זהר.נט חדשות כרמיאל
א. בין פסח לשבועות
ימי האביב והחורף המתערבבים אצלינו בשנה הזאת מלאים באירועים וחגים ייחודיים. ראשית לכל הוא כמובן חג הפסח שרק לפני חודש סיימנו לחגוג אותו, ומייד לאחריו באים ימי הזיכרון לשואה ולגבורה, ולחללי צה"ל, אחר כך יום העצמאות, ל"ג בעומר, יום ירושלים, ובסוף עונת החגים הללו יבוא חג השבועות. יש בספרי הקודש שלנו שרואים בכל התקופה הזו כעין חול המועד ארוך, המתחיל בחג הפסח ומסתיים בחג השבועות ארבעים ותשעה ימים של חול המועד ארוך. את כל הימים הללו מלווה מצוות ספירת העומר, כפי שמופיעה בפרשת השבוע שלנו: "וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה". אך את כל הימים האלה מלווה מועקה של ימי אבל, ימי ספירת העומר, שרוב ישראל נוהגים בהם אבלות עד ל"ג בעומר, שהשנה יחול במוצאי שבת. ימי ספירת העומר הם ימים מיוחדים שיש צורך להתבונן במהותם ובמשמעותם לדורות, מה קרה בימים אלה, מדוע מה שאירע אירע דווקא בימים שבין פסח לעצרת, ומהי משמעות האירועים ההיסטוריים הללו לגבי ההווה של כל אחד ואחד מאיתנו. דורשי רשומות מציינים כי ימי האביב שבין פסח לשבועות הם ימי ההתבשלות של התבואה והפירות, ימי בישול והבשלה. המזון הגופני, התבואה ממנה אנו מתקיימים מתבשלת בימים אלה, אולם לא רק היא גם חיות הנפש מבשילה בימים הללו, ימי התבשלות והבשלה גם במובן הערכי והרוחני, כדי שזה אכן יקרה אנו זקוקים ללימוד והתבוננות בימים משמעותיים אלה.
ב. חובת ספירת הימים
הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל בשיחותיו מבליט את סוגיית ספירת העומר ומדגיש כי זו אחת המצוות היחידות שאין לה שום חיקוי. הדתות שקמו אחר דת האמת שלנו חיקו מצוות רבות, שינו קצת את שמם אך למעשה "גנבו" את חגי ישראל, אולם את המצוה לספור כל יום בין פסח לשבועות לא חיקו. הרב מסביר זאת בחוסר הבנתם את חשיבות הספירה ומשמעותה. ובאמת מהי משמעות המצוה לספור ימים, הרי אין כאן חשש שישכח את בוא חג השבועות, וגם אין צורך בספירה כי הרי לוח השנה נמצא וברור לכולם, מה רצתה התורה ללמד אותנו בספירת העומר? בספר החינוך מוגדר העיקרון של ימי הספירה: מטרת יציאת מצרים לא היתה רק להסיר את לחץ השיעבוד המצרי מעל ישראל, לא שחרור לשם שחרור, לחירות שזכינו לה בפסח היתה כוונה מרוממת הרבה יותר, להפוך את ישראל לנושאי דגל האמונה בעולם, ולא כיחידים צדיקים אלא כעם של קודש, "ממלכת כהנים וגוי קדוש", אמונה וקדושה באופן ממלכתי ציבורי. אין עוד עם שזה סמלו הלאומי, אנשים יחידים מוסריים וערכיים יש בהרבה אומות, אבל אין מי שזהו הדגל הציבורי שלו חוץ מישראל. כדי להעמיד אותנו על המטרה שלשמה הוצאנו ממצרים, וכדי לחבר את היציאה ממצרים לנתינת התורה, אנו סופרים כל יום מהיציאה לחירות עד שנקבל בפועל את התורה, "כעבד ישאף צל" אנו משתוקקים ומחכים לתורה והופעתה, רק אז תושלם חירותינו, רק אז תקבל משמעות ותוכן. זוהי הסיבה שאנו סופרים ימים, כתלמידים המחכים לטיול השנתי, או לחופשה הגדולה וסופרים את הימים לקראתה, כך סופרים ישראל את הימים לקראת מתן תורה.
ג. למה סופרים קדימה?
