כרמיאלים למען החיילים
כרמיאלים למען החיילים

כרמיאלים למען החיילים ולמען תושבי הדרום

שתפו

שיירה של ארגון יד עזרא ושולמית שבה אזרחים מכרמיאל יצאה ממש ערב הכניסה הקרקעית של צה”ל לעזה אל יישובי הדרום ושטחי הכינוס כדי לחלק מזון ולפנק את התושבים והחיילים. תושבים תרמו לצה”ל גם ביוזמתם הפרטית: לימור מזן חילקה מזון לחיילים וודיע גאנם ממוסך

בית הרכב רכש מכיסו חבילות שי בשווי 10,000 ש”ח למען טייסי חיל האוויר

תושבים בכרמיאל נרתמים למאמץ הלאומי. יש מי שמסתפק בכתיבת הודעות תומכות ברשתות החברתיות ומעודד מהצד, ויש מי שעושה ותורם בפועל.
למעלה מ-50 טון אספקה
שיירה של כ-7 משאיות וכ-20 רכבים פרטיים, חלקם מכרמיאל וחלקם ממקומות נוספים בארץ, יצאה ביום רביעי שעבר, ממש בטרם הכניסה הקרקעית של צה”ל לעזה, למסע של תמיכה ועזרה לתושבי הדרום והחיילים השוהים סמוך לגבול הרצועה. את יציאת השיירה יזם ארגון יד עזרא ושולמית ממרכזו בכרמיאל, בראשות הרב שמעון פינטו, יו”ר המרכז. 
המשאיות בשיירה הכילו למעלה מ-50 טון של מוצרי מזון, ממתקים, מוצרי היגיינה ואף ארטיקים ואבטיחים קרים. בימים שקדמו ליציאה, התרוקנו למעשה כל מחסני ארגון יד עזרא ושולמית והכל הועמס על המשאיות. השיירה יצאה מכרמיאל, פגשה ברכבים נוספים בכביש 6 ומשם המשיכה לאשדוד, קריית גת, נתיבות ושטחי כינוס של הצבא ליד עזה. בכל מקום אליו הגיעה השיירה, פרקו אנשי יד עזרא ושולמית ביחד עם התושבים שהצטרפו למסע, טונות של ארגזים מלאים בכל טוב, שהעלו חיוכים על פני התושבים ביישובים המופגזים ועל פניהם של החיילים, ששוהים באזור מאז תחילת המבצע.
במרכזי הערים אליהם הגיעו המשאיות חולקו לתושבים סלי מזון יבש, פירות וירקות, ואף נערכו הפנינגים עם מכונות פופקורן וסוכר וטונות של קרטיבים. במוצבי צה”ל חולקו מוצרים שימושיים, בעיקר קופסאות שימורים, מוצרי היגיינה, שתייה ופירות. הכרמיאלים יצאו בשעות הבוקר וחזרו רק כעבור כ-20 שעות, ב-4 לפנות בוקר.
מנהלת יד עזרא ושולמית, דפנה מזור: “זו לא הפעם הראשונה שאנו שולחים שיירות סיוע לדרום, גם במבצע עמוד ענן עשינו זאת, אם כי הפעם הגענו הרבה יותר לעומק, עד לבסיסי החיילים. קראנו גם לאזרחים להצטרף אלינו, כדי לשדר לתושבי הדרום והחיילים שאנחנו איתם, זו הייתה שיירת הזדהות לא פחות מאשר תרומה וסיוע. הייתה כאן אמירה שכולנו עם אחד, מהצפון עד לדרום”.
דניאל בוסקילה, מנהל הלוגיסטיקה של ארגון יד עזרא ושולמית בכרמיאל התלווה לשיירה הארוכה, אומר כי כל מי שהשתתף ביוזמה, חש התרגשות רבה: “הכי מרגש היה לראות את הפרצופים של החיילים, שהגענו אליהם בשעות הקטנות של הלילה, כשהם קיבלו מאיתנו גלידה, מים או אבטיח קר. זה מבחינתם היה הדבר הכי מדהים, כאילו קיבלו מיליון דולר. לזה לא ציפיתי, לתשוקה שהייתה להם לפינוקים שהבאנו. זה עשה עבורי את כל המסע הזה. הכי מרגש היה לראות את החבר’ה הצעירים באלפים, מכוסים באבק מכף רגל ועד ראש, עד כדי כך מאובקים שלוקח לך חמש דקות כדי לראות שיש חייל שעומד מולך. להערכתי נגענו באלפי אנשים בתוך יום אחד”.
