עו"ד אליסה דריקר-מן על היתרונות הרפואיים בקנאביס וגם מלמדת אותנו אחת ולתמיד מה ההבדל בין מריחואנה וחשיש
קנאביס הינו צמח בעל סגולות רפואיות ותעשייתיות אינסופיות. הקנאביס שימש בין השאר לייצור סיבים חזקים, חבלים, שמנים, בדים, ניירות, חוטים ועוד וזאת לצד שימוש למטרות רפואיות רבות ומגוונות, שכן לקנאביס יכולת מופלאה בין היתר לדוגמא, לשכך כאבים.
כעיקרון הקנאביס הוא צמח שגדל בטבע בדרך פרא, אך ניתן גם לגדלו בתנאי מעבדה. כיום ניתן להיווכח כי לצמח הקנאביס שימושים תעשייתיים רבים, אך ישנם גם זנים המשמשים גם לעישון.
כאשר הקנאביס מיועד לעישון, הוא מגיע בשתי צורות עיקריות: מריחואנה וחשיש.
מריחואנה – הפרחים המיובשים של נקבת הקנאביס המכונה גם “ירוק” ובכדי לצרוך אותם, נוהגים לקצוץ את הפרחים ולערבבם עם טבק .
חשיש – הינו חומר מוצק המגיע לרוב בקוביות או אצבעות (עשוי ממיצוי שמן הקנאביס) המכונה גם “חום” כדי לצרוך אותו, יש להמיס אותו ולערבב עם טבק. החשיש יכול להגיע ברמות חוזק שונות.
הצורה הנהוגה לצרוך את השניים כיום הינה בג’ויינט ובאנג כאשר כל אחת מהדרכים משפיעה בצורה אחרת על המעשן.
עבור חולים אשר משתמשים במריחואנה באופן רפואי, שיטת העישון לרוב שונה ומתבצעת בצורת אידוי. בצורה זו החולה בעצמם לא מכניס עשן לריאות.
ממתי ומדוע מחוץ לחוק?
עד שנות ה-30, הקנאביס היה חוקי ונפוץ במרבית מדינות העולם, ועישון סיגריה (ג’ויינט) הייתה פעולה בסיסית , נורמאלית ושגרתית לחלוטין.
אם נלך קצת אחורה, לשנות ה-20, נבין כי בתקופה ההיא בארצות הברית התחילה תקופת יובש מאלכוהול. כלומר, הוחלט להוציא את האלכוהול מחוץ לחוק בטענה כי הינו סם מסוכן.
תקופת היובש שררה בארצות הברית כ-13 שנים ובמהלכן אסור היה למכור, לצרוך ולייצר אלכוהול… כמובן שזה כלל אכיפה מוחלטת ומוקפדת ככל האפשר באמצעות פקחים רבים.
אבל… למורת רוחם גילו האמריקאים כי מתרחש תהליך הפוך לגמרי משציפו! צריכת האלכוהול לא ירדה כמעט בכלל, להפך, נוצרו מקומות פירטיים ומקומות בהיחבא אשר מכרו אלכוהול בצורות שונות ובשמות מגוונים.
עד שיום אחד בעקבות הבנה והפנה כי אין מצליחים להוציא את ה”סם” הזה מהאוכלוסיה, ביטלו את היובש.
הבעיה היא כי מהלך קיצוני זה גרם לבעיה אחרת לגמרי… גילו שהותירו ים של פקחים נטולי עבודה אשר מצאו עצמם ללא תעסוקה ביום אחד בהיר.
בעקבות הבעיה החדשה כבר אז החלו לחפש אחר ה”סם החדש’ שיהיה אפשר לאסור, כדי לספק עבודה לאותם פקחים המסכנים.
והינה, תוך זמן דיי קצר מצאו את ה”סם החדש” שסומן כ”סם המסוכן” הבא ….הקנאביס, שזכה במהרה לכינוי שלו כיום המריחואנה!
