זהר.נט חדשות כרמיאל
ראש העיר עדי אלדר, שהיה ״טורף״ פוליטי אשר מעולם לא הפסיד במערכת בחירות, מספר בראיון פרישה מרגש: 30 שנה אינטנסיביות הן די והותר, צריך לפנות את המקום לאחרים. אמשיך לשרת את הציבור. וגם: מה הוא מציע לראש העיר הבא לעשות מיד אחרי הבחירות?
מאת גיל דובריש
יום ראשון בצהריים, שעה קלה לפני מסיבת העיתונאים שכינס ראש העיר עדי אלדר, כדי להכריז על פרישתו מהתפקיד אחרי כמעט 30 שנה, נפגשתי עימו לראיון המסורתי לקראת פסח, אבל הפעם, עדי היה נרגש במיוחד.
ישבנו בלשכתו, כמו תמיד, על הספות בפינת האירוח. רק לפני כשלושה שבועות פירסמתי באתר ובעיתון זהר הצפון כי אלדר מתכוון להודיע על פרישה. כבר 27 שנים שאני מלווה אותו, מהצד, כותב עליו, לעיתים חדשות טובות, לעיתים ביקורות לא פשוטות. ידענו עליות ומורדות ושיחות לא קלות, בעיקר בטלפון, במיוחד אחרי כותרות קשות למדי. אני יכול לומר שעדי של השנים האחרונות התמתן, מקבל בצורה נינוחה יותר את מה שהעולם מגיש. מי שמכיר את עדי באופן אישי, ולא מהכותרות בתקשורת המקומית, יודע שמדובר באדם רגיש, צנוע, שלוקח ללב, אוהב לעזור ולסייע. מצד שני, עם כל הרגישות והאיכפתיות שלו, אלדר היה ״טורף״ פוליטי שלא מתפשר – ובכל מערכות הבחירות שבהן השתתף, ניצח – 6 פעמים בבחירות לראשות העיר ו-3 פעמים בבחירות ליו״ר מרכז השלטון המקומי.
שקל פרישה כבר לפני 5 שנים
אתה מתרגש? אני שואל מיד בתחילת הראיון איתו.
״בחיי אדם יש הרבה תחנות, אני ידעתי שהרגע הזה יגיע מתישהו בנקודת זמן כלשהי בחיים. כשנבחרתי לראשונה ב-1994 ליו״ר מרכז השלטון המקומי, אחד הדברים הראשונים שעשיתי היה להקים מועדון גימלאים לראשי רשויות. ידעתי שיום אחד אהיה חבר במועדון הזה. כן, אני מתרגש״.
– כמה זמן התחבטת והתלבטת בשאלת הפרישה?
״אני חייב לומר את האמת, התחלתי לחשוב על פרישה בסוף הקדנציה הקודמת, אחרי 25 שנים בתפקיד, זה בהחלט עבר בראשי. אבל החלטתי אז שיש עוד פרויקטים שאני חייב להמשיך בהם, כמו הרכבת לכרמיאל. רציתי לסגור מעגל, מגיע לי, לא? בנוסף רציתי לשתול ׳שתילים׳ חדשים ולהתחיל מעגל חדש של פרויקטים למען הבאים אחרי. כמו שראש העיר הראשון ברוך ונגר ז״ל החל בפרויקטים כמו מכללת אורט בראודה ותחנת המעבר ואני באתי וגזרתי את הסרט, כך אני מעביר לראש העיר הבא פרויקטים חשובים – כמו בית החולים השיקומי, העתקת ביה״ס הטכני ובניית שכונות חדשות. שתלתי הרבה ׳שתילים׳ שינבטו ויפרחו בקדנציה הבאה. היום אחרי 30 שנה, אני יודע שצריך לסיים. הייתה לי הזכות לעמוד בראש הרשות בכרמיאל, זו מתנה וזכות נהדרת שקיבלתי מהתושבים״.
– מה הסיבות שהביאו אותך להחליט על פרישה?
