שלושה אומנים, שלושה סיפורים

פגשנו שלושה מתוך עשרות האומנים בקבוצת אומן גלילי ושמענו מהם באופן ישיר עד כמה קשה להיות אומן בארץ, על המשיכה שלהם לתחום ועל החיזוק והתמיכה שהם מקבלים במסגרת הקבוצה

מאת גיל דובריש

קבוצת אומן גלילי שפועלת מזה כשנתיים בכרמיאל, מהווה בית חם לאומנים מכל האזור, במובן של HOME ולא רק במובן של HOUSE. הקונספט הוא יחודי וראשון מסוגו בארץ, זאת מאחר שהקבוצה כוללת אומנים בתחומים שונים ומגוונים מכל קצוות הקשת האומנותית וכן לאור התבססותה על נתינה ועזרה הדדית. את קבוצת אומן גלילי הקים האומן-צייר הבינלאומי דניאל חצבני בשנת 2016 מתוך כוונה לאגד את אומני הסביבה. הקבוצה מאגדת כיום עשרות אומנים מכרמיאל, יישובי משגב והגליל המערבי, אשר נפגשים ומציגים בגלריית עוז במרכז העירה. הגלרייה פתוחה לציבור שלושה ימים בשבוע – בימים שלישי, רביעי וחמישי בשעות אחר הצהריים. במקום מוצגות כל העת תערוכות מתחלפות של אומני הקבוצה.

השבוע פגשנו שלושה מחברי קבוצת אומן גלילי. שאלנו אותם על היצירה שלהם, על השילוב של האומנות בחיי היום-יום לצד המשפחה והצורך להתפרנס ובדקנו מה תורמת להם החברות בקבוצת האומנים. אלה התשובות שקיבלנו.

ליאורה מינדלי

ליאורה מינדלי מתגוררת בכרמיאל עוד מימי ילדותה.
– באיזה תחום אומנותי את עוסקת?
תחום האומנות שלי יצירה בפיוזינג בזכוכית. עוסקת בתחום כבר מעל 3 שנים. היופי ביצירה הזו היא כשם העסק שלי קסם של זכוכית. אוהבת את הקסם שמתקבל אחרי תהליך ההתכה של הזכוכית והשילוב של צבעי הזכוכית ולוחות הזכוכית. אחת ההנאות שלי ביצירה זו היא היכולת לשלב הן צורות שונות של זכוכית כמו צבע אבקה ולוחות זכוכית לכדי מגוון יצירות החל מתכשיטים וכלה בתמונות אומנותיות. המשחק בין שקוף לאטום הוא אחד מהשילובים האהובים עלי בזכוכית.
– מה מאפיין ומייחד את היצירה שלך?
היצירה שלי מאופיינת הן בשילוב פריטים שימושיים השייכים לאומנות השימושית כמו יודאיקה תכשיטים וכלים דקורטיביים. במסגרת השתייכותי לקבוצת אומן גלילי ההתמקדות היא בשילוב כלל טכניקות הפיוזינג לתמונות מנופי ילדותי חוויות מחיי, מקומות אהובים ונושאים ציוריים.
– היכן הצגת את היצירות שלך?
עבודותי הוצגו במספר מקומות בקרית מוצקין, בגלריית חלל בת"א, אחת מעבודותי מוצגת בפרוייקט נכה לא חצי בנאדם בנושא אומנים יוצרים אומנים. מציגה בקביעות בגלרית עוז. עבודותי גם מוצגות בספריה העירונית.
– כיצד את משלבת את האומנות עם חיי היום-יום, עבודה, משפחה?
שילוב האומנות בחיי היומיום נעשית לעת עתה במדידה היות ונמצאת מבחינתי בשלבי התפתחותי האומנותית וגם כיוון שהיצירה היא בגדר הנאה לצד השילוב עם חיי המשפחה האהובה והמפרגנת ועבודתי המלאה במכללת אורט בראודה.
– ממתי את חברה בקבוצת אומן גלילי?
חברותי בקבוצת אומן גלילי הינה מהשנה השניה לפעילותה, שמחה להיות חלק מקבוצת אומנים מוכשרת מהסביבה ומתחומי העניין המגוונים.
– במה תורמת ועוזרת לך קבוצת אומן גלילי?
במהלך המפגשים שלנו אני רואה את ההתפתחות של הקבוצה וההפריה ההדדית בינינו, הן בסדנאות והן בעצות של החברים. פתיחת התערוכות הן חגיגה והכנה משותפת כתף לצד כתף של המשתתפים.
– מה מייחד לדעתך, את הקבוצה?
ההנאה של חברי הקבוצה מהיצירה של האחר החשיבות שאנו רואים באיוש המקום כדי ללמוד מהחברים ולחשוף את המבקרים לאומנות וליצירה המגוונת של החברים הם הגורמים המייחדים אותנו.
– היכן את רואה את עצמך בעוד 5 שנים?
בעתיד אני שואפת ליצור עבודות המשלבות בין הזכוכית לחומרי גלם נוספים כמו עץ או מתכת ולהגיע גם לתערוכת יחיד.

