זהר.נט חדשות כרמיאל
תושבי כרמיאל שהשתתפו במסיבת הטבע בדרום, מספרים כיצד הצליחו להימלט מהטבח האכזרי ולשרוד בחיים: ״ראיתי בנות שסחבו גופת חברה שמתה להם בידיים״
מאת גיל דובריש
ארבעה תושבי כרמיאל בהווה ובעבר, שהצליחו להימלט בחיים מהטבח הרצחני שבוצע במסיבת הטבע ליד קיבוץ רעים שבדרום, חזרו אמש (א׳) לביתם בריאים ושלמים: לירון יגר, בני הזוג מורן ועידן כספי ועומרי כוכבי, יליד העיר וכיום מתגורר במרכז. בשיחה איתנו הבוקר, הם תיארו את החוויה הקשה שעברו ולא ישכחו כל ימי חייהם.
המסיבה החלה ביום שישי לפני חצות. בסביבות השעה 6 בבוקר התעוררו רבים מהמבלים שישנו בשטח לקולות צבע אדום ואזעקות. בזמן שהתפזרו ברכביהם ויצאו מהמתחם המתינו להם עשרות מחבלים בכביש הגישה וירו ללא אבחנה.
עומרי: ״מחבלים עשו וידוא הריגה מטווח אפס״
עומרי כוכבי, יליד כרמיאל שכיכב לפני מספר שנים בתוכנית הריאליטי הישרדות, לא שיער שיום אחד המילה הישרדות תקבל עבורו משמעות שונה לגמרי. ״היינו במסיבה, היה כיף, כולם שמחו והכל היה מסודר למופת. ואז נשמעו טילים ויירוטים של כיפת ברזל. הבנתי שהמצב לא טוב ושיש אירוע. התכוננו לעזוב את המקום, אבל מה שקרה היה פזיז מאוד, כולם ניסו להתפנות ברכביהם בבת אחת ונוצר פקק ענק בכניסה. אנחנו עוד התעכבנו קצת מאחור, ואז שמענו יריות. נשארנו ליד השוטרים וכוחות הביטחון, אבל די מהר הם החלו להתפזר ולנוע לכיוונים שונים כדי לתת מענה לירי. אחרי כמה דקות הגיע לכיוון שלנו שוטר פצוע וצעק לנו ׳יש פה מחבלים, תרוצו מכאן!׳ אנשים התחילו לרוץ לכל עבר, צעקתי להם שירוצו מזרחה לכיוון השמש ולא לכיוון עזה. הייתי לוחם סיירת, הבנתי מיד שמדובר בירי של קלצ׳ניקובים של מחבלים, שמעתי גם ירי אקדחים. התחלנו לרוץ ולברוח, צעקתי לאנשים שיירדו לכיוון נקיק נחל כי שם יהיה בטוח יותר. בדרך, ראיתי מחבלים שיורים באנשים כמו כלום. הגיעה אלי צעירה עם שני חורים בירך, צעקה שירו בה, שמתי לה חוסם עורקים, העמסתי אותה על רכב של אבטחה ואמרתי למאבטח שיפנה אותה לבית חולים. לצערי הרב, אחרי כמה שעות הבנתי שהמאבטח הזה נחטף, אין לי מושג מה עלה בגורל הצעירה הפצועה.
״אני, אשתי, בחור צעיר, אחיין שלי וחברה שלו, רצנו דרך השדות הכי מהר שאפשר, תוך כדי שיורים עלינו אש כבדה. במצבים הקשים הגוף שלך מלמד אותך כמה אתה יכול להסתמך על האינסטינקטים שלך. אחרי כ-3 ק״מ הגענו לג׳יפ ותפסנו טרמפ עם הנהג, נסענו איתו קצת עד שהוריד אותנו בשדות והמשיך לכיוון אחר. פתאום עצרו מולנו טנדרים של מחבלים, התפזרנו לכיוון המטעים, שכבנו מתחת לעצים וחיכינו שיהיה שקט ורגוע יותר. בשלב מסוים שמעתי מישהו קורא לנו בעברית. התקרבתי אליו בשקט, לאט לאט, בלי שישים אלי לב, ראיתי קצין עם דרגות של סגן אלוף שנשא נשק, ליד ג׳יפ ישראלי, דיבר עברית בטלפון. הזדהיתי בפניו ושאלתי אם יוכל לחלץ אותנו מהמקום. הוא הסיע אותנו לכפר מימון, שם הגיעו עוד מפונים וניצולים. וכל זה קורה כשמסביבנו ירי בלתי פוסק ומעלינו ירוטים והדף של כיפת ברזל. זה סיוט שאי אפשר להסביר אותו״ הוא אומר.
