Array
(
    [_edit_lock] => Array
        (
            [0] => 1450872245:5
        )

    [_edit_last] => Array
        (
            [0] => 5
        )

    [_thumbnail_id] => Array
        (
            [0] => 11987
        )

    [tie_sidebar_pos] => Array
        (
            [0] => default
        )

    [tie_post_slider] => Array
        (
            [0] => 184
        )

    [_metaseo_metatitle] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_metaseo_metadesc] => Array
        (
            [0] => בזוית חדה / שירלי גורן
        )

    [_metaseo_metaopengraph-title] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_metaseo_metaopengraph-desc] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_metaseo_metaopengraph-image] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_metaseo_metatwitter-title] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_metaseo_metatwitter-desc] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_metaseo_metatwitter-image] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [tie_views] => Array
        (
            [0] => 558
        )

    [essb_cached_image] => Array
        (
            [0] => https://zhk.wpengine.com/wp-content/uploads/2015/12/כוחה-של-חברות-שירלי-1023.jpg
        )

    [rank_math_robots] => Array
        (
            [0] => a:1:{i:0;s:0:"";}
        )

)

כוחה של חברות

24/12/15 Uncategorized 558 צפיות

שתפו

כתבתי כבר בעבר על ערכן של חברויות. השבוע נזכרתי שוב כמה ערכן לא יסולא בפז. נפגשתי בבוקרו של יום שישי גשום, כזה שלא מקים אותך מהמיטה, בפאתי זכרון יעקב עם טלי – חברת נפש מתקופת לימודיי באוניברסיטת חיפה. למדנו בפקולטות שונות לגמרי בתכליתן ובמהותן ורצה הגורל והפגיש בינינו במדשאת “קפה דשא” – הלא היא מרכז העניינים והליבה בקמפוס חיפה דאז בואכה שנות ה-90. ימים יפים, שנים מדהימות. שלל חוויות שעברנו ביחד לאחר מפגש זה כה אקראי זה. כל כך הרבה זכרונות, כל כך הרבה ערגה וגעגוע, מיליון תמונות שמתעדות רגעי אושר וגעגוע עז לימים ההם.

אז נכון שכולנו חוטאים מדי פעם ועושים אידיאליזציה של העבר וברור שלא הכל היה ורוד תמיד אבל אכן היתה זו תקופת זוהר בכל מובן אפשרי. זכרונות שמעלים בי כל פעם מחדש חיוך רחב וניצוץ עז בעיניים. שירים מהימים ההם שנשמעים במפתיע וגורמים לך לקפוא לכמה רגעים בנקודת זמן מסוימת ולא לרצות לחזור להווה הסיזיפי היום יומי.

מאמצים רבים עשינו חברתי טלי ואני כדי להוציא לפועל פגישה זו. כל אחת מאיתנו מתגוררת בעיר אחרת מרוחקת מהשנייה, כל אחת בנתה לה משפחה מסוג זה או אחר אבל המפגשים הללו הם סוג של חמצן, רגעים מחיים שגורמים לך להתחיל שבוע חדש עם אנרגיות נהדרות גם אם כעבור מספר שעות בבוקרו של יום ראשון פג הקסם.

תמיד אתה יודע שהקסם קיים שם, “אורב” בפינה ברגעים קשים ומפיץ אנרגיה ברוכה. אותם אנשים מיוחדים שהחיים הפגישו לך בצמתים השונים, שבהנף שיחת טלפון ביכולתך להחיות את הרגע ולו לכמה שעות- כל אילו הם נכס צאן ברזל, נקודה!

תתאמצו אנשים יקרים לייצר מצבים כאלה כי זה שווה כל רגע, מאמץ, נסיעה ופקק בדרך.

ובינתיים ניסינו טלי ואני לפענח למה בבית קפה כה קטן נמצאים במשמרת אחת 4 פיקולו בני 15 ודקה? מדוע מדי 5 דקות ניגש אלינו אחד מהם ללא תיאום הגעה עם קודמו בדיוק בזמן שפינו מלא באוכל ושואל האם נרצה שיפנו לנו מהשולחן?

דווקא בשנות ה-90 אני זוכרת שהיה לא יותר מפיקולו אחד אם בכלל, נקודה למחשבה!

כתבה מעניינת:

שתיין צילום אילוסטרציה: Pixabay

קמצן, מתלהב או חבר אמת: איזה סוג של שתיין אתה?

שתפוכמו חבר אמת, אלכוהול תמיד נמצא שם: כשעצוב, כששמח, במסיבה הכי שווה ובאירוע המרגש ביותר. …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

זהר הצפון פרסום בע"מ טל:04-9587111 04-9905344 04-9981444 רחוב הגליל 2 ת.ד 473 כרמיאל 21614
© כל הזכויות שמורות 2024