בית / חדשות / חדשות כרמיאל / תרבות של שינוי

תרבות של שינוי

כמעט שנה חלפה מאז נכנסה לילך וקסמן רנה לתפקיד מנכ”לית היכל התרבות באופן זמני, מינוי שהפך לקבוע אחרי מכרז שנערך בחודש שעבר. וקסמן מסכמת תקופה לא קלה ומביטה קדימה באופטימיות, למרות האתגרים בדרך. ראיון באווירה של התחלה חדשה

מאת גיל דובריש

עכשיו זה סופי ורשמי: לילך וקסמן רנה, נבחרה במכרז שהתקיים לאחרונה למנכ”לית היכל התרבות. נכון, היא מכהנת בתפקיד זה החל מחודש פברואר השנה, אך זה היה מינוי זמני לאחר שהושאלה ע”י העירייה לטובת ההיכל. הבחירה במכרז הופכת את המינוי לעניין מוגמר. מדובר ללא ספק בבחירה טבעית והגיונית, שכן וקסמן היא אחד האנשים היחידים בכרמיאל, שעליהם אפשר לומר שהידע והכישורים שלהם בתחום התרבות לא נופלים מיכולותיהם בתחום הניהול.

שנה משמעותית

לקראת סוף השנה האזרחית, נפגשנו עם לילך לראיון סיכום, שהוא בעצם גם ראיון של התחלות חדשות. “זו הייתה שנה מאוד משמעותית בחיי”, היא מודה מיד בתחילת השיחה. “החזרה שלי להיכל התרבות והפעם כמנהלת, היא בבחינת סגירת מעגל במובן החיובי, כי אחרי שסיימתי פרק זמן ממושך כמנהלת משפחתון בכפר הילדים, שם עסקתי בנושא החינוך והתרבות, העבודה הראשונה שלי הייתה כאן בהיכל, כרכזת סל התרבות עירוני. עם הזמן אתה מתפתח עם המערכת, לומד להכיר אותה, מכיר את האנשים ואת העבודה, מזהה את היכולות שלך והאהבה שלך לתחום ומטפח את הכישורים שלך. מבחינתי החזרה לכאן הייתה צעד משמעותי מאוד. בכלל, אני מכירה את המקום הזה עוד בהיותי ילדה, כבר בגיל צעיר הגעתי להבנה והכרה שהיכל התרבות הוא חלק חשוב בחיי. תרבות היא מצב קיומי, וזכות הקיום של המקום הזה, היא בזכות אנשים שמרגישים שייכות לכאן, מעבר לשירות. זה להעניק תכנים, להעשיר אנשים ולהאיר את חייהם. זה לא דבר מובן מאליו”.

– תמיד אומרים שקשה לנהל תרבות בארץ, שהיא נמצאת בתחתית סדר העדיפויות אצל האנשים, כי הם מתמודדים עם קשיים קיומיים ואין להם זמן או כסף לתרבות. יש פתרון לבעיה?

“כשהמצב קשה אנשים מוותרים על הקצפת והדובדבן, אבל אתה חייב לגמול לנפש שלך, אתה לא יכול לשחוק את עצמך כל הזמן. בשנה שבה אני כאן, אני רואה שינויי תפיסה באוכלוסיה, יש יותר אנשים שמגיעים לכאן, וזו אמירה על התוכן שאנחנו מביאים. יותר ויותר צעירים אומרים שהם באים לבלות בהיכל התרבות. הם מעדיפים לבוא לכאן במקום לצאת למקום אחר. אתה צריך למצוא את המענה הנכון, שיגרום לאנשים להגיע, שבזכותו יוותרו על משהו אחר. אני מקציבה זמן רב כדי לשמוע אנשים, להקשיב, לקבל רעיונות והצעות, לדעת מה הם רוצים לראות ואז לעשות את החישוב, מה אפשרי מבחינתנו ומה לא נמצא בהישג יד. זה דוחף אותנו לנהל מו”מ מול האמרגנים השונים, גורם לנו לעשות מאמץ להביא לכאן מה שהציבור אוהב, לא להיות מנותקים מרחשי הלב של הציבור”.

