בית / חדשות / חברה וקהילה / כוכב, שביט
שביט כוכבי 2019-01

כוכב, שביט

בגיל 47, קצת יותר משנתיים אחרי שנפצע קשה ושבר את עצם הירך בתחרות רכיבת אופני שטח, חזר שביט כוכבי מכרמיאל לאליפות הארץ במטרה אחת – כדי לזכות במקום הראשון. סיפור על ניצחון הרוח על החומר

מאת גיל דובריש

בחודש דצמבר האחרון עשה שביט כוכבי בן ה-47 מכרמיאל מכרמיאל את הבלתי ייאמן וזכה באליפות הארץ במרתון רכיבת שטח למרחק 70 ק״מ – קטגוריית מאסטרס פרו בגילאי 40-49. לפני קצת יותר משנתיים, התסריט הזה היה נשמע דמיוני: כוכבי נפצע קשה במהלך אליפות הארץ באופני שטח בגלבוע, אושפז, נותח ועבר תהליך שיקום ארוך.

את רגע הפציעה, שביט לא ישכח לעולם. ״זה היה באליפות הארץ, במרתון שטח בגלבוע. התחרות הייתה למרחק כ-80 ק״מ. משהו כמו אחרי 50 ק״מ, הייתי בחבורה המובילה של הרוכבים, ביצעתי עקיפה במקום שלא היה פנוי מספיק, ואז איבדתי שליטה על האופניים ועפתי״, הוא מספר.

כוכבי התרסק על סלע בצד הדרך, עצם הירך ברגלו הימנית נשברה בצורה קשה. הוא אושפז בבית החולים ובניתוח הושתלו פלטינות ברגלו. תהליך השיקום היה מייגע ונמשך כשלושה חודשים.

עבור רובנו, פציעה כזו הייתה מהווה תמרור אזהרה, סימן לכך שכדאי להפסיק עם ״התחביב״ הזה, אבל כוכבי בנוי אחרת. ״אני עוסק מגיל 30 ברכיבת שטח, במקום לחשוב על פרישה, הפציעה גרמה לי להרגיש ההפך, מבחינתי, הכי נורא היה שפספסתי את המקום הראשון. רציתי להוכיח לעצמי שאני מסוגל לחזור לאופניים, להתחרות ולזכות באליפות. הדבר היחיד שעמד לנגד עיניי בתהליך השיקום היה לחזור ולהתחרות על האליפות״.

אחרי השיקום בבית החולים, המשיך שביט בתהליך השיקום הפרטי שלו, עם פיזיותרפיסט אישי צמוד ואימונים קשים. למעשה, השיקום נמשך עד היום. גם הכאבים. ״כשנה אחרי הפציעה ניסיתי לחזור להתחרות, אבל הרגשתי שאני עדיין לא כשיר. המשכתי באימונים ובשיקום במשך זמן רב. בחודש דצמבר האחרון, שנתיים ושלושה חודשים אחרי הפציעה ניגשתי לתחרות למרות שאני סובל מכאבים ברגל. אני מבין שהכאבים הם חלק ממני, זה משהו שאסחוב כל ימי חיי, אבל אני לא מהמוותרים״.

שביט כוכבי רכיבת אופניים תחרותית 2019-01. צילום: פרטי
שביט כוכבי. צילום: פרטי

– איך המשפחה מתמודדת עם הפציעה הזו, עם התחביב הזה?

״המשפחה תומכת מאוד. אני נשוי לפאני ויש לי שלושה ילדים, הבכור שלי סיים שירות ביחידה קרבית. אחרי הפציעה הקשה אשתי אמרה לי ׳טוב, די, תנוח עכשיו, קח את הזמן׳, אבל היא ראתה מה זה עושה לי לא לרכוב ולא להיות בעניינים, היא הבינה שזה נמצא אצלי בדם, אם אני לא מתחרה, הגוף כואב לי עוד יותר״.