כוכבי לא יכול שלא למתוח ביקורת על המחדל הכבד: ״איך המחבלים הגיעו בקלות כזו, איך לא היו מספיק כוחות של צבא במקום כדי להגיב בהתאם ובאופן מיידי? כל המערכת הבטחונית לא התקיימה בכלל! כששמעתי שיש חטופים, קיוויתי שהצבא פועל לביצוע אזור חייץ בין המחבלים לבין עזה, ציפיתי שיעלו מסוקים ומטוסים לאוויר, ושום דבר מזה לא קרה. זה עצוב מאוד. לצערי הרב, איבדתי חברים, חברים שלי נחטפו ויש כאלה שאני לא יודע מה עלה בגורלם״.
לדברי עומרי, ״גם עכשיו, כ-30 שעות מאז האירוע, יש לדעתי עוד המון אנשים שנשארו בשטח ופשוט פוחדים לצאת. יש גם המון גופות בשטח שאי אפשר לזהות אותם, כי אנשים נסו על נפשם בלי תיקים ובלי תעודות זיהוי. שמעתי סיפורים מצמררים על מחבלים שעשו וידוא הריגה מטווח אפס על אנשים תמימים, שמעתי על בחור שקפץ על רימון כדי להציל את חבריו. היו שם צעירים וצעירות שנהגו בגבורה ועזרו אחד לשני, אנשטים טובים שרצו לחגוג וליהנות, אזרחים שמצאו את עצמם בלב מלחמה בלי יכולת להגיב״.
לירון: ״הרגשתי שזהו, לא אצא מפה בחיים״
לירון יגר, שבילתה במסיבה ביחד עם כרמיאלים נוספים, בהם מורן ועידן כספי, משחזרת את רגעי האימה: ״לפנות בוקר התעייפּתי אז הלכתי לישון קצת. אחרי שעה-שעתיים, בשעה 6 ומשהו שמעתי אזעקות מתוך שינה. מישהו לקח מגאפון וצעק ׳צבע אדום׳ וכולם החלו להתפזר בבהלה, לקחו את המכוניות ונסעו מהמקום. אנחנו התעכבנו קצת, בשלב מסוים לקחנו את הרכב וירדנו לכיוון היציאה, אבל היה שם פיצוץ של רכבים ונוצר פקק ארוך. החלטנו לחזור לאחור, בדיעבד התברר שהמחבלים חיכו לכל מי שיצא וירו עליהם.
״חזרנו לאיזור של המסיבה, פגשנו שם חברים שעבדו במקום, חיכינו עוד חצי שעה, אולי יותר ואז שמענו יריות. לא צרור אחד או שניים, אלא עשרות רובים שירו בלי הפסקה. כולם במקום פשוט עזבו הכול, את הארנקים, את הבגדים ורצנו משם. בשלב מסוים עידן (כספי, ג.ד) הביא את הרכב ונסענו ביחד עם מורן בכביש עפר לא מסומן. לא הכרנו את הדרך ולא ידענו לאן אנחנו מגיעים. נאלצנו לעצור כי הגענו למחסום של אבנים ולא היתה דרך להמשיך, אז אני ומורן המשכנו בריצה ועידן נשאר ברכב, הוא חזר אחר-כך לאתר המסיבה. אני ומורן רצנו לכיוון מטעי עצים סמוכים, שם התפצלנו כי כל אחת היתה בקצב אחר וגם הינו בלחץ נוראי. פגשתי בחור שנמלט גם הוא והמשכנו לרוץ ביחד למרחק רב. נכנסנו לאחד המטעים ופשוט נשכבנו בצל, הסתתרנו שם כמה שעות. כל הזמן הזה שמענו קולות ירי, שמענו את המחבלים יורים ובהמשך גם את כוחות צה״ל שהגיעו למקום, הירי היה ממש לידנו ואנחנו היינו בדיוק באמצע.
– מה עבר לך בראש בשעות האלה?
״זה היה כמו סרט, היינו על אוטומט, רצנו, לא ידענו לאן, רק כדי להתרחק, שלא יתפסו אותנו. זה עניין של מזל כי אנשים רצו לכל עבר, היו כאלה שירו עליהם, היו כאלה שנתפסו ונחטפו, והיו כאלה ששרדו. שירתתי במקומות כאלה בצבא, אני אישית מתנהגת בקור רוח במצבים כאלה, כאילו כל חיי הייתי תחת אש. היה שבריר שנייה כשהסתתרתי, שהרגשתי שזהו, לא אצא מפה בחיים, אבל הבחור שהיה איתי איפס אותי מיד וחזרתי לעצמי״.