– וזה בעיקר מופעי בידור, אני מניח.

“צעירים שהגיעו לסטנד-אפ, יגיעו בפעם הבאה למופע אחר עם תכנים אחרים. אני יכולה להביא לדוגמה את שתי הצגות המנויים שהיו לנו בינתיים השנה, כל אחת מהן עבדה היטב בקרב מגזרים שונים באוכלוסיה. זה מוכיח שהייתה בחירה של הצגות שמדברת לכולם, הבחירה נעשתה מתוך הקשבה ורצון להיות רלוונטיים כל הזמן ולהישאר בין המובילים. להביא את משינה ועברי לידר לכאן, במסגרת מסע ההופעות שלהם, מעידה על כך שכרמיאל על המפה. פתחתי לא מזמן עיתון ידיעות אחרונות והצצתי בפרסומים של המופעים. המון מהמופעים שמתפרסמים שם, מגיעים גם לכרמיאל. יכולת הקניה שלנו היא שילוב של כסף, ביקוש והיצע. אני לא יכולה לקנות את כל ההצגות והמופעים, זה גם לא נבון מבחינה כלכלית, אבל כשאני כבר משקיעה וקונה הצגה, אני רוצה לבחור את הדברים שהקהל רוצה, מה שהכי טרנדי ועכשווי”.

– אז בעצם יש צורך לרדת למכנה המשותף הנמוך ביותר כדי להביא רייטינג להיכל.

“אני שומרת בתוך התוכן על דברים מאוד אומנותיים, מה שנקרא למיטיבי לכת, צרכני התרבות הקבועים – ומצד שני אתה חייב להגיע לקהל צעיר שלא בנה עדיין את הזהות שלו ואוהב לראות את אדיר מילר ומשינה, וזה בסדר גמור! לא צריך להרחיק עד אמפי שוני כדי לראות אותם, הם יהיו כאן. ואם זה למשל חנוך דאום, שהפך לדבר הבא, אז נביא גם אותו. תמיד קיים עניין הסיכוי-סיכון, אבל מי שלא מסתכן, במידה הגיונית כמובן, לא יכול להצליח”.

לאתגר את הקהל

כשלילך מספרת על נסיון לקלוע לטעם רחב יותר של קהלים, אפשר לקחת לדוגמה את מנויי סדרת הקונצרטים. מדובר בגרעין מצומצם של אנשים שאוהבים מוסיקה קלאסית. מוצארט, בך, שופן. לכאורה תחום שאין בו חידושים והפתעות. אז, זהו, שיש. וקסמן החליטה לחולל מהפך, להגיד תודה רבה לתזמורת הקאמרטה שהופיעה כאן במשך קרוב לעשור, ולהביא במקומה את גילי שוחט, מלחין ומנצח צעיר, שמעניק פרשנות מודרנית למוזיקה הקלאסית. כך למשל, אירח בשתי הזדמנויות שונות, את נורית גלרון ורמי קלינשטיין לערבים משותפים, עם גירסאות קלאסיות לשירים מוכרים שלהם. התוצאה – במקום קהל מנויים של כ-120 עד 150 איש בדרך כלל, המספר בסדרת מנויי הקונצרטים הוכפל לכ-280. לילך: “הקאמרטה הייתה יצירת אומנות לאניני טעם, באיכות גבוהה מאוד, אבל עשינו שינו בתפיסה, כדי לקרב את נושא המוזיקה הקלאסית לקהל רחב יותר של אנשים. גילי שוחט הוא מוזיקאי מחונן ויש לו את היכולת להנגיש משהו אליטיסטי ולהתאימו לטעם של כולם. הכפלנו את כמות המנויים והאולם היה מפוצץ במופעים עם גלרון וקלינשטיין. איבדנו אחוז קטן יחסית מהמנויים הקודמים, אבל רובם חזרו אלינו, כי גם הם מקבלים מה שהם אוהבים ומבינים שאי אפשר להשוות אולם ריק לאולם מלא עם אנרגיות מטורפות. זה שינוי שאני יכולה להצביע עליו ולומר שהוא עובד מצויין”.

