Array
(
    [_edit_lock] => Array
        (
            [0] => 1446729213:5
        )

    [_edit_last] => Array
        (
            [0] => 5
        )

    [_thumbnail_id] => Array
        (
            [0] => 11325
        )

    [tie_sidebar_pos] => Array
        (
            [0] => default
        )

    [tie_post_slider] => Array
        (
            [0] => 184
        )

    [_yoast_wpseo_focuskw] => Array
        (
            [0] => לילה
        )

    [_yoast_wpseo_title] => Array
        (
            [0] => לחיי אנשי הלילה
        )

    [_yoast_wpseo_metadesc] => Array
        (
            [0] => בזוית חדה / שירלי גורן
        )

    [_yoast_wpseo_linkdex] => Array
        (
            [0] => 68
        )

    [tie_views] => Array
        (
            [0] => 473
        )

    [essb_cached_image] => Array
        (
            [0] => https://zhk.wpengine.com/wp-content/uploads/2015/11/Tired-young-business-woman-sleeping-next-to-his-laptop-computer-at-the-desk-isolated-on-white.jpg
        )

    [rank_math_title] => Array
        (
            [0] => לחיי אנשי הלילה
        )

    [rank_math_description] => Array
        (
            [0] => בזוית חדה / שירלי גורן
        )

    [rank_math_focus_keyword] => Array
        (
            [0] => לילה
        )

    [rank_math_robots] => Array
        (
            [0] => a:1:{i:0;s:0:"";}
        )

)
אשה עבודה עייפות צילום אילוסטרציה
צילום: אילוסטרציה

לחיי אנשי הלילה

שתפו

“אולי סוף סוף מישהו יבין אותי” , כתבתי השבוע בעמוד הפייסבוק שלי בקול זעקה וטרוניה בצמוד לכתבה על מחקר שגילה כי להתחיל את יום העבודה לפני השעה 10 בבוקר שווה ערך לעינוי. אין דבר בעולם שאני יותר מסכימה איתו מאמירה זו.

תמיד ידעתי שאינני טיפוס של בוקר. מאז ומתמיד עוד מימי בית הספר התחלתי לפרוח, להתרכז, לפעול ולהתפקס רק באיזור השעה 11 בבוקר ולפעמים אף מאוחר יותר. מעטים הבינו לליבי ומה שלא ניסיתי לומר להגנתי לא תרם אלא רק עצבן יותר את אנשי הממסד , מוריי ורבניי שאני מוכנה להמר כי טיפוסי בוקר להוטים הינם.

לימים בזמן שלמדתי באוניברסיטה את כל המטלות, העבודות והלמידה למבחנים התחלתי לא לפני חצות הליל ובמרבית הפעמים נהגתי לסגור את ספרי הלימוד עם עלות השחר. לא זכור לי שבסוף השנה לא קיבלתי את התעודה המיוחלת.

אז למה בעצם לא לחלק את העולם לטיפוסי בוקר וטיפוסי לילה ולאפשר לכל אחד להתאים את עצמו לקבוצה המתאימה. למה לסבול ייסורי תופת בוקר בוקר כדי לעמוד בדרישות הממסד רק כי הוא מנוהל, סביר להניח על ידי אנשי בוקר מעצבנים?

האם העובדה שטיפוס לילה אנוכי מורידה ממני נקודות זכות? פוגמת ביכולתי להגיע להשגים? לא מאפשרת לי לתפקד ביעילות ובתפוקה בעולם המודרני? נהפוך הוא שהרי רבים וטובים אנשי לילה הם. רבים מחבריי כאלו ואני מוכנה להעיד על מעלותיהם ויכולותיהם לא פחות מתרנגולי הבוקר שקמים במהירות הבזק בשעה 5 לערך, מספיקים לצאת לריצת בוקר ומגיעים מצוחצחים ומדושני עונג למשרד בדיוק בשעה 8 ואולי אף מוקדם מכך….אוף כמה שהם מעצבנים אותי!

אני לעומת זאת נרדמת מאוחר בלילה בואכה שעות הבוקר המוקדמות, נאבקת במטלות הבוקר כעבד מיוסר, נכנסת לרכבי ונוהגת בו כבטייס אוטומטי ונאלצת להגיע למקום עבודתי במראה שמזכיר בהחלט סמרטוט רצפה עייף ודואב רווי אבק, רק כי כך מתנהל הממסד.

למה לא לחלק את ימי העבודה לפי טיפוסי האנשים ולאפשר לחלקנו להתחיל בסביבות השעה 11 ולסיים בהתאמה מאוחר יותר לקראת שעות הערב המוקדמות? למה?

אני מבטיחה לכם שהתפוקה תהיה נהדרת! כתיבת טור זה למשל נעשתה בשעה 2 לפנות בוקר….

ומדוע אני מתעסקת בזוטות אילו בזמן שהמדינה בוערת והציבור מתוסכל? פשוט כי זו התרפיה שלי.

לחיי אנשי הלילה!

כתבה מעניינת:

יובל שולמן מדליות אליפות עולם התעמלות אומנותית צילום פרטי

אלופת העולם מכרמיאל: המטרה – מדלייה באולימפיאדה

שתפויובל שולמן (14.5) חזרה מאליפות העולם ג׳וניור לנערות עם שתי מדליות זהב ושתי מדליות כסף …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *