Array
(
    [_edit_last] => Array
        (
            [0] => 1
        )

    [slide_template] => Array
        (
            [0] => default
        )

    [_yoast_wpseo_focuskw] => Array
        (
            [0] => אור
        )

    [_yoast_wpseo_metadesc] => Array
        (
            [0] => אור
        )

    [_yoast_wpseo_linkdex] => Array
        (
            [0] => 80
        )

    [post_views_count] => Array
        (
            [0] => 1786
        )

    [tie_views] => Array
        (
            [0] => 386
        )

    [rank_math_description] => Array
        (
            [0] => אור
        )

    [rank_math_focus_keyword] => Array
        (
            [0] => אור
        )

    [rank_math_robots] => Array
        (
            [0] => a:1:{i:0;s:0:"";}
        )

)

אור

שתפו

היא החזיקה אותי על הקו כמעט שעה וחצי. “…תתחשב בו, תעזור לו, תקל עליו, תקשיב לו, תוותר לו קצת, שלא יעבוד קשה מדי, הוא רך, צעיר, קטן מדי, הוא רזה, כחוש, אלרגי קצת לאבק, קצת אסטמתי, השרירים שלו נתפסים, הלב שלו רגיש מדי…”

הייתה זאת אימא של תלמיד שלי. אני מלמד אותו חינוך גופני. האמת, השנה ביקשתי מכל התלמידים שלי בשיעור הראשון שיוציאו את מערכת השעות שלהם מן היומן. אחר כך ביקשתי מהם שייקחו ‘טיפקס’ (מחיקון) ויימחקו את השם ‘חינוך גופני’ מן המשבצת שבו הוא רשום ושירשמו במקום את המילה ‘דרך’. “זהו, תלמידים יקרים” הכרזתי, “אנחנו פותחים היום דלת ומתחילים לצעוד לדרך חדשה: מהיום כול אחד מכם מתחיל להציב לעצמו משימה גופנית, אם בתחום הריצה ואם בתחום עליות המתח. לאחר פרק זמן מסוים תגלו שטיפסתם על ‘הר’. תביטו למטה אל מרגלות ההר ותגלו דרך שעברתם, אתם בעצמכם, בעמל וביזע. ואז תלמדו תלמידים יקרים, כי כל דבר בחיים מתאפשר על ידי חריצות והתמדה”.

זהו החינוך הגופני. הוא הכלי הרציני ביותר מכול המקצועות בבית הספר שיש בכוחו ללמד את הבסיס להצלחה בחיים והכלים הם: התמדה וחריצות. על ידי הצלחות בהצבת אתגרים גופניים, פיזיים סיזיפיים (נתתי להם את הדוגמא של הריצה למרחקים ארוכים) מקבל התלמיד פרופורציה כי כול אתגר אחר כמו שיפור ציון במתמטיקה, עלייה בהקבצה באנגלית או הבגרות בלשון הם אתגרים הניתנים  למימוש ביתר קלות. זהו החינוך האמיתי! זהו גדולתו של החינוך הגופני, אבי החינוך. הוא מאיר עיניים.

רגע לפני שרשמתי את השורות הללו צפיתי בסרטון על תינוק חירש. הוא בכה, עיניו היו דומעות ועצובות. לפתע משום מקום הושטה יד מבוגרת שתחבה מכשיר שמיעה אל תוך אוזנו של הפעוט. עיניו אורו באחת. תווי פניו התחלפו בין רגע, הוא צחק, נמלא אושר ענק, כל העצבות שבו התחלפה בזריחה אחת גדולה של אמירת תודה. כך היא הצעידה בדרך, בסופה יש גילוי: כמה ייף. הורים יקרים, תנו לילד שלכם לצעוד. גם אם דרכו קשה ומכבידה, יש בה כדי לחשל את הנער ולטעת בו חוסן שישרת אותו במחוזות ובמקצועות אחרים. אל תחנקו את הילד כי בסופו של דבר תגרמו לו רק נזק. דאגו לילדכם: האכילו אותו, הרכיבו לו משקפיים בעת הצורך, כן, גם מכשיר שמיעה אם צריך ובעיקר תנו לו חינוך גופני ותנו למורים שלו לעבוד.

ושתהיה שנה דבש.

יחי החינוך הגופני.

שבת שלום,

שלכם, רון

כתבה מעניינת:

שתיין צילום אילוסטרציה: Pixabay

קמצן, מתלהב או חבר אמת: איזה סוג של שתיין אתה?

שתפוכמו חבר אמת, אלכוהול תמיד נמצא שם: כשעצוב, כששמח, במסיבה הכי שווה ובאירוע המרגש ביותר. …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *