בס״ד
ראשית ייחוסו של חודש אלול מתחיל מימי תפילתו של משה רבינו על ישראל אחר חטא העגל. בז' בסיוון עלה משה רבינו להר סיני כדי להוריד תורה לישראל. זה היה מייד לאחר מעמד הר סיני, משה שהה בהר ארבעים יום וארבעים לילה, אולם ישראל שטעו בספירת הימים, חששו שמשה רבינו מת שם בהר, וביום הארבעים עשו את העגל, משה ירד מההר בי"ז בתמוז ושבר את הלוחות. לאחר שניקה את ישראל מעובדי העגל עלה שוב להר לארבעים ימי סליחות ותפילות על ישראל, וארבעים יום נוספים להוריד לוחות שניים. בסופו של דבר ירד משה מן ההר עם הלוחות השניים ביום הכיפורים ואז נאמר לו :"ויאמר ה' סלחתי כדבריך". כך כותב רש"י: "שבשבעה עשר בתמוז ירד משה מן ההר תחילה, ושיבר את הלוחות, ובשמונה עשר (=בתמוז) טחן את העגל ודן את הפושעים, ועלה למרום, נשתהה שם שמונים יום. ארבעים יום עמד בתפילה, וארבעים יום עמד כבראשונה (=לקבל לוחות שניים)…" (רש"י לתענית ל' ע"ב). כלומר ארבעים הימים בהם נתקבלה תפילת משה, ובהם ניתנו לו הלוחות השניים, הם הימים שמראש חודש אלול ועד ליום הכיפורים. ימים אלו שאנחנו נוהגים בהם להתפלל לסליחה אלוקית, הם ימים שבהם יש סליחה אלוקית לישראל, כך היה בימי משה, וכך אנו מקווים שיקרה בכל שנה, וגם בשנה הזאת.
ראש השנה למעשר בהמה
ישנם עניינים נוספים בחודש אלול, הרומזים לתהליך התשובה המהווה את עיקר עבודת החודש הזה. המשנה בתחילת מסכת ראש השנה קובעת כי: "ארבעה ראשי שנים הם: באחד בניסן ראש השנה למלכים ולרגלים. באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה, רבי אליעזר ורבי שמעון אומרים באחד בתשרי. באחד בתשרי ראש השנה לשנים ולשמיטין וליובלות ולנטיעה ולירקות…" (ראש השנה א', א'). ארבעה תאריכים בשנה מהווים תחילת שנה לעניינים מסוימים. הידוע בכולם הוא א' בתשרי שבו :"כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון", כלומר נידונים ביום ראש השנה על מה שיהיה איתם בשנה הבאה. אולם המשנה מציינת שגם א' באלול הוא ראש השנה למעשר בהמה. כלומר: התורה מצווה אותנו להפריש אחת מכל עשר בהמות שלנו לכהנים. "וכל מעשר בקר וצאן, כל אשר יעבור תחת השבט העשירי יהיה קודש לה'" (ויקרא כ"ז, ל"ב). את מעשר הבהמות נותנים מבהמות שנולדו בשנה זו, ואין מעשרים מבהמות שנולדו בשנה זו על אלו שנולדים בשנה אחרת. ולעניים מעשר הבהמות התאריך הקובע הוא, א' אלול. כלומר כל הבהמות שנולדו עד א' באלול השנה שייכים לשנתון של תשע"ח, וכל מי שתיוולד החל מא' אלול תהיה שייכת לשנתון תשע"ט.
דלא אנחנו, לו אנחנו.
