זהר.נט חדשות כרמיאל
סגן בעיין עובד מהכפר סג’ור ליד כרמיאל מגיע ממשפחה בעלת מורשת צבאית ענפה. הוא שירת בגדוד חרב שפורק וחייליו פוזרו בחודש שעבר בין יחידות צה”ל, אבל מבטיח: “נעשה מאמץ וכמו שהוכיחו הרבה חיילים, אנחנו נצליח להתקדם ולתרום גם כשנתפזר בכל הצבא”
מערכת זהר הצפון
בחודש שעבר נפל דבר בצה”ל, עם סגירתו של גדוד חרב שהיה גדוד חיילים דרוזים. זאת מתוך ראייה, כי יש לשלב את הדרוזים באופן מוצלח יותר בחברה הישראלית ולפזר אותם בין כל היחידות.
עבור סגן בעיין עובד (22) מהכפר סאג’ור שליד כרמיאל, זו נקודת ציון חשובה ושינוי של ממש בהליך החשיבה של צה”ל.
משפחה לוחמת
בעיין מגיע ממשפחה בעלת מורשת והווי צבאי בולטים מאוד – בגדוד חרב ובצבא בכלל: “אחי הגדול התגייס לגולני. הוא עשה מסלול של פיקוד כי רצה להשפיע על כמה שיותר חיילים ולתרום כמה שיוכל. לכן הוא גם יצא לקורס קצינים והמשיך להתקדם. הוא היה סגן מ”פ בגדוד 51 של גולני, שירת בערבה ואז עבר להיות מ”פ בגדוד של פיקוד העורף, וכעת הוא קצין אג”ם בגדוד תבור בפיקוד העורף, בקרוב יעלה לדרגת רב סרן. הוא המודל לחיקוי שלי, ושימש לי דוגמה כל הזמן. תמיד כשהסתכלתי עליו, ידעתי שאני רוצה להיות כמוהו, להתקדם בצבא ולתרום מעצמי”, הוא מספר. אח נוסף של בעיין הוא רוקח שממשיך במסלול לימודי רפואה, האח השלישי התגייס לשריון וחתם קבע גם הוא. בנובמבר 2011 בעיין התגייס לגדוד חרב, ואחיו הצעיר התגייס עכשיו, לאחר שלמדת הנדסת מכונות במסגרת עתודה”.
בניגוד לאחיו שהתפזרו בין מבחר יחידות בצבא, בעיין החליט ללכת בעקבות אביו ובני דודיו ולהתגייס בנובמבר 2011 לגדוד חרב. בניגוד למצופה, בתחילת הדרך אביו לא חשב שבעיין צריך להתגייס לגדוד. “הוא ראה שהאחים שלי מתקדמים ומשתלבים מעולה ביחידות השונות שאליהן הם התגייסו, ולכן לא חשב שיש צורך שאהיה בגדוד ייחודי לדרוזים כמו שהוא היה – אבל נתן לי את אפשרות הבחירה ואמר שהוא תומך בי וסומך עליי בכל מקום אליו אבחר להתגייס. העיקר שאעשה את הכי טוב שאני יכול ואתרום את חלקי בשירות משמעותי”, מספר בעיין. “ידעתי שכל זה יתקיים אם אתגייס לחרב – אוכל להיות לוחם כמו שרציתי וזה יהיה באווירה מוכרת ומשפחתית, וזה משהו שמאוד מחזק כשנמצאים במשימות או בשטח, רחוק מהבית”.
ואכן, בעיין החליט ללכת בעקבות המורשת, ולהתגייס לגדוד חרב. אחד הגורמים העיקריים ששיכנעו אותו לעשות כך הוא בן דודו ארקן, ששירת כמפקד בגדוד ובאופן מקרי היה המפקד הישיר של בעיין בהכשרה. ואם זה לא מספיק משפחתי – גם סמל המחלקה של בעיין היה מוכר לו מהבית, בן דודו סלמאן – סיטואציה לא רגילה, ללא ספק. “אני ובן דודי היינו חברים מאוד טובים מאז ומעולם, גדלנו ביחד. הוא זה שסיפר לי על השירות בגדוד והאווירה שיש בו, וכך שיכנע אותי להתגייס לשם. בהתחלה זה באמת היה קצת מוזר – בן הדוד שגדל יחד איתי ומכיר אותי טוב מאוד פתאום נותן לי ולחבריי פקודות, מקציב לנו זמנים ומטיל עלינו משימות, ואנחנו חייבים למלא את דבריו. הוא הסביר לי כבר בהתחלה שבצבא הוא יתייחס אליי כמו לכל חייל אחר כי חייבים להיות מקצועיים והוגנים כלפי כולם. הקשר היחיד המיוחד בנינו היה שחזרנו הביתה ביחד” הוא מספר.