התחרות האחרונה הייתה קשה מאוד. גם התנאים בשטח אבל גם ההתמודדות עם הכאב. ״הקושי העיקרי הוא בזינוק. זה שלב מאוד אגרסיבי, תחשוב שיש כ-200 רוכבים שמזנקים והמטרה היא להיות בין הראשונים, כי אחרת תיתקע בצוואר בקבוק ולא תצליח להדביק את המובילים. פה הייתה בעיה, התחלתי לרכוב חזק והרגל כאבה מאוד. רק אחרי כ-20 דקות הרגל התחממה וחזרתי לעצמי. התחרות נמשכה שלוש שעות בעצימות גבוהה. זה לא כדורסל או כדורגל שבהם יש הפסקות קצרות. בתחרות אופניים מי שמוריד את הקצב, מפסיד״.

– מתי הבנת שאתה הולך לנצח?

״במרחק 9-10 ק״מ מקו הסיום הייתה עליה של 800 מטרים, פרצתי בכל הכוח והובלתי בתחרות. הסתכלתי אחורה וראיתי את המתחרים בקטגוריה שלי במרחק 30 מטר מאחור, זה נחשב למרחק גדול. הבנתי שנשארו לי עוד פחות מ-10 ק״מ כדי לתת את כל מה שיש לי ולנצח. 3 ק״מ מהסיום הבטתי שוב לאחור ולא ראיתי אף אחד. בשלב הזה הבנתי שהאליפות היא שלי, הרגשתי מחוייך, הלחץ ירד והרשיתי לעצמי להירגע. אתה מבין שזהו, זה שלך. בסוף המרוץ מצאתי את עצמי בלי אוויר בגוף אבל עם הרבה אושר, סיפוק והבנה שגם עם גוף ׳שבור׳ אני יכול להגשים מטרות״.

– תאר לי את השניה הזו שבה אתה חוצה את קו הסיום בתור מנצח.

״מיד כשסיימתי את התחרות, ירדתי מהאופניים, הלכתי הצידה, אף אחד לא היה לידי, שכבתי על הרצפה, עצמתי את העיניים והדמעות ירדו. לאט לאט ניגשו המתחרים שחצו את קו הסיום ובירכו אותי. אלה אנשים שאני מכיר שנים, הם מכירים את הסיפור על הפציעה ותהליך השיקום. למרות שזה ענף מאוד תחרותי המתחרים מעריכים אחד את השני ויש כבוד הדדי בינינו״.

לענף רכיבת האופניים הגיע שביט כוכבי ממש במקרה. ״אחרי השחרור מהצבא קניתי אופנוע, למרות שההורים שלי לא ממש אהבו את הרעיון. היו לי כמה תאונות… כשהגעתי לגיל 30, הבן הבכור שלי היה בן 4, הבנתי שדי, הגיע הזמן לשחרר את האופנוע – גם בגלל הסיכון וגם בגלל העלויות הכרוכות. חיפשתי חלופה אחרת, הדבר הטבעי ביותר שמצאתי זה… אופניים. לרכיבת השטח הגעתי במסגרת העבודה שלי כמדריך ספינינג בחדר כושר. כל הזמן שאלו אותי מה עוד אפשר לעשות באימונים, היו הרבה שאלות על אופניים. יום אחד מישהו שאל אותי אם אני רשום לתחרות אופני שטח ביקנעם. ישר אמרתי ׳כן׳. לא היו לי אופניים ולא רכבתי על אופניים. אבל מאותו רגע האגו שלי דחף אותי קדימה, הרי לא יכולתי לצאת שקרן מהסיפור… כעבור יומיים התייצבתי
בחנות רוזן ומינץ בקריות – בכסף שמכרתי את האופנוע קניתי אופניים. הצוות לימד אותי בחנייה של החנות איך להעביר את ההילוכים. ביום שישי קניתי את האופניים ולמחרת, ביום שבת, התייצבתי על קו הזינוק של התחרות, כשאני לא יודע כלום, אפילו לא הייתי בטוח איך מעבירים הילוכים. סיימתי במקום ה-13 מתוך 35 רוכבים. אני לא אשכח את זה לעולם… מאז אני עמוק בתחום הזה. אגב, עם הזמן סגרתי מעגל ברשת רוזן ומינץ. לפני 17 שנה רכשתי שם אופניים והיום  אני עובד כמנהל חנות של הרשת בכרמיאל״.

