זהר.נט חדשות כרמיאל
מספר הולכי הרגל שנפגעו בתאונות דרכים בשנת 2016 עלה בשיעור של 85% ביחס לשנה שקדמה לה. יצאנו לבדוק מה גרם לעלייה החדה במספר הנפגעים, מי אשם בכך ובעיקר – האם יש בכלל אפשרות למנוע את התאונות האלה?
מאת גיל דובריש
בשנה האחרונה קיימת תחושה שכמעט כל יום בכרמיאל מסתיים בתאונת דרכים עם פצועים, בעיקר הולכי רגל שנפגעים מרכבים חולפים. יצאנו לבדוק האם מדובר בתחושה שלנו בלבד או שיש להרגשה הזו בסיס של אמת.
פנינו לעמותת אור ירוק, הנאבקת למען הגברת הבטיחות בדרכים וביקשנו את נתוני התאונות עם הנפגעים מהעשור האחרון. המספרים שקיבלנו ומתבססים על נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, קצת מבהילים, אם להודות על האמת.
משנת 2006 ועד לחודש נובמבר 2016, נפגעו 222 הולכי רגל בתאונות בתוך כרמיאל. 3 נהרגו, 44 נפצעו קשה, 175 נפצעו באורח קל. גם הפצועים קל, חשוב לציין, עברו טראומה קשה, כל הולך רגל שהיה מעורב אי פעם בתאונה, אפילו קלה, יודע עד כמה מדובר באירוע קשה ומפחיד.
במספר הכללי של הנפגעים בתאונות ישנה עלייה בשנה הקודמת לעומת שנת 2015. מה שמטריד במיוחד הם הנתונים הספציפיים לגבי היפגעות הולכי רגל בכרמיאל. בשנת 2016 (עד סוף נובמבר), נפצעו 39 הולכי רגל, לעומת 21 בכל שנת 2015, עלייה של 85%! למרבה הצער, השיא משנת 2014, שעמד על 31 נפגעים בקרב הולכי הרגל, נשבר בשנה החולפת ובגדול. יש להדגיש כי הנתונים לא כוללים את חודש דצמבר, כך שהמספרים צפויים להיות גבוהים יותר בחישוב הסופי. מתוך 39 הפצועים השנה, 6 נפגעו באורח קשה, השאר קל. נתון חשוב נוסף: מעל 30% מהולכי הרגל שנפגעו בארבע השנים האחרונות, הם גימלאים מעל גיל 65, למרות שחלקם באוכלוסיה, קטן יותר.
חוסר ריכוז
מנהל איחוד הצלה בכרמיאל, ישראל ליכטנשטיין, נמנה באופן קבוע על הראשונים שמגיעים לכל זירת אירוע, בעיקר בתאונות דרכים בתוך העיר. ״כמי שמגיע כדי לטפל בתאונות אני רואה באופן מעשי בשטח שיש עלייה במספר הנפגעים וגידול במספר התאונות, אם כי אין לי נתונים מדוייקים״ הוא אומר. ״לצערי הרב, כמעט ואין יום שלא מסתיים בתאונה עם נפגעים. רוב התאונות אומנם מסתיימות בפציעות קלות שהטיפול בהם מתבצע במקום, אבל מדובר בחוויה קשה ומפחידה לאנשים המעורבים״.
כשהוא מתבקש לשים את האצבע על הבעיה, אומר ליכטנשטיין כי ״יש כאן תרבות נהיגה בעייתית״. הוא אומר כי לאחרונה מורגשת עלייה במספר התאונות הנובעות מחוסר ריכוז של הנהגים, משום שהם מתעסקים בטלפונים הניידים שלהם במקום בנעשה על הכביש. ״יותר ויותר תאונות מתרחשות כי נהגים מסיחים את דעתם בגלל שהם עונים לשיחה, או שהם כותבים או מקליטים הודעה בוואסטאפ, זו תופעה שהולכת ומתגברת. אתה יכול לראות את זה בעת נסיעה שגרתית בכביש, אתה נוסע אחרי נהג והעיניים שלו על הטלפון. כשאנחנו מגיעים לטפל בתאונה, יש נהגים רבים שמודים שהיו עסוקים בוואטסאפ בזמן הנסיעה. יש גם כאלה שלא מודים בכך, אבל ברור לגמרי שדעתם הייתה מוסחת. כשאתה נוסע באמצע היום בכביש ישר וחלק, אין שום סיבה שתהיה תאונה״.