״בזמן שהסתתרנו במטעים, התקשרנו למוקד 101 של המשטרה ומסרנו מיקומים, אנשים התקשרו אלינו כל הזמן ודאגו לשלומנו והסוללות של הטלפון התרוקנו. אחרי כמה שעות כשהיריות נרגעו קצת, שמענו אנשים שמתקרבים לאזור שלנו, בהתחלה לא הבנו אם הם דוברי עברית או ערבית, פחדנו לצאת מהמקום כי חשבנו שישמעו אותנו ויירו עלינו. ידענו שיש באזור מחבלים שמסתובבים ומחפשים להרוג ישראלים. אחרי כארבע שעות במטעים התחלנו לזוז בזהירות, לעבור מעץ לעץ בחום כבד. כבר היינו צמאים והתייבשנו, אז ניסינו לאכול קצת מהפירות הבוסריים שהיו על העץ. בהמשך הגענו לכביש הראשי וראינו שם שוטרים ואנשי ימ״מ, מבלים נוספים שנמלטו מהמסיבה התאספו במקום. ראינו נגמ״ש צה״לי שהחמאסניקים גנבו, הייתה בתוכו גופה של מחבל. הירי באזור נמשך כל הזמן ונתקענו זמן רב במקום כי לא היה מי שיחלץ אותנו. גם לשוטרים במקום לא היתה הרבה תחמושת, אף אחד לא ציפה שהמתקפה תהיה בסדר גודל כזה. גם לא היתה לנו שתיה, אנשים עברו מרכב לרכב, ניתצו חלונות כדי לחפש בקבוקי מים. אחרי שעתיים נוספות, פינו אותנו עם רכבים של הימ״מ, נדחסנו 10 אנשים ברכב אחד, גם בבגז׳, עד לתחנת המשטרה באופקים. חיכינו שם בחוץ על המדרכות ובדשא, בלי אוכל, לפחות הקפיצו לנו מים. רק בשעות הערב הגיעו רכבים אחרים והוציאו אותנו לכיוון הבית. אני לא אשכח איך בתחנת אופקים ראיתי כמה בנות צעירות שסחבו את גופת חברתן שמתה להן בידיים. זה מחזה שאי אפשר לתאר״.
בזמן שהמתינה באופקים, הספיקה לירון לוודא שחברתה מורן בריאה ושלמה, השתיים שוחחו והתברר שמורן הגיעה עד לבית במושב פטיש, מרחק 16 קילומטרים. ״עידן לא היה זמין, אבל בסביבות 4-5 הוא הופיע לפתע מולי בתחנת המשטרה באופקים. לירון מסכמת את האירוע הקשה ומשתפת: ״כשרצתי הייתי כמו רובוט, רצתי ולא ראיתי כלום, שמעתי צעקות ובכי אך לא הסתכלתי לאחור, רצתי קדימה כדי לברוח. רק למוחרת בבוקר קיבלתי את ׳הבום׳, זיהיתי אנשים שאני מכירה בין החטופים שלקחו לעזה ובין הנפגעים הרבים״.
עידן: ״מחבל כיוון טיל כתף וירה״
עידן כספי שבשלב הראשון היה ביחד עם אשתו מורן ועם לירון יגר, התפצל אחרי שהסיע אותן למחסום האבנים. הן המשיכו להימלט בריצה – והוא חזר ברכב לאתר המסיבה. ״כשהבנתי שיש כאוס חזרתי למסיבה, בנות התחילו להסתתר בתוך ברים, נשארתי שם עם עוד כמה גברים כדי לעזור להן להתחבא. כשהמחבלים התקרבו למסיבה, ברחנו כולנו משם לכיוון חורשת אקליפטוסים סמוכה. אני בראש שלי, לא לרוץ עם כולם ביחד כי זה בולט מדי אז נשארתי קצת בצד, אחרי שעתיים הצטרפתי בחזרה לקבוצה. בשלב מסוים יצאה מאחד השיחים קבוצה של 4 מחבלים, אחד מהם כיוון טיל כתף וירה. באותו רגע אתה מבין שזה עניין של חיים ומוות, פתחתי בריצה מטורפת. אני לא אחד ששומר על כושר, אבל רצתי באמוק משהו כמו 15 קילומטרים, לא הרגשתי כלום, הייתי חדור מטרה ורציתי לצאת משם בחיים.
״הגעתי לכביש באזור בארי והבחנתי בג׳יפים ומשאיות. ראיתי שם צלפים אבל לא ידעתי אם הם שלנו או מחבלים. אחד מהם צעק בעברית וקרא לנו להתקרב בזהירות כי גם הוא לא ידע בהתחלה אם אנחנו ישראלים או מחבלים. התברר שהיה שם כוח של יס״מניקים. ניצלנו״.
עידן וישראלים נוספים הועלו על רכבים והובאו לתחנת המשטרה באופקים. כל הזמן הזה השאיר את הטלפון שלו כבוי על מנת לשמור על חיי הסוללה, ופתח מדי פעם רק כדי ליצור קשר עם אשתו מורן ולוודא שהיא בסדר. ״כל הדרך ראינו על הכביש מחזות מזעזעים: אנשים, נשים וילדים מדממים למוות בתוך רכבים ועל הכביש, גופות של ישראלים ושל מחבלים, זה היה כמו סרט אימה.התמונות הקשות האלה ישארו חקוקות אצלנו בראש לכל החיים. אחרי שהגענו לאופקים ביקשתי מאשתי לשלוח מיקום ואז נסעתי להביא אותה. חזרנו הביתה, בריאים ושלמים. אין ספק, ניצלנו בנס, זו הייתה השגחה עליונה, כל מי ששרד חווה נס אישי״.
