לאחרונה במה שאני רואה כמעין המשך טבעי לקמפיין חשיפת ההטרדות המיניות, Me too , מתפרסמות ידיעות בדבר תלמידים בנים, שבנערותם נוצלו מינית על ידי מורות בבית הספר בו למדו.
בכל המקרים, מדובר בבחורים צעירים שמגיעים לתחנת המשטרה ובאומץ לב מספרים על מערכת יחסים אסורה, שהתקיימה ביניהם לבין מורותיהם, בעת שהיו תלמידים – מערכת יחסים שמוגדרת על פי חוק, כאונס לכל דבר ועניין, מכוח קיומה תחת יחסי מרות של מורה-תלמיד.
שקלתי אם לצטט מקצת מהתגובות בטוקבקים שנכתבו לחלק מהכתבות האלה, והתביישתי במה שנכתב שם! מעבר לרמה ולסגנון הנמוכים, הזדעזעתי מהמסרים שמעבירים לאותם צעירים. המסרים שם, הודפים את המתלונן, הקורבן, שמוצא עצמו נרגם וירטואלית, במסר ברור הדורש בגסות תפישה מאצ'ואיסטית, שנתפשים בעיני כאונס שני! שבא לידי ביטוי בפגיעה נפשית קשה מאוד.
לא מצליחה להבין את אלו שמגיבים לגברים בצורה מעליבה כל כך, כאילו הם צריכים להתנהג כ"גברים" ולהודות לבורא עולם על ששלח אליהם את המורה, עבריינית המין, הפדופילית. נערים ונערות פגיעים באותה מידה גם אם לא התקיימו יחסי מין בכוח.
לילדים, בנות ובנים כאחד, קשה להתנגד למבוגרים שהם תחת מרותם, הפחד משתק אותם והם נכנעים, בחלק מהמקרים, הם קופאים במקומם בעת שמבוצעים בהם המעשים הנוראיים הללו, ובחלק מהמקרים הקורבנות משתפים פעולה ומתמסרים מחוסר ברירה.
חברים, אנחנו חייבים לקחת אחריות על מה שקורה בחברה שלנו, לא ייתכן שכשנערה נאנסת היא מוצאת עצמה לעיתים מואשמת בכך שלקחה חלק במה שקרה ופיתתה כביכול את האנס, ונער שחווה הטרדה מינית, או אונס, מוצא עצמו נלעז ומבוזה על ידי החברה. – בשני המקרים יושפלו הקורבנות במקום שימצאו הזדהות ותמיכה בהם מהחברה – והבושה כולה שלנו!
רק שלא יישארו בנים כאלה שיפחדו להתלונן, שלא לדבר על אלו שייקחו את הכאב והזיכרונות הקשים איתם לקבר במעשה טראגי.