זהר.נט חדשות כרמיאל
10 שנים בדיוק חלפו מאז הייתה כרמיאל תחת מתקפת טילי החיזבאללה. ראש העיר עדי אלדר נזכר בימים הקשים: “הרגעים הכי קשים שלי היו להיכנס לבית משפחה, דקות ספורות אחרי שנודע לה על נפילת הבן”
מאת גיל דובריש
בדיוק עשר שנים חלפו מאז המלחמה ההיא, שזכתה לשם מלחמת לבנון השניה. עשרות אלפי תושבי כרמיאל, כמו גם מאות אלפים בכל אזור הצפון, היו נתונים להפגזה בלתי נגמרת של טילי החיזבאללה. כ-200 טילים נחתו על העיר וסביבותיה במהלך 33 ימי המלחמה, שהחלה עם חטיפתם של שני חיילי צה”ל והריגתם של שלושה ב-12 ביולי והסתיימה בהפסקת אש ב-14 באוגוסט. בנס, לא נהרג אפילו אזרח אחד בכרמיאל, אבל המלחמה הותירה הרס רב בעשרות בתים, מספר פצועי חרדה ובעיקר, טראומה קשה שנחרטה בקרב הציבור.
כל מי שחי כאן באותה תקופה, בוודאי זוכר את הימים הראשונים, כשהתברר שטילי החיזבאללה מגיעים עד לכרמיאל והרבה מעבר אליה. ב-12 ביולי, יום רביעי, נחטפו החיילים אהוד גולדווסר ואלדד רגב זכרם לברכה, ועוד שלושה חיילים נהרגו במארב מתוכנן היטב של החיזבאללה על גדר המערכת. צה”ל הגיב עוד באותו הערב. תגובת החיזבאללה לא איחרה לבוא, למחרת, יום חמישי, 13 ביולי, נורו טילים לעבר ישובים בצפון הארץ, אחד מהם פגע ברכס שמעל הכפר דיר אל אסד, במרחק של כקילומטר-שניים מפאתי כרמיאל. למחרת, יום שישי, פגע מטח ראשון בתוך העיר, במבנה מסחרי באזור התעשייה. זו הייתה קריאת ההשכמה של תושבי העיר, שעד אז הולכו האמינו לגירסה הרשמית של מערכת הביטחון, אשר טען עד אז, כי אין לחיזבאללה יכולת לירות טילים לטווח בינוני וארוך.
ביום שבת המלחמה הגיעה סופית לכרמיאל, כאשר במטח שנורה בשעות הבוקר, נפגעו בתים בשכונת גבעת רם. למרבה המזל, לא היו פגיעות בנפש. בימים הראשונים האזעקה כלל לא הופעלה ו”הבומים” החרידו את העיר.
למחרת החלה עזיבה המונית של תושבים, לכיוון מרכז ודרום הארץ. המלחמה נמשכה עד אמצע אוגוסט והצליחה לשתק חלקית שירותים מסחריים רבים, אם כי לא את פעילות העירייה ומוסדות הציבור.
לפתוח את כל המקלטים
בראיון מיוחד במלאת עשור למלחמה, מודה ראש העיר עדי אלדר, שכיהן בתפקיד גם אז, כי הופתע מעוצמת הירי על כרמיאל: “אני כל הזמן חייתי בתחושה, שיש לנו את ההגנה הטובה ביותר – הכפרים הערבים סביב העיר” הוא מספר. “יצאתי מתוך נקודת הנחה, שאם החיזבאללה ירה טילים על ישראל, הם לא יהיו בכיוון שלנו מחשש שיפגעו בתושבי הכפרים. אבל מהר מאוד התברר שהם לא עשו חשבון לאף אחד. מלחמת לבנון השניה שינתה לחלוטין את אופי המלחמות. עד אז העורף היה מוגן לגמרי והמלחמות התרחשו מעבר לגבולות, מלחמת לבנון השניה שינתה את התפיסה והציבה את העורף בלב החזית”.
– מה הרגע הזכור לך ביותר מהמלחמה ההיא?