– יכול להיות שגם הולכי הרגל מרוכזים בטלפון שלהם בזמן חציית הכביש?
״בחלק מהמקרים יכול להיות שגם הולכי הרגל לא מרוכזים, אבל זה תלוי יותר בנהג מאשר בהם. אדם יכול לחצות כביש במעבר חצייה, אבל הנהג לא יספיק לבלום, כי היה עסוק בשליחת הודעה בוואטסאפ״.
לדברי ליכטנשטיין בתקופה האחרונה, התופעה המסוכנת התרחבה גם בקרב ציבור רוכבי האופנועים והאופניים החשמליים. ״אני שם לב שרוכבי רכבים דו–גלגליים מתעסקים בטלפונים שלהם בזמן הנסיעה, הם מדביקים את הטלפון לכידון הקדמי וזה מעסיק אותם, במקום להיות מרוכזים ולראות מה נמצא מולם. אופניים חשמליים הם נשק קטלני לכל דבר ועלולים לפגוע קשות בהולכי רגל״.
עוד תופעה חדשה יחסית, לדברי ליכטנשטיין, היא תאונות אופנועים שלא נרשמות בסטטיסטיקה של האירועים. ״יש לא מעט מקרים שבהם צעירים ובני נוער הרוכבים על קטנועים נפצעים כתוצאה מהחלקה בכביש או התנגשות, אבל מסרבים להתפנות לטיפול בבית החולים, מסיבות שונות. הם מזעיקים את החברים שלהם או את ההורים ואלה מגיעים מיד למקום ומפנים אותם, עוד לפני שאנחנו מספיקים להגיע כדי לטפל בהם. התאונות האלה לא נרשמות בכלל, כך שבפועל יש יותר תאונות עם נפגעים מכפי שמדווח. אני יכול לספר שבחודש האחרון הזעיקו אותנו לפחות 3 פעמים לתאונות שבהם הרוכבים נעלמו עוד בטרם הגענו״.
״שמעתי את הבום״
לא פשוט למצוא נהג שנמצא מהצד השני של המתרס, כזה שהיה על ההגה ודרס אדם. מדובר באירוע טראומטי שאנשים מעדיפים לדחוק לתוך מגרה עמוקה בראש ולא לדבר על זה. למרות העובדה שהדבר יפתח פצעים ישנים, תושב העיר, שמבקש להישאר בעילום שם, ניאות לספר לנו כיצד הרגיש כשפגע לפני מספר שנים בהולך רגל. האירוע הזה, אגב הסתיים בפציעה קלה בלבד.
״זה קרה ליד אחת הכיכרות. למזלי האדם נפצע באורח קל בלבד ושוחרר מבית החולים למחרת. מאז, בכל פעם שאני עובר ליד הכיכר הזו, במקום שם פגעתי באיש, אני מרגיש צמרמורת בגוף״ מספר הנהג.
״באותו יום כבר ירדה החשכה, נסעתי על מהירות 30 קמ״ש בערך״, הוא משחזר. ״לפתע שמעתי ׳בום׳ וראיתי אדם מתעופף באוויר, לנגד עיני. כמובן שמיד עצרתי בבהלה, יצאתי מהרכב וניגשתי אליו. בינתיים עצרו רכבים מסביבנו ואנשים ניגשו אלינו. מאותו רגע הכל התנהל כאילו בתוך סרט, צוותים של איחוד הצלה ומשטרה הגיעו בתוך שניות, או לפחות ככה זה היה נראה לי. התיישבתי על אי התנועה והתחלתי לבכות. לא האמנתי למראה עיני. לאט לאט התברר שמצבו לא קשה ושהוא הספיק להתאושש מעט. אנשים ניגשו אלי והביעו דאגה לשלומי, הם ניסו להרגיע אותי ואמרו שהפצוע בסדר, הוא ישרוד. אני זוכר די במעורפל מה שהיה שם, ישבתי ככה שעה וחצי ובסוף המשטרה דאגה להסיע אותי הביתה. התקשרתי כל הערב לבית החולים כדי להתעדכן במצבו של הפצוע״.
