בית / חדשות / אנשים / מתמודדים עם השכול יום אחרי יום
סיגלית כהן ההורים יפה ואהרון כהן 2019-95
מימין: סיגלית כהן ז״ל, משמאל: ההורים יפה ואהרון.צילומים: פרטי

מתמודדים עם השכול יום אחרי יום

טוראית סיגלית כהן מכרמיאל היתה בת 19 בלבד כשנפטרה. עבור הוריה יפה ואהרון ההתמודדות עם האובדן לעולם אינה פוסקת

מאת גיל דובריש

29 שנים שיפה ואהרון כהן, הוריה של סיגלית ז״ל, מתמודדים עם האובדן והשכול. עבורנו, מדובר בחלל אחד מתוך אלפים שנפלו, אבל עבור יפה ואהרון, חלק מהם אבד לעולם ולא ישוב עוד. בתם הייתה בת 19 בלבד במותה. סיגלית נולדה ביוני 1971 בקרית ים, שלישית מבין ארבעה אחים – שניים גדולים ואחת צעירה ממנה. היא למדה בבתי ספר בקריות ובהמשך בפנימיית נעורים בנתניה ובבית הספר התיכון עמל בצפת. מגיל צעיר סבלה מאסטמה. כשהייתה בת 16 החליטו הוריה לעבור לכרמיאל, כאן האקלים היבש יותר היה אמור להקל עליה. חבריה סיפרו כי הייתה נערה אהובה ומקובלת מאוד, מנהיגה טבעית שהייתא מודל לחיקוי.

בחודש מרץ 1990 התגייסה סיגלית לצבא, ולאחר הטירונות נשלחה לקורס משרדאות-תמלילנות. מפקדיה בחיל החינוך סיפרו עליה: ״בחורה רגישה מאוד, חברותית, עדינה, תומכת מאוד ועוזרת לחברותיה״.

למרות המגבלות הרפואיות כתוצאה ממחלת האסטמה הייתה לסיגלית מוטיבציה גדולה מאוד להתגבר על כל הקשיים ולהצליח בשירותה הצבאי.

אביה אהרון מספר כי כחצי שנה אחרי הגיוס, חשה בתו ברע: ״היה לה התקף אסמטי, היא טופלה בתרופות שכנראה לא היו מותאמות לה. באותו יום היא יצרה איתי קשר וסיפרה לי שמשחררים אותה הביתה. נסעתי עד לבסיס שלה באזור השרון כדי להסיע אותה הביתה, ישבתי איתה קצת, וידאתי שמצבה בסדר ואז החזרתי אותה לכרמיאל״.

סיגלית עוד הספיקה לאכול ארוחת ערב עם ההורים והלכה לישון בחדרה. שום דבר לא רמז על הטרגדיה העומדת להתרחש. למחרת הייתה בחופשה מהצבא. אהרון יצא לעבודה כהרגלו, אבל עד מהרה המצב הידרדר. ״בבוקר התקשרה אלי אשתי וסיפרה שסיגלית מרגישה לא טוב מהרגע שהתעוררה. היא פונתה לבית החולים בנהריה. בשלב מסויים איבדה את ההכרה״.

סיגלית אושפזה לאחר התקף אסטמה חריף במיוחד בבית החולים ובמשך 10 ימים הייתה מחוסרת הכרה כשגופה מתמודד עם המחלה, עד שנפטרה. ״היינו בהלם, לא הבנו איך זה יכול לקרות״ מספרים ההורים. הרגשנו כעס כלפי הצבא, זה היה מקרה של רשלנות רפואית – שיכול היה להיגמר אחרת״.

שעות אחדות אחרי פטירת בתם, קיבלו יפה ואהרון פניה מטעם המרכז הלאומי להשתלות, עם בקשה לתרום מאיבריה כדי להציל חיים. ״ישבנו אני ואשתי, התחבקנו חזק והחזקנו ידיים. הסכמנו, עם כל הצער והכאב, שאם כבר נגזר גורלה של בתנו האהובה, לפחות נציל חיים אחרים״ מספר אהרון. ״תרמנו את הכליות שלה״.

מאז מותה של סיגלית, יפה ואהרון מתמודדים עם השכול יום אחרי יום. ״החיים ממשיכים, גם ההתמודדות שלנו״ מספר אהרון. ״אנחנו מתגעגעים אליה ומחבקים את העצב ואת הצער בנסיון להתנחם״.

יהי זכרה ברוך.

השומעת את סיגל

(שיר שכתב אהרון כהן לבתו ז״ל, 1999)

לא אפסיק לחשוב עלייך
לא אפסיק, בתי היקרה,
האהובה,
כי איני יכול בלעדייך

את חלק ממני, סיגל
ואת איתי כל הזמן,
בלבי את חיה

לאן שאלך, את איתי
גם כשישן אני, את איתי
כי איני יכול בלעדייך,
כך אמשיך כל חיי
לדבר אלייך
בחלומותיי

אבא האוהב,
לנצח

סיגלית כהן אלבום פרטי copy
סיגלית כהן. צילום מתוך אלבום פרטי
שתפו

כתבה מעניינת:

חיים שוקרני יהודית חזקי צילום עידן שוחט 2019-05

לראשונה בכרמיאל: יוקם בית חם למען חיילים בודדים

פרויקט חדש שיוזמת מינהלת צעירי כרמיאל בשיתוף מ״מ ראש העיר טניה מזרסקי וביחד עם משרד …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

SHOP NOW
close-link