״שיקולי הפרישה שלי אינם מסיבות אישיות, אלא משום שאני סבור ש-30 שנה אינטנסיביות הן די והותר, צריך לפנות את המקום לאחרים. אני סבור שראש רשות אינו נחלת אבות. זו משרה ציבורית שהציבור נותן לך כל 5 שנים את האפשרות לעסוק בה. זה תפקיד תובעני שאתה חייב להתמסר אליו בשלמות. יש פתגם – אם אתה לא אוהב את הריח במטבח, שב בסלון. להיות ראש עיר, זה להיות כל הזמן במטבח, לטוב ולרע. הייתי אומר שזה כמו להיות אבא של התושבים. אני זוכר שאחרי מלחמת לבנון השניה, שבה טיפלנו בכל התושבים שנותרו בעיר, אחת התושבות פנתה ואמרה לי ׳נכון שאני מבוגרת ממך, אבל במלחמה הרגשתי שאתה אבא שלי׳.
– כיצד הגיבו בני המשפחה כששמעו ממך שאתה מתכוון לפרוש? הייתה איזושהי תחושת שמחה או הקלה על כך שסוף סוף תהיה בבית במשרה מלאה?
״סוניה רעייתי, שמלווה אותי בנאמנות ובמידת הצורך בביקורתיות מאחורי הקלעים, כל השנים האלה, ראויה לכל מילה טובה ממני. לא קל להיות נשוי לראש העיר. אתה לא יכול לנהל עיר מהכסא, זו עבודה של 24 שעות ביממה ולא פעם גם חלמתי בלילות על העבודה שלי. ההחלטה שלי התקבלה ע״י סוניה בהבנה, היא חושבת כמוני, ש-30 שנה של פעילות צריכות להגיע לסיומן כשאנחנו עוד עומדים על רגלינו. יש לזכור שהייתי ראש העיר במשך 30 שנה, שזה הישג ענק לכשעצמו, אבל שמחצית מהזמן הזה, במשך 15 שנים, 3 קדנציות ברצף, הייתי גם יו״ר מרכז השלטון המקומי בישראל. זה לבדו תפקיד שהוא משרה וחצי. זה היה מאוד אינטנסטיבי, הטלפון לא הפסיק לצלצל באותה תקופה. גם הבנים, ערן, ניר ואיתי, הולכים איתי כברת דרך ארוכה, הם מעורבים, כולל בבחירות שעברתי. כל שגדלו כך היו שותפים יותר ויותר. הם ידעו לחיות בלי להתבלט יותר מדי, אני מאוד אוהב את הצניעות שלהם, הם מעולם לא נופפו בכך שאבא שלהם הוא ראש העיר, להפך, בכל פעם שנאמתי, הם הזהירו אותי שלא להזכיר אותם. זכיתי בכך שהבנים שלי הם חברים שלי. שניים מהם מתגוררים בכרמיאל, בן נוסף חי ועובד בארה״ב. מי שדווקא קיבל קשה את העזיבה שלי הן הנכדות ליה ורוני, תלמידות בבית ספר יסודי, ששואלות אותי, למה אני צריך לפרוש…״
– איך התגובות ברחוב הכרמיאלי, אחרי שנודע לתושבים על כך שאתה מתכוון לפרוש?
״ניגשים אלי רבים ושואלים מדוע. חושבים שאני נוטש. כולם צריכים לכבד את הרצון שלי לפרוש. אין לי ספק שיכולתי להמשיך עוד בתפקיד. אני צריך לקום ולומר תודה רבה לכל התושבים על האמון שנתנו בי, תודה למפרגנים וגם למי שפחות אהבו. תמיד יהיו אנשים שלא תמצא חן בעיניהם, אין מה לעשות״.
– אתה מרגיש תחושת מיצוי?
״אני שמח שאני עוזב בשיא העשייה וברוך השם בבריאות טובה. ועוד לא אמרתי את המילה האחרונה, אמשיך לשרת את הציבור משום שזה הייעוד שלי״.
– מה התוכניות שלך אחרי הפרישה?
״כרגע הכל פתוח, יש עוד זמן עד לפרישה עצמה, כ-8 חודשים, אחשוב לגבי הכיוון שלי בהמשך״.
– כמו כולנו, גם אתה רואה את המפה הפוליטית בכרמיאל, מי מהמועמדים לדעתך ראוי להמשיך אחריך?
