מדי בוקר הוא היה נכנס אל המאפייה וקונה שישה כירות לחם. היה ידוע זה מכבר באותה עיירה יהודית, על סיפור האברך שהיה קונה בכל יום שישה כיכרות לחם וכולם היו תמהים על שום מה קנה הבחור את מספר הלחמים הללו?
יום אחד החליט הנחתום לשאול את אותו אברך לפשר ששת הכיכרות. וכך ענה לו האברך: 'שתי כיכרות אני ואשתי אוכלים. שתי כיכרות אני נותן כהלוואה. ושתי כיכרות אני פורע חוב' אמר האברך ויצא מן המאפיה.
המום ומהורהר נותר הנחתום במקומו עד שנכנס הרב אל המאפיה. סיפר הנחתום לרב את תשובתו המעורפלת של האברך, אז חייך הרב והסביר: 'ובכן, שתי כיכרות אוכלים האברך ואשתו זה ברור. שתי כיכרות ההלוואה הם הכיכרות שנותן הרב לילדיו ואילו שתי כיכרות פירעון החוב הם הכיכרות אותם מחזיר האברך להוריו שהאכילוהו לחם כשהוא עצמו היה ילד'. אלא החיים, כך מכבד האברך את הוריו ומחנך את ילדיו שלו, סיכם הרב. "כבד את אביך ואת אמך כאשר ציווה אדוני אלוהיך למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך על האדמה אשר ה' אלוהייך נותן לך" (דברים ה' ט"ו).
משך שנים אני כותב כאן בפינה הזו על בריאות ואורח חיים. כותב אני על אכילה נבונה, על פעילות גופנית ועל התנהגות בעולמנו המתקדם. אך הנה! כמה פשוטים הם החיים וכבר בראשיתו של ספר הספרים נכתב משהו שיש בו כדי להאריך את חיינו. הדיבר החמישי מביא את מצוות כיבוד אב ואם. ולא רק, אלא שזהו הדיבר ה'עשה' היחיד שיש לנו בעקבותיו שכר מידי של תוחלת חיים ארוכה יותר ועשירה יותר, כך על פי חז"ל. רבותיי, אם במודעות לבריאות עסקינן האם זכרנו להרים גם טלפון להורים שלנו? ללכת לבקרם? עוד לפני שדאגנו לארוחת הבוקר? עוד לפני שיצאנו לאימון, קנינו את נעלי הספורט או חידשנו את המנוי לבריכה? אל נחפש את התשובות לחיי בריאות ונהלך סחור סחור. בואו ראשית נדאג למבוגרים שילדו אותנו למען יאריכון ימינו, אחר כך גם נלך לחדר הכושר וימינו יאריכו עוד יותר.
שבת שלום, שלכם, רון