מים הם הבסיס לכל. כל מה שאנחנו שותים, מבשלים, שותים כקפה וכתה ועד לרחצה יומיומית מושפע מאיכות המים שמגיעים אלינו. לכן השאלה "מה יוצא מהברז?" רחוקה מלהיות פורמלית, והתשובה אליה משפיעה על בריאות, על טעם המזון ועל חיי המכשירים.
ישראל פיתחה תשתית מים מרשימה שכוללת התפלה, מי קידוחים ואגם הכנרת. אבל המסע מהמקור לברז הביתי ארוך, ובמהלכו המים עוברים שינויים שמשפיעים על איכותם. מערכות סינון מים ביתיות נכנסו לשימוש נרחב בשנים האחרונות, כי יותר ויותר אנשים מבינים שמה שמגיע מהברז שונה ממה שהיה במקור.
מאיפה מגיעים מי הברז בישראל?
לפני שמחליטים אם צריך לסנן את המים בבית, כדאי לדעת מה אומרים הנתונים על מי השתייה בישראל. ספק המים המקומי, בדרך כלל תאגיד מים עירוני, מחויב לפרסם דוחות שנתיים על איכות המים שהוא מספק. קריאת הדוח מאפשרת לדעת בדיוק מה יוצא מהברז ולא להסתמך על הנחות.
ישראל משתמשת במספר מקורות מים שמחוברים לרשת אחת. מי הכנרת, שהיו בעבר המקור העיקרי, ממשיכים להיות חלק מהתמהיל אבל נתחו הצטמצם. ניפוח כמות המים הגדולה מגיעה כיום ממפעלי התפלה שפזורים לאורך חוף הים התיכון, ממי קידוחים ממי תהום ומשיקום מי שפכים לחקלאות.
כל מקור תורם מאפיינים שונים למים. מי הכנרת רכים יחסית ועשירים בסידן, מי התפלה טהורים אך חסרים מינרלים, ומי הקידוחים קשים ומכילים ריכוזים גבוהים של מינרלים שונים. ערבוב מקורות אלה מניב תמהיל שמשתנה לפי האזור הגיאוגרפי.
התפוקה הגיאוגרפית חשובה. תושבי חיפה וסביבתה נוהגים לקבל מים עם הרכב שונה מתושבי באר שבע, שמקבלים בעיקר מי קידוחים מהנגב שקשים יותר. ההבנה של מה מגיע אליכם ספציפית מצריכה בדיקה של ספק המים המקומי.
קשיות מים: מה זה ואיך זה משפיע?
אחת השאלות שנשאלות הרבה היא "האם המים הקשים מזיקים לבריאות?" התשובה מורכבת. מבחינת בריאות, מים עם ריכוז מתון של סידן ומגנזיום נחשבים לא מזיקים ואף בעלי יתרון מסוים. מבחינת איכות חיים, טעם, ריח ופגיעה במכשירים, מים קשים מדי הם בעיה שמצריכה טיפול.
קשיות מים נמדדת בריכוז יוני סידן ומגנזיום. מים קשים גורמים לאבנית שמצטברת על סרטים וצנרת, למחיר גבוה יותר של סבון כי קשה יותר להרות קצף, ולטעם לא נעים לשתייה. מים רכים, לעומת זאת, עשירים פחות בסידן ומגנזיום.
הממשלה קובעת תקנים לרמות הסידן במי השתייה, ולרוב תקן זה נשמר. אבל "שמיר על תקן" לא אומר שהמים אידיאליים לכל שימוש. גם מים שעומדים בתקן יכולים לגרום לשקיעת אבנית על מחמם המים, על ברזים ועל מכשירים שמחוממים מים, ולהשפיע על טעם הקפה.
ריכוז סיד גבוה מקצר את חיי מכשירי החשמל. קומקום, מכונת קפה, תנור אידוי ומכונת כביסה כולם עלולים להיפגע מהצטברות אבנית. ניקוי תקופתי עוזר, אבל ירידה בתפוקה ובאורך חיי המוצר היא תופעה שכיחה.
מה מסנן מסנן מים?
הבדל חשוב שרבים אינם מודעים אליו הוא בין מסנן מים לבין מרכך מים. מסנן מסיר חלקיקים ומזהמים, בעוד שמרכך מים מחליף יוני סידן ומגנזיום ביוני נתרן. מרכך מים פוגע בטעם ומוסיף נתרן שלא מתאים לאנשים עם לחץ דם גבוה. לכן בחירת הפתרון המתאים דורשת הבנה של מה בדיוק מפריע.
מסנן מים פועל על עיקרון פיזיקלי: הוא מעביר את המים דרך חומר מסנן שאוחז בו חלקיקים ורכיבים מסוימים. סוג המסנן קובע מה הוא אוחז ומה הוא מאפשר לעבור. לכן בחירת הסינון הנכון תלויה בהבנה של מה שיש במים ומה רוצים להוציא.
