Array
(
    [_edit_lock] => Array
        (
            [0] => 1438168133:5
        )

    [_edit_last] => Array
        (
            [0] => 5
        )

    [_thumbnail_id] => Array
        (
            [0] => 10112
        )

    [taq_review_button_text] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [taq_review_button_size] => Array
        (
            [0] => medium
        )

    [taq_review_button_shape] => Array
        (
            [0] => square
        )

    [taq_review_button_color] => Array
        (
            [0] => #c7c7c7
        )

    [taq_button_icon] => Array
        (
            [0] => fa fa-check
        )

    [taq_review_button_type] => Array
        (
            [0] => flat
        )

    [taq_review_button_url] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [taq_review_title] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [taq_review_position] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [taq_review_style] => Array
        (
            [0] => stars
        )

    [taq_review_summary] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [taq_review_total] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [tie_hide_meta] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [tie_hide_author] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [tie_hide_share] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [tie_hide_related] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [tie_hide_check_also] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [tie_sidebar_pos] => Array
        (
            [0] => default
        )

    [tie_sidebar_post] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [tie_post_head] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [tie_post_slider] => Array
        (
            [0] => 184
        )

    [tie_googlemap_url] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [tie_video_url] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [tie_video_self] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [tie_embed_code] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [tie_audio_m4a] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [tie_audio_mp3] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [tie_audio_oga] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [tie_audio_soundcloud] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [tie_banner_above] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [tie_banner_below] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [tie_posts_num] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [post_color] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [post_background] => Array
        (
            [0] => a:6:{s:3:"img";s:0:"";s:5:"color";s:0:"";s:6:"repeat";s:0:"";s:10:"attachment";s:0:"";s:3:"hor";s:0:"";s:3:"ver";s:0:"";}
        )

    [_yoast_wpseo_focuskw] => Array
        (
            [0] => הלוגה
        )

    [_yoast_wpseo_linkdex] => Array
        (
            [0] => 69
        )

    [tie_views] => Array
        (
            [0] => 454
        )

    [essb_cached_image] => Array
        (
            [0] => https://zhk.wpengine.com/wp-content/uploads/2015/07/שחייה-טור-רון-שפירא-1003.jpg
        )

    [rank_math_focus_keyword] => Array
        (
            [0] => הלוגה
        )

    [rank_math_robots] => Array
        (
            [0] => a:1:{i:0;s:0:"";}
        )

)

הלוגה

שתפו

אסור היה לי להתקרב לשם. הרבה שמועות וסיפורים נלחשו בין זקני הכפר הפסטורלי שלנו על המקום המסוכן ההוא. גם סבא וסבתא שלי בין אלא שלחשו להורי: “שהילד לא יתקרב לשם”.

במשך השנים אף אחד לא העז לדבר בפומבי על הנהר- על ‘הלוגה’. המקום דווקא היה ירוק, עשיר בצבעי הסחלב, ציוצי הציפורים וקולות פכפוך מי הנהר הקוצפים. אט אט הצלחתי אני בעצמי להרכיב איזה שהוא פאזל ממנו הבנתי את התשובה. ‘הלוגה’ שזרם מצפון לבית שלי היה קו החזית העקוב מדם במלחמת העולם השנייה. עוצר כבד הטילו הגרמנים על האוכלוסייה הרוסית. שנתיים וחצי של רעב, קור ומחלות אפפו את העיר לנינגרד ואת הכפרים הסמוכים לה עד לשחרור בסוף המלחמה. ואני רק ילד.

על טראומת המבוגרים הזאת גדלתי. על נרטיב של גופות מפוזרות, שוחות קרב וכל מיני נפלים של פצצות עומק בקרקעית הנהר שאסור להתקרב אליו לא כל שכן לשחות בו. זאת ועוד, עם השנים רק העצימו סיפורי האימה, על אנשים שרק הלכו לשם לקטוף כמה פרחים ולא שבו עקב נפל של מוקש שהתפוצץ לפתע וכל מיני אמונות של עין הרע שמקורן במוות הנורא ובקללת האדמה הספוגה בדם נעורים.

את הסיפור הזה סיפר לי סשה. סשה הוא כבר לא ילד. הוא בן 45, עשרים שנה בארץ. הוא עלה משם מהכפר השוכן על ‘הלוגה’. החלום של סשה: ללמוד שחייה. הוא מעולם לא נכנס למים. אימת הסיפורים וזיכרונות  הילדות מהלכים עליו אימים. הוא שאל אותי אם אוכל לעזור לו ללמוד שחייה. עניתי שאני מוכן לנסות. האמת שאני נתקל כל העת בהורים שמגיעים אלי לבריכה ומשתמשים בהנחות שליליות לשמע אוזניהם הפקוחות של ילדיהם. מושגים כמו: הילד מפחד ממים, הילד לא יכול, אלה מושגים המפחיתים בטחון עצמי וגורמים נזק. האמינו לי, ילדים אוהבים מים! יתר על כן, כל הילדים אוהבים מים נקודה. כולם יכולים ללמוד לשחות. אל תחסמו לילד במו פיכם את ההזדמנות המופלאה שגולם בחובו עולם המים.

אגב, סשה שלנו למד לשחות. עכשיו הוא בבודפשט בחופשה. הוא שלח לי משם תמונות כשהוא שוחה בבריכת המלון. היזהרו מסיפורים ומקביעות מול הילד שלכם. שלא יגיע גם הוא לגיל 45 כשהוא לא יודע לשחות. סשה הגדיר זאת – ‘בזבוז’.

שבת שלום! שלכם, רון

כתבה מעניינת:

שתיין צילום אילוסטרציה: Pixabay

קמצן, מתלהב או חבר אמת: איזה סוג של שתיין אתה?

שתפוכמו חבר אמת, אלכוהול תמיד נמצא שם: כשעצוב, כששמח, במסיבה הכי שווה ובאירוע המרגש ביותר. …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *