זהר.נט חדשות כרמיאל
פרויקט מיוחד ליום הזיכרון לחלְלי מערְכות ישראל וּלחללי פעולות האיבה: אלה סיפוריהם של 6 הנופלים הראשונים מכרמיאל
מאת גיל דובריש
77 בני ובנות כרמיאל, חלקם נולדו כאן וחלקם עברו להתגורר בכרמיאל במהלך חייהם, נפלו בעת מילוי תפקידם בכוחות הביטחון ובפעולות איבה וטרור. זהו סיפורם של ששת הנופלים הראשונים של העיר. יש לציין כי עד לשנת 1977 לא היתה חלקה צבאית בבית העלמין בכרמיאל והחללים הראשונים נקברו בבתי קברות אחרים בצפון.
הסיפורים והצילומים לקוחים מאתר יזכור, מפעל הנצחה אינטרנטי של משרד הביטחון שמנציח את זכרם של הנופלים והנופלות בישראל.
החלל הראשון: דניאל (דני) יליארד
טוראי דניאל (דני) יליארד היה החלל הראשון של כרמיאל, נולד ב-19.2.1950 בתל אביב, נפל ב-4.9.1969 בעת מילוי תפקידו ונקבר בבית העלמין בנהרייה. בן 19 היה במותו.
דני יליארד נולד להורים שורדי שואה. כשהיה בן 3 נסעה המשפחה לברזיל מטעמי עבודה. דני היה ילד יהודי יחיד בין שלוש מאות וחמישים התלמידים הנוצרים והיה גאה ביהדותו. כבר בגיל צעיר דני החליט שיהיה רופא-ילדים כשיגדל, כדי שיוכל לעזור ולהקל את חייהם של הילדים הסובלים והמוזנחים שראה בברזיל.
כאשר סיים דני את לימודיו התיכוניים החליטה המשפחה לחזור לארץ והשתקעה בעיירת הפיתוח הצעירה כרמיאל. לא היה גבול לשמחתו של דני על כי התגשם חלומו וכי שב לארץ, שבה יוכל לבוא לעזרת הילדים ביום מן הימים כרופא-ילדים. דני נרשם לבית הספר התיכון האזורי "יד נתן" שליד עכו והשקיע את כל מרצו ואונו כדי להצליח בלימודים. על אף שהיה עסוק בלימודים מצא דניאל זמן כדי לעזור בבית, כי היה בן מסור וממושמע. מגיל צעיר התחיל לחסוך בבנק מדמי הכיס שלו וגם משכר העבודות שהיה עושה בזמנו החופשי כדי שיוכל לממן את לימודיו אחרי הצבא.
דני גויס לצה"ל באוגוסט 1969. הוא היה גאה על היותו חייל. הוא נפל כעבור כחודש בעת מילוי תפקידו.
לאחר נפילתו כתב עליו מחנך הכיתה: ״שהיית דוגמא של תלמיד נאבק, מתלבט וחותר מתוך מאמצים להשגת מטרה – אפשר להוכיח. אם אומר שאתה משמש לי עד היום דוגמא לכוח רצון של תלמיד שבא מארץ זרה, התלבט בשפה ובחברה, נאבק עמהן – ויכול, הרי לא מליצות בפי; גם זאת אפשר להוכיח. אם אומר שהיית גשר חי בין חלקים שונים בחברת הכיתה, לא מליצות אומר. מסירותך ונכונותך לעזור גישרו על כל פער ומחלוקת של צרות עין״.
בינואר 1970 נדפסה ב"ידיעון כרמיאל" כתבת מחנך כיתתו וגם של אחד מחבריו לכיתה; במלאת שנה לנפלו הונצח שמו על ידי המועצה המקומית כרמיאל בשיתוף ההורים אשר ואחד מגני הילדים הראשונים בעיר נקרא על-שמו, גן דני.
הרופא המיתולוגי: ז'אק פז פציורקובסקי
סגן ז׳אק פז פציורקובסקי, נולד ב-16.5.1932, נפל בעת מילוי תפקידו ב-26.6.1970. בן 38 היה במותו.
