זהר.נט חדשות כרמיאל
א. מצוות יומיומיות
ישנן מצוות שאדם זוכה לקיימן רק לעיתים רחוקות, לדוגמא: מצות תקיעת שופר פעם בשנה, ומצוות אכילת מצה פעם בשנה בחג הפסח, ועוד ועוד. וישנן מצוות שדווקא מרוב שכיחותן אין אנו עומדים על חשיבותם. כך ברכת המזון שהיא מצווה מדאורייתא הנזכרת בפרשה זו, "ואכלת ושבעת וברכת", ולעיתים מברכים אותה במהירות ובלי לשים לב. מצווה נוספת שאנו נפגשים איתה פעמיים מדי יום היא מצוות קריאת שמע . שלוש פרשיות אנו קוראים בקריאת שמע: שמע ישראל… ואהבת, פרשה ראשונה, והיה אם שמוע פרשה שניה ופרשת ציצית השלישית, הפרשה הראשונה והשניה של קריאת שמע נמצאות בפרשיות השבוע שלנו ואתחנן של שבת שעברה, ועקב של שבת זו. זו ההזדמנות לעסוק מעט במצוה חשובה זו.
קריאת שמע נחשבת למצווה הבסיסית, המבטאת את אמונתו של היהודי באשר הוא. רבים מבני עמנו לאורך הדורות, עלו על המוקד ונשרפו בכבשנים כשמילים אלה של קריאת שמע נמצאות בפיהם. כך גם בקינה שאנו אומרים בט' באב – "מי ישמע ולא ידמע הבן נשחט והאב קורא את "שמע" — מי ראה כזאת מי שמע".. בפיגוע שהיה במסעדת סבארו בירושלים לפני יותר מעשור, חזרה על עצמה אותה מציאות איומה, כשמשפחת סחויסחורדר נלכדה בתוך התופת ונהרגו שם זוג ההורים ושלושה מילדיהם, ושם קרא האב בקול יחד עם אחד הבנים בקול רם תוך כדי האש את קריאת שמע. כמה עוצמה יש במילים אלה, המבטאים את אמונתנו לאורך כל דורות ישראל.
ב. מי היה הראשון לומר "שמע"?
פרשת קריאת שמע מופיעה בתורה בדברי משה רבנו, ולפיכך משמעות הביטוי "שמע ישראל" הוא כפשוטו: אומר משה רבנו לעמו : שמע עם ישראל, ה' שהוא אלוקינו הוא אחד, ואין לו שום צירוף. אולם חז"ל מבארים לנו כי את הביטוי הזה לא חידש משה, זהו ביטוי שקדם לו, ובני יעקב אמרו אותו לפני מות אביהם. וכך מספרת הגמרא במסכת פסחים (נ"ו): "…דאמר רבי שמעון בן לקיש: 'ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם' (בראשית מ"ט, א'). ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין, ונסתלקה ממנו שכינה. אמר: שמא חס ושלום יש במיטתי פסול, כאברהם שיצא ממנו ישמעאל, ואבי יצחק שיצא ממנו עשו. אמרו לו בניו: 'שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד'. אמרו: כשם שאין בלבך אלא אחד – כך אין בלבנו אלא אחד. באותה שעה פתח יעקב אבינו ואמר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". בשעה שבה רוצה יעקב אבינו לגלות את הסוד האלוקי, ונמנע ממנו, עולה החשד כי מי מבין הנוכחים אינו ראוי לסוד זה. אמירת "שמע ישראל" מבררת שכולם ראויים. לפי דברי חז"ל אלו, "שמע ישראל" הכוונה שמע יעקב אבינו, בליבנו כמו בליבך אין אלא אחד. אמירה זו כשחוזרת בדורות ישראל, וגם אנחנו בדורנו, אומרים אבינו יעקב כשם שבליבך אין אחד כך גם בליבנו אין אלא אחד, בדיוק כמעמד השבטים אז, כך מעמד ישראל לדורותיו.