עמירם ציונוב

עמירם ציונוב בן 52, יליד תל אביב, מתגורר ב-20 השנה האחרונה במושב טל אל השייך למועצה האזורית משגב. בעבר, עבד במגוון עבודות, בין היתר כעובד בניין, מדריך אוטיסטים וגזבר, אבל תמיד אהב לצלם. לפני כמה שנים הפך את הצילום לעיסוקו המרכזי ופתח סטודיו לצילום. נשוי לגליה שאמונה על ניהול הסטודיו המשותף ואב לשניים.
– באיזה תחום אומנותי אתה עוסק?
התחום המרכזי שלי הוא צילום סטילס, יש לי היכולת להעביר דרך תמונות את המיוחד ויפה והמעניין בדברים שאני רואה, בין אם זה פרח ובעיקר אנשים.
– מתי התחלת לעסוק באומנות ומה משך אותך לכיוון זה?
התחלתי לצלם בגיל צעיר, כבר בגיל 10 לערך שמו לי ביד מצלמות יקרות וסמכו עלי בעיקר. אני חושב שזו הייתה דרך לא פורמלית לאהוב אותי מבחינת המשפחה ולהביע את האמון בי. זה היה כיף, היום אני יודע שהצילום נותן לך סוג של רשות להתבונן ממושכות ולחקור במבט משהו שבאופן רגיל הוא בלתי אפשרי.
– מה מאפיין ומייחד את היצירה שלך?
מה שמאפיין את היצירה שלי היא ההתבוננות במה שגלוי ובמה שנסתר. אני מקדיש לזה זמן. אני משתמש הרבה באור ומעט בצל, ומתמקד בפרטים הקטנים, נותן להם מקום בתמונה.
– היכן הצגת את היצירות שלך?
הצגתי בעשרות תערוכות. העיקריות שבהן: ב-2010 הייתה התערוכה הראשונה שלי במכללת אורט בראודה בכרמיאל, ב-2013 הצגתי בגלרייה בנחלאות בירושלים במסגרת פרויקט משותף עם הציירת אביב רוטס, באותה שנה הצגתי תערוכת יחיד בתל אביב במסגרת פרויקט שירה אירוטית. ב-2014 יצירה שלי זכתה בפרס ראשון בתערוכה שהצגתי במוזיאון הצילום בתל-חי. בנוסף התמונות שלי מוצגות בכמה גלריות בתל אביב ובגליל. כמו כן אני משתתף באופן די קבוע בתערוכות של אומן גלילי, תמונות שלי מוצגות בבניין המועצה במשגב ועוד.
– כיצד אתה משלב את האומנות עם חיי היום-יום, עבודה, משפחה?
בחמש השנים הראשונות מאז חזרתי לצלם, מ-2010 עד 2015, ממש הסתובבתי עם התרמיל והמצלמה בכל מקום שהגעתי והייתי מצלם כל יום לפחות שעה או שעתיים, גם אם לא היה מה לצלם, כל שדבר שהוא. זה מה שחיזק את היכולת שלי. במשפחה התרגלו והכילו שבטיולים אני משתהה ומשתהה, אבל זה מתקבל בהרבה אהבה. אני עובד ב-2-3 עבודות או יותר כדי לשמור על פרנסה סדירה, בין היתר מעביר סדנאות צילום.
– עד כמה קשה להיות אומן ויוצר בישראל?
לפני כמה שנים נסעתי לצלם חבר, דיברנו, בשיחה הוא אמר שאצל היפנים נהוג לומר שהכשרון הוא רק המדרגה, בזמנו זה קומם אותי. לימים אני הבנתי שאם יש לך כשרון, זה נחמד אבל כדי להביאו לידי ביצוע מיטבי והכרה, זה דורש ממך ללמוד לעומק את העניין. אני באמת מרגיש שיש לי את המדרגה הראשונה ושאני מצליח להתקדם במעלה המדרגות, הדרך אולי קשה אבל מאתגרת ויש לאן להתקדם.
– ממתי אתה חבר בקבוצת אומן גלילי?
אני חב באומן גליל כשנתיים בערך.
– במה תורמת ועוזרת לך קבוצת אומן גלילי?
החברות מאפשרות לי להרגיש פחות בידוד בתחום של היצירה.
– מה מייחד לדעתך, את הקבוצה?
מה שמייחד את החברים באומן גלילי, הוא מצד אחד כישרון רב של כל אחד מהחברים והחברות בקבוצה ומצד שני צניעות רבה.
– היכן אתה רואה את עצמך בעוד 5 שנים?
אני מקווה שעוד לפני חמש השנים, אהיה פנוי הרבה יותר לפיתוח היצירה ולהוביל ולבצע פרויקטים שיגעו וייחשפו לקהלים גדולים בארץ ובעולם. יש אומרים שאומנות צריכה להיות בועטת, אני בא מהצד השני שרואה ומאמין בנאצל שיש בבריאה בטבע ובכל אחד ואחת מאיתנו, יש משהו יפה ומיוחד. כאדם אני רואה את היופי, כצלם אני יודע לתעד אותו.

