בית / Fun / פרשת השבוע - הרב יעקב ידיד / פרשת במדבר – יום ירושלים: לכבודה של ירושלים
חדשות כרמיאל

פרשת במדבר – יום ירושלים: לכבודה של ירושלים

א. כ”ח אייר יום ירושלים
במוצאי השבת, ליל כ”ח באייר, נחגוג את יום ירושלים. יום ירושלים הוא יום סיום מלחמת ששת הימים, שבה שוחרר הר הבית, הכותל המערבי, והתאחדה ירושלים כולה תחת ריבונות מדינת ישראל. יום זה בו חזרנו לירושלים, היה יום שבו פעמו לבבות האומה כולה. קולו הנסער של רמטכ”ל צה”ל מוטה גור ז”ל: “הר הבית בידנו”, ותקיעת השופר של הרב הראשי לצה”ל אז הרב שלמה גורן זצ”ל, הבעירה לבבות יהודיים רבים בארץ ובעולם. הרבנות הראשית תיקנה בהמשך לחוק המדינה את יום ירושלים כיום הודיה, שבו אנו אומרים הלל, ומודים להקב”ה על הנס המופלא של תחילת שיבת ציון, וחזרתנו לירושלים. לעיתים: “אין בעל הנס מכיר בניסו”, ולא בכל בתי הכנסת מציינים את היום כפי שראוי, ולכבודה של ירושלים, לכבודם של ישראל שהתפללו תמיד ומתפללים עדיין : “ותחזינה עיננו בשובך לציון ברחמים”, “ולירושלים עירך ברחמים תשוב”, “ולשנה הבאה בירושלים”, צריכים אנחנו לחזק ולהתחזק בהבנת משמעותו של היום הזה, ובחשיבותה של העיר ירושלים, לכל אחד ואחד מאיתנו. על הפסוק:”ציון אין דורש לה” – לומדים חז”ל אם כן צריכים לדרוש על ירושלים, וצריכים לדרוש את ירושלים, וכפי שמסיים רבי יהודה הלוי את ספרו, לא ניכנס לירושלים עד שנכסוף אליה מאד.

ב. בליבו של העולם כולו
חז”ל מספרים כשכשבא סנחריב וחשב להחריב את ירושלים, הוא בא בצבא גדול מאד, ירושלים היתה בעיני רוחו מטרפולין ענק, עיר העמים, החשובה בערי העולם. סנחריב היה בטוח כי אחרי שכבש את ממלכות הענק שהיו בזמנו, ירושלים תהיה הקשה והגדולה מכולן. הוא מגיע לארץ ישראל עם כל צבאו, וממקום גבוה הוא מביט על ירושלים ולא מאמין, כל כך קטנה ירושלים? הכי קטנה מהערים והארצות אותן כבש. חז”ל דורשים עליו את הפסוק אותו אנו אומרים בפסוקים אותם אנו קוראים ביום העצמאות: “עוד היום בנוב לעמוד ינופף ידו על הר בת ציון חיבת ירושלים”. עומד שם סנחריב ומנופף את ידו, כאילו מודד את גודלה וקוטנה של ירושלים, ומניף יד מזלזלת בעיר הקודש הלאומית שלנו. הזלזול הזה עלה לו ביוקר, מרוב בטחונו העצמי הוא דוחה את הכיבוש, ומחליט לדחותו למחר. צבאו הגדול, כך אומר סנחריב, יכול להספיק לו עד כדי כך שכל אחד רק יוציא אבן אחת מהחומה, וכבר תיפול החומה. סופו היה שבאותו הלילה זכו חזקיה מלך יהודה ובני דורו לנס הגדול וצבאו של סנחריב הושמד. תפיסתו זאת של סנחריב נכונה אצל רבים גם היום, כמה קטנה ירושלים, וכמה היא נמצאת כל הזמן במוקד. עיני העולם כולו נשואות לקילומטרים הבודדים של עיר הקודש המופלאה הזו, משהו בה בעוצמתה ובייחודה מרטיט לבבות רבים כל כך. זהו נושא ללימוד ארוך ועמוק ואנחנו רק ניגע בו בקצרה.

