זהר.נט חדשות כרמיאל
חיים מייזלס נולד בגרמניה להורים ניצולי שואה שאיבדו את משפחותיהם. לכרמיאל הגיע בגלל (או בזכות…) ראש העיר הראשון ברוך ונגר ומאז הוא כאן, מגשים את החלום הציוני עם חברת אקוטופ שייסד באזור התעשייה ומובילה היום בתחום חיטוי בריכות השחייה בעולם
מאת גיל דובריש
כרמיאל נמצאת בחוד החנית בתחום חיטוי בריכות שחייה בעולם, הודות לחברה קטנה וחדשנית בת 12 עובדים שפועלת כאן, באזור התעשייה. לחברה קוראים אקוטופ וסיפורה מרתק ומיוחד, אבל לא פחות מכך סיפורו של מייסד החברה והבעלים שלה, חיים מייזלס, שמגשים את החלום הציוני כאן בגליל.
אינג׳ינר חיים מייזלס, בן 70, ייסד את חברת אקוטופ בשנת 1994, אחרי שפרש מעבודתו כמהנדס בחברת החשמל, שם מילא תפקיד חשוב בתחומי האנרגיה, איכות הסביבה והטיפול במים ונמנה על מחלקה שטיפלה בהתייעלות האנרגטית של תחנות הכוח בישראל. אחרי שפרש החליט להתמקד בעסקים פרטיים – בתחומים הקרובים אליו – אנרגיה ואיכות הסביבה.
- כל החדשות והדיווחים מכרמיאל והאזור
- רוצים לדעת מה תחזית מזג האוויר? כנסו
- מגזין זהר הצפון – כל מה שמעניין אתכם
חברת אקוטופ בבעלות מייזלס מובילה את מהפכת האולטרה סגול לחיטוי ירוק של בריכות שחייה ומשרתת חברות וגופים במשק השונים, כגון מפעלי תעשיה, בתי מלון, בתי חולים ומוסדות ציבור גדולים. החברה מטפלת בתחום הטיפול במים, התייעלות אנרגטית ותחומי איכות הסביבה, בעיקר בטיפול בשפכים. בנושא הטיפול במים מתמחה אקוטופ בטיהור וטיוב של מים שלא למטרות שתיה ומציעה פתרונות למניעת אבנית, היווצרות קורוזויה או זיהומים בקטריאליים במערכות המים. למשל בית חולים או בית מלון שבהם יש צריכת מים חמים בכמות גדולה.
ההורים איבדו את משפחותיהם
חיים מייזלס נולד להורים פולנים ניצולי שואה במינכן שבגרמניה. ״שני הוריי איבדו משפחות בשואה״ הוא מספר. ״אבא בא ממשפחה עשירה מאוד בסמבור שבגליציה, לסבי היה עסק שעיבד תוצרת החקלאית, מיין וארז אותה לייצוא לאיטליה. אחד מחבריו היה הרוקח של העיר וכאשר הגרמנים נכנסו לפולין, הרוקח נתן לו מפתחות לשלושה בונקרים והנחה את המשפחות להסתתר בהם. אבא היה המנהל האחראי על אחד הבונקרים, שבו התגוררו 42 איש במשך שנתיים תמימות. הבונקר שלו שרד, אבל בונקר אחר התגלה על-ידי הגרמנים וכל מי שהיה שם נספה – בהם רעייתו הראשונה ושני ילדיהם. לימים, אחת מבנות הדודה שלי הוציאה ספר ובו תיעדה את תקופת השואה כולל פרק שלם על פעליו של אבי. היה לו כשרון וחוש טכני יוצא מן הכלל. אגב, אחרי המלחמה משפחתי גמלה לרוקח בתמיכה כספית רחבה, שסייעה לו לשרוד את השנים שאחרי המלחמה בפולין. אמא גם היא היתה מאזור גליציה, היא ומשפחתה התחבאו אצל משפחה נוצרית פולנית באחד הכפרים. משפחתה של אמי הייתה ושילמה ביד רחבה למשפחה שהסתירה אותם. היא איבדה את בעלה במלחמה. שני הוריי איבדו את בני זוגם ולמרות זאת היו ברי מזל ששרדו בעצמם ונשארו בחיים״.
אביו של חיים היה ממקימי ״הקיבוץ היהודי״ בפרבר של מינכן שבו התאספה שארית הפליטה לפני עלייתה ארצה. ״אבא ואמא הכירו בקיבוץ בגרמניה והתחתנו. נולדתי שם, בגרמניה, בשנת 1948. עליתי עם הוריי ארצה בגיל 3״.
– בבית דיברו אצלכם על השואה ועל האובדן?