מסנן פחמן פעיל, הנפוץ ביותר, קולט כלור, תרכובות כלוריניות, טעמים ריחות לא רצויים ומזהמים אורגניים מסוימים. הוא לא מסנן מינרלים כמו סידן ומגנזיום ולא חיידקים. לכן הוא טוב לשיפור טעם ולהוצאת כלור, אבל לא לכל מטרה.
- מסנן קרמי: עוצר חיידקים וחלקיקים, לא מוציא מינרלים
- מסנן כסף: תוספת של כסף קולואידלי שמעכב גידול חיידקים בתוך המסנן עצמו
- מסנן מולטי-שלב: שילוב של כמה טכנולוגיות שמכסות טווח רחב יותר של מזהמים
כלור במים: למה הוא שם ואיך מטפלים בו?
כלור מוסף למי השתייה כדי להרוג חיידקים ולשמור על בטיחות המים לאורך מסלול ההספקה הארוך. ללא כלור, מים עלולים להזדהם בדרכם מהמאגר לברז, ולהוות סיכון בריאותי אמיתי. כלור הוא לכן חלק חיוני ממערכת אספקת מים עירונית.
הבעיה עם כלור היא טעם ריח לא נעים שמלווה מים עם ריכוז גבוה. תרכובות כלוריניות שנוצרות כאשר כלור מגיב עם חומר אורגני במים הן נושא שסוכנויות הסביבה עוקבות אחריו. ריכוזים גבוהים של חומרים אלה אינם רצויים, אם כי בישראל הסטנדרטים קבועים בתקנות.
מסנן פחמן פעיל מוציא כלור וטעמים לא נעימים בצורה הטובה ביותר. רוב מערכות הסינון הביתיות כוללות שלב של פחמן פעיל, כי זה בדרך כלל מה שהכי מורגש בשיפור איכות המים לשתייה. מים לאחר סינון פחמן פעיל טועמים טוב יותר ומתאימים לעשיית קפה ותה.
אוסמוזה הפוכה: הסינון המעמיק ביותר
אוסמוזה הפוכה היא הטכנולוגיה היסודית ביותר שנגישה לשימוש ביתי. הממברנה מאפשרת למולקולות מים לעבור אבל עוצרת כמעט הכל אחר, כולל סידן, מגנזיום, חנקות, כבדים וחיידקים. התוצאה היא מים טהורים מאוד שמתאימים לשתייה, לבישול ולהכנת קפה.
החיסרון של אוסמוזה הפוכה הוא שהיא מסירה גם מינרלים מועילים. מים מינרלים טהורים לחלוטין חסרים את הסידן והמגנזיום שגופנו צריך ומתרגל לקבל דרך המים. חלק מהמערכות מוסיפות שלב מינרליזציה מחדש שמחזיר מינרלים בריאים לאחר הסינון.
שיעור הפסדי מים באוסמוזה הפוכה הוא נושא שכדאי לברר. חלק מהמערכות מוציאות מים מסיחה (Reject water) בכמות גדולה יחסית לכמות המים שמגיעה לשתייה. מערכות יעילות יותר מצמצמות את ביזבוז המים הזה ומותאמות טוב יותר לשימוש ביתי.
תחזוקת מסנן מים: מה שרבים שוכחים
מסנן מים שלא מוחלף בזמן עלול לפגוע באיכות המים במקום לשפר אותה. כאשר כמות הסינון של הפחמן הפעיל מתמלאת, הוא מפסיק לקלוט מזהמים ועלול לשחרר חלק ממה שנספג בו בחזרה למים. לוח זמנים של החלפה שמגיע עם המסנן הוא מסמך שיש לציית לו.
תדירות ההחלפה תלויה בסוג המסנן, בכמות המים המסוננים ובאיכות המים הנכנסים. מסנן שעובד על מים קשים מאוד יתמלא מהר יותר. חלק מהמערכות כוללות אינדיקטורים שמאותתים מתי להחליף, ואחרות מסתמכות על לוח זמנים קבוע. הקפדה על ההחלפה היא חלק מהשמירה על התועלת של המסנן.
עלות המסנן לאורך שנה, כולל החלפות מסנן, היא המדד הכלכלי הנכון להשוות בין מערכות. מסנן זול שדורש החלפה תכופה עשוי לעלות יותר לאורך שנה ממסנן יקר יותר שדורש החלפה אחת לשנה. חישוב עלות כוללת, ולא רק מחיר רכישה, מוביל להחלטה חכמה יותר.
לסיכום
המים שמגיעים מהברז בישראל עומדים בתקנים בטיחותיים, אבל זה לא הגבול של מה שאפשר לקבל. מערכות סינון מים ביתיות מאפשרות לשפר את הטעם, להפחית מינרלים בלתי רצויים ולהגן על מכשירי החשמל. הבחירה בסוג הסינון הנכון תלויה בצרכים שלכם, בתקציב ובאיכות המים הספציפית באזור מגוריכם. ידיעה מה יוצא מהברז היא צעד ראשון חשוב לפני כל החלטה.