רבים שואלים על ההסבר הנפלא הזה של ספר החינוך, אם כן היה לכאורה ראוי שנספור את הימים בסדר יורד ולא בסדר עולה, כלומר: כל תלמיד יודע שהספירה לחופש הגדול היא ספירה לאחור, עוד שלושים יום, עוד עשרים ותשע, עוד עשרים ושמונה, וכו' עד שמגיע היום האחרון ולמחרתו החופשה. ואילו ספירת העומר היא בסדר עולה, שבעה ימים ולמחרת שמונה ימים, ותשעה ימים ועוד בסדר עולה ולא יורד, מדוע? ובתשובה לשאלה הזו מתברר סוד רוחני חשוב: הספירה אינה רק ספירה לקראת משהו, אלא חיבור בין שני עניינים. העומר מתחיל מלמחרת חג ראשון של פסח, מהיציאה ממצרים ומגיע עד ערב חג השבועות, כדי לחבר בין עניינים שדל שני הימים הללו. גם שבועות זקוק לפסח כפי שפסח זקוק לשבועות. הסברנו קודם שחירות ללא תורה היא חסרה במהותה, עם חופשי שאין מטרה לחייו, חירותו היא שלילית ומהווה שיעבוד לדחפים ולחולשות. אך גם ההיפך הוא טעות: תורה שאין לה עם ואומה המקיימים אותה באופן ציבורי ושלם, היא תורה חסרה. תורת ישראל ניתנה לעם ישראל ורק בחיבור שני הערכים הללו מגיעים שניהם לשלמות הראויה. הספירה מפסח לשבועות באה כדי לחבר את הימים להעמידם על היחס שביניהם, רק כך הם באים לידי ביטוי נכון, בתורה ובחיים.
ד. לדעת בארץ דרכך
זוהי אולי משמעות המזמור הנהוג לומר מייד לאחר ספירת העומר בבתי הכנסת: "למנצח בנגינות מזמור שיר. אלוקים יחננו ויברכנו יאר פניו איתנו סלה. לדעת בארץ דרכך בכל גויים ישועתך…" עם הארת הפנים של אלוקים לישראל, ועם הברכה שצופנת הארת פנים זו אנו מבקשים לדעת בארץ דרכך. אלוקי ישראל הוא אלוקי השמים והארץ, מלאכים ושרפי קודש שלו הם. אבל אנחנו מבקשים לחיות כאן בארץ, ולהרגיש בה את נוכחותו האלוקית. הבקשה לדעת בארץ היא הבקשה לחבר את פסח עם שבועות, את החיים הארציים עם החיים האלוקיים. כך מסבירים חז"ל את היחס בין הקרבנות של פסח ושבועות, בעוד בפסח אנו מקריבים לפניו עומר שעורים מאכל בהמה, בשבועות אנו כבר מקריבים לחם חיטים מאכל אדם. ובכך אנו מחברים בין צרכינו הבהמיים הקשורים בעולם החול, ובין הנפש האלוקית שבנו שהיא צורתנו האנושית. ימי ספירת העומר הם ימים שבהם אנו מתבשלים, כדי להעלות את חירותנו למדרגה נאצלת יותר ומרוממת יותר, לחירות של תורה אמונה ומוסר. זהו היחס שבין יום העצמאות המתקרב שבו הופיעה עצמאותנו המדינית והבטחונית, המחובר עם יום ירושלים המבטא את משמעות החירות הזו.
ה. ל"ג בעומר – יום הילולת רבי שמעון בר יוחאי
ימי העומר הם ברובם ימי אבלות, צער על תלמידי רבי עקיבא שמתו בתקופה זו שבין פסח לעצרת, וקבלת חכמינו היא שהמגפה שבהם מתו נפסקה ביום ל"ג בעומר שהוא גם יום הסתלקותו של רבי שמעון בר יוחאי, שהיה אף הוא מתלמידי רבי עקיבא. מנהג ישראל מכמה דורות לערוך מדורת אש גדולה בליל ל"ג בעומר, והרבה סיבות לצורת שמחה זו. ואחת מהן היא אכן הדלקת נר נשמה גדול לעילוי נשמת רשב"י. הרבה תנאים גדולים וקדושים היו בישראל ובכל זאת התייחד רבי שמעון בר יוחאי ובולט מכולם בגילוי התורה הפנימית, וחשיפת סתרי התורה היא עומדת ביסוד חידושו של רשב"י. התורה הבנויה מפשט המילים הגלויות הניתנות להבנת השכל האנושי הפשוט, ומתוכם בא הדרש הפנימי יותר אך עדיין אחוז מתוך פשט המילים. הרמז והסוד הם פנימיים יותר, גילויים אלו הוא מיסוד חידושו של רבי שמעון בר יוחאי. השמחה בל"ג בעומר היא על האור הגדול הבוקע מהופעת סתרי התורה, ומשמעותה הוא לא רק בהעמקת הלימוד והידיעה, נחשף כאן עומק של חיים, רובד פנימי יותר לדרך חיינו, ולעולם שאנו נמצאים בתוכו. השמחה בל"ג בעומר היא על הזכות המופלאה להיות תלמידי תלמידיו של התנא האלוקי, שגילה לנו את הרז הפנימי של העולם.