– כמה זמן אתה מקדיש בשבוע לרכיבה על אופניים?

״אני רוכב בכל יום, חוץ מראשון, יש לי גם מכשיר טריינר בבית שעליו אני מקבע את האופניים ומתאמן. בממוצע אני רוכב 15-20 שעות בשבוע. זה תחביב יקר בכסף ויקר בזמן, אם אין לך תמיכה מהמשפחה זה בלתי אפשרי. אתה רוכב לבד בשבתות, בבקרים, בשעות הערב, המשמעות היא שאתה כמעט לא נמצא בבית״.

– מישהו מהילדים ״נדבק״ ממך בעניין האופניים?

״הבן הבכור שלי נהג לרכוב, היינו יוצאים יחד לתחרויות. זה נגמר כשהוא התגייס לצבא, אבל עכשיו אחרי השחרור שלו, יש סיכוי שיחזור לזה״…

– יש לך טיפ למתחילים שמעוניינים להיכנס לתחום הרכיבה התחרותית?
״הכי חשוב זה לאהוב אופניים, כי זה לא קל. להיות רוכב תחרותי זה לא לקחת את האופניים ולטייל שעתיים בשבוע, אלא מדובר בשעות על גבי שעות של אימונים, תזונה נכונה, תמיכה מהבית, מבת הזוג ומהחברים, זה לבלות זמן רב עם רוכבים תחרותיים שמצד אחד אתה חבר שלהם ומצד שני המתחרה הכי גדול שלהם. זו השקעה גדולה כספית, מחנות אימונים, נסיעות לחו״ל, תחרויות ברחבי הארץ. בימים אלה למשל, מתוכננות 3 תחרויות בארץ ויש מחשבה על תחרות בקפריסין״.

– אלה היו העצות למתחילים. מה העצות למתקדמים, מה מבדל בין אלופים לכל השאר בתחום הזה?

״ההבדל הוא בשאלה כמה אתה מוכן להקריב. ההקרבה היא על חשבון כל מה שאתה מכיר ואוהב. למשל, בשעה 10 בלילה אני כבר במיטה, אין בילויים, אני לא יוצא לפאבים… זה גם פחות זמן איכות עם המשפחה, האישה והילדים. השאלה היא כמה אתה מוכן להשקיע כדי להיות אלוף?״

– אתה אלוף הארץ, מה הלאה, הרי הגעת לפסגה?

״עכשיו זה רק מתחיל… הכי קשה הוא לשמור על הפסגה. האתגר האמיתי הוא לשמור על תואר האליפות, על חולצת האליפות שקיבלתי אחרי הזכיה. כרגע, אני המטרה העיקרית, כולם ינסו להשיג אותי והחוכמה היא לשמור על המקום הראשון״.

– אתה כבר בן 47 … כמה זמן אתה עוד מתכוון להמשיך בתחום הרכיבה התחרותית?

״עוד חמש שנים, נדבר״ משיב כוכבי בחיוך…

שתפו

כתבה מעניינת:

חדשות כרמיאל

בדרך לתל אביב כמעט ועצרנו בשדרות

מאת: אלה ויינטראוב מה קורה כאשר מפלגה מוצאת דרכים יצירתיות כדי להגיע לאנשים, להקשיב ולתת …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

SHOP NOW
close-link
//set menu items with childrens to be clickable