בסופו של דבר בצירוף של אינטרסים כלכליים ובעזרת שימוש בהפחדה באמצעות סרטים בהם אנשים רוצחים בהיותם תחת השפעה או סרטים על כאלה שמתאבדים בהיותם תחת השפעה, הוצא הקנאביס מהחוק בשנת 1937 בארה”ב, שדאגה לאחר מכן להחתים את שאר מדינות העולם על אמנה בינלאומית, שהכניסה את הקנאביס לרשימת הסמים המסוכנים במרבית מדינות העולם.
אחרי מספר שנים טובות של הפחדת הציבור בכל דרך אפשרית בכל הנוגע לקנאביס, בשנות השישים והשבעים כבר החלו לעשות ולפרסם מחקרים שונים בתחום אשר טענו, שלא נמצאה כל הוכחה לנזק ארוך טווח כתוצאה משימוש בקנאביס.
למעשה, תוצאות המחקרים היו אפילו חיוביות! נמצא שהקנאביס הוא ממש צמח פלא, שמסוגל להציל או לשפר משמעותית את אורח חייהם של סובלים מבעיות שונות הקשורות להפרעות אכילה וכאבים כרוניים תוך תלות נמוכה משמעותית מהתלות שמפתחים משתמשי אלכוהול וטבק למשל ותלות נמוכה מתרופות מסוימות בשוק.
בעקבות מחקרים הללו, החלו מספר נוסף של מדינות לפקפק בנחיצות של המרדף כנגד משתמשי ומפיצי הקנאביס.
יתרה מכך, המועצה הבריטית לענייני שימוש בסמים, שהוקמה ע”י הממשלה הבריטית קבעה שהשימוש בקנאביס פחות מסוכן משימוש בטבק ובאלכוהול, מבחינה בריאותית והתמכרותית.
לאט, לאט, בעקבות אותם תחקירים, החלו גם מספר מדינות בארה”ב לחזור בהן מאיסור הקנאביס, אך היות ובארה”ב יש את החוק הפדרלי, אין זה שינה הרבה.
היו שהלכו רחוק מכך… הולנד לדוגמא, החליטה על מדיניות חדשה של דה-קרימינליזציה ואפשרה לקנות קנאביס עד 50 גרם ללא הפללה באופן חופשי, אך עם הגבלה לחנויות מיוחדות אשר היו מאושרות ע”י הממשלה.
וראו מה הפלא… מה שהחל כניסוי, התברר כהצלחה מסחררת! סוחרי הסמים נעלמו מהרחובות, אחוזי השימוש בקנאביס ירדו פלאים, ואף ההתלהבות של ההולנדים עצמם לאט, לאט פחתה משמעותית.
וכמובן שכולנו יודעים את כמויות התיירים המגיעים להולנד בין היתר, בגלל היתר השימוש. מה שהוביל מן הסתם לעליה נהדרת בתיירות ולהכנסה למדינה.
בארה”ב לעומת זאת בצד השמרני נלחצו כי ראו שהקנאביס הולך והופך שוב ללגיטימי בגלל אותו גל של מחקרים אקדמאים, והחלו לעבוד שוב קשה על הפרסום.
אך בשלב הזה ובעת ההיא התמימות כבר נגמרה ובקרב האוכלוסייה כבר לא האמינו לטענות המוגזמות כמו “קנאביס מוביל לרצח או התאבדות”, אז הרשויות למלחמה בסמים החליטו להמשיך ולהשקיע בסיסמאות כניסיון נוסף להוקיע את הקנאביס מהאוכלוסייה העולמית והמציאו סיסמאות שאף מהדהדות באוזנינו גם היום, כגון “סם המעבר” או “סם השער”…כלומר, מה שמאחורי זה, שמי שמתחיל משימוש בקנאביס בהכרח יגיע לסמים קשים הרבה יותר כמו הרואין וקוקאין.
כמובן שפרסום זה הביא לפאניקה חדשה בקרב האמריקאים, ולאחר שבשנות השבעים ההיפים הכניסו את הקנאביס לחייהם ונהנו משימוש בו, לפתע החלו להימנע ממנו ולהרחיק אותו מהילדים על מנת שלא יגיעו בסוף לסמים הקשים… לכאורה.