״אצלנו בבית לא דיברו בכלל על תלאות המלחמה. גדלתי בלי לדעת דבר על כך. למרות זאת, גדלתי בצל השואה, כמו ניצולים רבים אחרים גם אבא ואמא דאגו לצבור מאגרי מזון רבים, אין מצב שהיינו נשארים ללא שק סוכר או קמח נוסף. הייתי בן יחיד, שמרו עליי כמו צמר גפן, לא יכולתי לחיות בעטיפה הזו, התמרדתי בגיל מוקדם מאוד ועשיתי דברים שההורים לא כל כך אהבו. רק בעת שירותי הצבאי גיליתי במקרה תמונות ישנות ואז סיפרו לי שהיו לי שני אחים מהנישואים הראשונים של אבא, אשר נספו בשואה״.
– איזו ילדות היתה לך?
״הייתה לי ילדות מצויינת, אין לי טראומות, בהתחשב בכך שהוריי היו ניצולי שואה. אבא ואמא הגיעו לכאן עם קצת חסכונות וקנו בית בקריית חיים. בשבילי זה היה נפלא, היו שם דיונות חול, שיחקנו ורצנו שם כל הזמן. אני זוכר את בן גוריון ז״ל שהגיע ביחד עם פרס לנאום בחירות בקרית חיים המערבית. הניחו כמה בלוקים בדיונות, הציבו ספסלים מעץ וככה בן גוריון נאם, בנוף הפסטורלי הזה. הייתה תמימות של שנות החמישים, תקופה יפהפיה״.
הפגישה עם ברוך ז״ל
מייזלס למד הנסדת מכונות בטכניון ולאחר שסיים בשנת 1972 עבד במשך כעשור בחברת חשמל. הוא משחזר בחיוך: ״בראיון העבודה עם מנהל אגף התפעול של חברת החשמל, הוא שאל אותי כל מיני דברים, פרש בפניי תוכנית ענקית ושאל אותי מה אני רואה פה… הבנתי בה כמו חמור במרק ירקות, החלטתי שלא יעשה ממני צחוק אז אמרתי לו ׳אם הייתי יודע אפילו 15% ממה שיש פה לא היינו יושבים משני עברי השולחן…׳ הייתי בטוח שהוא יתן לי בעיטה בתחת, אבל הוא הביט בי ואמר לי ׳התקבלת׳. מאז הפכתי ליד ימינו״.
אחרי כמה שנים בחברת החשמל החליט חיים לעזוב ולצאת לדרך עצמאית. ״חברת החשמל העניקה לי את כל הידע, הבסיס ההנדסי הרחב והניסיון המעשי שיכולתי לחלום עליו, אבל לא הייתי מסוגל לעבוד בלוח הזמנים של חברה גדולה כזו. זה לא התאים לאופי שלי. החלטתי לבנות משהו חדש בעצמי, משרד לתכנון וייעוץ הנדסי. בשלב ראשון יצאתי לחופשה ללא תשלום מחברת החשמל והתחלתי לבנות מסד לקוחות ראשוני. אמרו לי במשפחה שאני משוגע, מי עוזב חברה כמו חברת החשמל, הוריי וגם אשתי והוריה לא הבינו מדוע עלי לעזוב חברה יציבה וגדולה ולהתחיל הכל מאפס, כעצמאי. זה לא היה פשוט״.
– איך הגעת מאזור חיפה לכרמיאל?
״לגמרי במקרה. אחד מחבריי היה מנהל בית ספר כאן, חנניה פיזם. הוא שמע שאני מקים עסק ואמר לי ׳תשמע, אני אסדר לך ראיון אצל ראש המועצה ברוך ונגר׳. אמרתי לו עזוב אותי, לא צריך כרמיאל – רק פותח משרד קטן, אחרי שבוע חזר אלי ואמר לי ׳קבעתי לך ראיון׳, הציב בפני עובדה מוגמרת. הייתי אז בן 31, הגעתי לשיחה עם ונגר בבית המועצה המקומית הישנה. הוא היה דמות כריזמטית, אמר דברים בצורה אבסולוטית, לא נתן לך שום הזדמנות להתווכח איתו. זה היה זמן קצר אחרי מלחמת יום כיפור, בעולם שרר משבר נפט עולמי וכל נושא האנרגיה היה מבוקש מאוד. כשדיברתי עם ונגר על זיהום אוויר אמר לי ׳אתה פה׳, שאלתי, ׳סליחה, מה פה?׳ אמר לי ׳תקשיב, חיים אני רוצה להקים משהו באזור שיטפל במפגעים של זיהום האוויר׳. היה לו חזון גדול, כבר אז הוא צפה הקמת איגוד ערים, היום זה משהו קיים אבל לדבר על זה בשנות השבעים? ברוך הקדים את זמנו. הוא הבטיח לעזור לי בתנאי שאקים את החברה בכרמיאל. מאז אני כאן״.
– האם גם עברתם להתגורר כאן?
