צרות…צרות…צרות……די כבר !!!!
נשבע לך קוראיי הטובים נמאס לי לכתוב כל הזמן על הקטסטרופות שמתרחשות כאן בארץ בכל יום,כמעט בכל שעה. די. בא לי לכתוב על מעט דברים טובים.בחיי. תביאו כבר משהו טוב.
חיפשתי.באמת חיפשתי דבר אחד טוב בקנה מידה ארצי- לא מצאתי.
אז בואו נדמיין.מה יש? מותר לנו לדמיין קצת…
אוקיי. שנתחיל?
ראש ממשלת ישראל הוא דוד בן גוריון. ממלא מקומו ושר החוץ מנחם בגין. שר הבטחון יצחק רבין. שר האוצר לוי אשכול. השר לתשתיות אריאל שרון. השר לבטחון פנים יצחק שמיר. זהו. אין גולדה,אין שרת, אין ביבי,אין ברק,אין אולמרט…אין.לא קיימים. לא היו קיימים.
מתארים לעצמיכם?
לישראל גבולות ברורים ומוסדרים בכל הכיוונים. שקט.שששש. לא מלחמות.לא הרוגים. לא פיגועים ולא אויבים.
כיכר לחם עולה שקל וחצי. בית 3 חדרים לכל דורש. גם 4 חדרים. החינוך –חינוך ובחינם ממעון ועד לסיום תואר ראשון. אין עניים.אין עשירים כקורח. כולם חיים בכבוד.
עבודה לכל דורש.
דיינו? ברור דיינו.
אתם רוצים לומר לי שזה בלתי אפשרי? אוקיי אז לא הכל. 3/4 מזה? לא הא…1/2? גם לא….נו רבע…..טוב הבנו. ואני טוען שהרוב אפשרי גם אפשרי אילו האנשים הנכונים היו בשלטון ולא חבורה של מושחתים שאין להם מושג מה הם עושים ומה עליהם לעשות…
אז שנפסיק לחלום? לא חושב. שננסה לשנות ולא נשב בבית ונחכה לקץ?
מה היה גורם לאנשים לצאת לרחובות ולא בגלל עניינים בטחוניים אלא בענייני כלכלה? מה יגרום לכם אנשים לומר: די עד כאן.לא עוד. לא יכול לשבת עוד בבית ולראות מול עינינו כיצד המדינה שלנו הולכת לאבדון. הרי זה מול עינינו.ברור כשמש. מובן כלילה. תתארו לכם חלילה בן משפחה נפצע אפילו קל. תשבו ממול ולא תסייעו לו? ברור שתסייעו. אז אם המדינה שלנו חשובה לנו,עלינו מוטלת החובה להציל אותה מפני מנהיגיה.עכשיו. לא מחר. לא בעוד חודש.עכשיו כי הם יביאו עלינו את הסוף. מתי כבר נבין זאת…כנראה שלעולם לא…
סוף סוף
תשמעו. אחוז הגירושים בארץ עלה ל-40 אחוזים. לא עוד 30 אחוזים. הדהירה לעבר ה-50 אחוז נמשכת ואם נהיה כנים ממש, הרי 90 אחוזים היו צריכים/רוצים להתגרש רק אין להם אומץ. הגזמתי? ממש לא.
אני רואה ,שומע, בני זוג נשואים. למשל בבית קפה. שששששקט מוחלט,או שמתווכחים. לעיתים נדירות אני רואה התעניינות הדדית. זו קיימת אצל בני זוג לא נשואים. אני אוהב לצפות ברכבים ברמזור כדי לנסות ולאתר מי נשוי מי לא. מן שריטה כזו. אז זה הולך ככה: אם הנהג (בדרך כלל הגבר) יושב ומבט ריק בעיניו והוא לא מזיז את ראשו ימינה או שמאלה,והאשה שלידו או שמנופפת בידיה בתנועות של חוסר סבלנות,או משעינה את ראשה על החלון…אלה נשואים ללא ספק. אם בנוסף יש מאחור ילדים ישובים כאילו זה עתה ראו שד, ברור שהם נשואים.
אם אני רואה שיש נהגת,והיא מחוייכת והגבר שלצידה מניח את ראשה על כתפיה ומנשק ומחבק- אלה לא נשואים,אלה בדרך לנשואים…עדיין מאושרים.
אז למה ה"סוף סוף" בכותרת? אהה זה כי סוף סוף החלו לחשוב גם על הגברים,על האבות שללא ספק (להוציא את החריגים האלימים) מופלים לרעה היום בכל הקשור בדיני אישות ובכלל בהתמודדות מול נשותיהם ובעיקר אלה שבהליכי גירושין.
אחוז הנשים שמעלילות כל מיני סיפורי זוועה על בעליהן הולך וגדל. עורכי דין שותפים מלאים למצב הזה כי לא מעט מהם פשוט ממליצים לנשים לתפור לבעל תיק. פשוט ככה. ופתאום באיזה לילה מגיעה המשטרה לוקחת את הבעל לחקירה ולרוב הוא גם מושלך למעצר. אין לו שמץ של מושג מה רוצים ממנו. מהר מאוד מתברר שאשתו,זו שלשונו נדבקה לחיכו עבורה התלוננה עליו.
מאדם רגיל לחלוטין,אבא מצוין, איש טוב הוא הופך באחת לעבריין. טביעות צבע,די אן איי, צילום. למה? ככה. הקלות הבלתי נסבלת של נשים להעליל על מי שהיה הנסיך שלהן, הפכה את הגברים למאויימים כל הזמן ואינני חלילה מוריד כהוא זה מהאחריות של אותם גברים מכים ואלימים ומיצידי שילכו לעזאזל ושיכלאו לכל חייהם. לא. אני מדבר על הנורמטיבים. אלה הופכים לצל של עצמם במקרה הטוב ויש המתאבדים בשל העובדה שנטלו מהם הכל,כולל הילדים וללא שום סיבה מוצדקת.
הענין הוא שכשאשה מודה שבדתה את כל העלילה מליבה,כלום לא קורה. שמה לא מפורסם,היא לא עומדת לדין.
בגדול,ובאופן די טבעי רובינו עם הנשים,גם אני. הן המסכנות, הן האומללות,הן יודעות להזיל דמעה בכל עת…במקרים רבים זו הצגה שגבר ממוצע לא מסוגל לעשות.
אז עתה, החלו לחשוב ולסייע גם לגברים. חברת הכנסת רינה פרנקל התחברה לעמותה חדשה שנקראת "לצדכם",שעניינה סיוע לגברים במצוקה. (על העמותה ופועלה קיראו בגליון זה).
חברת הכנסת תנסה לשנות כמה חוקים דרקוניים נגד הגברים ותסייע לאותה עמותה חשובה.