Array
(
    [_edit_lock] => Array
        (
            [0] => 1445419580:5
        )

    [_edit_last] => Array
        (
            [0] => 5
        )

    [_thumbnail_id] => Array
        (
            [0] => 9794
        )

    [tie_sidebar_pos] => Array
        (
            [0] => default
        )

    [tie_post_slider] => Array
        (
            [0] => 184
        )

    [_yoast_wpseo_focuskw] => Array
        (
            [0] => פרשת השבוע
        )

    [_yoast_wpseo_title] => Array
        (
            [0] => פרשת לך-לך: מבחני האמונה של אברהם ושרה
        )

    [_yoast_wpseo_metadesc] => Array
        (
            [0] => פרשת השבוע / הרב יעקב ידיד
        )

    [_yoast_wpseo_linkdex] => Array
        (
            [0] => 63
        )

    [tie_views] => Array
        (
            [0] => 1479
        )

    [essb_cached_image] => Array
        (
            [0] => https://zhk.wpengine.com/wp-content/uploads/2015/06/hukat.jpg
        )

    [rank_math_title] => Array
        (
            [0] => פרשת לך-לך: מבחני האמונה של אברהם ושרה
        )

    [rank_math_description] => Array
        (
            [0] => פרשת השבוע / הרב יעקב ידיד
        )

    [rank_math_focus_keyword] => Array
        (
            [0] => פרשת השבוע
        )

    [rank_math_robots] => Array
        (
            [0] => a:1:{i:0;s:0:"";}
        )

)

פרשת לך-לך: מבחני האמונה של אברהם ושרה

שתפו

א. בדידותו של אברהם אבינו

בודד היה אבינו הראשון אברהם בעולם. האנשים שבסביבתו, כולל הוריו ומשפחתו הקרובה כולם עובדי אלילים, משתחוים לפסלים, עובדים לאש לשמש ולירח, ומאמינים באלהי שקר. הוא הראשון והיחיד המאמין באלוקים מופשט שאין לו גוף וצורה, שאיננו תובע קרבנות אדם, שרוצה את הטוב והחסד, שאיננו כוחני ועריץ, ואיננו מיוצג על ידי תובעי כבוד והערצת עצמם. בראש כולם עמד המלך נמרוד, גיבור חזק ועריץ, המאמין ומשתחווה לאש ולגלגל השמש, ושורף ומכלה את מתנגדיו. אברהם הראשון שעמד מול נמרוד ושרד, עמד בתוקף על אמונתו ונכנס בגללה לתוך כבשן האש ויצא ממנו חי, ועכשיו הוא הולך בעולם ומבשר את האמונה באל אחד, הוא לבדו מול העולם כולו. כך מסבירים חז”ל את הביטוי המופיע בפרשתינו: “ויבוא הפליט ויגד לאברם העברי….” (בראשית י”ד, י”ג), ודורשים חז”ל: “ולמה נקרא שמו עברי?  רבי יהודה אומר: לפי שכל העולם כולו מעבר אחד, והוא מעבר אחד, הם עובדי עבודה זרה והוא עובד השם” (בראשית רבה פרשה מ”ב, פיסקה ח’). כל העולם כולו מול אדם יחיד הנאבק על אמיתות אמונתו, ומחדש בעולם של אלילות את אור אמונת האמת. ואברהם מצליח במשימתו: “ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו ואת כל רכושם אשר רכשו ואת הנפש אשר עשו בחרן…” (שם, י”ב ,ח’) ומסביר רש”י: “שהכניסן תחת כנפי השכינה, אברהם מגייר את האנשים ושרי מגיירת את הנשים…”  יש שינוי בעולם, יש בשורה של אמונה וצדק, של ערך ופנימיות,  אברהם ושרה משפיעים ומשנים עולם.

ב. ותהי שרי עקרה

העולם מביט באברהם ומשתאה, עומד מול הבשורה הגדולה והאמונה התקיפה של אברהם ושרה, ומול הנפשות המתרבות והולכות, ומתקרב אליהם. אך בבית אברהם ושרה מועקה גדולה: “ותהי שרי עקרה אין לה ולד” (בראשית י”א, ל’). ואברהם עצמו מביא את צערו לפני ה’ :”ויאמר אברם ה’ אלוקים מה תיתן לי ואנוכי הולך ערירי ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר” (שם ט”ו, ב’). ואברהם ושרה כבר זקנים הוא בן מאה והיא בת תשעים, ואין להם ילדים, אין מי שימשיך את הדרך. ומעבר לקושי הנפשי והמשפחתי הגדול, יש כאן שאלה גדולה באמונה, ואת השאלה הזו ודאי שאלו אומות העולם, עובדי עבודה זרה: אם אמונתכם נכונה, ואם אתה אברהם אבינו מייצג את האלוקים בעולם, ואתה נביא ה’, מדוע זה לא מזכה אותך ה’ בבנים ובנות?  האם אלוקים לא יכול לסייע לך, האם אלוקיך לא רוצה שיהיה לך המשך?   הכאב הגדול של אברהם ושרה מצטרף לצער הגדול שלהם על חילול ה’ שיש בכך, ועל חיסרון במציאות המופיע דרכם. אבל הקב”ה הבטיח שיהיה בן, ואברהם מאמין: “והאמין בה’ ויחשבה לו צדקה”. אין דופי באמונתו, נסיון קשה הוא העקרות, קשה וכואב מאד, אבל איתנות אמונתו עומדת גם במבחן הזה.

