זהר.נט חדשות כרמיאל
'היה זה יום סגריר' נזכרתי בלהקה שכבר נעלמה, ולפני שבע דקות בדיוק התבשרתי בהודעה של משרד החינוך שהחל ממחר במועצות מטה אשר ומעלה יוסף יחזרו לפעילות החל ממחר. ממש כותרת לתפארת. מדינת ישראל מראה לעולם קבל עם ועדה שהיא חוזרת למסלול החיים הרגיל. ממשלת ישראל הודיעה בתדהמה שכל מערכת החינוך למעט תיכון גליל מערבי יוחזרו לפעילות ממחר.
יפה מאוד, אנחנו, מדינת ישראל, מראים לאויבים שאותנו לא מנצחים. אנחנו המנצחים! אנחנו החלטתנו שאנחנו מחזירים את החיים למסלולם כי זה מה שהחלטנו וראיה לכך, מערכת החינוך נפתחה!
ומה על התושבים? הילדים? לדעתי הם בכלל מפונים, לא? הרי על פי חוק החינוך החובה, עליהם להתייצב מחר בבוקר במערכת החינוך הקרובה למקום מגוריהם אחרת יהפכו גם לעוברים על החוק. מפונים היזהרו בל תהפכו בעוונותיכם גם לפורעי חוק. מתקנא בהורי תיכון הגליל המערבי שיינצלו מרוע הגזירה.
לא הבנתי את זה בכלל.
אוקיי, חשבתי על זה, אמרתי זה באמת בצד ההצהרתי, מדינת ישראל רוצה להראות שאחרי הפסקת האש היא חוזרת למסלול ולהראות את זה לעולם, אולי בעיקר לחיזבאללה, בתפישה שהוא לא יעז להתעסק איתנו עוד פעם, בטח לא בשנים הקרובות.
הבעייה היא היכן האזרחים? ומי חושב על הילדים? האם ילד אמור עכשיו לחזור לביתו, לאזור מגוריו שאותו הוא עזב לפני יותר משנה ולראות מה?? לראות חצי יישוב מוחרב? לראות שאין יותר גני משחקים? שבית הספר הופגז? שיש ילדים שאין להם תחנת אוטובוס? שהבית של השכן כבר לא קיים? או מפוייח? שהכל שחור מסביב, שכל מה שהוא הכיר, שכל מה שהוא פחד ממנו בלילה, מהמחשבות הגרועות של – לאיזה בית אני חוזר, והנה ככה לשלוח אותו? בלי הכנה? בלי ריכוך.. ישר לתוך הפיח.
מישהו חשב על זה בכלל? על האנשים עצמם, על העם.. האנשים שצריכים לחזור לחורבות בתיהם ולבנות אותם מחדש. הם אמורים להיות החלוצים החדשים שלנו, של העידן שלנו וככה אנחנו שולחים אותם? תגידו לתושבים, תחזרו, אבל אל תדאגו, אנחנו כבר אתכם. מכינים לכם תכנית לתפארת מדינת ישראל.
ונעבור לעולם היפה, לציונות היפה של ארץ ישראל היפה עליה התחנכתי כילד ועליה חלמתי ועודני חולם חלום שאולי הרצל חלם עליו.. אולי.. ננסה:
ומה נכון לעשות.
דבר ראשון לקרוא למפונים.. לחבק אותם, לחבר אותם חזרה למדינה, להראות להם שאנחנו איתם, שהם סבלו מספיק ושעכשיו אנחנו נדאג להם, אבל באמת נדאג.
נשמע אותם, נראה מה באמת כואב ומה מציק ומה מפחיד ואיך עושים ומתי ולמה ואת כל השאלות הכי חשובות בחיים שלהם, שירגישו שאנחנו, מדינת ישראל היפה, איתם. ואנחנו יודעים לעשות את זה.
אח"כ לקרוא לכל המילואימניקים (שהמלעיזים לא יחשבו שאנחנו מתכוון ממש לכולם אלא להם כקבוצה, כאנשים הכי טובים שלנו) ולהגיד להם – תודה!
שכל אחד ואחד מאיתנו האזרחים ימלא איגרת תודה ונמלא אותם ואת המשפחות שלהם במיליוני תודות על כל מה שעשו, על הימים ועל הלילות ועל מה שעוד צפוי להם. ונגיד להם שאנחנו הכי אוהבים אותם בעולם ושאנחנו רוצים לתת להם את היכולת לקום ולהפריח את המדינה שעליה הם נלחמו כל כך קשה. ואני מתכוון לכל מי שהיה בצבא באותה התקופה ולא משנה באיזה תפקיד וגם אם היה אזרח עובד צה"ל או מתנדב קבוע. הכוונה היא לכולם כולל כולם.
