זהר.נט חדשות כרמיאל
נמלת האש הקטנה משתלטת על השטח והאזרחים אובדי עצות. היא כמעט בלתי נראית, אבל גורמת לנזקים ונשיכותיה כואבות במיוחד ואף עלולות לסכן אותנו. גלעד בן צבי, מהמומחים הבכירים בארץ: ״אי אפשר לחסל אותן״ • ומה בכל זאת אפשר לעשות?
מאת גיל דובריש
אם בתקופה האחרונים עקצו אתכם כשישבתם בחוץ או בבית, רוב הסיכויים שלא מדובר דווקא ביתושים. בשנה האחרונה התרבו הדיווחים באזורנו על קינים של נמלת האש הקטנה, יצור פולשני שהופך את סדרי הטבע ופוגע בבעלי חיים ובבני אדם.
היא קטנה, גודלה מילימטר וחצי בערך, ג׳ינג׳ית ואיטית יחסית, אבל זה לא מונע ממנה להתפשט ולהשמיד זנים אחרים של נמלים וחרקים. היא ״מחבבת״ מאוד בני אדם ובעלי חיים והנשיכה שלה כואבת – במיוחד למי שרגיש לכך. במקרים נדירים היא אף עלולה לסכן חיים.
אודי תושב העיר אמר לנו כי נתקל בהן באחד הפארקים: ״הייתי עם אשתי ושני הילדים, חזרנו משם די מהר בגלל שהילדים נעקצו והתלוננו ששורף וכואב להם״.
מריה סיפרה כי הנמלים כבר הגיעו אליה הביתה. ״יש נמלים בכל הגינה וגם נכנסו לבית, אני לא יכולה לשבת דקה בחוץ ולשתות קפה, ישר עוקצים אותי נמלים, ואלה עקיצות כואבות מאוד, כל הרגליים שלי אדומות״.
פנינו אל גלעד בן צבי, מנהל המעבדה האנטומוליגית לאקולוגיה יישומית של מוזיאון הטבע באוניברסיטת תל אביב, אחד המומחים הגדולים בארץ לנושא החרקים. במעבדה בניהולו מנתחים את הדיווחים שמתקבלים מאזרחים ברחבי הארץ. בשיחה עם פורטל זהר.נט, אומר בן צבי: ״אנחנו חוקרים את נושא החרקים פולשים שחדרו למערכת האקולוגית בארץ – ונמלת האש היא זן פולש״.
▪ עד כמה הן מסוכנות לנו?
גלעד בן צבי: ״העקיצות כואבות, ללא ספק. יש אנשים שרגישים יותר, ויש כאלה שרגישים פחות, ב-99% מהמקרים העקיצות לא מסוכנות, אבל יש מקרים בודדים שהן עלולות לסכן חיים. יש להיזהר במיוחד מעקיצות בעיניים שעלולות לגרום לעיוורון. בשנים האחרונות נרשמו בארץ שני מקרים שבהם בני אדם פיתחו אלרגיה לנמלת האש ונקלעו להלם אנפילקטי וסכנת מוות מיידי. הסכנה היא גם לחיות המחמד שלנו שעלולות לסבול מעקיצות וכאבים״.
▪ מאין הגיעה נמלת האש?
נמלת האש היא מהגרת ״בלתי חוקית״ מחו״ל. ככל הנראה, הגיעה לארץ בסביבות 1997, על גבי משלוח של גזעי עץ מדרום אמריקה. 8 שנים אחרי זה, היא התגלתה לראשונה בקיבוץ אפיקים בעמק הירדן – ומאז התפשטה לחלקים נרחבים בצפון ובכל הארץ.
לדברי גלעד בן צבי, ״הנמלה גורמת לפגיעה קשה ומתמשכת, כלכלית – בחקלאות ובתיירות, בבעלי חיים וכן באיכות החיים שלנו. הן רומסות מינים אחרים של נמלים, זוחלים ויונקים קטנים״.
▪ איך מזהים נמלת אש?
