זהר.נט חדשות כרמיאל
כיצד הפך אבי מנדל מכרמיאל לטייס מסחרי בחברת אייר מולדובה מבלי שעבר את המסלול הרגיל בחיל האוויר? ראיון שמוכיח כי אם רוצים להגשים חלום – שום דבר לא יעמוד בפני כוח הרצון שלכם
מאת גיל דובריש
את אבי מנדל, בן 32, יליד כרמיאל, אנחנו תופסים מיד אחרי שנחת מטיסה בין ונציה לקישינב שבמולדובה. לא, הוא לא טס במחלקת תיירים. גם לא במחלקת העסקים. הוא ישב ב…תא הטייס. כן, הילד שאני הכרתי (גילוי נאות) עוד כשהיה בגובה חצי מטר בערך, הוא כיום טייס משנה בחברת תעופה מסחרית בשם אייר מולדובה, והמשרד שלו נמצא שם למעלה, בשחקים – בגובה 10,000 רגל. כנראה שזו העבודה עם הנוף היפה ביותר בעולם.
להתנתק מהקרקע
מנדל עובד בענף כתשעה חודשים, מאז התקבל לעבודה באייר מולדובה הספיק לטוס לכל קצוות אירופה ואפילו… לישראל. למה חברת תעופה במזרח אירופה ולא בישראל? ״אני אוהב את החיים, רוצה לראות עולם״ הוא מסביר. ״מאוד רציתי להגיע לאייר מולדובה. זו חברה מצויינת שלא כל-כך מכירים בארץ. רק לפני כחצי שנה נפתח קו חדש בין קישינב לתל אביב. זו חברה טובה עם מטוסי איירבאס A319 A320 ועוד מטוסי אמברייר קטנים. אני מוסמך להטיס את מטוסי האיירבאס של החברה, בשבוע האחרון למשל, הייתי בוונציה שבאיטליה, במוסקבה וסנט פטרסבורג ברוסיה, ו…אני כבר לא זוכר היכן עוד״.
אבי הוא הקטן מבין 3 אחים. הוריו ואחותו ממשיכים להתגורר בכרמיאל. אחרי שסיים את לימודיו כאן, התגייס לצבא ושירת בחיל הים.
– למה חיל הים דווקא, לא חלמת לשרת בחיל האוויר?
״אני חושב שכל ילד חולם באיזשהו מקום להיות טייס, גם אני כמו כל הילדים רציתי להיות טייס, אבל בתקופת הגיוס לא הייתה לי שאיפה מיוחדת להגיע לתחום הזה״.
– אז איך הפך ילד מכרמיאל לטייס מסחרי, עם אפס ניסיון בתעופה, בלי לשרת בחיל האוויר ובלי אבא טייס?
״סיפור מעניין. עם שחרורי מהשירות הצבאי, כיוצא חיל הים קיבלתי הצעה מחברה ישראלית שפועלת באפריקה בתחום הרדארים הימיים. זה התאים לי. עבדתי וגרתי בגינאה המשוונית, אחת לחודשיים נהגתי לחזור לחופשה קצרה בארץ, לפגוש את אבא ואמא, כמו כן במסגרת העבודה נדרשתי לטוס פעמים רבות בטיסות פנים באפריקה. אפילו יצא לי להיכנס לתוך תאי הטייסים לא פעם ולא פעמיים, מתוך סקרנות. בעקבות כל הטיסות נחשפתי לעולם התעופה וגיליתי שאני נמשך לזה. הגעתי לשלב שבו אמרתי לעצמי – ׳למה שלא אשב בתא הטייס? זה הרי המקום הכי טוב במטוס׳… התחלתי להתעניין בלימודי טיסה, בדקתי במה זה כרוך ומה נדרש ממני״.
– גם בצבא לא שירתת על קרקע מוצקה, אלא בחיל הים, על ספינות. אתה רואה קשר כלשהו בין המשיכה לטיסה לבין האהבה שלך לים?