ג. בין ציון וירושלים
שמות רבים לה לירושלים, ובכל זאת מתייחדים בה שני השמות הללו: עיר ציון, וירושלים. הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ”ל מסביר את ההבדל בין שני השמות הללו: “ציון וירושלים הן זו אצל זו. מאז ראשית תולדותינו התבלט שם “ציון” אצל ההבטאה של מלכותנו, כוחנו העולמי… אמנם “ירושלים” מבטאת בהבלטה את המטרה של קדושתנו מצד עצמה…” (אגרות ראי”ה ח”ג תתס”ז). בלשוננו נאמר זאת כך: שתי מגמות לה לעניינה של ירושלים, האחת במובן הלאומי, עיר הבירה של מלכות ישראל של כל הדורות, העיר המבטאת את עם ישראל מול העולם כולו, העיר שבה ישבו מלכי בית דוד, שם יצאה הוראה לעולם כולו. אולם יש משמעות פנימית יותר לירושלים והיא קשורה בהיותה עיר הקודש. העיר בעלת המגמה הפנימית של התעלות ערכית ורוחנית: “כל נביא שלא נאמרה שם עירו בידוע שהוא מירושלים”, עוצמת בית המקדש, עוצמת הרוח השפוכה עליה, “…ודבר ה’ מירושלים”. שני שמות מרכזיים לעיר הקודש והמלכות שלנו, ציון היא עיר הממלכה, וירושלים עיר הקודש. כשקם דור התחיה והקים את המפעל הגדול שיביא לייסודה של מדינת ישראל, הוא קרא לזה “ציונות” – הנובע מהשם ציון, כלומר הנהגה ממלכתית ישראלית בארץ ישראל, מתוך תקומתה של ציון אנו מצפים לבניינה של ירושלים, צד הקדושה והרוח שעוד צריך להיבנות ולהשתכלל.

ד. העיר המאחדת את ישראל אליה
כך לשון הפסוק בתהלים: “ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו” (תהלים קכ”ב, ג’).ודורשים חז”ל שזוהי העיר המחברת ומאגדת את הכל אליה, שהרי אף שלכל אחד דעת שונה ורצון שונה, כולם מתפללים למקום אחד, פני כולם לירושלים, ולמרות שלכל אחד תפילה משלו, כל התפילות לירושלים, ודרכה הן עולות. הגמרא במסכת מגילה קובעת: “ירושלים לא נתחלקה לשבטים” (כ”ו, ע”א), היא לא שייכת לשבט אחד, לאף אחד אין בעלות על ירושלים, היא שייכת לכלל ישראל, למציאות המאחדת אותם. שמעתי פעם מהרב משה צבי נריה זצ”ל, ראש ישיבת כפר הרואה, ששאל מדוע לא זכינו לכבוש את ירושלים כבר במלחמת השחרור? מדוע נאלצנו לחכות עוד תשע עשרה שנה עד שזכינו לאיחודה של ירושלים? מדוע מנע הקב”ה מאיתנו עם קום מדינת ישראל את ירושלים? והוא השיב: במלחמת השחרור עדיין לא היינו צבא מאוחד, ההגנה נלחמה לחוד, ואנשי האצ”ל והלח”י נלחמו לחוד, היה אמנם פיקוד אך האיחוד היה עדיין רחוק, כשלא מאוחדים לא ניתן לכבוש את ירושלים. אחר כך כשקם צה”ל ואיגד בתוכו את כל הפלגים, צה”ל מאוחד יכול לכבוש את ירושלים. ירושלים שלא נחלקה לשבטים, לא נכבשת אם לא מתאחדים סביבה. האיחוד מביא את יכולתינו להתרומם לירושלים. כך הרי דורש הירושלמי: “כעיר שחוברה לה יחדיו – שמחברת ישראל זה לזה” (ירושלמי לבבא קמא פ”ג, ה”ז).

ה. להרים על נס את ירושלים
ירושלים נמצאת תחת עין בוחנת של העולם כולו, כל תזוזה בירושלים מפעילה כוחות אדירים בכל העולם, והשפעותיה מי ישורן. עם ישראל שמצפה לבניינה של ירושלים, לא מצפה להיגיה החומריים, לנויה או לחיצוניותה של ירושלים, ציפית הלבבות היא לחזרתנ של ירושלים לאותה נקודה מחברת לבבות, גם את הלבבות שלנו וגם את לבבות העולם כולו. שלמה המלך בהקמת בית המקדש נשא תפילה ארוכה ומפורסמת, ושם מבקש כי כל האדם באשר הוא יוכל להתפלל דרך ירושלים, וכדברי ישעיה הנביא :”והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפילתי עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי, כי ביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים” (ישעיה נ”ו, ז’). כשישראל בארצם, במלכותם ובבניינם, אז יש מקום לעולם כולו לקבל מקדושתה של ירושלים. אנחנו צריכים להיות שותפים יותר לבניינה של ירושלים, להיות בה יותר, לפקוד בה את הכותל המערבי שריד בית מקדשנו, להתפלל יותר מעומק הלב עליה ועל עתידה, ובעזרת ה’ “כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בבניינה”.

שתפו

כתבה מעניינת:

פרשת השבוע פרשה מעודכן 2018

פרשת תרומה: עומדים מול ארון הקודש ביראה

בס"ד במרכזו של כל בית כנסת, עומד ארון הקודש. בו מונחים ספרי התורה, פרוכת מכסה …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

SHOP NOW
close-link
//set menu items with childrens to be clickable