דגנית בר

דגנית בר מהיישוב הר חלוץ, חיה בחיק הטבע. היא בעלת גלריה וסטודיו לקרמיקה וציור ביישוב מגוריה, בשם אפריקפה, מלמדת בחוגי קרמיקה ואמנות לילדים ומשתתפת לעיתים בדוכני מכירות בירידים. כששואלים אותה לגילה, היא עונה: ״התשובה הראשונית היא 100, גיל כרונולוגי 57, גיל שמרגישה בו בין 20-30.
– באיזה תחום אומנותי את עוסקת?
אני אמנית רב תחומית, בעיקר ציור, רישום, צילום וקרמיקה, אך גם עוסקת בנגרות, פסיפס, ויטראג', עיסת נייר, למדתי לעבוד בנפחות (ברזל), לעבוד עם אמייל חם.
– מתי התחלת לעסוק באומנות ומה משך אותך לכיוון זה?
מאז שאני זוכרת את עצמי, בילדותי שירבטתי במחברות בית הספר למרות מחאת המורים… התעסקתי באופן טבעי גם באמנות מעשית, סריגה, תפירה, עבודות קרושה, איסוף חומרי טבע והפיכתם ליצירות אמנות מצדפים ועצים שנסחפו לחוף הים ועוד… כמובן שהציור היה תמיד חלק בלתי נפרד מחיי ומכאן כשהשתחררתי מהצבא היה אך טבעי שאגיע ללימודי אמנות, למדתי בסמינר אורנים במכון לאמנות.
– מה מאפיין ומייחד את היצירה שלך?
מה מאפיין… בעיקר נשמה, כשאני מציירת אני מקשיבה למוסיקה בזמן הציור ומשם הציור מתחיל. ברישומים שלי מופיע הרבה טבע, תנועה וכף ידי מציירת, בצילום הרבה טבע ותנועה, את האנרגיות וההשראה אני צוברת מטיולי טבע בארץ ובעולם ומהישיבה בערסל בגינה והמוזה נוחתת.
– היכן הצגת את היצירות שלך?
התערוכה הראשונה שלי היתה תערוכת יחיד במועצה אזורית מטה אשר, מאז השתתפתי בתערוכות קבוצתיות במקומות שונים בארץ ובגלריה בדרום אפריקה.
– כיצד את משלבת את האומנות עם חיי היום-יום, עבודה, משפחה?
פשוט משלבת, כשהילדים היו קטנים הם ידעו שאם יש מוסיקה בבית, בטח יש כמה קני ציור מפוזרים ברחבי הבית. הם גדלו עם היצירה שלי כל החיים, ציירנו ביחד על הקירות של חדריהם, יותר מאוחר הגיעו לפתיחת תערוכות שלי, הזמינו תחפושות, עוגות לימי הולדת וחתונה, ציורים, רהיטים וכל מה שחשקה נפשם… וקיבלו.
– עד כמה קשה להיות אומן ויוצר בישראל?
קשה…..כל אדם שני בארץ הוא אמן (קורצת).
– ממתי את חברה בקבוצת אומן גלילי?
בערך שנה.
– במה תורמת ועוזרת לך קבוצת אומן גלילי?
נחמד להיות חלק מקבוצה, פירגון הדדי, תמיכה הדדית, דחיפה ושאיפה קדימה, החלפת רעיונות, סיעור מוחות, מפגשים משותפים, הקמת תערוכות משותפות, סיורים יחדיו ועוד…
– מה מייחד לדעתך, את הקבוצה?
האמנים מהגליל ומעשירים אחד את השני.
– היכן אתה רואה את עצמך בעוד 5 שנים?
בעוד חמש שנים אמשיך לעסוק באמנות, היא אצלי בדם ובנשמה.