״להיות טייס הוא מקצוע מעניין, מרתק ומאתגר מאוד. זה שונה לגמרי מהעולם הימי שבו הייתי בצבא – וגם אחריו בעבודה באפריקה. מצד שני, אפשר לראות דמיון מסויים, בשני המקרים יש רצון להתנתק מהקרקע״.
(מודעה)
ההורים היו בשוק
כשאבי מנדל מחליט משהו, הוא מבצע בנחישות. הוא בירר עוד ועוד פרטים על לימודי הטיסה והחליט לבצע מהפך בחייו. זה לא היה פשוט, הוא אומר. ״פעמים רבות בדרך שמעתי – ׳אל תעשה את זה׳, ׳יהיה לך קשה מאוד למצוא עבודה בתחום׳, ׳אתה לא יוצא חיל האוויר׳… ישראלים אוהבים מאוד להוריד את המוטיבציה – אבל לא הקשבתי לאף אחד, רציתי לרדוף אחרי החלום החדש שלי. נמשכתי לגמרי לנושא הטיסה, חשבתי על זה יום ולילה, הבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות, הפנמתי שכל חיי חיפשתי את האתגר האמיתי שלי והנה מצאתי את התשובה״.
אבי עזב את החברה הישראלית באפריקה, למרות השכר הגבוה מאוד שהרוויח שם, לקח את כל חסכונותיו ומזוודה אחת והגיע למיאמי, פלורידה, כדי ללמוד באקדמיה ידועה לטיס בשם אוויאטור קולג׳.
– איך ההורים הגיבו לצעד הזה?
״אמא ואבא תמכו בי מאוד, בלעדיהם לא הייתי מצליח לעשות זאת. כשסיפרתי להם שאני עוזב את העבודה כדי ללמוד משהו, אז אבא ואמא התלהבו לרגע, כי לימודים זה חלק שטבוע במנטליות היהודית הסובייטית של המשפחה, ואמרו לי ׳אה יופי, לך ללמוד׳. ואז שאלו אותי מה בכוונתי ללמוד, עניתי קורס טיס. נהיה שקט בשולחן. הם היו בשוק. לקח להם קצת זמן להתאושש מההלם, אבל בשום שלב הם לא ניסו להניא אותי מהגשמת החלום. גם החברים הכי טובים שלי, שנמצאים איתי בקשר עוד מבית הספר, היו בשוק כשסיפרתי להם על החלום החדש שלי. הם חשבו שזה עוד אחד מהשגעונות שלי, אבל כשקיבלתי את רישיון הטיס הראשון על מטוסים חד מנועיים, כולם הבינו שאני רציני, התייצבו לצידי ותמכו בי״.
מנדל מספר כי למד בשלוחה הבריטית של אקדמיית אוויאטור קולג׳, בכדי להוציא רשיון טיס אירופאי – הנחשב לקשה יותר מהאמריקאי, אבל מקנה אפשרות לעבוד מעשית בכל רחבי העולם. הלימודים נמשכו שנה, בסיומה קיבל אבי רשיון טיס פרטי שאיפשר לו להטיס מטוסים חד-מנועיים קטנים עד 3 מקומות. מארה״ב הוא המשיך לברצלונה שם למד בקורס טיס מסחרי, ומשם עבר ללמוד בבאלטיק אוויאשן בליטא, הנחשב לאחד ממרכזי ההסמכה הגדולים באירופה למטוסים מסחריים. זה היה תהליך ארוך ומייגע שנמשך כשנתיים וחצי. ״לא עבדתי כל הזמן הזה, הקדשתי את כל כולי ללימודי הטיס״ מספר אבי. ״חייתי למעשה על החסכונות שנותרו לי וכמובן קיבלתי תמיכה מההורים״.
