Array
(
    [_edit_lock] => Array
        (
            [0] => 1449662974:5
        )

    [_edit_last] => Array
        (
            [0] => 5
        )

    [_thumbnail_id] => Array
        (
            [0] => 11817
        )

    [tie_sidebar_pos] => Array
        (
            [0] => default
        )

    [tie_post_slider] => Array
        (
            [0] => 184
        )

    [_yoast_wpseo_focuskw] => Array
        (
            [0] => טרטורים
        )

    [_yoast_wpseo_title] => Array
        (
            [0] => חיסורים וטרטורים
        )

    [_yoast_wpseo_metadesc] => Array
        (
            [0] => הטור האישי של אשי טאוב
        )

    [_yoast_wpseo_linkdex] => Array
        (
            [0] => 68
        )

    [tie_views] => Array
        (
            [0] => 477
        )

    [essb_cached_image] => Array
        (
            [0] => https://zhk.wpengine.com/wp-content/uploads/2015/12/אחריי-אשי-טאוב-1021.jpg
        )

    [rank_math_title] => Array
        (
            [0] => חיסורים וטרטורים
        )

    [rank_math_description] => Array
        (
            [0] => הטור האישי של אשי טאוב
        )

    [rank_math_focus_keyword] => Array
        (
            [0] => טרטורים
        )

    [rank_math_robots] => Array
        (
            [0] => a:1:{i:0;s:0:"";}
        )

)

חיסורים וטרטורים

09/12/15 Uncategorized 477 צפיות

שתפו

חיסורים….

שאלו אותי לאן נעלמתי… שאלו מה קרה לי…שאלו…התענינו וזה מחמם את הלב.

אז לא נעלמתי. עודני כאן. נטלתי חופשה שנועדה להסדיר עניינים אישיים. תשמעו אנשים אני כותב את הטור הזה מעל 10 שנים…כל שבוע. לכתוב טור קבוע זה ענין מחייב. כשאתה אוהב את זה,החובה הזו נעימה מאוד. לא כל אחד זוכה לכתוב כמעט את כל הגיגיו. זו זכות גדולה. מדי פעם הגוף והנשמה מאותתים לך:הרף. תניח קצת.תנוח מעט. תטפל בעצמך. זה בדיוק מה שעשיתי.

אבל מי שאוהב לכתוב,לא יכול שלא לכתוב ובטח לא תקופה ארוכה מדי. אז חזרתי ובאמת תודה לאותם תושבים ששאלו והתענינו.

אז מה פספסתי?

לא ממש פספסתי,רק לא כתבתי על כך. תראו מה זה כשיצאתי לחופשה הדי כפויה הזו,מוטי קירשנבאום היה איתנו. הסכינאות המטורפת ברחובות טרם פרצה, יוסי שריד גם היה כאן,מה שמלמד אותנו שכל יום הוא בגדר הפתעה מצד אחד ונס  מצד נוסף אם אנחנו שורדים את היום. לא מובן מאליו.

ואז אומרים לך: פרופורציות. כלומר תראה מה זה…ההוא מת באמצע שיחת טלפון (קירשנבאום), שריד כשנח בכורסתו בערב שבת.

בעצם אומרים: אל תתעצבן מכלום, אל תיקח ללב, אל תאכל כזה,אל תשתה מזה. פרופורציות.

הבעיה עם פרופורציות שגם הן פרופורציונאליות ביחס לפרופורציות,כלומר נשכחות מהר מאוד. היינו בבית חולים, ראינו פצוע קשה מתאונה ואז אתה מבין כמה הכל שטויות ביחס למה שראינו…עד, עד שלמשל אתה מגיע לבנק ובאחת כל הפרופורציות נעלמות כלא היו. אנחנו שוכחים…כי בנק זה מקום מעצבן מלכתחילה…אתה לא נזכר באמצע העצבים שלך על המנהלת או סגניתה באותו פצוע קשה שראית לפני שעתיים. אתה עצבני פחד ועוד יותר מתעצבן כשאומרים תרגע. לא רוצה להרגע…לא רוצה…אלה גנבים,מוציאים לנו את הנשמה,מה להרגע מה?כשתגיע לבית חולים עם חשש להתקף לב אתה תרגע…יופי אתה תרגע.ובכל זאת חברות, פרופורציות אינן מחזיקות מעמד,אלא באותו רגע בו מכניס הפרופורציות מולך…

