פרשת יתרו: הסדר העולמי החדש

א.  מעמד מרשים – משאיר רושם

נהוג אצלנו שבכל אירוע מיוחד, בכל סיום שלב, או בציון יום מיוחד מתקיימים טקסים. טקס יום העצמאות, ולפניו טקסי יום הזיכרון. וכל חייל יודע שיש טקס השבעה, וטקס סיום קורס, וטקס החלפת מפקדים, טקסים מרגשים וטקסים משעממים, העיקר שבכל אירוע יופק טקס. ההכנה לטקס היא חלק מההתרגשות וחלק מהרושם שנשאר בנו גם שנים אחריו. מעמד הר סיני , שלא כיציאת מצרים לא בא בחיפזון, ישראל מתכוננים לקראתו ומחכים לו.  כשנתבונן בפסוקי התורה המתארים את מתן תורה, נמצא שהכתוב מאריך בפירוט רב בתיאור הטקס הקודם למתן תורה ושנקרא בפי כולנו “מעמד הר סיני”. וכך אומר הכתוב: “ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר ויהי קולות וברקים וענן כבד על ההר וקול שופר חזק מאד… והר סיני עשן כולו … ויעל עשנו כעשן הכבשן ויחרד כל ההר מאד. ויהי קול השופר הולך וחזק מאד משה ידבר והאלוקים יעננו בקול” (שמות י”ט).  התיאור של הר סיני מזכיר לנו, להבדיל,  בימה גדולה שמלאה בעשן ואש, לפני ההופעה הגדולה המתקרבת. ישנם מעמדים בחיי אומה שהיא לא מסירה מזכרה, ולישראל כמה וכמה מעמדים שכאלה, והמיוחד שבהם הוא מתן תורה. והתורה מצווה אותנו לזכור את המעמד המיוחד ההוא: “רק הישמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך… יום אשר עמדת לפני ה’ אלוקך בחורב…” (דברים ד’).  התורה מצוה אותנו להיזהר מלשכוח את גודל המעמד ההוא. עוצמת המעמד ועוצמת ההכנה אליו, משאירות רושם נצחי בלב האומה.

ב. מה בדיוק קיבלנו?

מעבר למעמד הר סיני, ולעוצמה שיש בו, יש מקום להתבונן במשמעותו לדורות, מה קיבלנו במעמד זה, מה השתנה בעם ישראל מאז יום השישה בסיוון שבו ניתנה לנו התורה? האם התורה היא ספר חוקים מעשיים המהווים את הדת היהודית בלבד, או שיש כאן משהו בעל משמעות אחרת לגמרי. המתבונן בתורה ימצא בה אכן מצוות רבות והדרכות מסודרות לחיי האומה, ולחיי היחיד. ישנם מצוות הקשורות במלך, מצוות הקשורות בכהנים, מצוות שבין איש ואשתו ובין אדם לעצמו, לחבירו, ולקהילתו. אולם לא רק מצוות יש בספר התורה, גם ספר שלם – ספר בראשית- הבונה את תולדות עם ישראל וכל סדר התפתחותו, ובספר במדבר נמצא פרשיות ארוכות הנוגעות לחיי ישראל במדבר סיני, ובספר שמות חציו של הספר עוסק בתיאור יציאת מצרים וחלקו עוסק בהקמת המשכן. התורה מונה את ישראל מספר פעמים במקרא, מה שאיננו מתאים לספר חוקים. כלומר לא יהיה נכון לכנות את התורה כספר חוקים ומצוות, התורה מרחיבה הרבה מעבר לסדר מצוות האדם. אך באותה המידה גם אין התורה מהווה “מסמך היסטורי”, קשה ללמוד מהפסוקים תאריכים ושמות ומקומות, ולא יהיה נכון לראות בה תיאור של קורות ישראל במדבר. כיצד נגדיר, אם כן, את משמעות התורה לגבינו?

ג. שינוי מעמד בין העמים מוליד שנאה

אחת ההשלכות הבולטות של מעמד הר סיני הוא הנבדלות של עם ישראל מול אומות העולם. מכאן ואילך יש תורה לעם ישראל, התורה המבדילה אותנו ומעמידה אותנו כנפרדים מכל העמים, שהרי התורה ניתנה רק לישראל, “גוי ששבת חייב מיתה”, מצוות התורה  הינן ישראליות בלבד, וכל הניכור ושנאת ישראל שהיכרנו במהלך דורות גלותינו עד היום הזה, מתחילה במעמד הר סיני. כך דורשת הגמרא במסכת שבת את שמו של הר סיני: “אמר ליה ההוא מרבנן לרב כהנא (=שאל אחד החכמים את רב כהנא) מי שמיע לך מאי הר סיני (=האם למדת מהי משמעות השם סיני)? … הר שירדה שנאה לאומות העולם עליו” (שבת פ”ט). משזו ישראל בתורה, הפסידו אותה אומות העולם והתרחקו ממקור הקודש, ומהקב”ה. וזו השנאה כלפיהם, וזו השנאה שלהם אותנו.  הראי”ה קוק זצ”ל מסביר שהביקורת על אומות העולם שלא רצו לקבל תורה, שלא הבינו את משמעותה של התורה עבורם, התרחקו ויצרו שנאה בינם ובין אלוקים, ומכאן לשנאת ישראל המרחק כבר קצר.  אולם עדיין יש לנו צורך לברר מה אנחנו קיבלנו במעמד הר סיני, מעבר להיותינו מובדלים, במה השתנו חיינו, מהי הייחודיות שזכינו לה אנו בעקבות מתן תורה, מהי מהות התורה שקיבל עם ישראל בפרשה זו?