2000 יורו לשיעור סימולטור
מנדל דובר ארבע שפות: עברית, רוסית אנגלית וספרדית, אבל גם ידיעת השפה לא מבטיחה התאקלמות מוצלחת. במיוחד כשאתה לבד במדינה זרה, במשך חודשים ארוכים, בלי בני משפחה או חברים. אני שואל את אבי, איך כל הזמן הזה הצליח לשרוד את ״הלבד״ הזה. ״מכירים המון חברים חדשים בדרך, חלקם ממדינות שאתה אפילו לא מדמיין״ הוא אומר. ״ההתמודדות היא קשה מאוד, נפשית ולימודית, אבל התמודדתי. חייתי בדירות עם שותפים שהיו חבריי לקורס, הכרתי אנשים שתמכו בי ובזמן הפנוי המועט העסקתי את עצמי כדי לשבור את השגרה, בספרד למשל למדתי לרקוד סלסה והתאמנתי באיגרוף תאילנדי. מדי פעם ההורים הגיעו לביקורים ואני הגעתי לבקר בארץ, גם החברים הטובים שלי מכרמיאל הגיעו לעיתים לבקר אותי ולעודד״.
– תאר לנו איך נראה יום טיפוסי שלך בלימודי טיס?
״לימודי הטיס אינם סטנדרטיים, לא פותחים מחברת ומקשיבים למרצה… פה אתה לומד, חוזר על החומר בבית ואחרי שעתיים אתה יוצא לאוויר כדי ליישם את מה שלמדת על הקרקע. לפעמים זה לא מסתדר, אתה יכול להצליח בתאוריה אבל כשאתה בתא הטייס זה שונה לגמרי. הלימודים מאוד אינטנסיביים, לומדים בבוקר וטסים אחרי הצהריים – או ההפך, יוצאים לטוס מוקדם בבוקר ואחרי הצהריים יושבים ללמוד. כל שיעור באוויר הוא גם מבחן, המדריך יכול להגיד לך ׳לא טוב, עוד פעם׳. זה אומר עוד שעה באוויר והמשמעות היא הוצאה כספית נוספת. כל שעת אוויר עולה 220 יורו, מעל 900 שקלים. ויש שעות סימולטור יקרות מאוד. למשל בשיעור ההסמכה על מטוסי איירבאס, ישבנו אני וחניך נוסף – אני חייב לעזור לו והוא חייב לעזור לי. אם אחד מאיתנו נכשל, שנינו חייבים לעשות את כל התירגול מחדש והמחיר לשעתיים בסימולטור הוא… 2000 יורו לכל אחד מאיתנו. עבור מי שהגיע ממשפחה אמידה זה פחות מלחיץ, אבל כשאתה חי על החסכונות שלך, כמוני, זה מלחיץ למדי. אתה עושה את החישובים הכספיים, זה מוסיף עוד אלמנט סוג של לחץ, זו עוד משקולת על הצוואר״.
– היו משברים בדרך, שרצית לזרוק הכל ולחזור הביתה?
״היו רגעים כאלה, בטח. הכסף, הלימודים הקשים או תרגיל שלא הצליח, כל סיטואציה כזו מעמידה אותך מול קיר שאתה חייב לעבור. איך מתמודדים? אתה יושב בבית, עושה תדרוך, חוזר למחרת ואתה יודע שאתה חייב להתרכז, אחרת אתה בבעיה. חשוב לי לומר שגם ברגעים הקשים ביותר אהבתי את הלימודים, לא התחרטתי ולא עברה במוחי שום מחשבה לוותר״.
הלימודים במשך כשנתיים וחצי כללו מספר שלבים, בסיום כל אחד מהם קיבל אבי מנדל רישיון טיס נוסף בדרך להגשמת החלום. ״בעת קבלת הרשיון הראשון על מטוסים קטנים וחד-מנועיים, התרגשתי פחות כי ידעתי איזו דרך ארוכה מצפה לי. הרישיון הכי קשה להשגה הוא רישיון הטיס המסחרי. זה כרוך בהשלמת 14 מבחני תאוריה, זה ללא ספק הדבר הכי קשה שעשיתי בחיים. רק כשסיימתי את המבחן האחרון במרכז התעופה במדריד וקיבלתי את הציון במקום – הבנתי שהצלחתי לעבור״.
– איך הרגשת באותו רגע?