מוסר השכל? לא ממש…תכנסו לפרופורציה…

טרטורים…

הטרטורים הפכו למכת מדינה שלפעמים בא לך לאבד פרופורציות ולחסל מישהו. לנטרל אותו…יושב פקיד בבנק למשל או בכל מוסד/גוף ציבורי ובלי למצמץ שולח אותך להביא עוד מסמך ועוד אחד ועוד…מה אכפת לו. זה הזמן שלו? זה הדלק שלו? הבאת לו כבר את כל המסמכים שביקש אומר לך בנונשלנטיות: טוב,עכשיו חייבים להעביר את הכל לסגן המנהל שכמובן באותו היום לא נמצא…אז תבוא מחר…מחכה למחר,שוב מחר. ואתה מגיע,כמו ילד טוב אתה מגיע,ממתין חצי שעה,שעה בתור שכבוד הסגן יתפנה ואצלו צפויות לך עוד מטלות כלומר טרטורים כי הסגן דורש ממך להשלים טפסים שהפקיד ההוא לא ידע שצריך להביא.

תבוא מחר עם המסמכים וזה לא שהמסמכים נמצאים אצלך בכיס,או באוטו,ממש לא. כדי להשיג את המסמכים האלה אתה צריך לחפש במקרה הטוב.במקרה הפחות טוב זה מחייב אותך להתרוצץ במקומות אחרים שגם בהם כך נוהגים בך.בקיצור מוציאים לך את הנשמה וחברים, זו בדיוק הכוונה של רוב המוסדות,פשוט להתיש אותך. לך,תבוא,תחזור,תביא,תצא,חכה,שב,קום…זה לא נגמר.

אלא שלנו,המטורטרים אסור להרים ידיים. הרי זו הכוונה מלכתחילה… אז לא לתת להם לשבור אותנו.

“אחריי…”

ישנה דירת 4 חדרים אי שם בדרומית. דירה די קטנה ובדירה מתגוררים 10. עשרה אנשים ואנשות צעירים שבמקום לשרת עכשיו בצבא,כמו כל חבריהם, החליטו שבמקום לתרום 3 שנים מחייהם לצבא ולמדינה,יתנו 4 שנים. כן כן. שנה נוספת בכיף שלהם למען ערי פריפריה בצפון ובדרום.

שנת שירות. שין שינים. וחברים הצעירים הללו הם הם מלח הארץ,סוכר הארץ,יהלומי הארץ. הם הגיעו לכרמיאל מכל קצוות הארץ במטרה אחת: לתת,לתת, לתת לילדים ובני נוער,בעיקר אלה בעלי הצרכים המיוחדים אבל לא רק. הם ימניים,הם שמאלנים,הם דתיים,הם חילונים,הם טבעונים,הם אוכלי בשר. הכל מהכל יש בקבוצה האיכותית הזו. אין זה ענין של מה בכך להתגורר כך ביחד. הם עושים זאת. חיים ביחד באותה דירה ומדי יום יוצאים בבוקר לעבודת ההתנדבות שלהם בבתי הספר,אחר הצהריים במועדוניות ובמתנ”ס. לא קל.לא פשוט מאתגר ונעשה מכל הלב,באהבה גדולה. למען האמת,ממש התאהבתי בחבר’ה האלה. אלה,אלה העתיד שלנו ולא כל מיני…

כתבה מעניינת:

שתיין צילום אילוסטרציה: Pixabay

קמצן, מתלהב או חבר אמת: איזה סוג של שתיין אתה?

שתפוכמו חבר אמת, אלכוהול תמיד נמצא שם: כשעצוב, כששמח, במסיבה הכי שווה ובאירוע המרגש ביותר. …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

זהר הצפון פרסום בע"מ טל:04-9587111 04-9905344 04-9981444 רחוב הגליל 2 ת.ד 473 כרמיאל 21614
© כל הזכויות שמורות 2024