– היו אזעקות ונפילות בדרך? 
“היו בדרך אזעקות, שמענו את היציאות של הטילים, לא ידעתי אפילו מאיזה צד.. היינו למשל באתר של סוללת כיפת ברזל, פתאום היא החלה לפעול, זיהתה טיל וישר התבקשנו לזוז הצידה. או למשל היינו במתחם של הצבא, בדיוק כאשר קיבלו פקודה לפתוח בירי מרגמות”.
בוסקילה מספר גם על אירוע משעשע משהו, כשלדבריו כבר בהתחלת הביקור בדרום, בצומת נתיבות, נתקעה אחת ממשאיות הקירור, עקב בעיות חשמל. “הבעיה תוקנה חלקית כך שהמשאית המשיכה לנסוע ללא פנסי תאורה, וכך עשתה את כל הדרך חזרה לכרמיאל לפנות בוקר. למרות שראו אותנו ניידות משטרה בדרך, אף אחד לא עצר אותנו, אף אחד לא עיכב אותנו, אני מניח שהבינו שהכל נעשה למען מטרה טובה…”
מתח באוויר
אשי טאוב, עיתונאי ופעיל חברתי (גילוי נאות: חבר במערכת זהר הצפון), יצא גם הוא במסגרת השיירה הארוכה של יד עזרא ושולמית לדרום. “התבקשתי ע”י הרב שמעון פינטו, להצטרף לשיירה, הן כדי לסייע והן כדי לסקר ולתעד את הנעשה. נעניתי מיד בשמחה. יצאנו מכרמיאל בסביבות השעה 10 וחצי בבוקר לכיוון הדרום, כשאליי ברכב התלוו יוסי ליבוביץ מיד עזרא ושולמית ודריה ארבל ממרצ. אני חייב להודות שבאמת לא חששנו אף לרגע בדרך, גם כשנכנסנו לאזורים שעד עכשיו שמענו עליהם רק ברדיו, כשהודיעו על צבע אדום ואזעקות, כמו מועצה אזורית אשכול, שדרות, יד מרדכי, נתיבות… שיא המסע מבחינתי, היה במפגש עם החיילים. פגשנו חיילים שמאיישים את כיפת ברזל, חבורת צעירים מופלאה, שרק באותו יום יירטה ארבע רקטות ששוגרו לכיוון ישראל והצילו ללא ספק חיי אדם. חילקנו להם שם ארטיקים והרבה דברים טובים, העלינו חיוך על פניהם".
"צריך להבין שבדרום, המרחקים עצומים, מיד אחרי הביקור כיפת ברזל נסענו מרחק רב בתוך ענני האבק והחול ובקרבה גדולה מאוד לעזה, ושם נפגשנו עם חיילי גדוד 13 של גולני ושריונרים. כמובן שגם שם חילקנו להם פינוקים שונים ואז גילינו שהמצרך המבוקש ביותר – ואותו לא הבאנו, הוא… סיגריות. הייתה תחושה באוויר של ‘ליל חניה’ ערב קרב, כלפי חוץ כשכל החיילים פגשו אותנו הם גילו מורל גבוה, אבל בשיחות אישיות שיצא לי לדבר עם כמה מהם, התברר לי שהבטן של כולם התהפכה והמתח הורגש היטב לקראת הלא נודע”.
טאוב ממשיך ומספר: “אחד החיילים שאל אותי, האם מדברים על הפסקת אש. בשלב מסויים נעמדתי בצד, הבטתי על פני החיילים שעברו לידי. ילדים. חשבתי לעצמי, שבאמת אלוהים ישמור אותם, כי הם לא יודעים מה זאת מלחמה ולצערי הרב, הרגשתי בתוך תוכי שחלק מהם לא ישוב. בשעה מאוחרת מאוד חזרנו צפונה, כשאנחנו מלווים בקולות בומים ויירוטים”.
מכרמיאל לדרום עם ניסן ג’וק עמוס בארגזים
לימור מזן, פעילה חברתית תושבת העיר, יצאה מיוזמתה האישית לביקור באחד הבסיסים של הצבא בדרום הארץ. “העמסתי את הניסן ג’וק שלי בכל טוב, בעיקר ממתקים, חטיפים, שתייה קלה, עוגות ועוד” היא מספרת. את הכל תרמו בעלי עסקים מהאזור: “פניתי מיוזמתי לאמיר ממרכז מזון יהודה, יחיא דבאח ממרכז הקניות דבאח וששון ממכולת במרכז מגדלי האקדמיה".