הנהג מספר כי ״הרגשתי כאילו הורידו לי 10 שנים מהחיים. הפחד הכי גדול שהיה לי אי פעם, זה לפגוע באדם עם הרכב שלי ולהרוג אותו. אם חלילה היה נהרג או נפצע קשה, לא יודע מה היה קורה איתי״.
– איך האירוע הטראומטי השפיע על הנהיגה שלך?
״אם עד למקרה הזה, נסעתי עם שבע עיניים על הכביש, עכשיו אני נוהג ב-70 עיניים. ראיתי שעושים לאחרונה משהו יפה בכרמיאל, מאירים את מעברי החצייה וזה כל–כך חשוב. הנהגים יכולים להיזהר עוד יותר במעברים. יש לי מילה גם להולכי הרגל. הולכי הרגל בעיר לא זהירים, סומכים יותר מדי על הנהגים, אפילו במעברי חצייה, יורדים לכביש כשהעיניים שלהם תקועות בטלפון. תסתכלו ימינה ושמאלה, אל תסמכו עלינו הנהגים. גם כשאני יוצא מהאוטו והופך להיות הולך רגל, אני מביט היטב לצדדים לפני חציית הכביש״.
לנהג יש עוד מסר לנהגים האחרים: ״המצב הכי מסוכן הוא כשאוטו עוצר במעבר חצייה, אבל נהג הרכב שבא מאחוריו לא שם לב, ממשיך הלאה במהירות ואז עלול לפגוע בהולך רגל. כשאני רואה הולך רגל לפניי, אני מתחיל להאט לפחות 100 מטר לפני מעבר החצייה. זה נותן לנהגים שמאחוריי זמן להבין ולהגיב וגם הם מאטים. בסופו של דבר כולם רוצים להגיע הביתה בשלום – בריאים ושלמים״.
מנסים למנוע
מנהל מטה הבטיחות בדרכים של עיריית כרמיאל ברל׳ה סנדל מעריך כי העלייה במספר הנפגעים בכבישים מקרב הולכי הרגל מתבטאת בעיקר בקרב האוכלוסיה הקשישה.
״יש יותר מכוניות על הכביש, יש יותר הולכי רגל, בעיקר קשישים. הם האוכלוסיה הפגיעה ביותר, מכמה סיבות כמו חוסר תשומת לב, אולי איטיות בהליכה ובתגובות. יחד עם זה, כולנו גם יותר עסוקים ויותר ממהרים, גם בכביש, השילוב של הגורמים האלה מוביל לעלייה במספר התאונות״.
– עד כמה יש השפעה לתרבות הנהיגה של הנהג הישראלי על כמות התאונות והנפגעים?
״לתרבות הנהיגה יש השפעה, אולי, בכביש הפתוח. בתוך העיר, אני מאמין שכולנו יותר זהירים. הסיבה העיקרית לתאונות בכבישים עירוניים היא היסח הדעת. לדוגמא, מה קורה אם השמש מסנוורת את הנהג באותו רגע או שהוא מתכופף לשניה כדי להרים טלפון שנפל לרצפה. מאידך יש להולכי רגל מין הרגשה של ביטחון מדומה, כאילו יש במעבר חציה קיר שמגן עליהם מהמכוניות, אבל זה בעיקר בני נוער שחוצים את הכביש מבלי להרים את העיניים מהטלפון״.
בתפקידו, מרכז ברל׳ה את פעילות המניעה מול הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. ״אנחנו מתמקדים בפעילות בעיקר עם ילדים וקשישים. בגני הילדים ניצה בקל עושה עבודת קודש, מבקרת באופן קבוע ומסבירה לילדים על בטיחות בדרכים, בכיתות א׳–ו׳ בבתי הספר יש שעות זהירות בדרכים שנכללות בתוך המערכת, עם מורים יעודיים לנושא ובבתי ספר התיכוניים יש פעילות הסברה לנהגים הצעירים או כאלה שמתכננים להוציא רישיון, על נהיגה בטוחה ונהיגה בשכרות. עכשיו אנחנו מכניסים למערכת גם את נושא האופניים החשמליים, שהיא תופעה מדאיגה ההולכת ומתגברת. לגבי הקשישים, מתקיימות הרצאות במועדוני גיל הזהב, בהוסטלים ובמקבצי הדיור בנושא חצייה בטוחה של הכביש והתמודדות עם הירידה הטבעית בקוגנטיביות שמגיעה עם הגיל״.
