היום... לפני 11 שנים
היום... לפני 11 שנים

היום… לפני 11 שנים

שתפו

"מכשולים הם הדברים המפחידים שאתה רואה כשאתה מוריד את העיניים מהמטרה שלך."

– הנרי פורד

שמונה וחצי לפנות בוקר

התחלתי את הבוקר עם המון מרץ וחשק, זה לא טריוויאלי לתפקד בבוקר עבורי. ועוד ביום ראשון בבוקר. אני לא בנאדם של בוקר, צהריים – בסדר, אחרי הצהריים עוד יותר טוב – בערב – נפלא!

הילדים שלי גדלו עם אמא שהיא זומבית בבוקר, נכון יש סנדביצ'ים, נכון, הסעתי בכל שעה שהיה צריך, עזרתי להתלבש אם צריך – רק… אל תדברו איתי. אמא לא בפוקוס.

אני זוכרת שאני הייתי בין האמהות הבודדות שבכל חופש הייתה מאושרת, שלושה שבועות פסח? איזה כיף! אני אסתדר עם העובדה שמוניתי לשר התרבות, אני אדאג לתעסוקה, אני אפעיל והכל יהיה אחלה – העיקר, לא צריך לקום בבוקר מוקדם. החופש הגדול? תענוג צרוף!

אני יצור סימפטי וחייכני בדרך כלל – אבל אם תדברו איתי בשמונה וחצי לפנות בוקר – זה יהיה הסוף של הקשר ביננו.

אבל לא היום, היום קמתי עם חיוך רחב, שתיתי את הקפה בזריזות ובשמונה וחצי כבר ישבתי מול המחשב. למעשה, חוץ מהפסקת אוכל בצהריים, כל היום ישבתי לי מול המחשב והתחלתי לארוג את האירועים המרגשים לקראת 11 שנים לכחול. רציתי להספיק מלא דברים.

צעירה ב-11 שנים

ועכשיו אני באתנחתא כותבת לכן, משתפת אתכן בחלקיק קטן ממה שהיה לפני 11 שנים.

לפני 11 שנים הייתי בדיוק חודשיים לפני הפתיחה של כחול. כבר ידעתי שאני הולכת לעשות את מרד הנעורים שלי בגיל 36. כבר ידעתי שהמקום שלי הולך להיות מיוחד, חנות אחרת, בעיקר לנשים. כבר ידעתי שאני הולכת לקרוא למקום כחול – כי אני אוהבת מאד את הצבע ואת העובדה שהוא מסמל גם אצילות (דם כחול) וגם סקס. ואפילו כבר סיפרתי להורים שלי ולאחים שלי ולכל החברים מה בתכנון ונשארתי בחיים. עוד לא סיפרתי לילדים, כי עוד לא החלטתי איך.

זו הייתה תקופה שבכל רגע נתון הייתי אומרת לעצמי: "את לא הולכת להשתפן עכשיו". אני, אישה נורמטיבית, אמא למופת, בת לאבא פולני למהדרין (ואמא טורקיה למזלי), נצר למשפחת צוקר המונה רואי חשבון ועורכי דין, נכנסת ויוצאת מחנויות סקס בתל-אביב (בשביל ללמוד!!!), כאילו אין מחר. הברכיים שלי רעדו.

בלילה חלומות זוועה וחלומות מדהימים היו מתערבבים לי. בעיקר היו מופעי שדונים. השדון של: "למה את צריכה את זה? ואם תתרסקי? ולמה לך הרפתקאות? את לא בנוייה לזה, תראי את עצמך, בגילך עם שני ילדים, אחד מהם אספרגרי, לבדך, מעולם לא עשית משהו כזה והמון עסקים נופלים".

ומנגד היה השדון של: "תמיד את בתלם, תמיד את בסדר, תמיד חשוב לך לרצות את כולם, תעשי משהו מלהיב, תיזכרי איך זה להרגיש חיה, תפרצי, תעשי משהו לעצמך, כי את אוהבת, כי את מאמינה".

ההבדל בין פחד והתרגשותזו הגישה

ובבוקר הייתי קמה, ולא מרשה לאף מחשבה פסימית להיכנס. לימדתי את עצמי להתייחס לפחד, למצוא לו מענים, אבל לא לתת לו לשתק אותי. שהפחד יהיה הדלק שלי, שיניע אותי קדימה, להצליח, להיות יצירתית, להיות מחוייבת – אבל שלא יסיט אותי מהמטרה.

כבר חלפו להן 11 שנים, עדיין יש פחדים, אחרים, עכשוויים ותמיד יהיו, כי הפחדים הם חלק מהחיים שלי, שלנו, של כולנו – ויש להם גם תפקיד בחיים, הם נועדו להזהיר אותנו מסכנה אפשרית, מתקלה אופציונאלית, ממכשול שעשוי לעכב אותנו. עדיין יש פחדים, אבל למדתי שאין צורך שהם יהפכו העיקר, למדתי איך להסתכל קדימה, למטרה. ואולי, הכי חשוב עבורי, למדתי שכשאני מחוייבת להחלטה שלי ומודעת למחירים שהיא דורשת ממני, כשאני מאמינה בעצמי – הכל אפשרי.

חלפו להן 11 שנים מאותו רגע והנה אני, יושבת ומתכננת חגיגות יום הולדת 11 שנים לכחול.
צברתי נסיון, הבנה, רכשתי ידע והתקדמתי מספיק כדי להבין ולדעת, זו לא המצאה פרטית שלי, זה לא באמת איזה טריק שעובד רק עלי – הכל אפשרי לכל אחת, שבוחרת להיות מחוייבת לעצמה ולמטרה שלה, להתגבר על הפחדים, לעשות שינוי, הכל אפשרי.

תמיד, בכל שלב בחיים יהיו מכשולים, יהיו פחדים, יהיו שדונים מגעילים שיסבירו לנו למה זה לא מתאים, למה דווקא אצלנו זה לא יצליח, למה אי אפשר ולמה לא כדאי לנו. כל מה שצריך זו סיבה מספיק טובה בשביל להתקדם. שאפשר להיות מחוייבת אליה. תשוקה מספיק גדולה.

בתמונה: אמא שלי האהובה בחגיגות שנה לכחול. מי היה מאמין.

 

סיגל צוקר היא בעלת "כחול", המרכז למיניות וזוגיות וחנות סקס בכרמיאל  HYPERLINK "http://www.blue4fun.co.il" http://www.blue4fun.co.il

 

 

 

כתבה מעניינת:

חיית מחמד ובעלים תחרות 2019-02

שתי טיפות מחמד

שתפוהתחרות ״שתי טיפות מחמד״ יוצאת לדרך. מי הכי דומה לחיית המחמד שלו? תחרות הפרסים הגדולה …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.