הטרדות מיניות – נשק אטומי
תשמעו סיפור: חבר מעיר שכנה שאני מכיר משחר נעורי, הסתכסך עם שכנתו. הם ניהלו דין ודברים קולני והטיחו זה בזו דברים קשים. בתום הריב ניגשה השכנה למשטרה והתלוננה על הטרדה מינית. המשטרה אשר כפופה לכללים נוקשים בענייני הטרדות מיניות, ניהלה חקירה לא נעימה לאותו ידיד. כמובן שלא היו דברים מעולם, גם המשטרה הבינה שאין בסיס לתלונה. לדברי אותו ידיד מדובר באישה לא מאוזנת, שזמנה בידה ואשר עשתה לעצמה מנהג, כל אימת שהיא מסתכסכת עם אחד השכנים, היא אצה רצה למשטרה להגיש תלונות. הנה כי כן, סכסוך שכנים הופך לתלונה על הטרדה מינית.
אני מספר את הסיפור הזה, לאור מקרים רבים שהתפרסמו לאחרונה על הטרדות מיניות, שהתבררו כלא היו ולא נבראו. קחו למשל את סיפורו של העיתונאי שרון גל מערוץ 10, הסתבר שמדובר בעיתונאי חצוף, עם סגנון בוטה ותוקפני. מה עשו הקולגות? הפילו עליו תיק של הטרדה מינית. לאחר שנה של חקירה התברר שהכל עורבא פרח. אך בינתיים האיש איבד את מקום פרנסתו וכמעט את עולמו. כך הסיפור של הקומיקאי ירון ברלד שנגמר בכל ענות חלושה, כנ”ל דברים אמורים במקרה של השר גדעון סער שהואשם בהטרדה מינית, דברים שהתבררו כחסרי שחר, ועוד מקרים רבים שמכתימים אנשים.
זה הפך לנשק אטומי בידי נשים מרירות ונקמניות. אני חושב שהמחוקק צריך לתת את דעתו לתופעה הזו. זו תופעה מאוד מסוכנת. אדם יכול להישאר עם כתם לכל החיים על לא עוול בכפו. על כן נדרשת זהירות מכל הגורמים שמטפלים בתלונות מסוג זה. את הכתבה הזו, אני מתכוון לשלוח ליו”ר וועדת הכנסת לענייני חוקה ולשרת המשפטים ציפי לבנה, בתקווה שימצאו דרך להתמודד עם תופעה פסולה זו.
על החברה הישראלית והשמחה לאיד
אומרים שאין שמחה כמו שמחה לאיד, זו שמחה על מפלתו או כישלונו של האחר. מדוע? כי אנו אומרים, לי זה לא היה קורה. עושה רושם שהחברה הישראלית יושבת מסביב למדורת השבט כל ערב, וממתינה לסיפור העסיסי הבא. אם זה אולמרט, אם זאת הגברת נתניהו, אם זה הרמטכ”ל במיל’ אשכנזי ואם זה העיתונאי עמנואל רוזן שנחשוד בהטרדה מינית.
נדמה לי שהתמכרנו לתופעה הזו. על כך כתב ארקדי דוכין הזמר את השיר “מלנכולי על הגג” וכך הוא כותב – “ואתם נועצים עיניים, מחכים לזה שיפול, הכלבים ינעצו שיניים, בעורו, בבשרו”.
אני חושש שאנחנו רודפים אחרי אישי ציבור עד חורמה, מצפים מהם להיות מלאכים והם לא. האם יש בכלל אנשים נקיים צחורים מכול רבב? אני מסופק. יש הרגשה שאנשי תקשורת רודפים אחרי סנסציות, אנשים מאוד מוכשרים חוששים להיכנס לזירה הציבורית בגלל התופעה הזו וכולנו יוצאים נפסדים מהתופעה.
כחלון – המנהיג חברתי הבא
משה כחלון הוא התקווה החברתית של ישראל. אני רוצה להזכיר לציבור שבכהונתו כשר התקשורת, הוא הוריד את חברות התקשורת על הברכיים. חברות התקשורת עשקו ממש את הציבור במשך 20 שנה עד שהגיע כחלון והוא העמיד אותן במקום ובכך הוא חסך למשק הישראלי 3.5 מיליארד שקל. המחירים שאנו משלמים היום הם בערך 20% ממה ששילמנו בעבר. אל יהיה הדבר קל בעינכם, הוא התמודד עם כרישי הכלכלה הישראלית, שיש להם מהלכים בקרב השלטון ויכל להם. אנחנו צריכים אותו בשאר התחומים, האזרח הישראלי משלם יותר בהשוואה לעולם בכל תחום, במלונות אנחנו מספר 4 בעולם מבחינת יוקר, במזון אנחנו משלמים עשרות אחוזים יקר יותר מאשר בארופה, בבנקים ובביטוחים כנ”ל, מחירי הדיור בשמיים. הדור הצעיר לא עומד בלחצים הכלכליים ובורח לברלין. אנחנו צריכים את כחלון שיעשה סדר חברתי. כיום יש מספר תאגידים ששולטים במשק הישראלי, תאגידים שעושקים את הצרכן הישראלי. זו סכנה לחברה הישראלית, ההון מתרכז אט אט בידי מספר משפחות, בעוד שאר הציבור מתמודד עם קשיי הקיום. זה לא הגון ולא מוסרי.
משה כחלון, אני ורבים בחברה הישראלית, מחזיקים לך אצבעות, אתה נחוץ בהנהגה הישראלית, הצלחה שלך היא הצלחה של כולנו.
כחלון – המנהיג חברתי הבא
משה כחלון הוא התקווה החברתית של ישראל. אני רוצה להזכיר לציבור שבכהונתו כשר התקשורת, הוא הוריד את חברות התקשורת על הברכיים. חברות התקשורת עשקו ממש את הציבור במשך 20 שנה עד שהגיע כחלון והוא העמיד אותן במקום ובכך הוא חסך למשק הישראלי 3.5 מיליארד שקל. המחירים שאנו משלמים היום הם בערך 20% ממה ששילמנו בעבר. אל יהיה הדבר קל בעינכם, הוא התמודד עם כרישי הכלכלה הישראלית, שיש להם מהלכים בקרב השלטון ויכל להם. אנחנו צריכים אותו בשאר התחומים, האזרח הישראלי משלם יותר בהשוואה לעולם בכל תחום, במלונות אנחנו מספר 4 בעולם מבחינת יוקר, במזון אנחנו משלמים עשרות אחוזים יקר יותר מאשר בארופה, בבנקים ובביטוחים כנ”ל, מחירי הדיור בשמיים. הדור הצעיר לא עומד בלחצים הכלכליים ובורח לברלין. אנחנו צריכים את כחלון שיעשה סדר חברתי. כיום יש מספר תאגידים ששולטים במשק הישראלי, תאגידים שעושקים את הצרכן הישראלי. זו סכנה לחברה הישראלית, ההון מתרכז אט אט בידי מספר משפחות, בעוד שאר הציבור מתמודד עם קשיי הקיום. זה לא הגון ולא מוסרי.
משה כחלון, אני ורבים בחברה הישראלית, מחזיקים לך אצבעות, אתה נחוץ בהנהגה הישראלית, הצלחה שלך היא הצלחה של כולנו.