בית / חדשות / חברה / הצדקה הצילה ממוות
מרים נג׳תי 2018-06

הצדקה הצילה ממוות

שתפו

במרץ אשתקד נדרסה מרים נג׳תי על-ידי אוטובוס כשהייתה בדרכה לתת צדקה למקבצת נדבות בקבר הרשב״י. רגליה נתלשו ממקומן אבל כל אותה העת, למרות מצבה הקשה וכשהיא ממתינה לחובשי מד״א, אחזה בידה את הכסף שרצתה להעביר לצדקה. בראיון מיוחד היא מספרת על המלאכים שהצילו אותה ועל האמונה בבורא עולם שבזכותה נשארה בחיים

מאת גיל דובריש

ה-8 במרץ 2017 הוא יום שנחרט לנצח בזכרונה של מרים נג׳תי משזור. מרים יצאה יחד עם חברותיה לטיול באזור הר מירון, שנערך על-ידי נעמ״ת במסגרת יום האישה הבינלאומי, וניצלה ממוות ודאי אחרי שנפגעה מאוטובוס נוסע.

״הכל היה טוב ויפה״ מתארת מרים את הטיול. ״היה כיף, יום מופלא. כשהגענו למתחם קבר הרשב״י, הלכנו להתפלל, ירדתי מהאוטובוס וראיתי אישה מבוגרת שיושבת בחניון האוטובוסים ומבקשת נדבות. אמרתי לחברותיי שאני הולכת אליה כדי לתת צדקה, אבל אז עלה בראשי שכדאי שאלך קודם כל להתפלל ואחר כך אגש אליה״.

אחרי התפילה הוציאה מרים כמה מטבעות מהארנק על מנת לתת אותם לקשישה. בזמן שצעדה לכיוון מקבצת הנדבות בחניון, הגיח אוטובוס מלא בתלמידים, הנהג לא הבחין כלל במרים, פגע בה מאחור, דרס אותה ועלה עליה עם הגלגלים תוך שהוא ממשיך לנסוע. האירוע הקשה התרחש לעיני עדי ראיה רבים שהיו במקום. אחד מהם, גבר שביקר במתחם צעק לעבר הנהג לעצור את האוטובוס ומנע בכך את המשך הדריסה. ״הייתי כל הזמן בהכרה מלאה״ משחזרת מרים. ״היו צרחות מסביב, אנשים צעקו, הרבה רעש. בהתחלה לא הבנתי מה קורה ואז קלטתי שאני נמצאת מתחת לאוטובוס ושהרגל שלי נקטעה ומסתובבת מתחת לגלגלים הקדמיים שלו״.

מרים נג׳תי כסא גלגלים 2018-07
מרים נג׳תי. תעשה הכל כדי לעמוד על הרגל (צילום פרטי)

מרים מספרת כי שלושה מלאכים הצילו את חייה באותו יום, אנשים שלא הכירה ולא ראתה מעולם. ״המלאך הראשון היה האדם שראה את כל זה מתרחש מול עיניו ועצר את נהג האוטובוס בטרם המשיך לנסוע ולפני שעלה עלי גם עם הגלגלים האחוריים. אחרי העצירה ניגשה אלי מלאכית שניה, אישה שלא הכרתי, היא החזיקה לי את הראש, דיברה אליי ועודדה אותי כל העת. המלאך השלישי הגיע לאחר מכן, חובש בכיר של מד״א שהוזעק למקום, בדק אותי, טיפל בי במסירות והזניק מסוק כדי לפנות אותי לבית החולים״.

כל הזמן הזה, שעבור מרים נמשך כנצח, היא אחזה בידיה את המטבעות שהכינה לצדקה. ״הדבר הראשון שחשבתי עליו מיד, היה איך אני מצליחה להעניק לאישה המבוגרת את הכסף. אמרתי לאישה שהחזיקה את ראשי שאני מוכרחה להעביר את הצדקה, היא הסתכלה עלי ושאלה ׳את בסדר?׳ אבל התעקשתי ונידנדתי לה שוב ושוב עד שהיא הסכימה לקחת ממני את המטבעות ולמסור אותם לצדקה. רק באותו רגע, כשהיא לקחה ממני את הכסף, התחלתי להרגיש את הכאבים העזים״.

נג׳תי אומרת כי הייתה במצב אנוש בשל אובדן הדם הרב. ״הייתי על הסף, תודה לאל שניצלתי. שמעתי את החובש הבכיר אומר ׳הגיע מסוק׳, כנראה שהרדימו אותי ואז הטיסו אותי לבית החולים. אני לא זוכרת כלום, אלא רק שהתעוררתי אחרי חמישה ימים במחלקת טיפול נמרץ״.

בבית החולים התחוור מצבה של מרים. רגל אחת נקטעה עוד בשעת התאונה ולא ניתן היה להצילה, רגל שניה התרסקה לגמרי ונתלשה ממקומה, אבל הרופאים הצליחו לאחות אותה ולחברה בחזרה. ״עברתי שמונה ניתוחים ברגל, תאר לך שעל הרגליים שלי עלה אוטובוס מלא בנוסעים…״ היא אומרת.