ז׳אק נולד בבריסל שבבלגיה למשפחה יהודית שמוצאה מפולין. כשהנאצים פלשו לבלגיה הוסתר יחד עם אחיו בבית יתומים נוצרי. בתום מלחמת העולם השנייה חזרו בני המשפחה לביתם וז'אק הצטרף לתנועה הציונית "גורדוניה" לצורך הכשרה לעלייתו לארץ. בארץ פרצה באותם הימים מלחמת השחרור והחלה תקופת הקמת המדינה. ז'אק החליט לעלות ארצה. את ראשית דרכו בארץ עשה בחניתה עם גרעין שהורכב מחניכי תנועת "גורדוניה".
ז'אק גויס לצה"ל בסוף אוקטובר 1950 ובתום שירותו הצטרף לחווה חקלאית. לאחר שחוסל הגרעין החליט ללמוד רפואה באוניברסיטת בריסל. בתקופת לימודיו התחתן ונולדו לו בן ובת. לאחר גמר לימודיו חזר לארץ כרופא. לאחר שסיים התמחותו ברפואת ילדים החליט ז'אק להתיישב עם ראשוני המתיישבים בכרמיאל בגליל. אביו בא לארץ ושאלו מדוע אינו פותח בקריירה בתחום הרפואה בעיר הגדולה, והבן ענה לו: "עלי ללכת לכל מקום שבו זקוקים לי ובמקום זה זקוקים לי".
שמו של ד"ר פז הלך לפניו בכפרי המיעוטים ולא פעם הוזמן לחתונות או לחגיגות משפחה שונות. שכניו ותושבים אחרים של העיירה מספרים שהוא פשוט התבייש לקבל תשלום מחוליו הפרטיים. סיפר אחד מהם: "ד"ר פז היה קודם כל בן-אדם, איש גדול, ואחר כך רופא גדול".
בראשית יוני 1970 נקרא ז'אק לשירות מילואים פעיל. כאשר בגולן פרצו קרבות נגד הצבא הסורי, ז׳אק הגיע אל החזית כדי לטפל בפצועים. כשהיה בדרכו חזרה לבסיס, פגע פגז טנק בזחל״ם בו נסע. ד"ר פז, שניים מהחובשים וחייל נוסף נהרגו במקום. הוא השאיר אחריו אישה, בן ובת והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות שבנהריה.
מפקד הגדוד שיגר מכתב תנחומים למשפחת פז ובו כתב: "למרות שצעיר היה מרבים מאתנו היה דואג לכולנו. הוא היה לנו 'אבא'. בני אדם נבחנים בשעתם הקשה ויש הקונים עולמם בשעה אחת. ד"ר פז היה אחד מהם. במה ננחמכם, האישה והילדים וההורים? אני, מפקדי הגדוד ואנשיו, מבכים אותו עמכם".
המרפאה וחדר הניתוחים בתחנת מגן-דוד אדום בכרמיאל נקראים על-שמו.
הספורטאי המחונן: מישל-מאיר שגרה
טוראי מישל-מאיר שגרה נולד ב-8.12.1951, נפל בעת מילוי תפקידו ב-13.7.1971. בן 19 היה במותו.
מישל-מאיר נולד בעיר דבדו שבמרוקו, שם למד בבית ספר יסודי ובבית ספר תיכון. הוא היה ספורטאי מחונן וחובב ספורט נלהב אשר הקדיש חלק ניכר משעות הפנאי שלו לעיסוק בתחביבו. כתלמיד השתתף בתחרות אופניים והצטיין בכל ענפי הספורט.
מאיר היה עלם נעים הליכות וידע להתחבב על הבריות. הוא קנה לו ידידים רבים והשפעתו הייתה גדולה בחבורתו בזכות כשרונו לטפח יחסי חברות אנושית בינו לבין הזולת. הוא נהג לומר: "אין בעולם טוב ורע; המחשבה היא העושה אותו". עוד פתגם היה שגור על פיו: "בני האדם מאושרים לרוב במידה שהם מחליטים להיות כך". הוא היה טוב לב וטוב מזג ותמיד ביקש לעזור לזולת. הוא היה מסור ונאמן לרעייתו. החשיב את מכריו ורכש כבוד לדעותיהם.
מאיר גויס לצה"ל בפברואר 1970 והתנדב לשרת בחיל האויר. ביום 13.7.1971 מת מפצעים שנפצע בעת שירותו, חמישה ימים לפני כן. הוא הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בנהריה.