ג. שמע ישראל כמצוות עשה
הרמב"ם וראשונים אחרים מונים את הפסוק הזה: "שמע ישראל ה' אלוקנו ה' אחד" כמצוות עשה. כך לשון הרמב"ם בספר המצוות, מצות עשה ב': " המצוה השניה היא הצווי שצונו באמונת היחוד והוא שנאמין כי פועל המציאות וסבתו הראשונה אחד, והוא אומרו יתעלה: שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד…" וכך כתב הרמב"ם גם בהלכות יסודי התורה: "אלוה זה אחד הוא ואינו שנים ולא יתר על שנים, אלא אחד, שאין כיחודו אחד מן האחדים הנמצאים בעולם, לא אחד כמין שהוא כולל אחדים הרבה, ולא אחד כגוף שהוא נחלק למחלקות ולקצוות… ואילו היה היוצר גוף וגוייה היה לו קץ ותכלית שאי אפשר להיות גוף שאין לו קץ, וכל שיש לגופו קץ ותכלית יש לכחו קץ וסוף, ואלהינו ברוך שמו הואיל וכחו אין לו קץ ואינו פוסק שהרי הגלגל סובב תמיד, אין כחו כח גוף, והואיל ואינו גוף לא יארעו לו מאורעות הגופות כדי שיהא נחלק ונפרד מאחר, לפיכך אי אפשר שיהיה אלא אחד, וידיעת דבר זה מצות עשה שנאמר ה' אלהינו ה' אחד" (פ"א ה"ז). למדנו בדברי הרמב"ם כי לא מדובר רק בהצהרה היוצאת מפי ישראל על אמונתם, אלא על מצוות עשה שצריכה להתברר אצל כל יהודי, שידע ויאמין שה' הוא אחד. כלומר על האדם מישראל מוטלת חובה בפסוק זה, לבוא חשבון פנימה עם אמונתו ולברר את יסודות האמונה והבסיסי שבהם הוא אמונת הייחוד האלוקי.
ד. משמעות המושג אחד
מהי משמעותו של הביטוי "אחד" המופיע בקריאה זו, מה חשיבותו? הראי"ה קוק זצ"ל מבאר זאת בסידורו "עולת ראיה": באופן פשוט כשאנו אומרים שה' הוא אחד אנו באים לומר כי אינו ריבוי. כלומר ההנהגה האלוקית היא אחת. בניגוד לכל הדתות המומצאות בידי אדם, שמעתיקות את החיים בעולם שלנו לחיי האל, ולכן צירפו לו אישה או בן, ובזה קילקלו והפכו עצמם לעבודה זרה, הרי שבדת האמת, אין אצל הקב"ה שום חיבור. והוא לבדו, ואין בלתו. אין שני כוחות למעלה, אלא האלוקים הכל יכול הוא אחד. אולם הרב קוק מדגיש כי לא זו הכוונה היחידה, כשאומרים שהאלוקים הוא אחד, הכוונה היא שהמגמה האלוקית המתגלה בעולם כולה חלק מהאלוקות. כלומר: יש בעולם ברואים מגוונים ורבים, יש בעולם בריאות והפכן, כמו האש והמים, האור והחושך, הטוב והרע ועוד. כשאנו אומרים שהכל אחד הכוונה היא שהכל נברא למטרה אחת ולתכלית אחת גדולה, וכל הדברים על כל גווניהם וסתירותיהם הכל בא ממקום אחד, והכל מביא את העולם למקום שאלוקים מכוון אותו. היוונים לא יכלו להכיל תפיסה ו, ולכן חילקו בין אלוהי המים לאלוהי האש, וקבעו אלוה לכל דבר. זוהי תפיסה מקטינה ומצומצמת. האמירה שלנו בפרשת שמע באה לומר, שכל הבריאה, על כל חלקיה וגווניה, על כל צורותיה, הכל למטרה אחת, וממקור אחד, ויביא למגמה האלוקית הכוללת.
ה. מבט על העולם
רבי יוסף קארו בספר ההלכה הגדול שלו, שלחן ערוך, כותב בהלכות קריאת שמע (אורח חיים סימן ס"א סעיף א'): "יקרא קריאת שמע בכוונה, באימה ביראה ברתת ובזיע". זוהי לשון חריגה מאד בספר הלכתי, ועל ידה אנו מבינים עד כמה חשובה ומדוקדקת מצווה זו. מעבר להמלכת ה' על העולם, והבנת ייחודו, ובלעדותו, יש כאן אמירה על העולם שאנו נמצאים בו. שבמבט שטחי נראה כאילו דברים רבים סותרים לאמונה, והרבה חושך יש בעולם שלנו, הרבה עוול, הרבה צער, הרבה שקר. ובכל זאת כשאנו אומרים פעמיים בכל יום "שמע ישראל", אנחנו מבררים כי ה' הוא אחד, והעולם שברא הוא שלו בלבד, והוא מגמתו של עולם וכל מה שנברא הוא חלק מהאחדות הזו. זוהי תפיסה המאירה את העולם באור אחר לגמרי, באור פנימי המצליח לראות מתוך הכל את המגמה והמטרה האלוקית, זה שופך מבט אופטימי על העולם, שהרי הכל שלו והכל מתוך מגמה פנימית. עכשיו צריכים להגדיל את המבט של אהבה לבורא ואהבה לעולם, ולכן מייד בסמוך לקריאת שמע תבוא המצוה:"ואהבת את ה' אלוקך", מתוך הקריאה לאחדות הבורא, תבוא הקריאה לאחדות הבריאה, כתפילתנו בשבת: "אתה אחד ושממך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ".