״הדבר הראשון שחשבתי עליו היה ׳מה קורה עכשיו, מה אני עושה?׳ התרגשתי. התקשרתי לאמא ואמרתי לה ׳זהו, החיים שלי הולכים להשתנות, אני מתחיל משהו חדש׳. צריך להבין, אתה לומד לתאוריות האלה במשך שנה ורק אז מנהל צוות ההדרכה שלך מחליט אם אתה בכלל ראוי לבצע את המבחנים. אם אתה נכשל שלוש פעמים, עליך להתחיל בביצוע של כל המבחנים מחדש״.
וולקאם טו מולדובה
מנדל סיים את לימודי הטיס בשנת 2016 והפך רשמית להיות טייס מטוסי איירבאס מסחריים… הצעד הבא היה מציאת עבודה בתחום, וזה לא פשוט כפי שזה נשמע. ״אני מטבעי בחור עם רגליים על הקרקע, הבנתי שלא יהיה קל למצוא עבודה כטייס אז חזרתי לכרמיאל״ הוא מספר. ״החסכונות אזלו ובגיל 30 מצאתי את עצמי מתגורר שוב אצל אבא ואמא. להגיד את האמת, זה היה קצת מוזר ולא נעים, במיוחד עבורי, כי כבר בגיל 21 הייתי עצמאי, יצאתי מהבית וחייתי כל הזמן בחו״ל״.
אבי התגורר בכרמיאל מספר חודשים ואפילו התקבל לעבודה באחד המפעלים בעיר. הוא עבד שם כמה ימים ועזב, כי הרגיש שזה פשוט לא בשבילו… ״כשניגשתי לחברת כוח אדם ומילאתי פרטים בטופס, לא ציינתי שאני בעל רשיון טיס, התביישתי״ הוא אומר בחיוך. ״אז הגעתי למפעל, לבשתי מדי פועל ונעלתי נעלי עבודה. בחיים לא הייתי פועל יצור, באמת שניסיתי – אבל כמה ימים הספיקו לי, כבר לא יכולתי להמשיך״.
בשבעת החודשים שבהם שהה בבית הוריו בכרמיאל, שיגר אבי קורות חיים לחברות תעופה בינלאומיות בתקווה כי יחזרו אליו עם הצעת עבודה. ״סימנתי מראש את חברת אייר מולדובה וחברות נוספות באירופה, כמו וויזאייר, ריינאייר ועוד. לשמחתי, אייר מודלובה התגלתה כחברה הרצינית מבין כולן, קיבלתי תשובה מהירה והוזמנתי לראיון עבודה בקישינב, בירת מולדובה״.
– אני מניח שראיון עבודה בחברת תעופה הוא לא ראיון סטנדרטי כמו בחברות אחרות. איך זה נראה?
״כן זה שונה, הרי מתכוונים להפקיד בידיך מטוס ששווה כמה וכמה מיליוני דולרים ועליו עשרות רבות של נוסעים. יש סדרה של מבחנים וראיונות נדרשים בדרך לקבלת העבודה, לא אוכל לפרט מעבר לכך״.
– כשהתקבלת, אני מניח שזה היה אחד הרגעים המאושרים בחייך?
״זה היה רגע מדהים, בלתי נתפס. לא ידעתי אם להתקשר להורים, מה להגיד, התרגשתי מאוד, ממש ׳עפתי באויר׳. ישבתי בחדר שלי במלון בקישינב והבנתי… אני מתחיל להיות טייס!״
״עף״ על החיים
בתשעת החודשים שחלפו מאז, אבי מנדל מגשים את החלום. הוא מתגורר בקישינב ומשמש כטייס משנה בכל קווי אייר מולדובה באירופה. ״בתא הטייס יש שוויון מוחלט ביני לבין הקפטן. אני מחזיק בהגאים ושנינו מפעילים את המטוס ואת המערכות, אנחנו אחראים במידה שווה על הטיסה, על המטוס ועל הנוסעים. כמובן שהקפטן הוא הקובע והוא האחראי״.
– איך זה מרגיש להיות במקום הכי טוב בטיסה, בתא הטייס?