הבסיס של היכל התרבות היה ונשאר סדרות המנויים. אלפי מנויים בכל הסדרות ומכל הגילים פוקדים את ההיכל באופן קבוע. סדרת הצגות המנויים היא הגדולה והבולטת ביותר. “אנחנו פורצי דרך בתחום ואני עדיין בתהליך למידה ביחד עם הקהל”, אומרת לילך. “אני משתדלת שלא להביא יותר מדי מחזות שהם טלוויזיה על הבמה, בתאטרון חשוב שהקהל יעבור איזשהו תהליך. מי אמר שהנאה צרופה היא מילה גסה? ברור שלאנשים אין תמיד כוח בסוף היום להפעיל את הראש, אז סדרת המנויים מאוד משולבת. יש דברים כמו רומיאו ויוליה, שפשוט לא יכולנו לוותר. זו גירסה חדשה ומודרנית לסיפור העתיק. יהיה לנו גם את חוות החיות, שהיא הצגה מהממת ובועטת, שכל אחד יוצא ממנה עם תובנות ומחשבות חדשות. יהיו גם אורלי גרוסמן – מחזה ישראלי, דון קיחוטה על שני אסירים שהספר הידוע נמצא במרכז חייהם, חולה אהבה משיכון ג’, והמחזות האלה מצטרפים להצגות שכבר היו כאן בתחילת עונת הפעילות – המקרה המוזר של הכלב וחשמלית ושמה תשוקה. מדובר בשילוב של מחזות מודרניים וקלאסיים ומחזות ישראליים”.

– מה ההבדל בין סדרת המנויים הזו לסדרות בשנים קודמות?

“השינוי הוא לא רק בסדרת המנויים אלא בכל התפיסה שלי. האיזון בין התיאטראות בשנה זו הוא מצויין בניגוד לשנים קודמות, יש הבימה, יש הקאמרי, בית לסין, גשר. יש הרבה קהל, אני רוצה לגוון עבורו את הסדרה. הייתה כאן התלבטות בין קהלים שונים והרצון לחשוף בפני האנשים כמה שיותר תיאטראות.מכיוון שאני מודעת לכך שהסדרה מאוד מאתגרת וגבוהה, אנחנו מציעים שתי הצגות בחירה משלימות, כמו פרק ב’ ושוקו וניל, שתי קומדיות קלילות יותר. היום, בזכות הדיאלוג השוטף עם הקהל, אנשים יכולים להתקשר, להביע דעתם ולהעלות רעיונות לשינויים – ואנחנו מפנימים”.

– יש משהו מהותי ששינית בגלל דרישות הקהל?

“עד השנה היה קיים מגוון מצומצם של תיאטראות בסדרת המנויים, הקהל ביקש להגדיל את המגוון וגם להביא לכאן את ההפקות של תיאטרון גשר המצויין. אחרי כמה פניות החלטתי ללמוד את הרפרטואר של גשר. בסדרת המנויים השנה, יש שני מחזות של התאטרון. זו דוגמה לשינוי בעקבות שיח עם המנויים. השאיפה שלי היא למלא את ההיכל עם כמה שיותר מופעים שאני יודעת שאנשים אוהבים ורוצים ולהיטים טובים. אבל אתה לא מביא כל דבר שאתה רואה, יש כאן חשיבה על דברים חדשים, לא למחזר דברים ולא להביא מופעים שכבר הופיעו כאן בעבר”.