“יש שני דברים שאני לא אשכח כל ימי חיי. הראשון, שבסיום המלחמה התקשרה אלי תושבת גבעת רם ואמרה לי ‘תשמע, ראש העיר, אתה אומנם צעיר ממני, אבל במלחמה הרגשתי שאתה כמו אבא שלי’. בעיני האמירה הזו מתמצתת את כל מה שעשינו למען התושבים במהלך החודש המתוח ההוא. עוד משהו שאני זוכר הוא הרגע שהכל החל – התארח אצלי ראש השב”כ במחוז לביקור עבודה, ואז נכנסה מנכ”לית העירייה דאז חנה קובל, ואמרה לי ‘הייתה היתקלות קשה בגבול הצפון’. התגובה שלי הייתה לתת הוראה לפתוח את כל המקלטים בעיר. אני זוכר שלמחרת הייתי בישיבה של ראשי הערים הגדולות בתל אביב, מתוקף תפקידי אז כיו”ר מרכז השלטון המקומי, והודיעו על נפילת טילים במג’ד אל כרום. קמתי ממקומי ואמרתי להם ‘להתראות, אני חייב לזוז כי הטילים הבאים יהיו מכוונים לכרמיאל”.
– מה הכלים שיש בידי ראש עיר, כדי להתמודד עם מצב חריג כזה?
“כינסתי את ראשי המינהלים בחדר הישיבות, הדבר הראשון שהנחיתי את כולם היה שאף אחד ברמה של ראשי המחלקות ומעלה, לא עוזב את העיר בלי רשותי. חד משמעית. מיד אירגנו תורנות של מנהלים במוקד העירוני 24 שעות ביממה. אני חייב לציין בסיפוק שאף אחד לא נעלם בזמן המלחמה, כמו שקרה למשל בצפת. אנחנו התנהלנו תוך כדי תנועה, לא היה לנו ספר הדרכה… ישב כאן במלחמה אלוף פיקוד העורף דאז יאיר גולן, ובמשך שעתיים ההוא לא הפסיק לרשום לעצמו הערות. הם למדו מאיתנו כיצד ליישם את הנהלים בכל שאר הרשויות. הקמנו נוהל מסודר בנושאים שונים, כמו למשל כל משאיות האשפה היו בשטח, דיגלנו את כל העיר בדגלי המדינה, היה צוות שטיפל בבעלי חיים נטושים, עשינו הכל כדי לתת תחושה שהעיר אינה מופקרת ושיש בעל בית. הדפסנו חולצות שעליהן היה כתוב ‘כרמיאל חזקה’. אני אישית תיקשרתי עם תושבים רבים, כל יום יצאתי בהודעה טלפונית לאזרחים”.
– נהגת לבקר באתרים שנפגעו?
“אין מקום שנפגע ולא הייתי בין הראשונים לבקר בו. למעשה, אף היו מקומות שנכנסתי אליהם עוד לפני שהמשטרה הגיעה”.
– מה היה עבורך הרגע הכי קשה במלחמה?
“אזרחים אומנם לא נהרגו בכרמיאל, אבל העיר איבדה ארבעה מטובי בניה שנפלו בקרב, בשעה שתל אביב לא היה נופל אחד. לא הייתה עוד עיר שאיבדה כל-כך הרבה חיילים במלחמת לבנון. הרגעים הכי קשים שלי היו להיכנס לבית משפחה, דקות ספורות אחרי שנודע לה על נפילת הבן. אני בעצמי אח שכול ממלחמת לבנון הראשונה, אין יותר קשה מהתמודדות על השכול”.
כמחצית מהתושבים עזבו
– איך תיפקדה המשפחה שלך בזמן שאתה היית עסוק בטיפול בעניינים הדחופים?
“מכיוון שאני הייתי רוב הזמן בחוץ, סוניה רעייתי תיפקדה בבית. הייתה לי תעסוקה רבה, לא פחות מ-29 בתים נפגעו ישירות מטילים ועוד רבים אחרים נפגעו מההדף. בכל בית שנפגע, שלחתי מיד צוות ניקוי שסידר את מה שהיה אפשר. אמרתי לתושבים שמי שאין לו מה לעשות בעיר, שיעזוב למקום מוגן. לדעתי בזכות הקריאה הזו ניצלו חיי אדם, כי בתים רבים שנפגעו היו ריקים מיושביהם. הערכנו אז שכמחצית מהתושבים עזבו את כרמיאל במהלך המלחמה”.
