בית / חדשות / חברה וקהילה / בדרך לתל אביב כמעט ועצרנו בשדרות
חדשות כרמיאל

בדרך לתל אביב כמעט ועצרנו בשדרות

מאת: אלה ויינטראוב

מה קורה כאשר מפלגה מוצאת דרכים יצירתיות כדי להגיע לאנשים, להקשיב ולתת מענה?

כך גיליתי את הדרך המיוחדת של כמה חברי כנסת מכחול לבן ברכבת

מה יקרה הלאה? לדעתי עוד מפלגות רבות יאמצו השיטה, ולנו הנוסעים יהיה נפלא לשמוע מה יש להם לומר לנו, או לתת תשובות אמתיות.

קבעתי פגישה עסקית בתל אביב, נכנסתי לרכבת בתחנת כרמיאל שנסעה דרומה.

הגעתי לשלום, רציתי לצאת מהתחנה, בעודי צועדת רואה אני קבוצה מכובדת של פעילים מכחול לבן.

ניגשתי לאחת מהן שאמרה לי שהם נוסעים כולם לשדרות, לשאול תושבים מה הם יכולים לעשות למענם.

לשאול שאלות ולתת מענה אפשרי.

עוד כתבות שיכולות לעניין אתכם:

לא יורדים לעם אלא עולים איתם לרכבת

בעודי משוחחת איתה מבחינה אני בחברי כנסת  – אורנה ברביבאי, עידן רול, איתן גינסבורג וליהיא לפיד אישתו של ח"כ יאיר לפיד.

בעודי שם מתקשרת לפגישה שנקבעה ומבררת אם אפשרי לדחותה, התשובה היתה חיובית בהחלט ואני החלטתי ללכת עם הזרם, החלטתי להצטרף לחבורה ולשמוע מה יש להם לומר ולספר.

הרכבת לשדרות הגיעה, כולנו עלינו ואני החלטתי להצטרף לח"כ אורנה ברביבאי, ברכבת כמות עצומה של חיילים וכמה אזרחים שנראו מעטים מידי ביחסיות.

אורנה ראתה זוג היושב באחד הקרונות וסביבם חיילים רבים, אורנה ופמלייתה ניגשו אליהם, היא הציגה עצמה ושאלה אם בסדר שתשוחח איתם, הם שמחו והציגו עצמם כזוג הגר בישוב הקרוב לשדרות, והם גרים שם מתמיד, השיח היה מעניין, פורה ומלמד בעיקר.

חדשות כרמיאללהקשיב ולא רק לשמוע.

אורנה – מה הייתם רוצים שיקרה יום לאחר הבחירות?

האישה יעל (שמה שמור במערכת) – "שקט, כל מה שאנו רוצים זה שקט, יש לנו הכל באמת חיים נהדרים, לא חסר לנו כלום, לא מעניין אותנו כלום חוץ משקט"

בן זוגה המשיך "אתם יודעים מה זה לחיות בפחד כל יום? בחוסר ידיעה איך נתנהל, ומה יקרה עוד דקה?

האם אפשרי לעבוד?

אורנה – במה עוסק?

"הייתי נהג אוטובוס עכשיו שנתיים כבר לא עובד, לא מסוגל, אני כרגע בטיפולים, ההתמודדות היומיומית פגעה ביכולת שלי לעסוק במקצוע שלי", שתק לרגע ושאל  "מה יש לכם להציע לנו שלא הציעו עד היום?"

אני גם רציתי לשמוע את התשובה של אורנה, והיא כאלופה לשעבר בצה"ל אולי תוכל לתת להם תשובה שתספק אותם.

"לפני הכל חייבים לחזור ולהיות גורם הרתעה, לגרום לכך שהחמס יבינו שאנו פוגעים להם במקום הכי כואב להם, לא באזרחים, אנחנו יודעים היכן ויש דברים שאני לא יכולה לפרט לגביהם, לאחר מכן פיתוח מדיני כלכלי, לפנות לצעירים, לאלו שרוצים לחיות טוב יותר, להחליש את ההנהגה שלהם, זה אפשרי, האזרחים שם רק רוצים כמוכם לחיות בשקט".

אין לי מושג אם היא שכנעה אותם אך ראיתי את הכאב שלהם, הדאגה שלהם מהמצב ההולך ומתעצם, אני שמחתי שדחיתי המפגש ונפגשתי עם אזרחים משדרות.

בסיום השיחה אורנה הלכה לשוחח עם עוד נוסעים ואני נשארתי עם הזוג הזה.