משובו אחים ועד לצוק איתן
כך, תחת פיקוד בני דודיו, סיים בעיין עובד טירונות ואימון מתקדם – הכשרת לוחם ארוכה ומפרכת כמו בכל חטיבות החי”ר בצה”ל. “עצם ההגעה למסגרת צבאית, שהיא חדשה ונוקשת מכל מה שהכרתי לפני היא לא פשוטה. בנוסף, היה עבורי אתגר מכיוון שבגדוד כמו בצבא, מדברים רק עברית, כך שהייתי צריך להתרגל לשפה שאני אומנם מכיר אבל לא השתמשתי בה הרבה בחיי היום יום. זה משהו שהצבא פיתח אצלי, נתן לי אפשרות להשתפר. באופן כללי למדתי המון במהלך ההכשרה, קיבלתי המון כלים והתפתחתי הרבה”.
מה שלא השתנה במהלך ההכשרה הוא הרצון של בעיין לתרום ולהוביל בתפקיד משמעותי – ולכן הוא יצא לקורס מ”כים, שאחרי סיומו נשאר להיות מפקד במשך 8 חודשים על הקורס שהוא עבר בעצמו בו פיקד על חיילים מכלל חטיבות הצבא שעושים הכשרה
למ”כים. “היה בזה שוני ואתגר בהתחלה. במשך שירותי בגדוד התרגלתי לשירות עם חיילים דרוזים, למדתי איך להתמודד איתם, ולכן בהתחלה זה היה שונה וקשה להתרגל. אבל עם הזמן הסתגלתי והבנתי את המנטליות, הבנתי שלא צריכים להיות הבדלים ואני נהנה מהאינטראקציה עם כל החיילים”.
לאחר מכן יצא לקורס קצינים, שעליו אמר: “כל המשפחה שלי בצבא, כולם פועלים ותורמים מעצמם – אין שום סיבה שאני לא אתרום את חלקי כמוהם. כל אחד צריך להשתדל ולתת כמה שהוא יכול”.
בזמן הכשרתו בקורס הקצינים פרץ מבצע “שובו אחים”, והוא ושאר הצוערים עסקו במעצרים, מארבים וסריקות באזור יהודה ושומרון. מיד לאחר כשסיים את הקורס, החל מבצע צוק איתן. בעיין ובני המחזור שהיו איתו בקורס הקצינים הגיעו לבסיס אימונים של נח”ל וביקשו מאוד לצאת ולעזור בלחימה- אבל היה בהם צורך בבסיס “הכשרנו לוחמים מחטיבות שונות איך להשתמש בכלי נשק שונים שיש בהם צורך בזמן הלחימה. בגלל הידע והניסיון שצברנו בקורס הקצינים ובמשך ההכשרה, פיקדנו על חיילים ולימדנו אותם להשתמש בכלי הנשק שלא כולם לומדים להשתמש בהם”.
בעיין והגדוד גם לקחו חלק במבצע עמוד ענן – הוא היה מפקד פלוגה, והפלוגה שלו הייתה בהיכון לכניסה לשטח – מה שלא קרה בסופו של דבר.
אחרי שסיים את הקורס חזר כמפקד מחלקה של טירונים, אותם ליווה במשך הטירונות והאימון מתקדם שלהם. לאחר שהסתיימה הכשרתם הוא פיקד והיה אחראי על ההכנות של מפקדי הכיתות בגדוד במשך 4 חודשים, ולאחר מכן עבר להיות מפקד של מחלקה בתוך הפלוגה המבצעית. “בגלל אילוצים שונים, יצא שבמשך זמן רב הייתי מ”מ יחיד בפלוגה. זה מאתגר, אבל אני נהניתי מאוד. מאוד נקשרתי לחיילים – אני מכיר את כולם ויש לנו קשר טוב מאוד, ולשמחתי יתאפשר לי להמשיך לפקד עליהם גם אחרי סגירת הגדוד”.