"סיפרתי להם שאני מתכוונת לנסוע לבסיס צה”ל בדרום ולחלק לחיילים דברים טובים. כל שלושת בעלי העסקים נרתמו ללא שאלות נוספות ותרמו ארגזים שלמים”.
על החיילים שפגשה לימור, היא מספרת: “הגעתי לשטח כינוס של הצבא. זה היה פשוט באמצע המדבר, חום נורא, רוחות שסוחפות את החול לתוך העיניים, נושמים אבק 24 שעות ביממה, פשוט ללא תנאים. הזדעזעתי מעצם הקיום של החיילים בשטח במשך יותר משבוע. אין מיגון, כולם ישנים מתחת לרשתות הסוואה, מוקפים בטנקים. למרות התנאים החיילים היו בעלי מוטיבציה נדירה, גילו נחישות ולא הפסיקו לומר שהם רוצים להיכנס לעזה כדי לסיים את הסיפור אחת ולתמיד… פרקתי את הארגזים קיבלתי חיבוקים, נשיקות, החיילים התפלאו לשמוע שעשיתי את כל הדרך מהצפון רק בשבילם. כשחזרתי צפונה, שמעתי שבכל המקומות שבהן ביקרתי בבטחה קודם לכן, היו נפילות. הגעתי הביתה בשלום”.
– מה המשפחה חושבת על הנסיעה הזו?
“קיבלתי תמיכה מלאה מבעלי והילדים. זה לא מובן מאליו. אם תהיה אפשרות, אחזור על כך שוב, מקווה שהכל יגמר במהרה ובשלום”.
משפחתו של זאבי גאנם תרמה חבילות שי בשווי 10,000 ש”ח לצה”ל
משפחת גאנם ממוסך בית הרכב בכרמיאל החליטה לתרום חבילות שי מתוקות של חברת שטראוס בשווי 10,000 ש”ח לבסיס חיל האוויר בפלמ”חים, שם שירת הבן זאהי ז”ל.
לפני כשמונה חודשים נהרג זאהי בתאונת דרכים ליד הכניסה לבסיס בו שירת. מאז מתמודדים במשפחה עם האובדן הכבד. ביום ראשון כאשר נודע על מותם של חיילי גולני בעזה, זה החזיר את ודיע ורעייתו אחורה בזמן. “כששמענו על החיילים שנהרגו זה החזיר אותנו לאבל האישי שלנו. הרגשנו שהבן שלנו מעביר לנו מסר מלמעלה, לעשות משהו למען הצבא. הרגשנו צורך לתרום לחיילים שעובדים מסביב לשעון בתקופה הזו והיה אך טבעי שנבחר בבסיס פלמ”חים שבו שירת בננו”.
ודיע פנה אל חברת שטראוס והזמין משאית מלאה בחבילות שי, 250 במספר, בשווי 10,000 ש”ח, במטרה לחלק אותן לטייסת 166 ולחיילי מג”ב שכם. ביום שלישי הגיעה המשאית המלאה כל טוב אל פתח הבסיס שם המתינה המשפחה. לכל חבילה הוצמדה אגרת ובה תמונתו של זאהי ומסר מהמשפחה בזו הלשון: “מחזקים את ידכם, ושולחים לכם את אהבתנו ותמיכתנו וחיבוקנו יישר כוח באהבה משפחת גאנם”.
החיילים שלא ידעו דבר על כך הופתעו והתרגשו מהמחווה הנדיבה. גאנם מספר: “התרגשתי מאוד. הימים הם לא קלים, בכל פעם שאני שומע על חייל שנהרג, הלב מתכווץ, זה נוגע בנקודה הכי רגישה. הראש אומנם כאן במוסך בכרמיאל, אבל הלב נמצא שם עם החיילים”.

כתבה מעניינת:

שכונת רבין צילום צביקה מונר

ההגירה השלילית מכרמיאל: כמה תושבים ״אבדו״?

שתפומגמת ההגירה השלילית נמשכה גם ב-2020: לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה באותה שנה עזבו את …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.