״לא עברנו לכרמיאל מעולם, אשתי לא יכולה להתנתק מהעיר הגדולה, אז אנחנו גרים בנווה שאנן בחיפה, אבל אני עובד בכרמיאל ומבלה מחצית מזמני כאן, אולי יותר״.
– למעשה, בזכות ברוך ונגר אתה כאן מאז ועד היום, למעלה מ-40 שנה?
״בוודאי, אבל גם חשוב לי להדגיש את נושא הציונות, זה השיקול הראשוני – אחרת לא הייתי חושב להגיע לכאן כדי לפגוש את ברוך ולשמוע מה יש לו להציע לי. באותה תקופה כל דבר חדש היה מרגש וחשוב, הלאומיות הייתה דומיננטית. גדלתי בבית ציוני וחינכתי את ילדיי על ברכי הציונות. אחד מילדיי, בן 42, לא יצא אפילו לטיול בחו״ל עד לפני כמה חודשים, זה לא עניין אותו כי את הכל אפשר למצוא בארץ. שני ילדיים מתגוררים בצפון – הבת במעלות והבן בזכרון יעקב. הציונות היא בדמנו״.
החלוצים מכרמיאל
אחרי הפגישה עם ברוך ונגר ז״ל, איתר מייזלס מבנה קטן של 60 מ״ר ברחוב הבנאי, שכר אותו והקים יחד עם שותף את חברת טפקו. עם הזמן החברה הלכה והתפתחה, למבנה התווספה קומה שניה וצוות העובדים הלך וגדל. ״היינו חלוצים בתחום, טיפלנו בבעיה קשה – זיהום אוויר משריפה של דלקים כבדים בתעשייה. בנינו משטפים״ הוא מספר. ״אם אתה מגיע לאזור תחנת הכוח רבין בחדרה אתה רואה שמאחת הארובות יוצא עשן לבן סמיך, זה לא עשן אלא אדי מים, שם משתמשים בשיטת המשטפים – בשיטה השתמשנו שנים רבות לפני שאחרים חלמו לעשות זאת. אנחנו התחלנו עם השיטה הזו בבתי חולים ובמוסדות ציבור. אני לא אשכח, הלקוח הראשון שלנו הייתה מחלבת שטראוס בנהריה. בהמשך התקנו משטף גם במפעל של חברת דלתא בכרמיאל״.
בשנת 1994 פורקה השותפות בעקבות חילוקי דעות על הדרך. ״נפרדנו והייתי חופשי לעשות כל דבר, הקמתי את חברת אקוטופ עם כוונה לעסוק בתחום איכות הסביבה. בשל האופי שלי, אני מחפש כל הזמן להתעדכן ולחפש נישות שבהן לדעתי החברה יכולה להצטיין בהם. זו חברה קטנה אבל דינמית שיכולה להתאים עצמה לצרכי השוק. המשכתי לעסוק באותם תחומים וחיפשתי נישות נוספות, נושא זיהום האוויר הלך וירד כי במדינה עברו לדלקים לא מזהמים. עברנו להתרכז בטיפול במים״.
– פירוק השותפות הייתה הזדמנות לעזוב את כרמיאל ולהקים חברה במקום אחר, קרוב למרכז. למה החלטת להישאר כאן?
״אחד הדברים שאני אוהב בכרמיאל הוא אזור תעשייה. נכון, היום יש רבים כאלה בארץ, אבל באותן שנים כרמיאל הייתה למופת מבחינת הניקיון והסדר עד כדי אובססיה. זה אחד הדברים שדיבר אלי. אני זוכר שבדקתי אזורי תעשייה אחרים קרובים לחיפה, אבל כשראיתי את הבלגן ששרר שם, זה דחה אותי, היתי מוכן להמשיך לעשות את הנסיעות חיפה – כרמיאל כדי לעבוד באזור יפה כזה. נכון שיש גם קושי בעניין האכיפה של החוקים, כי אם אנחנו מוציאים חבית לשעתיים-שלוש משטח המפעל, ישר מגיע פקח ומתריע, אבל מה שמקשה עליי כתעשיין נוח לי ונעים כאדם – אני מעריך את זה מאוד כי זה מוכיח כמה חשוב לרשות המקומית לפעול באדיקות בנושא האכיפה״.
קרינה מחטאת מים
תחום הטיפול במים שבו עוסקת חברת אקוטופ, הוא תחום ענק שנוגע בכל אספקט בחיינו. תחשבו על כמות המים שבה משתמשים במוסד כמו בית חולים. יותר מחשמל, יותר מדלק. מים הם משאב מרכזי, אם זה לרחצה, למטבחים, למיזוג אוויר, לנקיון ועוד. אקוטופ עוסקת בתחום תחום התעשייתי מוסדי בכל הקשור למגדלי קירור, מערכות מים חמים, מערכות קיטור הסקה אבל החליטה להיכנס לנישה נוספת, הטיפול המשלים במים.