ספורטאי והנדסאי מוכשר: אריה גבע
סמל אריה גבע נולד ב-26.11.1952, נפל במלחמת יום הכיפורים ב-14.10.1973. בן 20 היה במותו.
אריה נולד בביטום שבפולין ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1957. הוא למד בעכו ובחיפה והיה תלמיד מצטיין במגמת האלקטרוניקה.
כשעלתה משפחתו של אריה ארצה, היא השתקעה בעכו. לדברי חברו, היה אריה ילד ביישן וצנוע ולא הרבה להשתתף במעשי קונדס. היה לו זיכרון לא-רגיל ובכיתה ח' הוא השתתף בחידון ארצי על עכו, וזכה במקום השלישי. אריה גם היה חובב ספורט. בשנת 1969 עברה משפחתו לכרמיאל ואריה טיפח בשקדנות את הדשא שליד ביתו. הוא היה בן למופת והתגאה בהוריו. הוא סיים את לימודיו כהנדסאי אלקטרוניקה ובעבור פרוייקט-הגמר זכה בציון 9. עד שגויס לצבא, עבד בעבודות שונות, וביניהן גם כמורה-מחליף בבית-ספר בכרמיאל.
אריה גויס לצה״ל בתחילת פברואר 1972 והוצב בחיל האוויר. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס טכנאי מכ״ם נייד, הוצב כטכנאי מכ״ם ביחידת בקרה אווירית בסיני. בחופשותיו מהצבא תכנן ובנה מקלט-רדיו סטריאופוני, אך לא הספיק לסיים את המלאכה. לאחר שעבר השתלמות במקצועו, חזר ליחידתו.
אף-על-פי שהוצע לו תפקיד הדרכה באחד מבסיסי החיל בצפון הארץ, העדיף לקבל תפקיד, שהיה כרוך בעבודה אחראית, מאומצת וקשה, דווקא בסיני, הוא עמד על כך משום שהרגיש, שבכך הוא מיטיב לתרום מיכולתו למען צה״ל ולמען המדינה. לדברי חברו בצבא, נודע אריה גם כאן בכוח התמדתו. הוא לא הניח תקלה עד שלא תיקנה. כמו כן היה קם כל בוקר חצי שעה לפני האחרים כדי להתעמל כהרגלו מתמיד. כמו כן הרבה לשחק בכדורסל ומאחר שהיה גבה-קומה מאוד, נמנה עם החמישיה הראשונה של קבוצת הכדורסל של חיל האוויר.
כשפרצה מלחמת יום הכיפורים, היה אריה בחופשה בביתו ומיד חזר ליחידתו בסיני. ב-14.10.1973 פגע טיל במתקן שבתוכו עבד אריה והוא נפגע ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בנהריה. השאיר אחריו הורים ואח. לאחר מותו הועלה לדרגת סמל.
במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: ״הכרנו את אריה כבחור שקט, טוב-לב חרוץ ופיקח. הוא ידע לקבל דברים, גם לא נעימים, בבגרות ובהבנה. על אריה סמכנו כולנו. עבודה שניתנה לו, היינו בטוחים שתתבצע בצורה הטובה ביותר, וביסודיות האופיינית לו. בין חבריו היה אהוד ואהוב ומעולם לא הסתכסך או רב עם איש״.
יהודי קנדה, באמצעות משרד הדתות, תרמו ספר תורה לבית-הכנסת בכרמיאל; המועצה המקומית יסדה קרן מילגות לסטודנטים ע״ש אריה גבע, וכן קראה על שמו מגרש כדורגל.
הציוני שעלה מבריה״מ: רפאל (סרפים) שפירא
טוראי רפאל (סרפים) שפירא נולד ב-27.5.1942, נפל בעת מילוי תפקידו ב-17.2.1974. בן 31 היה במותו.
