Array
(
    [_edit_last] => Array
        (
            [0] => 1
        )

    [_thumbnail_id] => Array
        (
            [0] => 6720
        )

    [slide_template] => Array
        (
            [0] => default
        )

    [_yoast_wpseo_focuskw] => Array
        (
            [0] => צומת הדמעות
        )

    [_yoast_wpseo_metadesc] => Array
        (
            [0] => צומת הדמעות
        )

    [_yoast_wpseo_linkdex] => Array
        (
            [0] => 80
        )

    [post_views_count] => Array
        (
            [0] => 926
        )

    [tie_views] => Array
        (
            [0] => 519
        )

    [essb_cached_image] => Array
        (
            [0] => https://zhk.wpengine.com/wp-content/uploads/2015/01/9764.jpg
        )

    [rank_math_description] => Array
        (
            [0] => צומת הדמעות
        )

    [rank_math_focus_keyword] => Array
        (
            [0] => צומת הדמעות
        )

    [rank_math_robots] => Array
        (
            [0] => a:1:{i:0;s:0:"";}
        )

)
צומת הדמעות
צומת הדמעות

צומת הדמעות

22/01/15 Uncategorized 519 צפיות

שתפו

הדרכים איתכם מרתקות. עם כל אחד ואחד מכם אני צועד בדרך שונה, בתוואי אחר, עם מטרה והישגים משתנים. יש בדרכים הללו מכל וכל: יש עליות, ירידות, קושי, הנאה וצמתים רבים המחייבים חשיבה וקבלת החלטות. אחת מן הצמתים הללו היא ‘צומת הדמעות’. ביום שישי האחרון חלפתי דרכה עם ע’. אספר לכם על הצומת הקריטית הזאת.

ע’ הוא יבואן של מערכות מסווגות. הוא אדם משכיל, מכובד ואמיד. הוא נפגש עם שועי עולם ויושב בישיבות חשובות ומכריעות בכספים רבים. הוא בכה באימון האחרון. כן, בכה! הוא בן 40 והוא פשוט בכה. כי ‘בצומת הדמעות’ הלחלוחית בעיניים היא תנאי בדוק לשינוי שיבוא. ע’ מתאמן אצלי מזה שלושה חודשים. יש לו תכנית הרזיה שמחייבת אותו לרוץ ולהגדיל בכל פעם את מרחקי הריצה שלו אבל ע’ תקוע. ע’ כבר שבועות איננו מסוגל לעבור מרחק של ארבעה קילומטר ויותר.

ביום שישי האחרון פקדתי עליו לרוץ חמישה קילומטרים. ע’ עלה על מסלול הריצה והחל לרוץ. בתחילת הקילומטר החמישי הוא צרח בדרמטיות שנמאס לו. האמת שגם אני נבהלתי. הוא חבט בכף ידו על ההליכון, עצר בסינון ‘נמאס לי’ התיישב ובכה. אני אינני מתרגש ‘בצומת הדמעות’ אני מכיר את הצומת הזאת זה שנים. אני נתקל בה בעיקר עם ילדים בבריכה. אלה הפוחדים מן המים, אינם מרפים מאחיזתם בקיר. ואז הם בוכים. שיעור אחר כך הם כבר שוחים כמו ‘דג’.

כי כזאת היא הצומת הזאת ‘צומת הדמעות’: היא קסם. היא הריתוך בין החלום למציאות, בין האי-אפשר לאפשר, בין הלא רוצה למסוגל. הצומת הזאת היא גשר. היא סוג של מעבר. היא השינוי. מי שחולף בצומת הזאת חצה! הצליח. מי שבוכה מחולל שינוי מנטאלי בראש, הוא מנפץ סטיגמה. הוא מתמודד עם קושי רציונאלי בעירוב הרגש ואז נוצר משהו נהדר – הצלחה…

הניחו לבוכים! תנו להם רגע לעכל את החוויה החשובה הזאת. אל תלטפו אותם, הניחו בצד את החמלה ותנו להם להתמודד. זאת היא נקודת החישול האמתית. לילד שבוכה בבריכה מתוך פחד, נוהגת האם לרוץ ולהוציאו מן המים, טעות! שם הילד מתמודד ומעכל, למחרת הוא יצליח. כך גם ע’ בן הארבעים, הוא עלה בחזרה על מסלול הריצה והמשיך. ולא רק, הוא גמע חמישה וחצי קילומטרים, הרבה מעבר ליכולת שלו קודם לכן. כי את זאת שכחתי לספר לכם: ‘בצומת הדמעות’ אין פניות, יש רק ישר קדימה.

שבת שלום, רון

בחסות מכון שפירא – חינוך לאורח חיים בריא 

כתבה מעניינת:

שתיין צילום אילוסטרציה: Pixabay

קמצן, מתלהב או חבר אמת: איזה סוג של שתיין אתה?

שתפוכמו חבר אמת, אלכוהול תמיד נמצא שם: כשעצוב, כששמח, במסיבה הכי שווה ובאירוע המרגש ביותר. …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

זהר הצפון פרסום בע"מ טל:04-9587111 04-9905344 04-9981444 רחוב הגליל 2 ת.ד 473 כרמיאל 21614
© כל הזכויות שמורות 2024