היכל התרבות. צילום ארכיון
היכל התרבות. צילום ארכיון

לפנק, לפנק, לפנק

אחת הדוגמאות הטובות ביותר לגבי השאלה מה הקהל אוהב, הוא המופע של אדיר מילר שיתקיים כאן בתחילת 2016. חודשיים וחצי לפני המועד, האולם כבר היה סולד אאוט ולילך מבטיחה שתשתדל להביא את מילר לכאן למופע נוסף, עוד השנה. על השאלה האם היא מגלה קושי מסויים במשיכת אומנים מהמרכז להופיע כאן בכרמיאל, היא עונה כי לא זכור לה שנתקלה בתופעה כזו. “אנחנו מנהלים מו”מ עיקש מאוד עם אומנים שלא יעלו את המחירים שלהם בעת המופע כאן ומקפידים שהמחירים יהיו ברמה זהה למחירים במרכז הארץ, וזאת למרות הוצאות השינוע של הצוות והציוד, והנסיעה הארוכה ממרכז הארץ ובחזרה. אדיר מילר למשל, לוקח 119 שקלים לכרטיס, זהו מחיר סביר ונשמע מתאים למי שאוהב אותו. ועובדה, שהכל נמכר כבר לפני זמן רב”.

עוד תחום שהקהל בכרמיאל אמור לאהוב במיוחד הוא המחול. כרמיאל רוקדת, אבל פחות צופה במופעים. לילך מודה כי קיים אתגר רציני במשיכת קהל רב למופעי המחול. “לאור כמות אולפנות המחול בצפון וככל שלמדתי את הנושא, הייתי בטוחה שהרקדנים הרבים כאן יבואו לצפות במופעים. זה קורה, אבל פחות מכפי שקיוויתי”.

גם נושא סדרות המנויים לילדים ויש שתיים כאלה, בחלוקה לגילים, עדיין דרוש טיפוח והשקעה. וקסמן: “הסדרות כוללות הצגות עם מסרים וערכים, מי שמגיע לצפות, יוצא מלא בסוף כל הצגה, עם מחשבות והרהורים. זה בדיוק המקום הנכון שבו הורה יכול לפנות מזמנו ולשבת לזמן איכות של שעה עם הילד שלו. הלוואי שיכולנו להכפיל את כמות הקהל, אני בהחלט מתכוונת ‘לשבור’ את הראש מבחינה שיווקית ופרסומית ולהגיע לעוד קהלים חדשים”.

– האם לקהל סדרות המנויים יש הטבות מסויימות ויתרון כלשהו מבחינת היכל התרבות?

“אנחנו נוקטים בגישת לפנק, לפנק, לפנק. המנויים הם הבסיס הקבוע שלנו ומי שעושה את ההתקשרות איתנו, זכאי להיכנס לכל המופעים וליהנות מהטבת מחיר מיוחדת, כמו גם חברי ארגונים נוספים, כגון חבר ועוד. כשאנחנו יוצאים עם שיווק של מופע חדש, אנחנו מקצים את 24 השעות הראשונות של רכישת הכרטיסים למנויים בלבד, ורק אחרי כן פותחים את המכירה לכלל הציבור. בכל פעם אנחנו מקפידים לשלוח הודעת SMS עם הצעה מיוחדת למנויים. הקשר הזה הוא חדש, וכולל גם שליחת ברכות לחגים. התחלנו לאסוף בסיס נתונים מסודר כדי לחזק את הקשר עם המנויים”.

– ההיכל גם מקרין סרטים באופן קבוע. איך אתם מתכוונים להתמודד עם פתיחתם בקרוב של שני קומפלקסים חדשים של בתי קולנוע?

“בהיכל אנחנו מקרינים סרטים אחרי שהם יורדים מרשימת ההקרנות באולמות המסחריים ואני לא אוהבת להשתרך מאחור. הקרנת הסרטים נועדה לתת מענה לביקוש קיים, משום שעד היום פעלנו בתוך ואקום. כרטיס להקרנת סרט לילדים למשל, עולה אצלנו 20 שקלים בלבד וזה בילוי כייפי ומהנה של הורה וילד ביום שבת בבוקר. אנחנו מבינים שכאשר יפתחו בתי הקולנוע החדשים תהיה נהירה אליהם. אני מאחלת לבתי הקולנוע המון הצלחה. אני סבורה שזה ישנה את הקונספט שלנו, אולי בכיוון הסינמטקי. בכל מקרה, נקבל את ההחלטות תוך כדי תנועה”.