במקביל לעירייה גם התעשייה המשיכה לעבוד, כמעט כרגיל בהתחשב באילוצים השונים. “אני לא זוכר מפעל אחד שנסגר” אומר אלדר.
המלחמה יצרה מציאות לא פשוטה, שכן כל מי שיכול היה להרשות לעצמו לעזוב, עשה זאת בימים הראשונים, ומי שנשאר מאחור היו משפחות קשות יום וקשישים. “היינו חייבים להגיע אל כולם, הוריתי למנכ”לית לבדוק את כל בתי המגורים, ממש לעבור דלת דלת, לוודא שלא נשארו זקנים וחולים סיעודיים לבדם. עשינו זאת ברמה פרטנית, במקביל סידרנו מקלטים כדי שאנשים יוכלו לשהות שם תקופה ממושכת. בעקבות הלקחים שהפקנו אחרי המלחמה ייעדנו כל תרומה שקיבלנו אחרי הפסקת האש, לשיפוץ המקלטים בעיר, במטרה להכשיר אותם. כתוצאה מהמלחמה ההיא, יש לנו מחלקה שלמה בראשות משה לוי קב”ט העירייה, שאחראית על ההכנות למלחמה הבאה”.
עיריית כרמיאל נחשבת לרשות שתיפקדה בצורה הטובה ביותר במלחמה. עדי אלדר קיבל את פרס עמותת אומ”ץ וכן את אות הלגיון הצרפתי על התנהלותו באותם ימים קשים. “התושבים היו נפלאים, כולם שיתפו פעולה, למרות הימים הלא פשוטים, לא שררה פניקה בכרמיאל. אני חושב שהרגשנו כמו משפחה אחת גדולה, דאגנו לספק את כל הדרוש לתושבים, כולל ארוחות, הפעלנו הסעות למשפחות שביקשו לעזוב למחנות האוהלים שהקים גאידמק, עשינו המון דברים”.
מוכנים יותר מפעם שעברה
השאלה שתישאר פתוחה, גם עשר שנים אחרי, היא במידה ותפרוץ מלחמה נוספת, האם כרמיאל ערוכה ומוכנה לקראתה? אלדר טוען שמצבנו בכל הקשור למוכנות כיום, הוא טוב מאי-פעם וכי בכרמיאל הופקו לקחים רבים ויושמו בשטח. “היום אנחנו הרבה יותר מוכנים מפעם שעברה, על-אף שאני מתפלל שלא יהיה צורך בכך. צריך לזכור שכבר אז, לא היו כאן הרוגים, לעומת ערים אחרות. פיקוד העורף אימץ לעצמו תורת הפעלה לאירועים מסוג זה, המבוססת על סמך ההתנהלות שלנו לפני עשר שנים”, אומר ראש העיר. “אני מאמין שבסיבוב הבא, כל הארץ תהיה מכוסה בטילים, אנשים יצטרכו להישאר כאן ועליהם להיות מוכנים כל העת לכל תרחיש, גם אם זה אומר להצטייד אפילו כעת עם מלאי של מים ושימורים בצד. יש לנו צוותי חילוץ מאומנים לעיתות חירום, בהם כ-70 איש, שמסוגלים לבצע חילוץ של לכודים מתחת להריסות. בעשר השנים האחרונות ביצענו תרגילים רבים בנושא. אני לא יודע אם תפרוץ שוב מלחמה, לדעתי, אם חלילה ירגישו חולשה אצלנו הם יסתערו עלינו, אסור לנו להיות חלשים. אני רואה במטוסים החדשים שהגיעו לידי חיל האוויר אמצעי שידחה אצל הצד השני כל רעיון למלחמה נוספת, זה יוצר כוח הרתעה. בכל מקרה”, הוא מסכם, “אסור לנוח על זרי הדפנה בתקופות השקטות, כי אם תתחיל מלחמה, הכל יחזור על עצמו מחדש”.