האדמו"ר מגור רבי יהודה אריה ליב בעל ה"שפת אמת" שואל: מה היחס בין חודש אלול ובין מעשר בהמה? מדוע נקבע תאריך ראש השנה לעניין מעשר בהמה דוקא בא' באלול? אמנם באופן פשוט צריך לומר כי תאריך זה נקבע כי רוב הבהמות יולדות בחודש אב ולכן נקבע תאריך זה, אולם ה"שפת אמת" שואל האם אין נקודה עמוקה יותר, המסבירה את היחס שבין מעשר בהמה ובין חודש אלול. והוא עונה על כך לאור הפסוק שאנו אומרים ב"מזמור לתודה" (תהלים ק') שיש בו ראשי תיבות "אלול". "דעו כי ה' הוא האלוקים, הוא עשנו ולא אנחנו עמו וצאן מרעיתו" (תהלים ק', ג'). ושם יש לנו קרי וכתיב, הכתיב הוא "הוא עשנו ולא אנחנו", כלומר הוא ברא אותנו ולא אנחנו בראנו את עצמנו, אולם הקרי שם הוא: "הוא עשנו ולו אנחנו" כלומר הוא ברא אותנו ואנחנו שייכים לו. אומר ה"שפת אמת" הקרי והכתיב יחד יוצרים ראשי תיבות אלול, ולו, ולא יחד אלול. כלומר חודש אלול מחבר אותנו לשתי מגמות, האחת לדעת שלא אנחנו, כלומר לצאת מהאני שלנו, והמגמה השניה לו אנחנו להיות שייכים אל הקב"ה. והפסוק ממשיך "עמו וצאן מרעיתו" מסביר ה"שפת אמת" הרי ראש חודש אלול הוא קביעת שנה לעניין מעשר בהמה, ולכן מזכיר שם הפסוק את הצאן.
פרקי אבות – יהי ביתך בית ועד לחכמים
אנשים רגילים לומר: "ביתי הוא מבצרי", ומתכוונים לומר שהבית הוא המקום הפרטי והאינטימי של כל אדם, זה גם מקום הבטחון שלו, הוא תמיד חוזר הביתה מכל מקום בו היה וביקר. אבל כשחכמים במסכת אבות מדברים על הבית שלנו, הם רוצים להשמיע לנו משהו על תוכנו של הבית. מה מאפיין אותו, מה ממלא אותו, מה הופך אותו למקום גידול. ועל זה אמרו: "יהי ביתך בית ועד לחכמים" – הפוך את הבית שלך למקום בו מתכנסת החכמה, בית שיש בו ספרים, בית שהחכמים מתאספים בו, ומוצאים בו את מקומם. כשהמשפחה שלך שמתגוררת בבית רגילה למחזות שכאלה בתוכה, ללימוד, להדרת פני זקן, למציאות קבועה של עיסןק בדברים האמיתיים, ממילא הם גדלים לתוך זה, הם מעמיקים מחזות אלה בנפשם, זהו זכרון הילדות והבגרות שלהם, וזה הבית אותו יבנו בהמשך, יהי ביתך מקום בו מתכנסים החכמים.
אקטואליה מזוית יהודית
מחזור גדול של בני ישיבות ההסדר בגיוסי אוגוסט.
ישיבות ההסדר מאופיינים במוטיבציה ערכית גדולה, במקצועיות וברצינות בה הם עושים את תפקידם. הבחורים גויסו לחטיבות החי"ר גולני, גבעתי, נח"ל וכפיר הפתוחים בפני ישיבות ההסדר, התנדבו לחטיבת הצנחנים, וימשיכו את המורשת של חילות השריון, תותחנים, איסוף קרבי, הנדסה קרבית וחיל הים. כחלק מגיוס זה גויסו גם תלמידי ישיבת ההסדר בכרמיאל, לשריון, לצנחנים ולפיקוד עורפי. הישיבות מלוות את החיילים גם במהלך שרותם הצבאי, מתקיימים ביקורים הדדיים והקשר נמשך, ובתום השירות חוזרים בני הישיבות לישיבה. זה לא סוד שמגד"ים לכל המתגייסים הצלחה.
אורות השבוע
כותב הרב קוק בספרו אורות התשובה: "עיקר הנפילות באות מפני שאינו מאמין בקלותה של התשובה" (אורות התשובה י"ד ד'). אפילו הרהור תשובה הוא תשובה, אפילו הקבלה הקלה ביותר היא כבר התקדמות, שנזכה להאמין ולשוב