דירה בכרמיאל אחרי נפילת טיל במלחמת לבנון השניה. צילום ארכיון

תתפלאו, מלחמת לבנון השניה דווקא חיזקה אותנו

שתפו

מחקר חדש שפירסמה ד”ר אתי בהם-טביב מהמכללה האקדמית צפת על נפגעי טראומה במלחמת לבנון השנייה חושף: בטווח הארוך, הנפגעים יצאו מחוזקים מהטראומה

צמיחה פוסט טראומטית היא אחת התופעות שהולידה מלחמת לבנון השנייה בקרב אזרחים בעורף, שנים לאחר שנחשפו דרמטית למלחמה. זהו אחד הממצאים המפתיעים העולים ממחקרה של ד”ר אתי בהם-טביב, מרצה במכללה האקדמית צפת, עובדת סוציאלית ומומחית בבריאות נפש קהילתית, על השלכותיה השליליות והחיוביות של המלחמה על אזרחים בצפון, שהתמודדו עם תוצאותיה בעורף בטווח הקצר והארוך.

עבודת הדוקטורט החלה בשנת 2006, במהלך מלחמת לבנון השנייה, בעת שד”ר בהם-טביב, תושבת גילון שבגוש שגב, התנדבה לעבוד עם תושבי קו העימות במקלטים הציבוריים. נראה היה כי האוכלוסייה האזרחית מתקשה להתמודד ובמהלך המפגש עם התושבים עלו סוגיות שונות הקשורות בחוסן האישי והקהילתי. סוגיות אלה שהטרידו מאוד הובילו אותה להחלטה לאסוף נתונים לצרכי המחקר.

ממצאי המחקר מראים שבנוסף לנזקים הנגרמים בטווח הקצר, הרי שבטווח הארוך התגלה שהצמיחה הפוסט טראומטית התרחשה בצורה מרשימה והיא קשורה לחשיפה למלחמה שהתרחשה שש שנים קודם לכן. הצמיחה באה לידי ביטוי באופנים שונים, כמו: חיזוק מערכות קשר חברתיות, הערכת חיים חיובית, אופטימית והתייחסות חיובית לאירועי חיים, יצירת אפשרויות חדשות כגון: בעקבות המלחמה שינו אנשים מקומות עבודה, יצאו ללימודים ובטאו חוזק אישי ושינוי רוחני.

ד”ר אתי בהם-טביב: “מנקודת ראותי כמומחית לטיפול במצבי דחק וטראומה, חשוב שגם אזרחים וגם צוותי טיפול יהיו מודעים לאחוז המשמעותי שיש בקרב האוכלוסייה האזרחית לתגובות דחק אקוטיות המתפתחות תוך כדי המלחמה, ולגורמי פגיעות וחוסן. משתמע מכך שהצוותים המקצועיים צריכים ליזום התערבויות מובחנות במספר מישורים עיקריים ועליהם לתכנן את הטיפול שהם נותנים כדי לסייע הן בטווח הקצר והן בטווח הארוך”.

בחינת ממצאי מחקר זה מעלים אפשרות שלא נמצאה במחקרים קודמים, לפיה אותם אירועי דחק ששימשו קודם לכן כגורמים לקושי ולפגיעות, יכולים בטווח של 6 שנים מאוחר יותר להפוך לגורמי חוסן. לדוגמה: אם מישהו חווה במהלך מלחמת לבנון השנייה אירוע דחק, 6 שנים לאחר מכן אותו אירוע הופך להיות גורם מחסן ולא גורם פגיעות.

החידוש במחקר הוא שבמחקרים קודמים התעוררה לעיתים ביקורת שלפיה צמיחה פוסט טראומטית אינה משקפת שינוי תפקודי משמעותי, והיא אינה אלא אילוזיה והטעיה. ממצאי המחקר של ד”ר בהם-טביב מלמדים כי הצמיחה הפוסט טראומטית בעקבות מלחמת לבנון השנייה לא הייתה אשליה. ניתן לבחון את זה בשיפור בתפקוד ובבלימה של ירידה בתפקוד כתוצאה מתגובות דחק.

ממצא מעניין נוסף נוגע למגדר. מקובל אולי לחשוב שנשים פגיעות יותר, וגם מחקרים רבים מצביעים על רמת פגיעות גבוהה יותר בקרב נשים במצבי דחק, בגלל השימוש שלהן באסטרטגיות ממוקדות רגש. במחקר הזה מצאתי משהו שהוא מורכב יותר: בטווח הקצר – נשים אכן יכולות להגיב ברמת פגיעות גבוהה יותר. יחד עם זה – בטווח הארוך זה מתאזן ורמת הפגיעות של נשים וגברים למצבי דחק דומה מאוד. יתרה מכך, בטווח הארוך נשים מדווחות יותר על צמיחה פוסט טראומטית.
היבט האישי של המחקר: עבודת הדוקטורט של ד”ר אתי בהם-טביב מוקדשת באהבת אין קץ לאחייניתה, סגן מיכל זהר, שנהרגה בנסיבות טרגיות.

כתבה מעניינת:

קבר רבי ישמעאל כהן גדול בסג׳ור. צילום אריאל פלמון (ויקיפדיה)

הילולת רבי ישמעאל כהן גדול: המשטרה תחסום הכניסה לאתר הקבר

שתפוההילולה הגדולה שבה משתתפים מדי שנה כרמיאלים רבים, לא תתקיים הפעם באתר הקבר – בהנחיית …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.