כל אחד מכם יקבל חלקת אדמה בצפון או בדרום ולכו יקירים, הפריחו לנו את המדינה האהובה שלנו, קחו קרקע, בנו את בתיכם בחינם. הנגב משווע להתיישבות יהודית, הצפון גם כן. עכשיו אחרי המלחמה, בואו יקרים שלנו, בואו להקים את המדינה מחדש, בנו לכם קהילות לתפארת, הקימו יישובים עם חברים, תתיישבו ביחד ויהיה לכולנו נפלא. 'העיזו, התמידו, הצליחו'.
תקום המדינה ותכריז שתוך שבוע היא דואגת לתוכנית לאומית לשיקום הצפון והדרום.
בתוך שבוע הממשלה תתכנס 3 פעמים להחלטות, יוקמו צוותי עבודה לשרים והחלטות יתקבלו וכספים יאספו ומקורות מימון ימצאו, בין אם בתוך הארץ ובין אם בפנייה לחו"ל.
אחד מעמודי ה-DNA שלנו כעם מתוקף היותנו יהודים הוא – תרבות השנור. אנחנו אלופים בזה, אפשר וצריך להשיג את הכסף מהנשיא האמריקני 'שכולם כאן אוהבים' הוא יכול בנקל להזרים לישראל עשרות מילארדי דולרים, בהינף של טוש חתימה נשיאותי הוא 'דופק על שולחן ותיכף נרגיש את זה כאן'.
אפשר גם לפנות לתפוצות ישראל ובראשון יהדות ארה"ב. אנחנו כבר ממש על סוף היחסים איתם, על הקהילה הזו, היא מאוד כועסת על המדינה ויש ממש קרע לא פשוט. כבר לא כולם תומכים אוטומטית בישראל, זו בעייה אסטרטגית למדינה, אך הטקטיקה היא השימוש בחמלה היהודית הנודעת. נשתמש בזוועות המלחמה (כמו שעשו בעבר במקרים רבים בהיסטוריה של המדינה הצעירה, פטנט שהומצא עוד בימי היישוב היהודי) כדי לפנות לליבם הרחום של יהודי ארה"ב ויש לי ההרגשה שנוכל לקבל מהר ח'יר – הם יעזרו לנו, לא יטו את הכתף. נשלח אליהם את טובי השליחים והמסבירנים כדי שישכנעו אותם ויפנו אל רחמיהם היהודיים הכמוסים ביותר, ואפילו נגייס למילואים את מגייסי התרומות המקצועיים שכבר מכירים את העבודה.
אבל הכי הכי, שר החוץ יזמין את התפוצות לבוא לקונגרס ציוני בירושלים ולקחת חלק קרוב במעגלי ההשפעה, לקרב אותם אלינו, להיות איתנו, לקחת חלק. אני מאמין שהם כל כך ישמחו וגם אנחנו צריכים את הזווית ראייה שלהם את הדברים ולקחת גם אותה בחשבון ולהראות להם שכולנו עם אחד וגם להם יש חלק. הרי בעבר היו אלו מתנדבי גח"ל שהיטו את הכף ביכולותיהם ובתרומתם לביטחונה ולהקמתה של מדינת ישראל. הם יכולים לעשות את זה שוב. לדעתי הם גם מאוד רוצים.
בקיצור, כמו שתמיד אומרים בסוף, שבד"כ כסף זה לא הבעייה. בטח לא לנשיא בלונדיני מוזהב שחושב שהוא מידאס.
ונחזור לשרים ולראש הממשלה, תפקידם הוא להחליט ולדאוג שהדברים יבוצעו, כל מה שהם צריכים לעשות זה פשוט להחליט שעושים תוכנית לאומית לחיזוק ושיקום הצפון והדרום והופ ! זה אמור לעבוד. הרי הסכמה מלאה מקיר אל קיר בטוח יש, בטוח שכולם רוצים לשקם את הצפון ואת הדרום. לא יהיה אחד שישכנע אותי שיושב מישהו בתפקיד בכיר כלשהו במדינת ישראל ולא ראה במו עיניו את הסבל של המפונים ולא חושב שהכי צריך לעזור להם להשתקם ולעשות את זה בצורה המכבדת ביותר. ולא היה אחד במדינה שלא פגש או ראה מילואימניק או חייל או שוטר או מגבני"ק שאשכרה מגן ומגנה בגופו או בגופה יום ביומו כדי שאנחנו נוכל להתענג על המבצעים בסופר המקומי ואו ללכת להצגה או סרט בזמן 'שאיזה מסכנים החיילים ששוכבים עכשיו בבוץ'.