יוצאים לדרך חדשה
לפני כשבועיים, לרגל סגירת הגדוד, זכה בעיין לקבל הצטיינות ממפקדיו, וזכה גם להמשיך ולפקד על חייליו אחרי הסגירה. הפלוגה שבה הוא מפקד הופכת למחלקה אחת שעוברת יחד לגדוד שקד בחטיבת גבעתי, ותהיה תחת פיקודו. סגירת הגדוד והמעבר ממנו הם שינוי משמעותי עבורו ועבור החיילים- אך הוא בטוח שהם יעברו אותו בהצלחה . “בהתחלה כששמענו על ההחלטה לסגור את הגדוד כולנו היינו מופתעים והבענו הסתייגות, הלכנו לקראת מצב של חוסר ודאות שבו לא יודעים מה יגיע. אבל המפקדים בצמרת הגדוד דאגו לדבר איתנו ולהסביר לנו בדיוק מה עומד לקרות והכינו לאן יגיע כל אחד. בנוסף, אחרי שידענו שאנחנו מגיעים לגבעתי היה לנו ראיון עם המח”ט, וגם מפקד הפלוגה שאליה אנחנו מגיעים ישב ודיבר עם כל אחד מהחיילים שמגיעים באופן אישי, כדי להקל על הקליטה שלנו ולגרום לכך שהכל יעבור חלק. אני יודע שהחטיבה כבר מוכנה לקלוט אותנו ועושה הכל כדי להתחשב בנו“, אומר בעיין.
“הגדוד היה כמו משפחה, מקום משפחתי שמרגישים בו בבית, ואנחנו מקווים שגדוד שקד יהיה המשפחה החדשה. אני אופטימי לגבי השילוב, ואני יודע שהצבא יתמוך ביוצאי הגדוד ויעשה מה שצריך כדי לקלוט אותם, זה תהליך ארוך שמושקעת בו הרבה מחשבה ותכנון. אני יודע שגם הלוחמים מצידם יעשו את ה100%- שלהם כדי להשתלב ולהיכנס בשורות הלוחמים. אנחנו המיעוט ולכן הגיוני שנצטרך להשתלב, אנחנו נעשה מאמץ וכמו שהוכיחו הרבה חיילים, אנחנו נצליח להתקדם ולתרום גם כשנתפזר בכלל הצבא”.
ראשיתו וסופו של גדוד חרב
גדוד חרב, גדוד חי”ר ייעודי לבני העדה הדרוזית, קיבל את מעמדו הרשמי בשנת 1974 תחת פיקודו של בנימין בן אליעזר (פואד), אך הוא פעל בגלגולו הקודם כיחידת מיעוטים כבר שנים רבות קודם כן – למעשה, עוד לפני קום המדינה החלו להתגייס דרוזים כדי להילחם למען מדינת ישראל.
לוחמי הגדוד עוברים הכשרת חי”ר מלאה ככל הלוחמים, ונודעו מאז ומתמיד כחיילים נאמנים ומסורים.
הגדוד היה פעיל במבצעים צבאיים חשובים לאורך ההיסטוריה של המדינה: במבצע קדש, במלחמת ששת הימים בגדה המערבית ובמלחמת יום הכיפורים בקרבות הבלימה ברמת הגולן. הגדוד התבלט במסירותו בעיקר במבצע שלום הגליל ובמלחמת לבנון השנייה. במבצע שלום הגליל, שיעור התייצבות אנשי המילואים הדרוזים הגיע ל-100%. בנוסף אליהם, חיילי הסדיר מסיירת הגדוד לקחו חלק משמעותי בלחימה בלבנון לצד יחידות נוספות. במלחמת לבנון השנייה היה הגדוד הראשון שנכנס לשטח לבנון, וגם האחרון לעזוב. במהלך הלחימה ארבעה חיילים חזרו לכפריהם בצפון כדי להתחתן, ומיד שבו ללחימה. כמו כן, היה זה הגדוד עם שעות התרעננות המועטות ביותר, ועל מסירותו הרבה זכה לקבל צל”ש יחידתי ממפקד פיקוד הצפון.
בשנת 2001 עבר הגדוד לפעול רק בגזרת הצפון, כדי שהלוחמים יתמקצעו ויכירו את השטח.
במאי האחרון התקבלה במטה הכללי ובראשו הרמטכ״ל רא”ל גדי אייזנקוט החלטה לסגור את הגדוד, ולשלב את הלוחמים הדרוזים בכלל יחידות הצבא. ההחלטה הגיעה מתוך התפיסה שכבר אין צורך ביחידה ייעודית לדרוזית שתבודד אותם משאר החיילים בצבא, אלא להפך – על מנת לשלבם באופן מוצלח יותר בחברה הישראלית כולה מוטב יהיה אם ישרתו בצבא יחד עם כלל האוכלוסייה.
ואכן, לאחר סגירת הגדוד לוחמיו עתידים להגיע לשאר יחידות החי”ר – גבעתי, גולני, נח”ל וככל הנראה גם כפיר וצנחנים.
