע במלוא עוצמתו. המראה המרהיב של עופות מים רבים כמו להקות של אווזים קנדיים, ברבורים ומינים שונים של ברווזים השטים להם בנחת ובבטחה בלי שאף אחד יפריע את שלוותם, ריתק אותו והוא צפה בהם שעות רבות תוך כדי לימוד ומחקר.
רפאל מגלף בעיקר עופות מים וציפורי שיר. לגלף ברווז ללא צריבה וצבע לוקח לו כ-160 שעות ולכן בהפסקות בין גילוף עופות מים, הוא מגלף ציפורי שיר שמשך העבודה עליהם הוא רק כ-15 שעות.
להבדיל מאומנות אבסטרקטית, הוא מתרכז באומנות ריאליסטית וזה מה שמייחד אותו מאומנים רבים אחרים. הוא מקפיד על נאמנות למקור, מתבונן ולומד את האובייקט באמצעים שונים (בביקורי בביתו הראה לי עשרות ספרים, קלסרים, ירחונים, שרטוטים – כולם מלאי תמונות), ורק לאחר ששאב לתוככי נפשו את כל המידע האפשרי, הוא מחליט על האובייקט לגילוף ומתחיל לעבוד.
לרפאל יש תמונות של כל בעל כנף במצבי רוח שונים ועל פי מצב הרוח המסוים הוא משנה בעבודתו את הצוואר, הבעת הפנים, נוצות התעופה, תנוחת הגוף ועוד.
לפי תפיסת עולמו, חייב להיות קשר ישיר בין היצירה והצופה ולכן לא יגלף לעולם ברווז שראשו רכון כלפי מטה.
בשלב מסוים לפני סוף הגילוף ותחילת הצריבה, הוא משאיר את העבודה “לנפשה” וחוזר אליה רק כשהוא שלם עם עצמו. זהו למעשה עיקרון מנחה של כל אחד העוסק באומנות – האומן חייב לנתק את עצמו מעבודתו כדי לחזור אליה לאחר זמן ואז לבקר אותה מחדש בעין בוחנת ולקבל החלטה באם העבודה זקוקה לשינוי או לא.
רפאל מקדיש לאומנותו כל יום, לאחר שעות עבודתו היומית, בשעות הערב, כ-3-4 שעות ובסופי שבוע (שישי-שבת) בין 15-20 שעות. ראיתי אותו בעבודתו בחדרו הקטן אך המצויד בכל הכלים להם הוא זקוק, יושב אל שולחן שמותקן בתחתיתו מפוח קטן היונק את כל האבק שהצטבר. סוגי העץ אותם הוא מייבא מחו”ל (לא ניתן להשיג אותם בארץ!) הם: שני המטרים הקרובים למים של עץ טופלו רך וקל המגיע מביצות לואיזיאנה, ג’ליוטונג המגיע ממלזיה ו- Bass-wood. סוגי עצים אלו מאפשרים ליצור טקסטורה וצריבה המתאימים לגילוף.
מדהים לראות איך קוביית עץ כזו הופכת לאחר גילוף, צריבה וצביעה לאובייקט הנראה כאילו הוא חי! אלו גם הקריטריונים המשמשים את רפאל בבואו לנקוב את מחיר המוצר הסופי בפני הלקוח המעוניין.
היצירה האחרונה היא תמיד היצירה האהובה עליו ביותר כי הוא משקיע בה את כל נפשו ומרצו. קשה לו מאד “לשחרר” את היצירה האחרונה ורק לאחר כשנה הוא מסוגל נפשית להיפרד ממנה ולמכור אותה. ישנם גם תקופות שרפאל לא מגלף בכלל כי המוזה לא שורה עליו.
בשנת 2014 הוזמן רפאל על ידי ממשלת סין לייצג את מדינת ישראל בתערוכה, לאחר שעבודותיו נבחנו על ידי המלצות של מומחים בתחום. בתערוכה שבה השתתפו אומנים מכ-90 מדינות מרחבי העולם, הדגים גילוף, צריבה בעץ, מתן טקסטורה וצביעה. מטרת התערוכה הייתה לקדם את נושא הגילוף והפיסול בעץ בארץ ובעולם במטרה לשמר את העצים בטבע.
מידע נוסף על רפאל בן סימון ויצירותיו המדהימות ניתן לקבל באתר האינטרנט שלו: www.rafaelarts.com וכן בקישורים לסרטונים ביו-טיוב: “יצירה מקומית” ו“הפסל רפי בן סימון.