השרים צריכים לוודא שהדברים מתבצעים לפי התוכנית שהם הגו, הם צריכים לפקח שעושים את מה שהם אחראים עליו ולפתור בעיות וחסמים שעולים מהשטח ומהפקידות הבכירה של משרדם.
לגבי משרדי הממשלה – נבנה שולחנות עגולים של כל בעלי התפקידים הבכירים בשלטון, שישבו ויחשבו ביחד מה הכי טוב לעשות כדי לשפר וליעל את התוכנית הממשלתית שאותה הם צריכים לבצע, מה הם צריכים לעשות כדי שהתוכנית שהממשלה הכריזה תהיה תכנית למודל ולחיקוי בכל העולם לאיך משקמים אזור לאחר מלחמה. שנעשה את זה כמו מקצוענים, כמו מדינה שיודעת לתקתק דברים ולעשות דברים נפלאים, שיש אחדות שורות שכולם רוצים שהצפון והדרום ישוקם ולכן נותנים אקסטרה מעצמם ואז כבר הכל נראה אחרת. תארו לכם את מנכ"לי משרד הפנים או התחבורה או אפילו הביטחון שיש להם תשתית ארגונית אדירה וביכולתם לשנע ולהזיז הרים ולעשות פלאים, אז תארו לכם שמנכ"ל של משרד כזה שם את הלב שלו בפרויקט שיקום לאומי שכזה. ברור לכולנו שכל המשרד של מנכ"ל כזה יילך איתו ויצטרף למאמץ ולכן העבודה שהם יעשו מול המפונים והמילואימניקים תהיה פי 1000 יותר טובה.
המנכ"לים והצמרת הבכירה של משרדי הממשלה הם חוליה מכרעת בכל הביצוע של התוכנית הלאומית שתורכז על ידי הממשלה ולכן נשיא המדינה יכול לכנס אותם אליו למעין פורום א–פוליטי. גם הנשיא וגם מנכ"לי המשרדים הם אנשים א–פוליטים. כן מקורבים לפוליטיקאים ואולי עמדותיהם ידועות בציבור אולם הם אינם רשומים בשום מפלגה ואינם פעילים בפועל באף מפלגה. וכשדמות, כמו דמות הנשיא, שהיא אהודה על ידי כל האזרחים, היא מובילה את הפורום הזה בדאגה כנה לאזרחים, אז ברור לכולנו שרק טוב יצמח מזה. אני בטוח שהנשיא יוכל בנקל לגייס ולהוביל את מנכ"לי המשרדים ומשרדיהם לעבודה בתפוקה של 200%.
בדרג הביניים של משרדי הממשלה, גם כן לטפל. לעשות צוותי עבודה של ראשי אגפים שידברו ביניהם, שיהיה להם קו תקשורת פתוח כדי למנוע חסמים ופשוט להריץ את התוכנית בצורה הטובה והחלקה ביותר.
ומה עם לבנון? ועזה? כל אלו הם כבר היסטוריה, העתיד הוא כמו תמיד טמון רק בנו, מה אנחנו נעשה ואז הכל כבר יהיה נפלא.
ואז נדע אבסולוטיזם נאור ואז נהיה אור לגויים ואז נהיה סוף סוף עם אחד ומאושרים. אפילו תפילה חדשה צריך יהיה לחבר לחיי העם הזה וכמה טוב שהוא כזה.
ואז ידעו האנשים והעם שהמדינה איתם ואז כולנו נראה איך הכוחות המופלאים ביותר של עם ישראל קמים ועולים ומפריחים את השממה ובונים את הארץ בצפונה ובדרומה מחדש. הרי אנחנו יודעים ליישב, יש לנו את כל הניסיון ואת כל הידע, יש לנו את האנשים הטובים ביותר, יש לנו את הקרקע שמחכה להתיישבות. יש לנו הכל, רק צריך לעשות. כחולם אני? האם אני יותר חי במדינת אלטנוילד שבספר אבל לא בדיוק במציאות? האם כל מה שגדלתי עליו במערכת החינוך הממלכתית אי שם בסוף שנות ה-80 אל תוך אמצע שנות ה-90 הייתה בדייה אחת גדולה? ולמה אני מרגיש כמילות השיר 'להתראות נעורים, שלום אהבה'.
אבל כל זה, הכל כולל הכל, לא יכול לקרות ללא חזרתם של כל החטופים לביתם.
ישראל בר