מרים הייתה מאושפזת במשך שלושה חודשים בבית החולים רמב״ם בחיפה. ״עוד בתקופת האשפוז התפרסם הסיפור שלי בכל בית החולים, אנשים טובים רבים וצדיקים, התפללו למעני״ היא מספרת. ״הרב של בית החולים, מטעם חב״ד, שמע את הסיפור שלי, שהספקתי למסור את הצדקה ושהגעתי במצב אנוש לבית החולים והיה בשוק. הוא חזר כל הזמן על כך שהצדקה הצילה אותי ממוות. אני מאמינה שזה מה שהחזיק אותי בחיים. הדברים האלה כתובים בתורה, אני לא ממציאה אותם. למרות שהייתי על סף מוות, עם שתי רגליים תלושות, לא חשבתי על משהו אחר אלא לתת את הצדקה וכנראה שזה מה שהחזיק אותי באותו רגע בחיים. לא הרגשתי את הכאבים עד שלא מסרתי את הכסף. אני מודה לבורא עולם שהחליט שעדיין לא הגיע זמני והחליט לחמול עלי ולהשאיר אותי בחיים״.

למרים חשוב להדגיש כי גם לפני המקרה הייתה אישה מאמינה. ״האמונה נמצאת תמיד בלבי, ללא שום קשר למצבי כיום. אני אישה של חסד ומאמינה שתפקידי לעשות חסד בעולם הזה, לא משנה למען מי ולא בשביל לקבל תמורה. החסד תמיד היה המוטו שלי בחיים ותמיד רוויתי סיפוק רב מכך.יש בי אמונה חזקה בלב בבורא עולם, תמיד אמרתי ׳עשה טוב והטוב יחזור אליך׳. מי מחליט על כל מה שקורה לנו, אם לא בורא עולם?״.

תקופת ההתאוששות וההסתגלות של נג׳תי למצבה החדש הייתה לא פשוטה. ״בהתחלה עברתי תקופה מאוד קשה, ניתוחים, כאבים, אני לא מאחלת לאף אחד מה שעברתי, אבל קיבלתי המון אהבה ותמיכה מהילדים שלי ומהמשפחה הנפלאה שלי. היו גם אנשים זרים ששמעו על המקרה שלי והגיעו לבית החולים ממקומות שונים בארץ כדי לתמוך ולעודד. בשבילי זו הייתה עוד סיבה לפליאה, לראות כמה אנשים אוהבים אותי, תומכים בי, העידוד חיזק אותי מאוד בתהליך ההחלמה. החיבוק החם והאוהב הזה הרים אותי למעלה. במהלך ההחלמה הבנתי שאם עדיין לא הגיע זמני, אז יש לי תפקיד כאן – עליי לחיות, להתגבר ולהתרומם למען הילדים שלי, המשפחה שלי וחבריי. ככה אני רואה את זה״.

אחרי שחרורה מבית החולים, עברה מרים שיקום בן שלושה חודשים בבית לוינשטיין. היום היא בבית, מתניידת על כסא גלגלים. ״ברגע שחזרתי הביתה, נפל לי האסימון. הבנתי שעכשיו אני למעשה חסרת אונים, יושבת על כסא גלגלים. גם כאן התובנות שלי הן להתקדם הלאה ולהתרומם. שכרתי מטפלת צמודה, אני אמשיך להתקדם בכדי להגיע לעצמאות מחודשת, אני חייבת לקום מהכסא. האתגר הגדול ביותר? הרגל שנותרה בעייתית, זו שחוברה מחדש. אני רואה את עצמי כמו תינוק שנולד ועליו ללמוד מחדש את הכל. אני נמצאת בטיפולי פיזיותרפיה כבר חודשים רבים ואהיה שם עוד כמה חודשים טובים. אני מבינה שזה לא הוקוס פוקוס, אבל איפסתי לעצמי את המוטו, לא מעניין אותי כלום מלבד לעמוד על הרגל, לא משנה אם זה יהיה על קביים או הליכון, אני אעמוד על הרגליים. כמו שתמיד התמודדתי בעזרת האמונה, כך גם אתמודד הפעם״.

מרים מספרת כי ״המשפחה ממשיכה לתמוך, הילדים הנפלאים שלי נמצאים תמיד למעני, בכל מה שנדרש. אנשים ממשיכים לפנות אלי מכל הארץ, לדרוש בשלומי, להתעניין בסיפור שלי״.

לפני כחודשיים נערכה בבית נעמ״ת בכרמיאל מסיבת הודיה שהיוותה עבור מרים סגירת מעגל. ״המסיבה התקיימה שנה ומשהו אחרי התאונה ההיא. היו שם שלושת המלאכים שהצילו את חיי בעזרתו של בורא עולם – האיש שעצר את האוטובוס, האישה שהחזיקה אותי כל הזמן והחובש הבכיר שזו הייתה הפעם הראשונה שפגשתי אותו מאז האירוע. שלושת המלאכים האלה באו לשמוח בשמחתי, הרמנו תפילה והודיה לבורא עולם. זה היה מרגש מאוד״.

כתבה מעניינת:

מועדון ספורט עצמה כרמיאל

טאץ׳ דאון! הפוטבול האמריקאי הגיע העירה

שתפומי היה מאמין שגם בכרמיאל יצעקו ״טאץ׳ דאון״, ״אינטרספשן״ ו״יארדים״ – מושגים שלקוחים מענף הספורט …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.