הרוע – והחמלה

הרוע

השבוע רעשו וגעשו הרשתות החברתיות בגלל אמירה של גורו הבריאות  הגב’ מיכל צפיר. הסיפור התחיל כאשר מישהי פגשה במיכל על חוף הים בתל אביב בעת שהן שתיהן עסקו בריצה. מיכל נשאלה (כנראה מתוך שהיא נראית ממש טוב): האם את  טבעונית? תשובתה של מיכל הייתה: כן בהחלט ואז המשיכה מיכל להסביר כי היא טבעונית היות והיא אוהבת את הטבע, את הים והשמש. לא, לא! הקשתה עליה השואלת: ‘התכוונתי, האם את אוכלת חלבון מן החי?’. ואז ענתה לה מיכל: ‘אני אוכלת הכול, חוץ מאשר את הלב!’.

אז ככה, בעיני זה פשוט מקסים. רק שהטבעונים לא בדיוק אהבו את התשובה של מיכל. הרי איך יתכן שזו מעידה על עצמה כטבעונית בעוד היא אוכלת בשר? אגב, גם אני טבעוני. אני טבעוני כשאני רץ בשביל ‘התבלינים’. או הולך בעוקף מכוש עם מוזיקה של איינשטיין באוזניות. אני טבעוני אולטימטיבי כשאני שוחה בים, או רוכב על אופני בעלייה לישוב מכמנים. מרגיזים אותי המתחסדים ואלו שעושים מסעות צלב של האידאולוגיה שלהם.

כך קרה לי לפני כשנה בערך עת ארחנו בבית הספר שלנו איזו גב’ שהעידה על עצמה כאקטיביסטית חברתית המקדמת את עניין הטבעונות. טבעונית. כבר אמרתי? רק שהיא השתוללה על הבמה והתנהגה ממש לא נחמד. נזכרתי בה רק בגלל העובדה כי האסימון חשוב ‘נפל לי‘ השבוע: כי יש טבעונים שהכרתי בשנה האחרונה, שלא אוכלים אמנם בשר מן החי אבל אנשים הם אוכלים יפה מאוד.

החמלה

השבוע גם אירחתי בבית הספר שלי מיתוס. אגדת כדורגל ששמו אברהם מנצ’ל. אברם היה כוכב כדורגל במכבי חיפה של שנות השישים ושחקן נבחרת ישראל. הוא הגיע לשוחח עם התלמידים שלי על צניעות, אהבת הארץ, ציונות והצלחה בחיים. מנצ’ל שלנו קיבל הצעה לשחק בקבוצת הפאר יובנטוס והוא סירב כמובן. אחד הילדים שאל אותו: ‘ואם הייתה זו ברצלונה, היית הולך לשחק שם?’. זר לא יבין זאת קל וחומר הילדים של היום. לאברם מלאו שמונים בשבת האחרונה, גיבור, רהוט מרתק. ביקשתי מהתלמידים שלי  דבר נוסף: כשאתם מטיילים בגן הציבורי ופוגשים באדם מבוגר שיושב על הספסל וקורא עיתון, תחשבו כמה היסטוריה ועבר עשיר יכול להיות לו. כמה הוא עבר בחיים, כמה חוויות הוא עוצר בתוכו וכמה מעניין הוא יכול להיות:  ‘והדרת פני זקן’.

שבת שלום, שלכם רון