קשר הדוק עם גרינברג

כמנכ”לית היכל התרבות, כפופה לילך למ”מ ראש העיר, רינה גרינברג, שהיא גם יו”ר הנהלת ההיכל. על הקשר שלה עם רינה אומרת לילך: “אנחנו מסתדרות נהדר. זה מפתיע עד כמה יש בינינו הבנה ברבדים השונים של הניהול השוטף של ההיכל ומשיכת הקהל למופעים. רינה מודעת לנושאי הסיכוי-סיכון בהבאת מופעים, להוצאות השכר והתחזוקה. אין ספק שצריך להיות רב-חובל אמיתי כדי לנווט בהצלחה את נושא התרבות, בכל הארץ ולא רק בכרמיאל”.

– יש לרינה אמירה ברורה לגבי הניהול של היכל התרבות והתכנים המוצגים?

“רינה גרינברג מאוד מאמינה בי ומגבה את המקצועיות שלי בתחום. בד בבד היא חשופה לקהל גדול ונפגשת עם המון אנשים – ולכן היא יכולה לשקף את רחשי הציבור. היא מעלה דברים על השולחן ואנחנו חושבות עליהם ביחד, למשל נושאים כמו מחיר אחיד של השכרת האולם. רינה שותפה מלאה ובקיאה בחומר, ואני אדם שאוהב להקשיב ולשתף, אני לא מקבלת החלטות לבד. אני מתייעצת איתה, שואלת לדעתה, ולדעתי כל החלטה משותפת היא החלטה טובה. בוא נאמר שאי אפשר להפתיע אותה בנושא ההיכל, היא יודעת מה שקורה פה. מאוד אכפת לה, וזה הרבה מעבר לנושא התקציבי-כלכלי, מתוך הבנה שיש להסתכל על התושב במרכז ולעשות טוב לאנשים”.

– לפני כמה שנים דיברו על סגירת היכל התרבות, עקב החובות אליהם נקלע. אפשר לומר שהיום ההיכל נמצא 180 מעלות מאותה סיטואציה?

“אנחנו נמצאים בעיצומו של תהליך שנועד למנוע אמירות כאלה, כמו בעבר. אנחנו בתהליך של בניה וצמיחה, וכמו בכל תהליך כזה אתה זקוק לגנן הגדול שישקה. ובאמת, אצל ראש העיר עדי אלדר, התרבות היא בראש מעייניו. יש לנו מזל שההנהגה כולה אוהבת אומנות ותרבות, מגיעה לכאן באופן קבוע. לעדי יש מנוי, הוא מבין את החשיבות של ההיכל והמקום שלו בחיי התושב. אני נהנית מאוד מהגיבוי הזה, שהוא בכלל לא מובן מאליו. אני לא אומרת זאת מתוך מקום חנפני אלא באמת חשה תודה אמיתית על כך שיש מאחור ומלפנים קטר שמוכן לסחוב את התרבות. מעבר לתחושה האישית שמאמינים בי כאדם, התפיסה בכרמיאל היא של התושב באמצע ושל התרבות כמשהו שחייבים לאפשר לכל תושב בעיר ואי אפשר לוותר עליה”.

לסיום מבקשת לילך, שלא שוכחת לרגע את עובדי ההיכל, להודות לצוות: “הצוות המדהים נותן מעצמו כל מה שהוא יכול, מעבר למשימות המוקצבות לכל אחד, כולם מגוייסים למען המטרה, ההצלחה מייצרת עוד מוטיבציה ועוד רצון להמשיך, בורכתי בצוות שכל הזמן מעלה רעיונות, הצעות ונושאים, כל אחד בתחומו הוא, צוות שמעורב מאוד בנעשה ותענוג לראות את המחוייבות של כל אנשי הצוות למקום”.

 

שתפו

כתבה מעניינת:

קאנטרי טופ קלאב מראה כללי 2015-11

הטופ קלאב: בעיה בטיחותית בתחתית הבריכה וצו נגישות

2 מיליון ש״ח יוקצו לשיפוץ רחב בקאנטרי בכרמיאל בעקבות מתן צו נגישות למתנ״ס ואיתור ליקוי …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

SHOP NOW
close-link
//set menu items with childrens to be clickable