ג. לך לך אל הארץ אשר אראך

פרשתינו פותחת בציווי האלוקי לאברהם לך לך. גם כאן ניצב אברהם בפני משימה קשה ומורכבת. הוא נדרש לעזוב את מקומו, את מעמדו, את משפחתו, את מקור פרנסתו, ואולי גם את חבריו. לעזוב הכל וללכת. ההליכה הזו דורשת ממנו פרידה מכל מה שהיה חלק ממנו עד עכשיו, ואולי גם מקור השפעתו ילך ויפחת. ומעבר לכך ההליכה הקשה מזיקה: “לפי שהדרך  גורמת לשלושה דברים, ממעטת פריה ורביה, וממעטת את הממון, וממעטת את השם…” (רש”י). והקושי הנוסף על כל זאת הוא חוסר הייעד.  “לך לך …אל הארץ אשר אראך” – תתחיל ללכת, אני כבר אגיד לך לאן.  הקב”ה שיודע לאן הולך אברהם לא מיידע אותו על כך, לא מספר לו לאן ילך, הוא מצווה אותו ללכת, לכיוונה של הארץ אך ללא מידע מדוייק. זה בוודאי מקשה את הדרך מאד. ההליכה הזו כרוכה בעוד דבר לא נעים, והוא עזיבת אביו הזקן לבדו: “ויאמר ה’ אל אברם לך לך מה כתיב למעלה מן הענין וימת תרח בחרן א”ר יצחק אם לענין החשבון ועד עכשיו מתבקש לו עוד ששים וחמש שנים אלא בתחלה אתה דורש הרשעים קרוים מתים בחייהן לפי שהיה אברהם אבינו מפחד ואומר אצא ויהיו מחללין בי שם שמים ואומרים הניח אביו והלך לו לעת זקנתו, אמר ליה הקב”ה לך אני פוטרך מכיבוד אב ואם ואין אני פוטר לאחר מכיבוד אב ואם, ולא עוד אלא שאני מקדים מיתתו ליציאתך, בתחלה וימת תרח בחרן ואח”כ ויאמר ה’ אל אברם”. (בראשית רבה ל”ט, ז’). ואברהם עוזב את אביו, והולך אל המשימה האלוקית המונחת לפניו, באמונה.

ד. ויהי רעב בארץ

לא הספיקו אברהם ושרה להתיישב בארץ, ולהנות משלווה קצרה, לא הספיקו להתחיל את פעולתם הרוחנית הגדולה להביא לעולם את בשורת האמונה, ושוב הם מתנסים.  “ויהי רעב בארץ, וירד אברם מצרימה לגור שם כי כבד הרעב בארץ”. משהגיע אברהם אל הארץ המובטחת הוא נאלץ לעזוב אותה, הרעב הקשה מכריח אותו לרדת למצרים. ושם הוא נאלץ להסתיר את היותו בעלה של שרה, אחרת “והרגו אותי ואותך יחיו…”, והיא נאלצת להיות נוכחת במפגש מביש עם פרעה, הזו ההבטחה שהובטחה לאברם :”ואברכך ואגדלה שמך”?  ואברהם ושרה לא שואלים, הם ממשיכים בצו אמונתם ובטחונם בדבר ה’, ואמונתם לא מתערערת ולא מופחתת חלילה. וכשיחזרו לארץ יחטף לוט, ויאלץ אברהם להילחם עם מלכים חזקים וקשים, ולהחזיר את לוט. וכששרה ממשיכה להיות עקרה היא מכניסה את הגר המקלה ראש בה, ושרה מגרשת אותה, ודבר זה קשה לאברהם, והוא מקיימו בצו ה’. ואחר כך יבוא ניסיון העקדה הקשה מכולם.  עשר מבחני אמונה קשים עוברים אברהם ושרה, וממשיכים ומאמינים ויוצרים עם שלם של אמונה, עם ישראל.

ה. אמונה ואמון

אברהם ושרה, מייסדי האומה הישראלית, מעמיקים ומשרישים בבניהם לדורי דורות את היכולת לעמוד מול העולם כולו, ולהיות דבקים באמונתם ודרכם. זה לא אברהם ושרה בלבד, אלו נטיעות שורשיות פנימיות המצויות ברוחה של האומה שלנו. הרבה נסיונות גלויות וקשיים אינסופיים תעבר האומה הישראלית, והיא תישאר דבקה באלוקיה. על האומה הזו יעברו שואות וחורבנות, ותקופות רעות מאין כמותם, והם יחזרו בסוף לארצם, הארץ המובטחת לאברהם, ויחזרו לבית מדרשם, לתורתם ואמונתם, ואין צורר ומנהיג שיצליח לשבור את עוז רוחם. אברהם אבינו נקרא “איתן האזרחי”, את מידת איתנותו וזקיפות קומתו הרוחנית הוא משריש בבניו לאורך כל הדורות. זהו האמון שיש בין אלוקים לישראל, זוהי הברית שעומדת בסוף כל השבירות והמשברים, ומצליחה לנבוט ולצמוח.  האמונה באלוקי ישראל היא גם האמונה הגדולה שיש לנו בעם ישראל, שלמרות כל חולשותיו הוא ישרוד, ויצליח, ויגדל, ויהיה אור לעולם כולו, אור תורה ואמונה. אנו מצווים למוד מאברהם ושרה :”הביטו אל צור חוצבתם ואל בור נוקרתם, הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם…” (מן ההפטרה) אברהם ושרה הם צור – סלע איתן ממנו הושרשה האומה וזוהי עוצמת כוחה.

כתבה מעניינת:

פרשת השבוע פרשה מעודכן 2018

פרשת תצווה: פורים קטן

שתפובס"ד אדר א' ואדר ב' לוח השנה העברי כפי שאנו מכירים אותו, כשהתאריכים בו ידועים …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *