זהר.נט חדשות כרמיאל
כרמיאלי לשעבר שמתגורר בבירת אוקראינה מספר על החיים בצל הקרבות: ״קנינו אוכל שיספיק לשבועיים, אני רוצה להצטרף למתנדבים ולהגן על הבית שלי״
מאת גיל דובריש
״אנחנו שומעים כל הזמן אזעקות ופיצוצים, אבל לא פוחדים, אנחנו נשארים כאן באוקראינה״ כך אומר לנו וליק, כרמיאלי לשעבר המתגורר בשנים האחרונות בבירת אוקראינה, קייב.
על רקע המלחמה המתחוללת בימים האחרונים באוקראינה, התקשרנו אל וליק, תושב כרמיאל לשעבר המתגורר בקייב ביחד עם אשתו ובתו בת ה-16. וליק, שעלה ארצה והגיע לכרמיאל בשנת 2000, למד במכללת אורט בראודה, התחתן בארץ ובתו היחידה אף נולדה כאן. בהמשך חזר עם משפחתו לעיר מולדתו, בעוד אימו נשארה לחיות כאן בארץ.
עם וליק שוחחנו בפעם הראשונה לפני כשבועיים, עוד לפני שפרצו הקרבות, כאשר הצבא הרוסי ריכז כוחות גדולים ליד הגבול עם אוקראינה. אז הוא סיפר לנו כי ״בכל עיתון, אתר אינטרנט וערוץ טלוויזיה מדברים על מלחמה אפשרית, האנשים מוכנים אבל לא פוחדים״.
בעקבות הקרבות העזים ברחבי אוקראינה, התקשרנו הבוקר (ראשון) אל וליק כדי לשאול לשלומו ולשלום משפחתו.
– וליק, איך התחושה שלכם, מה קורה שם? אנחנו שומעים בחדשות על עוצר בקייב והפגזות של הצבא הרוסי על עיר הבירה.
״אנחנו נמצאים בבית כרגע, איך מרגישים? קשה להגיד. מאמינים בצבא שלנו. אנחנו גרים באזור הדרומי של קייב, כמה קילומטרים ממרכז העיר. שומעים כל הזמן פיצוצים ויש אזעקות… רק הבוקר היו 2-3 אזעקות וגם בלילה היו כמה. הרחובות ריקים כי יש עוצר, אף אחד לא יוצא מהבית, אני יורד עם הכלב החוצה לכמה דקות וזהו. לפני כמה ימים עשינו קניה גדולה, ביצענו הזמנה של אוכל ושתיה שיספיקו לפחות לשבועיים, אז לא חסר לנו דבר״.
וליק מספר כי אימו שנשארה בישראל, מבקשת ממנו לעזוב את אוקראינה לחזור לארץ. ״אמא חוששת שמסוכן מדי להישאר באוקראינה, היא רוצה שנעזוב, אבל אמרתי לה שאנחנו נשארים בקייב. אנחנו ישנים בבית, יש לנו מקום בטוח, חדר סגור כמו מקלט בקומה הראשונה, אם יקרה משהו נרד לשם״.
– שמעתי שהרבה אזרחים מתנדבים לצבא, מה דעתך על זה?
״אני רוצה להצטרף למתנדבים, לצאת עם רובה לרחוב ולהגן על הבית שלי, אבל בינתיים נגמרו הרובים. יש הרבה מאוד אנשים שרוצים לצאת לרחובות עם נשק ולשמור על הבתים ועל המשפחות, כבר חילקו להם את כל הנשקים שהיו. נתנו 25,000 רובים ויותר מ-20 מיליון קליעים ותחמושת רבה. אני מחכה שיגיע עוד נשק״.
– בחדשות בארץ הראו הרבה אוקראינים וגם ישראלים שנמלטו לפולין, למה לא הצטרפתם אליהם?
״רוב האנשים נשארו כאן. מכל החברים שלי, אף אחד לא עזב את אוקראינה, אף מכר שלי לא נפגע או סבל מנזק כלשהו בגלל המלחמה. אנחנו שומרים על קשר בצ׳אט בוויבר, יש לנו אינטרנט, יש חשמל, יש מים. לא חסר כלום ואין לנו שום רצון לעזוב. אם יקרה משהו בקייב, אני יכול להעביר את אשתי והבת שלי מחוץ לעיר. כרגע אני די רגוע, לא מרגיש בלחץ״.
– אתם בקשר עם השגרירות הישראלית?
״כרגע לא, אני גם לא מנסה להתקשר, לא יודע אם בכלל יענו לי. הם יצרו איתנו קשר לפני כמה שבועות, אמרו לנו שהם מאמינים שתפרוץ מלחמה וכדאי לעזוב את אוקראינה, אבל סירבנו. אנחנו נשארים כאן כדי להגן על המדינה שלנו. הנשיא זלנסקי, הוא לא פוליטיקאי שאני אוהב, אבל הוא עושה הכל נכון, הוא יודע מה הוא עושה ואני מאמין לו״.
– ממה אתה הכי חושש כרגע?
״אנחנו שומעים את הטילים, יודעים שיורים על העיר, ואני יודע שלרוסים לא איכפת מהחיים של האזרחים, הם יורים על כולם – וזה משהו שקצת מפחיד. כרגע האזור שלנו בקייב לא נמצא בבלגן, הכאוס והמלחמה בעיקר מצפון לנו״.
– תרצה להעביר מסר אישי לחברים בכרמיאל?
״להתפלל למען אוקראינה ולקוות שיהיה כאן שלום״.