״אני סבור שראש עיר שמסיים את תפקידו, לא צריך להיות מעורב באופן פעיל בבחירת הבא אחריו. אני סומך על תושבי כרמיאל שיבחרו את המועמד הכי מוצלח לניהול העיר אחריי. לא אוסיף מילה ולא אביע תמיכה, אני לא חושב שזה יהיה נכון לעשות. מי שייבחר יזכה ממני למלוא שיתוף הפעולה״.
– היה טבעי שתתמוך ברינה לתפקיד, לאור הדרך הארוכה שעשיתם יחד.
״הקשר עם רינה כלל הרבה עליות וירידות, כמו זוג נשוי. לא הכל היה דבש, זה הכל. למדתי מהנשיא ושר החינוך לשעבר, יצחק נבון שלא להתבטא בנושאים כאלה. הייתה תקופה אינטנסיבית שבה ניסו לגרור את נבון לומר את דעתו על הנשיא שנבחר אחריו, חיים הרצוג, אבל נבון מעולם לא הסכים לומר דבר על הנושא. שום דבר. גם ממני לא ישמעו מילה על הבא אחריי״.
אחת הערים המוצלחות
עדי אלדר נבחר לתפקיד כשהיה בגיל 44, זמן קצר אחרי שראש העיר הראשון, ברוך ונגר, נפטר ממחלת הסרטן. ״עבדתי לצידו של ברוך שהיה בעיני דוגמה לראש עיר מוצלח, למדתי הרבה ממנו, למרות שלא חשבתי בכלל שאהיה ראש עיר אחריו״ מספר עדי. ״בערוב ימיו היה מאוד גאה בכך שהתמניתי ליועץ שר החינוך, בכל פעם שהיה מגיע לירושלים היה מבקר אותי, בימים שבהם לן בירושלים נהגנו לצאת יחד לבילוי. לקראת הבחירות ב-1989 הוא שלח אלי את בנו צחי וביקש ממני לרוץ איתו בבחירות הבאות. התרגשתי מאוד מההצעה שלו. לצערי, כמה חודשים לפני הבחירות הוא הלך לעולמו, אני החלטתי להתמודד על התפקיד והשאר היסטוריה. בכל מקרה, לא העליתי על דעתי שאהיה 30 שנה בתפקיד ראש העיר ועוד 15 שנה בתפקיד יו״ר מרכז השלטון המקומי. אם היו אומרים לי זאת לפני שלושה עשורים, הייתי חושב שזו אגדה. אבל, המציאות חזקה יותר מכל דמיון״.
– איזו עיר אתה משאיר לבאים אחריך?
״אני משאיר לדעתי עיר למופת ולגאווה כמעט בכל ההיבטים. אין משהו מושלם, אבל תחשוב שיכולנו להיות עיר פיתוח שכוחת אל והפכנו במקום זאת לאחת הערים המוצלחות, בכל קנה מידה. קיבלתי את העיר עם 17,000 תושבים ו-14% אבטלה והיום, היא מונה כמעט 55,000 תושביםעם 4.9% אבטלה בלבד. עד לפני כעשרים ומשהו שנים היו בעיר מכמה מכולות בשכונות וסופר וחצי ואם יצאת אז לבלות, היו לך בערך שתי מסעדות. הצלחתי להביא למהפכה כלכלית אדירה. תראה מה קורה היום בכרמיאל. זה חלום של כל ראש עיר״.
– אם היית צריך לבחור הישג אחד מכל מה שעשית כראש העיר, במה תבחר?
״קשה להתמקד בדבר אחד, אבל אם לבחור בכל זאת משהו, אז ללא ספק קליטת העלייה. אין דבר גדול יותר מזה. 17,000 תושבים קלטו בתוך 3-4 שנים כ-20,000 תושבים, זה משהו אדיר בכל קנה מידה. ללא ספק האתגר הכי גדול שיש לנו. תמיד באו ללמוד מאיתנו איך לקלוט עליה בצורה נכונה. אני חייב להוסיף את הרגע המכונן ביותר בשנותיי כראש העיר – פתיחת תחנת הרכבת בכרמיאל. המשמעות היא בלתי נתפסת, הרכבת קירבה אותנו בבת אחת למרכז הארץ״.
– לאחרונה נשמעים יותר ויותר קולות הקוראים להגביל את כהונת ראשי הערים לשתי קדנציות. מה אתה חושב על כך?
״אין מניע להגביל את כהונת ראשי הערים. רק התושבים יחליטו והיכולת נתונה בידיהם כל 5 שנים – אם ראש העיר לא מספיק טוב בעיניהם. אני חושב שראש עיר זקוק לפחות ל-3 קדנציות. כיום הרבה יותר קשה לראש עיר לפעול, אי אפשר לתאר את ההבדלים בין מה שהיה כשהתחלתי לבין המצב כיום. פעם ראש עיר היה יושב עם יזם, סוגר איתו את העניין ויוצאים לדרך, היום אין אפשרות כזו. גם מידרו את ראשי הרשויות מוועדות המכרזים והתמיכות, אינני מבין מדוע. אתה נבחר ציבור והציבור מצפה ממך לתוצאות – אבל ידיך כבולות״.
– מה האתגרים הקשים ביותר שראש העיר הבא יצטרך להתמודד מולם?
״מי שיחליף אותי יצטרך לתת את הדעת על הנושא הפיננסי. הממשלה נוהגת בנו יותר ויותר בחוסר איכפתיות. אנחנו נענשים על כך שבתי הספר שלנו קרובים ל-90% בהצלחה בבגרויות והמדד הסוציו אקונומי עולה – מה שמוריד מיד את התקציבים הממשלתיים. אנחנו באשכול 6 מתוך 10, המשמעות היא הפחתת תקציבים ופחות סיוע לעיר. יש גם להתחשב בכך שלא העלינו את הארנונה במשך 7 שנים מאז 2011. כמו כן המחליף שלי יצטרך להמשיך ולהיאבק להבאת היי-טק לעיר, משהו שלא צלח בידי. העיר יקנעם הפכה להיות מחסום לכל הערים בגליל ויזמי ההיי-טק לא מוכנים להרחיק צפונה מעבר לשם. ראש העיר הבא יאלץ להתמודד עם הסוגיה הזו. אני תולה תקוות רבות ברכבת שפתחה למעשה את כל הדלתות, דבר נוסף שעליו לעשות הוא לפעול להנחה של 20% ואפילו 30% במס כדי למשוך לעיר זוגות צעירים. הממשלה חייבת לבצע צעד דרסטי אם ברצונה להביא אוכלוסיה חדשה אלינו. יש לנו מערכת חינוך מהטובות בארץ, איכות חיים מהטובים במדינה, אבל חסרה תמיכה ממשלתית של הכוונת אוכלוסיה לגליל בכלל ולכרמיאל בפרט״.
– על מה אתה מצר, בכל תקופתך כראש העיר. האם היית פועל בנושא מסויים בצורה אחרת?
״קשה לי למצוא משהו שאני מצר עליו. זה כמו לשאול אבא ואמא שיש לו עשרה ילדים, מי הילד הפחות מוצלח. אין לי על מה להתחרט, כל מה שעשיתי – עשיתי באמונה ונקיון כפיים״.
– לאיזה ראש עיר תזדקק כרמיאל בשנים הקרובות?
״כרמיאל זקוקה לראש עיר ׳רעב׳, מישהו שיראה לנגד עיניו את המשך הבינוי והפיתוח של העיר. אנחנו משאירים לא מעט תוכניות פתוחות, כפי שברוך ונגר ז״ל השאיר לי. ישנו חזון 120 אלף התושבים שנשאר לעתיד, אבל אנחנו צריכים שינוי דרסטי מצד הממשלה על מנת לחשוב על הגשמת החזון הזה. תוכנית החלוקה של האו״ם משנת 1947 חיה ונושמת במדינת ישראל. המדינה לא יודעת למשוך לכאן זוגות צעירים, המדינה נמצאת רק בין חדרה לגדרה. טייקונים מקבלים מיליארדים, אנחנו הם שצריכים לקבל את המיליארדים האלה כדי להעניק הטבות ולמשוך לכאן תושבים. אני הגעתי לעיר כי כאן קיבלתי בזמנו את התנאים הטובים ביותר לדיור, בית ומשכנתא. היום זה לא קורה״.