״אנחנו מביאים טכנולוגיה עולמית לכאן בתחום שעדיין נמצא בחיתוליו״ אומר מייזלס. ״התחלנו עם בריכות שחיה ציבוריות, בריכות הידרותרפיות, ג׳קוזי וכל מה שקשור למי נופש – בתי מלון, צימרים, בתי חולים עם מערכות הידרותרפיות״.
– בוא תסביר לי, כמי שלא מבין כלום בעניין הזה, מהו טיפול משלים במים?
״אחת הבעיות המרכזיות בבריכות שחיה היא חיטוי למניעת התפתחות חיידקים אלימים בתוך המים. עד היום שיטת הטיפול הייתה כימיקלים – תמיסת כלור וחומצת כלור. שני החומרים האלה, ברור שבנפרד לא סימפטיים, אבל ביחד הם תמהיל בעייתי. המטרה של החומרים היא לחטא את המים, כי כשאנחנו נכנסים לבריכה או לג׳קוזי אנחנו לא תמיד מקפידים להתקלח לפני כן. מעבר לזה, לבריכה אנחנו נכנסים בדרך כלל כשאנחנו מזיעים מחום. הזיעה מכילה אמוניה וביחד עם הכלור יוצרת כלוראמינים שמוכרים היום כחומרים מזיקים לעור האדם ויש חשש לתכונות סרטניות. הריח העז שאנחנו מריחים בבריכות הוא לא כלור, אלא כלוראמינים שנוצרים כתוצאה משימוש של בני אדם במים. יש גם נושא של מתן שתן של רוחצים בתוך מי הבריכה, כידוע השתן מכיל אמוניה מרוכזת וזה יוצר תגובה חריפה במיוחד שעלולה להיות מסוכנת. זה גורם לגירודים בעור ועלול לפגוע בדרכי נשימה. ישנם אנשים שעובדים בתוך המים, מצילים ומטפלים בבריכות, שסובלים מבעיות נשימה מצטברות ואפשר לייחס אותן לכלוראמינים״.
– אוקיי, זו הבעיה, מה אקוטופ מציעה כפתרון?
״הסיסמה העולמית בתחום בריכות השחיה – כלור אאוט, UV אין. זו המגמה. כולנו מחפשים להקטין את כמות הכימיקלים של צבעי מאכל, תמציות ועוד, מחפשים את הדברים הטבעיים באוכל ובחיים בכלל, רוצים להיות בסביבה אורגנית יותר. אנחנו משתמשים במערכת קרינה של UV ומעבירים את כל המים של הבריכה דרך המערכת, בכך למעשה מאפשרים להוריד את כמות הכימיקלים הנדרש לחיטוי הבריכה ב-50% עד 60% בהתאם לדרישות משרד הבריאות. דבר שני, שימוש במערכת הזו מבטל את לחלוטין את היווצרות הכלוראמינים. אפשר להמשיך לעשות פיפי בבריכה בלי בעיה, המערכת מנטרלת את הכלוראמינים״…
– אבל כל הזמן מספרים לנו שקרינת UV לא בריאה ונחשבת למסרטנת, ואתם משתמשים בה לחיטוי המים?
״נכון הקרינה מסרטנת כשהיא מגיעה מהשמש ופוגעת ישירות בעור הגוף. מערכות הקרינה שלנו מבצעות את החיטוי מחוץ לבריכה בתוך מערכת סגורה שמסננת מים. הקרינה לא משנה את איכות המים כהוא זה. אין לה חומר שאריתי, לכן המים שיוצאים ממערכת החיטוי אינם מכילים שאריות קרינה. המים יוצאים מחוטאים לחלוטין. אנחנו רותמים את הקרינה בצורה נכונה וממודרת. המערכות האלה מתאימות לבריכות ציבוריות ופרטיות ומאגרי מים ציבוריים ופרטיים. הרכישה של המערכות האלה מחזירה את השקעה בה בתוך פחות משנתיים, כי זה מביא לחיסכון בכימיקלים וחיסכון באנרגיה, אלה מערכות שחוסכות הרבה כסף בהפעלת אנרגיה וצורכות פחות חשמל לחימום חלל הבריכה״.
כשאני שואל לסיום את חיים איפה אמצא אותו בעוד עשר שנים, הוא משיב מיד וללא היסוס: ״אנחנו מתכוונים להישאר כאן בכרמיאל ונמשיך להתפתח. אנחנו עובדים בכל המדינה, יש לנו 2 מערכות UV בריף הדולפינים באילת ומערכות במרכז הארץ, אבל המשרדים והייצור נשארים כאן בכרמיאל. עוד 10 שנים? אני אהיה פה, אם לא יקחו אותי לפני זה למעלה, אמשיך לעשות מה שאני אוהב״…