ד.  סדר עולם חדש

המהר”ל מפראג בספר נתיבות עולם מבאר את הסוגיה הזו בהרחבה. תורה איננה ספר חוקים לדרך התנהלות חיינו, היא גם לא ספרו של עם ישראל, תורה היא סדר העולם. העולם שלנו המגוון, שיש בו חי על כל מרחב סוגיו, ויש בו צומח  ובריות שונות ומשונות, ים ויבשה אוויר ואש, שהוא מלא וממלא את הכל, יש לעולם הזה עמוד שדרה, יש בו סדר. דברים אינם מתרחשים בעולם סתם כך, יש לעולם הזה מכוון ומסדר, יש לעולם יעד לקראתו הוא הולך, יש לו תכלית ומטרה לשמה נברא. הסדר הזה הוא התורה. העולם של עד מתן תורה, הוא עולם של תוהו, אין בו משמעות מסודרת, והדורות הולכים ומבשילים, הולכים ומתבררים עד שמגיע זמן הופעת התורה. עכשיו העולם מבין את משמעותו ואת ייעודו. עכשיו נחשפת התכנית האלוקית המוצפנת בתורה. חז”ל מעידים שהתורה היתה קיימת אצל הקב”ה כבר אלפי דורות קודם שניתנה, כלומר המגמה האלוקית היתה ברורה כבר הרבה קודם, אבל בעולם לא נחשפה עד נתינת התורה בסיני.  כך פותח המדרש בתחילת ספר בראשית: “בנוהג שבעולם מלך בשר ודם בונה פלטין (=ארמון) אינו בונה אותה מדעת עצמו אלא מדעת אומן. והאומן אינו בונה אותה מדעת עצמו אלא דפתראות (=גליונות נייר) ופנקסאות יש לו לדעת היאך הוא עושה חדרים, היאך הוא עושה פשפשין. כך הקב”ה מביט בתורה ובורא את העולם” (בראשית רבה א’,א’). התורה היא עצם סדר ומשמעות החיים בעולם, היא המגמה והמטרה אליה העולם שואף, היא מחוברת למקור האלוקי, ומבטאת אותו בנגלה בעולמנו.

ה. לא ספר אלא חיים

חז”ל המשילו את התורה לפנקס המכיל בתוכו את כל תכנית הבניין העולמי, העולם בנוי על פי התורה, התורה מתאימה בדיוק לעולם. אולם צריך להדגיש: אחרי שהבניין מוכן הפנקס במשל כבר לא נדרש, שהרי הבניין עומד. לא כן הוא בנמשל, התורה איננה ספר חוקים, ספר הוא דבר מת, התורה היא עוצמת החיים ונשמת החיים של ההויה כולה. היא הנותנת אנרגיה וחיות לעולם כולו. העוסק בתורה איננו קונה דעת בלבד, הוא מעצים את עצמות חייו. כל מי שעוסק בכל מדע שהוא, וודאי הלימוד משפיע קצת על סגנון חייו, והרגליו. כל למידה מעמיקה את החיים, אדם חושב יותר ומבין יותר חייו הינם בעלי משמעות גדולה יותר. אך בעולם הקודש התורה משנה את החיים, ומרוממת את החיים, יוצרת שינוי במציאות. עכשיו האדם הוא כבר בעל יכולות אחרות. וכמו שאמרו חז”ל במסכת יומא: “החש בראשו יעסוק בתורה”, אע”פ שאין התורה ספר רפואות כמובן, ובכל זאת היא מרפאה מפני שהיא יסוד המציאות וחיותה, ומי שמחובר אל המקור מתעצמים חייו. כך זקני תלמידי חכמים, בזקנתם תורתם מתברכת, בעוד זקני עמי הארץ מטפשים זקני תלמידי חכמים מחכימים. “עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו”, העולם משתנה והגוף משתנה עמו בעקבות התורה. במעמד הר סיני קיבלנו חיים, עוצמה, דרך, ומשמעות לכל הווייתינו.