רפאל גדל והתחנך בעיר קייב, ולאחר שסיים את לימודיו התיכוניים, גויס לצבא הרוסי ושירת בו שלוש שנים כקשר. כשסיים את שירותו הצבאי, הוא סיים את לימודיו באוניברסיטה ככלכלן בתואר מ"א. מאז התבגר ועמד על דעתו התעניין רפאל ביהדותו וביהדות בכלל. עד מהרה החל עוקב בלהיטות ובסקרנות אחר כל המתרחש בעולם היהודי וביחוד בישראל. הוא למד בקפידה את תולדות עם ישראל, וביחוד את התקופה שבין סוף מלחמת העולם הראשונה לבין אחרית מלחמת העולם השנייה. כן העמיק לחקור את תקופת השואה והטרגדיה של עם ישראל והגיע למסקנה שמקומו בין הלוחמים למען תקומת ישראל וביסוסה. לאחר שחזר מהשירות בצבא האדום התחיל להתכונן באורח אינטנסיבי לעלייה ארצה. הוא למד עברית, שמע הרצאות על ישראל ונרתם לפעילות שתכליתה העלייה לארץ.
בשנת 1972 עלה רפאל ארצה ונשלח למרכז הקליטה בכרמיאל, שם השלים את ידיעותיו בעברית באולפן. תוך כדי שהותו שם עבד במרכז הקליטה בנהריה ואחרי-כן החל לעבוד ככלכלן במפעל אסקר בעכו.
רפאל גויס לצה״ל בתחילת יוני 1973, לשירות סדיר מקוצר. אחרי הטירונות נקבע תפקידו כרובאי, והוא הוצב לשירות מילואים בחיל המשמר. בשלהי שנת 1973 נשא רפאל לאישה את אסתר, חברתו שהכיר במרכז הקליטה. לדברי מפקדו בצבא, בתקופה הקצרה שעשה בארץ, הוא למד לאהוב אותה ובה ראה את עתידו ועתיד משפחתו. ב-17.2.1974, בראש-פינה, נפל רפאל בעת מילוי תפקידו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בחיפה. השאיר אחריו אישה, הורים ושלוש אחיות.
במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: ״רפאל היה חייל ממושמע, בחור חביב וחברותי ואהוב על כל חבריו״.
צלם וספורטאי בחסד עליון: יוסף חסון
רב טוראי יוסף חסון נולד ב-4.10.1955, נפל בעת מילוי תפקידו ב-13.12.1974. בן 19 היה במותו.
יוסף נולד בצפת, אך בהמשך עברה משפחתו להתגורר במעלות והיתה בין ראשוני המתיישבים ביישוב. הוא סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון-מקצועי 'צור' שבנהריה, במגמת מסגרות מכנית.
יוסף היה חבר בתנועת 'הנוער העובד והלומד' ועם חניכיה יצא לטיולים ומסעות בכל רחבי-הארץ. בטיולים אלה נתגלה כישרון הצילום שלו, ועשרות הצילומים הנאים שצילם מעידים על רמתו המקצועית. הוא הרבה לעסוק בספורט ובעיקר בענף הסיף. מאמנו היה אנדרי שפיצר, מנרצחי אולימפיאדת מינכן. כמו כן אהב לקרוא, לצייר ולשרטט.
אביו של יוסף, ויקטור, שהיה מנהל אזורי מטעם הקרן הקיימת בגליל ואחראי לעבודות ייעור, נהרג בשנת 1971 כאשר מכוניתו, שהובילה פועלים לעבודות ייעור באזור תפן, עלתה על מוקש שהניחו מחבלים. לאחר האסון עברה המשפחה להתגורר בכרמיאל מתוך תקווה כי מזלה ישתנה לטובה. מאז מות אביו נקשר יוסף קשר אמיץ ביותר אל אימו ושאף תמיד למלא את כל מחסורה. הוא היה חביב ואהוב על כל מכריו ומיודעיו.
יוסף גויס לצה״ל במחצית נובמבר 1973 ושירת בחיל הרגלים, בטכנולוגיה ואחזקה וכאיש-מקצוע הוצב לחיל-החימוש. לאחר שעבר קורס נשקים, הוא הוצב כנשק בבית-ספר למ״כים. חבריו מספרים כי יוסף הצליח לשנות את סדרי העבודה בנשקייה ולהפוך אותם לפשוטים, קלים ויעילים.
ב-13.12.1974 נפל יוסף בעת שירותו הצבאי. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שבנהריה. השאיר אחריו אם, שלוש אחיות ושני אחים.