״זה מדהים. כל רגע שהשקעתי בלימודים היה שווה את זה. אני נרגש בכל פעם שאני עולה לאוויר, מגיע תמיד בחיוך לעבודה ויוצא בחיוך מהטיסה, מחכה שישבצו אותי לטיסה הבאה. אני עדיין בשנה הראשונה, צובר נסיון בשאיפה להיות קפטן, להתקדם ולהתפתח באייר מולדובה״.
– להורים שלך כבר היתה הזדמנות לטוס איתך?
״אבא שלי הצטרף לטיסה שיצאה מקישינב לתל אביב כשאני בתא הטייס. זה היה רגע מרגש מאוד״.
– מה הכי מאתגר בתפקיד?
״ללא ספק הנחיתה. כל ההכנות מרגע ההתקרבות לשדה התעופה, הגישה למסלול ועד לנחיתה עצמה. זה הכי מאתגר והכי מרגש, מי שלא מטיס לא יכול להבין זאת״.
– אני חייב לשאול שאלה: בתא הטייס שומעים כשהנוסעים מוחאים כפיים בנחיתה?
״מחיאות כפיים של הנוסעים נשמעות היטב בתא הטייס, זה דווקא מחמיא, נחמד ותורם לסיפוק. אגב, זה מנהג שקיים לא רק בארץ, אלא גם באירופה, תלוי – אם מישהו מתחיל למחוא כפיים אז השאר מצטרפים אליו. כמובן שהשאיפה היא תמיד לנחות בצורה רכה ובטיחותית, תוך התחשבות בתנאי מזג האוויר – שלא תמיד פשוטים או מקלים על הנחיתה״.
– עד כמה משתמשים בטיסות מסחריות באופציית הטייס האוטומטי?
״ההמראה והנחיתה הן ידניות, אבל כשהמטוס באוויר הוא פועל על מצב טייס אוטומטי. הטייסים נמצאים כל הזמן במעקב על הצגים ושומרים על קשר עם מגדלי הפיקוח השונים שנמצאים בדרך. זה יישמע מוזר, אבל קל יותר להטיס מטוס מסחרי מאשר מטוס קטן – כי מטוס קטן הוא פחות דיגיטלי, יש בו הרבה מערכות ידניות ואתה מרגיש כל כיס אוויר קטן, עליך לייצב את המטוס כל הזמן. במטוס מסחרי יש הרבה מערכות אוטומטיות שמקלות על הטייסים״.
– הזכרת כיסי אוויר, כל מי שטס מכיר את הקפיצות באוויר. אין בכך סכנה למטוס?
״כיסי אוויר לא מסוכנים, אלה רק ׳במפרים׳, זה לא באמת מסכן את המטוס״.
– כשאתה יוצא לדייט עם מישהי, באיזה שלב אתה מספר לה שאתה טייס?
״כשהייתי סטודנט אהבתי מאוד להתרברב בכך שאני לומד לטוס, אבל היום אני משתדל שלא לשלוף את הקלף הזה. אם מישהי שואלת אותי במה אני עובד, אני אומר אייר מולדובה באופן כללי, ורק אם היא מתעקשת אני מספר שאני טייס. אבל בינינו, כל מי שיבדוק בפייסבוק שלי, יגלה את זה בקלות״.
– אני מניח שההורים והאחים גאים בך, יש להם טייס בבית!
״המשפחה גאה מאוד, גם החברים וכל מי שעבר איתי אפילו חלק מהדרך, זה המון בזכותם. זה המקום לומר תודה למנהל הישראלי של החברה באפריקה, שאצלו עבדתי עד לימודי הטיס, הוא כמו האבא השני שלי, העניק לי המון תמיכה לכל אורך השנים. איש יקר, אפילו עזר כלכלית, מקניית בגדים ועד לכרטיסי טיסה. בזמן הלימודים פגשתי עוד אדם יקר, יהודי בריטי שהגיע יום אחד לבית הספר לתעופה לבקר את בנו שלמד שם, פגש אותי, התחברנו והוא אף אירח אותי באחד החגים בביתו באנגליה, כדי שלא אשאר לבד. יש אנשים שפגשתי בדרך אשר לא אשכח לעולם״.