אור של תקווה בצל הייאוש

"אתם נראים מיואשים, התקווה אבדה?" שאלתי

"אנחנו סובלים את המצב מעל עשור, אפשר לומר מסוף שנות השמונים, הבעיה היא שזה הולך ומחמיר ונראה שלאף ממשלה אין פתרון, הפעם אנחנו לא היחידים שמאוכזבים מהממשלה הקיימת למרות שרובם הצביעו בעדה, אבל, אף מפלגה אחרת לא מבטיחה לנו שנקבל משהו טוב יותר".

"את יודעת מה? שמעתי אותו אומר בהתרגשות "מנהיג אחד שימצא לנו את הפתרון, יראה לנו מה הדרך, יבטיח לנו שקט ויקיים גם אותו, כולנו אחריו, אני מבטיח לך, כולנו אחריו".

מקשיבה לו ומנסה להבין, עד היום רובם בחרו בממשלה הקיימת והמצב החמיר, האם הם איבדו תקווה וימשיכו לבחור במי שבחרו עד היום או שיתנו צ'אנס? האם הבטחות של מפלגות אחרות באמת ישפיעו עליהם או שהם מיואשים מספיק כדי לא להאמין לעוד הבטחה?

האם יש טיפול רגשי?

שאלתי אותם על הטיפול הרגשי, הם אמרו שהם מקבלים מעטפת של טיפולים, הם לא יעזבו את המושב בו גרים בעוטף עזה, הם לא רוצים לעזוב, הם רוצים שהמנהיגים יתנו להם תשובות ומענה לחיים הבלתי נסבלים שלהם, הם רוצים שיבואו אליהם ויסבירו להם את ההליך ההגיוני כדי שירגישו גם הם כמו שאר האוכלוסייה בארץ, לקום בבוקר וללכת לעבודה או ללימודים או אפילו לבית קפה בלי חשש שמשהו יתפוצץ להם כל רגע.

גיליתי בין המילים שלהם, שפת הגוף והיאוש, שיש זיץ קטן של תקווה, אני חושבת מהשיח איתם שאם יבוא מנהיג יכנס התושבים וייתן פתרון אחד, רק אחד והוא בטחוני, כל הדרום יבחר בו.

אני חושבת על החיים שלהם, על הקושי לקום לאזעקות, להיות בהיכון כל הזמן, אך, בעיקר חושבת על דור שלם של ילדים אשר גדל בצל הפחד, לא מכיר משהו אחר, שקט יותר, רגוע "רגיל".

חדשות כרמיאלמחדל הרכבות

הגענו לאשדוד, הרכבת נעצרה, כולנו יצאנו ממנה, התברר שנוסע התאבד, כל הנסיעות לדרום הוקפאו.

התחנה הייתה מלאה עד כלות במאות חיילים תקועים שלא יכלו להגיע לבסיס שלהם.

אך, זה כבר סיפור לכתבה אחרת, "המחדלים של רכבת ישראל", חזרנו לצפון בלית ברירה, אני שמחתי שהחלטתי לנסוע איתם.

חייבת לציין, מפלגה שמשוחחת עם האזרחים ומתעניינת יכולה באמת לשמוע את הצורך האמתי, את הקושי ואת הדברים שכדאי לשמר.

לא אתפלא אם שאר המפלגות יעשו בדיוק אותו הדבר.

עצה ממני

כרמיאלים, חיפאים וכל הנוסעים ברכבת ישראל, כשאתם תיסעו ברכבת אל תופתעו אם יצוצו חברי כנסת ופעילים של מפלגות שונות, ברור כבר שכחול לבן שם, מעניין יהיה לדעת מי עוד ישתמש בכלי הזה שהוא נהדר.

אם כבר נתקלתם בהם, שתפו אותם בצורך, בקשיים ובדברים הטובים, אני מאמינה שבשיח כזה יש לנו מילה, יש לנו כוח אולי לשנות.

טיפ נוסף

הבטחתי לזוג שאגיע פעם בשבועיים שלושה, להעביר בהתנדבות סדנאות להורים ופעילות לילדים שלהם, כדי שאולי אוכל לרגעים קלים לתת להם תחושה שהם לא לבד, כן יש הרבה מאוד מתנדבים המגיעים לשם, אך, נראה כי זה לא מספיק, אם כל אזרח שאינו גר שם יגיע לשם פעם בשנה נוכל כולנו לעזור להם ולתת להם תחושה אמתית שהם לא לבד, היום למרות המעטפת שהם מקבלים, הם מרגישים שמזניחים אותם.

 

שתפו

כתבה מעניינת:

כדורעף חופים כרמיאל

חוף ים אין בכרמיאל – אבל ליגת כדורעף חופים יש

מה שהחל בהתערבות ידידותית ובמשחק בין שני חברים טובים הפך בתוך זמן קצר לליגה עירונית …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

SHOP NOW
close-link
//set menu items with childrens to be clickable