גלעד: ״הן בצבע צהוב-כתום, בגודל מילימטר וחצי. דרך טובה לוודא את העניין היא להציק להן בעדינות עם מקל. אם זו נמלת אש היא תמשיך ללכת כרגיל, בניגוד לשאר מיני הנמלים שיברחו בריצה מהירה. הן יודעות לצוף במים והרבה פעמים אוחזות אחת בשניה כדי ליצור רפסודת שרשרת. ככה הן מתקדמות בכנרת, למשל״.
▪ איך הן מתפשטות בשטח?
״ההתפשטות שלהן היא בהיקף של כמה עשרות מטרים בשנה, הן לא מעופפות ולא מהירות יחסית, לכן הן מסתמכות על בני האדם ׳שיסחבו׳ אותן למקומות חדשים, ללא ידיעתם. ככל הידוע לנו, משתלות לא מעטות בארץ נגועות היום בנמלות אש. קנית חומרי גינון וצמחים? תבדוק היטב אם לא הבאת איתך הביתה נמלת אש״.
בן צבי מציין כי קשה מאוד להשמיד את הקינים של נמלות האש, אבל יש דרך די פשוטה לבלום את ההתפשטות שלהן: ״יש מה לעשות נגדן – אבל אי אפשר לחסל אותן לגמרי. קשה לגלות איפה הקינים נמצאים, לכן דבר ראשון, מניחים במבה או חמאת בוטנים על חומרי גינון כמו אדמה במקומות אסטרטגיים מוצלים – ואחרי כשלושת רבעי שעה, חוזרים לבדוק אם הנמלים הגיעו לשם. בשלב הבא, מניחים פתיונות רעילים שאפשר לרכוש בכל חנות הספקה טכנית, הנמלים נושאות את הפתיונות בחזרה לתוך הקן והחומר הרעיל מגיע אל המלכה והוולדות ומדביר אותן״.
אבל כאמור, אי אפשר להשמיד את כל הקן. בן צבי מוסיף: ״אצל נמלות האש יש המון מלכות בקן אחד. אם הגעתם למצב שבו הן כבר מבוססות ונמצאות במאות אלפיהן בשטח שלכם – זה אומר שיש המון מלכות, לכן יש לחזור על שיטת הפתיונות פעם אחר פעם ואחרי כמה שבועות זה אמור להוריד משמעותית את מספר הנמלים״.
▪ האם כדאי להזעיק מדבירים?
״בעיקרון, המדבירים המקצועיים יפעלו בשיטה דומה, אם כי כמובן בצורה מיומנת יותר. למדבירים מנוסים יש יתרון ברור – אם אחרי כמה פעמים הפתיונות לא מספקים את התוצאה, אפשר לבצע ריסוס ולהוריד משמעותית מכמות הנמלים, ואז להמשיך עם התכשיר הרעיל, כי הן עדיין יהיו שם. עקרונית אנחנו נגד ריסוס כללי שפוגע בכל הסביבה״.
▪ האם הרשויות מודעות לבעיה ומטפלות בה?
״השנה חלה התעוררות במודעות לנושא ונוצר קשר בין הגופים השונים לרשויות ולמשרד הגנת הסביבה. יש צורך בהרבה עבודה ברמה הארצית. פיתחנו טיפולים שמאפשרים להדביר את הנמלים במשתלות – אולי כשיהיו תקנות מחמירות בנושא, נוכל למנוע את המשך ההתפשטות. זה דורש השקעה גדולה, למשל כשעירייה רוצה לטפל בעניין – היא צריכה לכסות שטח ענק, וזה מצריך הרבה מאוד כסף. זו בעיה. אנחנו כאנשים פרטיים בהחלט יכולים וצריכים לדאוג לבית שלנו. אגב, כמו שאר הנמלים, בחורף נראה אותן פחות עקב הגשם והקור, אבל הן שם… מחכות לבוא האביב כדי לצאת בהמוניהן״, מסכם בן צבי.
